שבוע עצוב לחובבי הנוסטלגיה - אחרי ברבהר שנסגר בתחילת השבוע ומסעדת מנטה ריי שהודיעה אתמול על סגירתה, מגיעה כעת עוד בשורה שעשתה לנו עצוב בלב - סגפרדו דיזנגוף, בית הקפה האייקוני בפינת הרחובות דיזנגוף ופרישמן, יסגור את שעריו ב-2 בינואר 2026, אחרי כמעט 30 שנות פעילות.
"לכל ספר טוב צריך וטוב שיהיה סוף", כתב דור קרפ, בנו של מייסד המקום, בפוסט פרידה מרגש שפורסם בעמוד הפייסבוק של בית הקפה. תחת הפוסט - עשרות תגובות של לקוחות ששפכו זכרונות, דמעות וסיפורי אהבה על המקום שהיה חלק בלתי נפרד מהנוף התל אביבי.
ב-1991 פתחו מאיר ושולה קרפ בית קפה קטן בדיזנגוף. חמש שנים מאוחר יותר, ב-1996, הם הביאו משהו חדש לגמרי לישראל: תרבות הקפה האיטלקית האמיתית. בשיתוף עם גבי גלטשטיין, הם פתחו את סניף הדגל של סגפרדו אספרסו בישראל. "באותם ימים המילים קפוצ'ינו, מקיאטו, דופיונה ואספרסו לא היו בלקסיקון", כתב בפוסט, "אנשים שתו בעיקר בבית - נס קפה, בוץ ותה". המשימה של משפחת קרפ הייתה לא פשוטה: להסביר לישראלים מה זה אספרסו בר איטלקי אמיתי. אבל לאט לאט, הקהל התאהב. הכריכים המיוחדים, המאפים המפנקים, הפרלינים המשובחים והקפה שהפך לאגדה.
מי שהיה קבוע בסגפרדו יודע: זה היה יותר ממקום לשתות קפה. זו הייתה משפחה. קרפ הקדיש תודה מיוחדת ללודמילה רוגץ, "המאמא של בית הקפה, הלב הפועם עם הידיים העובדות", שליוותה את המקום למעלה מ-20 שנה. גם לליאור דבי, המנהל ב-5 השנים האחרונות, ולכל צוות העובדים שהיו "כמשפחה אחת גדולה".
ברבות השנים הפך המקום למוסד. "לקוחות ומבקרים הגיעו מכל הארץ להזדנגף באיטליה הקטנה שבדיזנגוף", כותב קרפ, ובתגובות - אין ספור סיפורים שממחישים בדיוק את זה: "לקוחה מזה 20 שנה, ממש שובר לב לשמוע", כתבה אחת המגיבות, "שנים ארוכות של איחור לאנשהו, אבל תמיד עם קפה לקחת ביד. כמות המוניות שתפסתי מכאן", הודתה אחרת.
אחר סיפר: "המקום היה בית הקפה הקבוע שלנו. אפילו בצילומי זוגיות לפני החתונה הצטלמנו בסגפרדו", ועובדת לשעבר סיפרה: "סגפרדו היה הבית הראשון שלי בארץ. עברתי ימים של אושר, הכרתי אנשים מדהימים. געגועים לשבתות בוקר עם מאיר והפרלמנטים שלנו".
"מקום מקסים, עם כריכים טעימים ואפס פוזה. תמיד היה כיף לשבת ומסביב אנשים בצבע", סיכם מגיב נוסף ואחר כתב" "הגבינה, הקפה, הסנדוויצ'ים, החיוך, הניצוץ בעיניים של מאיר, תמשיכו להדהד בליבי לעד".
מסיבת סיום
ביום שישי, 2 בינואר 2026, החל מ-11 בבוקר, תתקיים מסיבת סיום. "נרים סאלוט, נגיד תודה, נזיל דמעה ונתפנק בפעם האחרונה במה שהיה לנו לאורך 30 שנה", כותב דור. "כולם, בלי יוצא מהכלל מוזמנים".
בעוד בית הקפה הקטן בפינת דיזנגוף-פרישמן מתכונן לנעול את דלתותיו, נשאר הספר שנכתב במשך שלושה עשורים. הדפים מלאים בסיפורים של אלפי אנשים שהמקום הזה נגע בליבם, או כפי שסיכמה את זה אחת המגיבות: "בית קפה שהוא הכי משפחה והכי בית. כמה טוב להיות חלק מהספר היפה הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו