הביטו בתמונה שבסוף הטור. זה האל יאנוס, שהעניק את שמו לחודש ינואר, המתחיל שנה חדשה ומסיים את קודמתה. פניו הכפולים של יאנוס מייצגים מחשבות, אכזבות, התבוננות בשנה שחלפה ולצידן ציפייה לשנה הבאה. דרך המבט לאחור אנו מעבדים את מה שחלף, וגם מנסחים את תקוותנו לגבי מה שעוד יבוא. אז כיצד נסכם את 2025, ומה נזכור ממנה בכל הקשור לאוכל?
שנת 2025 תיזכר בדברי ימי הקולינריה העולמית לא כשנה של חומרי גלם חדשים או טכניקות בישול עיליות, אלא כשנה שבה חזרנו לפשטות - במידה רבה בזכות הטיקטוק. המרחב הרשתי מייצר את חוויית צריכת המזון כחוויה רב-חושית, שבה הראייה והשמיעה קודמות לטעם; ולכן אחד הגיבורים של 2025 הוא צליל הקראנץ', שמבשר על פריכות או התפצחות בפה.
רועי דהאן מציג מאכלים חדשים ומלהיבים
ללשון ולמיקרופון
הלהיט הקולינרי הגדול ביותר של השנה הוא שוקולד דובאי, שמייצג שילוב מרתק בין מסורת מזרח-תיכונית לראוותנות קפיטליסטית. המוצר הפך לסנסציה גלובלית כשהבלוגרית מריה ווהרה העלתה סרטון שזכה ללא פחות מ-120 מיליון צפיות, ובו היא נראית אוכלת את השוקולד.
@mariavehera257@fixdessertchocolatier WOW, JUST WOW!!! Can’t explain how good these are! When a chocolate, a dessert and a piece of art meet this is what you get! 🍫 "Can't Get Knafeh of it," "Mind Your Own Busicoff," and "Crazy Over Caramel." Order on Instagram Chatfood or Deliveroo and let me know what’s your FIX? Instagram : fixdessertchocolatier #asmr #foodsounds #dubai #dubaidessert
♬ оригинальный звук - Mariavehera
סוד ההצלחה אינו בשוקולד הבלגי המשמש כבסיס או בקרם הפיסטוק, אלא ברעש הקראנץ' שנוצר מפיצוח שערות הקדאיף שבתוכו. שהרי שוקולד דובאי לא נועד ללשון בלבד, אלא גם למיקרופון; באמצעות אפקט ה-ASMR (Autonomous Sensory Meridian Response, או בעברית: תגובת מרידיאן חושית אוטונומית), תופעה חושית-עצבית המאופיינת בתחושת עקצוץ נעימה, אנו מקבלים איתות לגבי איכותו של השוקולד.
איך זה עובד? במהלך האבולוציה פיתח המוח האנושי רגישות לצליל הפיצוח, כסימן מהימן לטריות המזון שמצאנו. בתגובה לרעש זה, משחרר המוח דופמין שמייצר חוויית עונג ומניע אותנו לחפש אותה שוב. שוקולד דובאי מנצל מנגנון הישרדותי זה, המכונה "מערכת התגמול המוחית", שהתפתח כדי להבטיח שאבותינו יחפשו - וימצאו - מזון עתיר קלוריות, מים, או בני זוג. כך גם כאן: גלי הקול של התנפצות הקדאיף עוברים מעצם הלסת לגולגולת, מפעילים את מערכת התגמול המוחית ומשדרים לנו: זה טרי, זה משובח, זה כדאי (ויש שיאמרו - כדאיף).
הסרטון של ווהארה, מכל מקום, גרם לעלייה מטאורית בצריכת שוקולד דובאי והוביל למחסור עולמי בפיסטוק בצד נסיקת מחירי הקקאו.
המלפפון שהיכה את הגנן
קראנץ' נוסף שחדר לחיינו ב-2025 מגיע ממתכון של יוצר תוכן בשם לוגן מופיט, שפרסם וידאו של סלט המלפפונים שלו. מופיט הצליח להפוך חיתוך קצבי של מלפפונים בתיבול מינימליסטי לאירוע תרבותי של ממש. קולינרית אין פה חידוש של ממש, אבל אסתטית דווקא יש: החיבור בין חומרי הגלם הפשוטים, צליל החיתוך הפריך וקצב העריכה, נוסף לתחושה שכל אחד יכול להכין את הסלט, הפכו אותו לוויראלי. האוכל עצמו הוא רק חלק, לא גדול במיוחד, מהסיפור; הסלט של מופיט הוא בעיקר מופע של תשומת לב, מינימליזם ואינטימיות, שהרשת יודעת להעצים לכדי טרנד מצליח.
