על מצעד החמוצים לאחר מבצע שחרור החטופים

מבצע חילוץ בני הערובה הישראלים באנטבה ב־1976, נועז ומוצדק ככל שיהיה, הצליח בכל זאת לעצבן את מי שמסוגל להתעצבן ממבצעים כאלה. אידי אמין, למשל, שהיה אז נשיא אוגנדה ושיתף פעולה עם הטרוריסטים, לא התלהב. הוא התלונן על הרג חיילים אוגנדים במהלך המבצע ובא בטענות לישראל על כפיות הטובה שלה כלפיו.

מדינות המערב היו, בגדול, בעד, עם החמיצות הנלווית. נשיא צרפת, ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, שלח מברק ברכה לצוות הצרפתי של מטוס אייר פראנס החטוף, והתעלם מעיקר האירוע: מדינת ישראל שלחה את לוחמיה למדינת אויב כדי לשחרר 105 ישראלים ויהודים, במקום להיענות לדרישות החוטפים. יחסית לעסקאות שעוד יובאו לפנינו, דרישות חוטפי אייר פראנס היו צנועות: 53 מחבלים, 40 מהם היו כלואים בישראל.

מזכ"ל האו"ם דאז, קורט ולדהיים האוסטרי, ציין את העובדה החשובה שישראל אכן פגעה בריבונות אוגנדה כאשר העזה לערוך מבצע צבאי על אדמתה, אבל הכחיש כי בשיחות סגורות כינה את המבצע "מעשה תוקפנות משווע". אבל זה ולדהיים, אז לך תדע. רוסיה לא היססה. "זהו מעשה הפיראטיות האחרון של מדינת היהודים", גינתה, ואז התעלמה מהפצועים ומההרוגים מבין החטופים והלוחמים, לטובת דיווח של ממשלת אוגנדה על האבידות מקרב צבא אוגנדה ועל הנזק שנגרם לשדה התעופה.

אש"ף היה כמעט חלבי, יחסית לארגון טרור. ממקום מושב הארגון בביירות (לפני שייבאנו אותו למוקטעה ברמאללה), גינה דובר הארגון את שני הצדדים: "כולם טרוריסטים. גם הישראלים וגם החוטפים".

מנגד, ממשלת ישראל ועם ישראל היו מאוחדים בתחושת אופוריה, מהולה בעצב על מחיר המבצע: נפילת מפקד סיירת מטכ"ל יונתן נתניהו וארבעה בני ערובה - אידה בורוכוביץ', פסקו כהן, ז'אן ז'אק מימוני ודורה בלוך. לא היו ספקות בנוגע לצדקת המבצע. אז עוד היתה לנו תחושה - שהשנים שחלפו הוסיפו לה משנה תוקף - שכניעה לטרור תביא בהכרח להגברת הטרור ולעלייה במחיר שנידרש לשלם על כל ישראלי שייפול בידי טרוריסטים.

היו כמובן הסתייגויות מבית. במאמר שכותרתו "נפולת אנטבה", כתב עיתונאי "דבר" חיים איזק כמה הערות אזהרה: "עם כל גדולת צה"ל, ישראל אינה כל־יכולה ואין בכוחה להבטיח הבטחה שיש בה ממש כי ידה המושיעה תגיע לכל מקום שאזרחיה יהיו נתונים שם בסכנה. כל מקרה ומקרה בעתיד צריך שיהיה נדון לגופו ולתנאיו המיוחדים. וכשישראלים יהיו צפויים למוות בטוח ולא תהיה כל אפשרות להצילם בפעולה ישירה, לא תוכל ישראל להפקירם בגלל העיקרון של אי־כניעה לטרור, והצלחת אנטבה אינה מוכיחה לעניין זה ולא כלום".

