במבצע נועז חילצו לוחמי צה"ל את חטופי טיבת "אייר פראנס" לאטנבה. מבצע נהרגו שלושה בני ערובה ומפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל יוני נתניהו. עבור אזרחי ישראל היה זה סימן כי המדינה תעשה הכל כדי להציל כל ישראלי, גם כשהוא מוחזק כבן ערובה במרחק אלפי קילומטרים מהבית.
ביום ראשון, 27 ביוני 1976, עשה את דרכו מנמל התעופה בן גוריון לפריז מטוס של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס. כאשר חנה המטוס בחניית ביניים באתונה, עלו עליו ארבעה נוסעים - גבר ואישה גרמנים ושני גברים פלשתינים.
בצהרי היום השתלטו הארבעה על המטוס ונתנו הוראה לקברניט לשנות את נתיב הטיסה לעבר בנגאזי שבלוב. שליט לוב, מעמר קדאפי, סירב לאפשר למטוס להישאר בלוב, ולאחר שהייה של כמה שעות ותדלוק – המריא המטוס, ובבוקר ה-28 בחודש נחת בשדה התעופה באנטבה
באוגנדה הצטרפו אל החוטפים עוד שישה פלשתינים חמושים. החוטפים התבצרו יחד עם בני הערובה בטרמינל, והודיעו כי מילכדו את האזור כולו. לאחר כיומיים שחררו החוטפים את כל החטופים הזרים, והשאירו כבני ערובה רק את האזרחים הישראלים, את היהודים ואת צוות המטוס בראשות הקברניט שבחר להישאר עם הנוסעים.
החוטפים דרשו מממשלת ישראל לשחרר 53 מחבלים. בנוסף דרשו החוטפים חמישה מיליון דולרים מממשלת צרפת. ראש הממשלה, יצחק רבין, סירב לשתף פעולה עם דרישות החוטפים, והורה לבחון אפשרות למבצע צבאי לשחרור החטופים.
ענף 4 במחלקת המחקר של אמ"ן החל לרכז ידיעות ולנתח את המידע על אודות האירוע, החל ברגע שבו הגיעו הידיעות הראשונות על החטיפה, כאשר המריא המטוס מאתונה. את המידע העדכני והמדויק ביותר מסרה ישראלית בעלת אזרחות בריטית שהייתה על המטוס והצליחה להיחלץ.
ניתוח המידע שהעבירה אותה אישה הוביל את אמ"ן למסקנה כי מדובר בארגונו של ודיע חדאד, לשעבר קצין המבצעים של החזית העממית לשחרור פלשתין. שירותי המודיעין של ישראל ידעו מעט מאוד על כוונות המחבלים וכן על אנטבה ועל שדה התעופה שלה. כמו כן לא היה לקהילת המודיעין מידע מהימן על מידת מעורבותם של שלטונות אוגנדה בחטיפה.
ביום שלישי, 29 ביוני, היה האולטימטום שהציבו החוטפים אמור לפקוע תוך יומיים. לאחר שהממשלה השתכנעה כי בידי צה"ל אופציה מבצעית ממשית, ולאחר שהניסיונות לנהל מו"מ עם שלטונות אוגנדה ולקבל את עזרתם בשחרור החטופים לא עלו יפה, התקבלה החלטה על יציאה למבצע צבאי.
על מנת להרוויח עוד מעט זמן, הסכימה מדינת ישראל להמשיך ולנהל משא ומתן עם החוטפים לגבי שחרור המחבלים. כך הצליחה ישראל לדחות את זמן פקיעת האולטימטום ולנצל את הזמן שנותר לתכנון המבצע.
כך תוכנן המבצע בזמן קצר מאוד. ההחלטה על קיומו והתחלת תכנונו החלו ב-1 ביולי, והמבצע יצא לדרך בשבת 3 ביולי בשעות הצהריים, תוך 41 שעות בלבד. בצהרי היום המריאו מטוסים של חיל האוויר הישראלי משארם א-שיח לכיוון שדה התעופה של אנטבה. המטוסים נשאו אתם כוחות של סיירת מטכ"ל, חטיבת הצנחנים וחטיבת גולני. האישור הסופי של הממשלה למבצע ניתן כאשר המטוסים כבר היו בדרכם לאנטבה.
למרות תנאי הטיסה הקשים, והעובדה שאורות הנחיתה בטרמינל כובו, טייסי חיל האוויר הנחיתו את המטוסים בהצלחה. לוחמי הצנחנים קפצו מן המטוס הראשון בעודו נוחת על המסלול, והניחו פנסים על מסלול הנחיתה החשוך עבור המטוסים הנוספים והשתלטו על מגדל הפיקוח. מהמטוסים התקדמו הכוחות אל הטרמינל. סיירת מטכ"ל הובילה את שיירת המכוניות שהתחזתה לשיירה המאבטחת את רכבו של נשיא אוגנדה, ובה מכונית מרצדס, שהייתה העתק מדויק של רכבו של אידי אמין.
על פי התכנון, היה על הכוח לנסוע ישירות עד למקום שבו רוכזו החטופים, כדי לא לאבד את גורם ההפתעה. ואולם בדרך לטרמינל נתקל הכוח בשני חיילים אוגנדים, ויוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, פקד לירות בהם. קולות הירי משכו את תשומת לבם של כוחות הביטחון האוגנדיים.
שיירת הרכבים של הכוח האיצה לעבר היעד, הכוחות השתלטו על האולם, הרגו את המחבלים ושיחררו את החטופים בני הערובה. במהלך המבצע נהרגו מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל יוני נתניהו, ושלושה מבני הערובה: אידה בורוכוביץ' ז"ל, פסקו כהן ז"ל, ז'אן ז'אק מימוני ז"ל וכן דורה בלוך ז"ל.
ראש הממשלה יצחק רבין אישר את היציאה למבצע לפני שהממשלה אישרה את התוכנית. רבין אף הכין מכתב התפטרות, למקרה שהמבצע ייכשל.
וגם זה קרה השנה
- ישראל מפנה את מעברי המיתלה והגידי ומוסרת לידי האו"ם.
- הטלוויזיה הישראלית מתחילה לשדר את קישקשתא ורגע עם דודלי.
- יהודה עמיחי הוא חתן פרס ביאליק.
- נפתחת "רשת ג', רשת רדיו של קול ישראל.
- עמוס ברנס מורשע ברצח החיילת רחל הלר.
- נבחרת ישראל בכדורגל משתתפת באולימפיאדת מונטריאול.