@logagm♬ original sound - Logan
מעבדת המזווה
אך בשעה שחלקנו התענג על שוקולד יוקרתי, אחרים שבו למוצרים הפשוטים שיש בכל בית. מגמה זו, הקרויה "גאוות המזווה", הופכת בעידן של מחירי מזון מאמירים את המזווה הביתי למרחב של יצירתיות. ראשיתו של הטרנד בתחרויות קהילתיות המעודדות בישול בריא, חסכוני ונגיש, בצל הפערים הגדלים והולכים בין מי שנהנה מהשפע למי שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם. זו תופעה - מבורכת, אפשר להוסיף - של חזרה לשורשים, שמנסחת מחדש גאווה קולינרית לא דרך נדירות או יוקרה, אלא דרך היכולת להפיק משמעות, טעם וכבוד גם מהמצרכים הפשוטים ביותר.
המחירים שעלו, הצרכנים שמרדו
2025 היתה גם שנה של טלטלות גיאו-פוליטיות, שחדרו לצלחת של כולנו. מדיניות המכסים של טראמפ זעזעה את שוק המזון העולמי, והובילה לעליות מחירים, והתגובות לא איחרו לבוא בדמות חרם צרכנים נרחב. בקנדה, למשל, פותחו אפליקציות לזיהוי מוצרי מזון מארצות הברית כדי להחרימם; בדנמרק הוכרז על מרד צרכנים דומה; ובמדינות רבות במזרח אירופה פרץ מרד הסופרמרקט, שהיה מחאה חריפה נגד מחירי מזון שהתבררו כגבוהים במיוחד בהשוואה לאלו שקיימים במדינות מבוססות כגרמניה ואוסטריה.
ומה קרה אצלנו בינתיים? בישראל ראינו את מותן, הזמני לפחות, של יוזמות מזון תחליפי למיניהן, בדגש על תחליפי הבשר. הצטערנו על סגירתן של מסעדות רבות, אף שחלק ממסעדות הדגל שלנו מצליחות להחזיק מעמד בתנאים לא פשוטים. ובצד השפע שחלקנו חווה, נרשמה עלייה בהיעדר ביטחון תזונתי. נתוני "לקט ישראל" חשפו מציאות כואבת, שבה כ-18% מהאוכלוסייה חיים בחוסר ביטחון תזונתי, עובדה שהופכת את התזונה הבריאה לפריבילגיה מעמדית. לפי הנתונים, יותר מ-20% ילדי ישראל צורכים תזונה לקויה וחסרה, וכ-10% מתושבי ישראל חיים בחוסר ביטחון תזונתי קיצוני. כל זאת בצד המשך בזבוז המזון, תופעה שמביאה לאובדן כ-35% מהאוכל העומד לרשותנו ועולה לנו 26 מיליארד שקלים בשנה. ועוד לא דיברנו על העלייה בצריכת המזון האולטרה-מעובד, על כל הבעיות הכרוכות בכך, שנרשמת ברוב העולם ולמרבה הצער גם כאן בישראל.
ואם נחזור ליאנוס שבו פתחנו - האל בעל שני הפרצופים מביט בו בזמן קדימה וגם לאחור, אבל לא למטה. נדמה שזו הבעיה המרכזית שאיתה יהיה עלינו להתמודד ב-2026. כי בשעה שחלקנו נהנים משוקולד משובח ומחכים לשמוע את הקראנץ' המספק, יש מי שלא שומעים דבר מהטעם הפשוט שאין להם מה לאכול. זו שתיקה רועמת, ששום טרנד קולינרי לא צמח סביבה ושום אלגוריתם לא מסייע להעלות אותה למודעות. בשנה החדשה, אפשר לקוות, נדע לא רק ליהנות מהשפע שהוא מנת חלקנו, אלא להזין יותר ויותר אנשים באופן בריא ומכבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