אחרי מבצע אנטבה עוד היתה לנו תחושה שכניעה לטרור תביא בהכרח להגברתו, ולעלייה במחיר שנידרש לשלם על כל ישראלי שייפול בידי טרוריסטים

איזק ציין בצדק כי מבצעים נועזים עלולים להסתיים בכישלון, "ואין אתה מעז לשער מה היה עושה מבצע זה ל'מורל' שלנו אילו נכשל, חלילה". הוא לא נתן את דעתו להשלכות של ויתור על העיקרון של אי־כניעה לטרור, שאותו הציע לאמץ כחלופה למבצעים צבאיים. והנה, 48 שנים אחרי מבצע אנטבה, תמורת מספר דומה של חטופים, אנחנו נתבעים לשחרר לא כמה עשרות מחבלים, אלא כמה מאות, אם לא אלפים, להפסיק את המלחמה עם אויב שאכזריותו מגמדת את זו של מחבלי אייר פראנס, ולקבל על עצמנו מתווה אסטרטגי מסוכן מכל מבצע צבאי: כניעה תמורת שחרור חטופים, ומתן תמריץ לחטיפות ישראלים ויהודים בעתיד.

גם מבצע ארנון לחילוץ ארבעה חטופים ישראלים מידי חמאס לא היה נקי מביקורת. נדב איל ("ידיעות אחרונות", חדשות 12) ציטט "בכירים ממערכת הביטחון: 'לא נוכל לבצע עוד 10 מבצעים מוצלחים כאלה. אסור להתמכר לשיכרון הכוח. עסקה היא התשובה".

האלוף בדימוס ישראל זיו ביטא רגשות דומים. לאחר שהחמיא למבצע בראיון לרדיו 103, מיהר להסיר כל אי־הבנה בנוגע למסלול הרצוי להמשך: "לחשוב שזאת שיטה זה להרחיק לכת, זו לא המציאות. (...) רק עסקה תוכל להביא את החטופים. אין תמונת ניצחון יותר גדולה מזה לישראל פנימה, החוצה, לכל מי שמחפש ניצחון במלחמה. עסקה כזאת לא יכולה להיות בפני עצמה, היא חייבת להיות חלק מעסקה כוללת של סיום המלחמה, והפעם זה יותר באינטרס של ישראל מאשר של חמאס". אכן, במקום להתמכר לשיכרון כוח, יש מי שבחרו להתמכר לכניעה לטרור. גם זו אסטרטגיה.

מנחם בגין, ראש האופוזיציה, נאם בכנסת אחרי מבצע אנטבה. הוא שיבח את צה"ל ואז פנה לראש הממשלה יצחק רבין: "לכולם הזכות, אבל ראש הממשלה הוא ראש צוות. ויודע אני שראש צוות, בעוד כולם אחראים, שם על שכמו עוד טיפה אחת של אחריות. אני יודע איזה כובד לטיפה הזאת. לכן היום אומר לראש הממשלה בשם האופוזיציה: השקפותינו שונות, אנחנו נמנים עם מחנות שונים. בבית הזה החופשי עוד יהיו ויכוחים בינינו. אבל היום הזה, בכל ליבנו נאמר: ראש הממשלה, כל הכבוד".

ראש האופוזיציה הנוכחי, יאיר לפיד, נקט גישה שונה. החייל במיל' בעיתון "במחנה" הביע הערכה לכוחות הביטחון, התאבל על נפילתו בקרב של איש הימ"מ ארנון זמורה, ולא נטש את עמדתו כלפי הדרג המדיני והעומד בראשו. אגב, העומד בראש הדרג המדיני שכל את אחיו, יוני, במבצע אנטבה. נתניהו ומשפחתו כבר שילמו מחיר כבד על "העיקרון של אי־כניעה לטרור". בראיון לרשת ב' חזר לפיד על המנטרות "ממשלה מופקרת", "ממשלה מטורפת", "מטרה מדינית", דחה את הרעיון של ממשלת אחדות, ונדרש להגיב על הטענות כנגד נתניהו שלא התקשר לכל משפחות החטופים וההרוגים ("זה בגלל שהם קיבוצניקים?" תהה המראיין, אריה גולן) והאשים את נתניהו שהוא נעלם "כשדברים לא קורים כמו שאתה רוצה". מאוחר יותר תיאר את נתניהו כמי ש"כשיש הצלחות מבצעיות רץ להצטלם בבית חולים כמו דוגמנית אינסטגרם".

ובני גנץ התנהג, כדרכו, בממלכתיות שאין ממלכתית ממנה: הוא דחה ביום שלם את הודעתו על פרישה מהממשלה, וכך נדחו ביום שלם חגיגות השמחה של אל־ג'זירה, חמאס וחיזבאללה על המהלך המוצלח.