מה שעוד לא סופר לכם על ההסכם עם איראן

לא היסטוריה, לא קטסטרופה

הדברים שייכתבו פה מנוגדים לרובם המכריע של הטקסטים על ההסכם בין ארה"ב לאיראן. גם בתוכן שלהם, גם בטמפרטורה: הם ניתוח קר וצונן, לא אש וגופרית. הם מבוססים על שיחה עם גורם יודע דבר מאוד, ובקיא ביחסי ישראל־ארה"ב. לא חייבים לקבל אותם, אבל כדאי לקרוא. בימים כאלה לא יזיק גם לנשום עמוק ולחשוב.

הכל מתחיל מבחירות האמצע בארה"ב, שתיערכנה בעוד כארבעה חודשים. עבור דונלד טראמפ הן מכריעות במיוחד. אם הוא יפסיד את בית הנבחרים לדמוקרטים - אפילו אם תישמר השליטה הרפובליקנית בסנאט - הוא יבלה את השנתיים האחרונות לכהונתו בחקירות בלתי פוסקות ובניסיון הדחה. אין ספק שהוא יאושר, מכיוון שבבית הנבחרים, בניגוד לסנאט, דרוש רוב רגיל בלבד. לטראמפ זו תהיה ההדחה השלישית. נפילת המשטר באיראן או חילוץ האורניום יסייעו לו חלקית, אבל זינוק במחירי האנרגיה פירושו הכמעט ודאי הוא הפסד בבחירות.

לנשיא ארה"ב היו שני כדורים מכריעים בקנה. הראשון - מבצע קרקעי להוצאת האורניום, אבל טראמפ האמין שבסוף הדרך הוא תמיד יוכל להוציא את החומר בהסכם. השני - השמדת מתקני האנרגיה של איראן. לזה הוא התכוון באפריל כשאיים למחוק את הציוויליזציה האיראנית. בישראל השתמשו בביטוי אחר: בטהרן יחזרו להאיר את הבתים בנרות.

הבעיה, אומר הגורם, היא שבארץ אין אפילו עשרה אנשים שחושבים על משמעותו של משבר אנרגיה עולמי. את טראמפ זה הדבר העיקרי שמעסיק. האם איראן תיחלש דרמטית מתקיפה כזו? ודאי. האם בוודאות תיפול לפני השבוע הראשון של נובמבר 2026? אף אדם אחראי לא יכול להבטיח זאת, בטח. המשמעות היא שממתקפת הנקמה האיראנית ייגרם משבר אנרגיה עם 200 דולר לחבית נפט, ומשם, כמו בדומינו מהיר - אינפלציה, הפסד בית הנבחרים, הדחה.

כך גם לגבי המצור: גם בהנחה שימשיך להחליש את איראן, זה אומר שהדלק באמריקה מגיע ל־6 דולר לגלון, והאינפלציה מטפסת עוד לפני שהמשטר נפל. כך שטראמפ למעשה נלחם באיראנים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב - בלי הפלישה הכורדית, בלי מבצע קרקעי ובלי תקיפת האנרגיה, לפחות עד הבחירות.

כך נולד הדיל. לא מדובר בהסכם גרעין, אלא בדיל על הורמוז. וכאן, כך אומר הגורם הישראלי הבכיר, צריך לשים לב לדבר משמעותי מאוד לגבי הסעיף שחורג מענייני הורמוז ועובר לכסף: מדובר בהקלה זמנית של הסנקציות על איראן, ולא בהסרתן הקבועה.

המשמעות היא שמרגע החתימה, 100% מהלחץ הכלכלי על ארה"ב ירד, אבל רק כמה אחוזים מהלחץ הכלכלי על איראן. יש מחלוקת בשאלה איזה נזק נגרם לאיראן במלחמה. הממעיטים מעריכים אותו ב־300 מיליארד דולר, המרבים - בטריליון. כך או כך, התועלת לאיראן היא כמו למלא בריכה ריקה בכוסות מים.

אחרי חתימת ההסכם, בכירים במוסד הביעו פסימיות קשה באשר לסיכויים להפיכה באיראן כשהרוח נושבת בגבו של המשטר. הגורם הבכיר אופטימי יותר: "כדאי לזכור שעוד לפני הנזק האדיר הזה, ההמונים יצאו לרחובות בלי דבר לאבד. מה יעשו אזרחי איראן בעוד חצי שנה, כשיבינו שהמצב הכלכלי הקשה כאן כדי להישאר? מה יעשה המשטר?".

בשבוע האחרון משווים את הדיל של טראמפ להסכם של אובמה. הנשיא לשעבר אפילו עקץ את הנוכחי, כשאמר שהוא גרוע יותר. "לא רק לישראל אין הסברה טובה, אלא גם לאמריקנים", השיב הגורם. "החלק החשוב ביותר הוא שהאיראנים חתמו עכשיו על התחייבות להקפיא את תוכנית הגרעין. זה דרמטי.

"במצב של 'אין דיל ואין מלחמה' - כמו אחרי מבצע עם כלביא ביוני 2025, למשל - הם המשיכו להתקדם בגרעין. בדיל של אובמה הם יכלו להמשיך ברשות ובסמכות עם אלמנטים רבים של תוכנית הגרעין".

ובאשר להורמוז? בינתיים כולם מוצאים פתרונות עוקפים. הנשק של סגירת המצר יעבוד לאיראנים רק אם הם משתמשים בו, וטראמפ לא יעשה כלום. אבל מה יקרה, למשל, אם הם יסגרו את המצר חודש לפני הבחירות? אפשר רק לדמיין את תגובתו של הנשיא. הנה התנגשות האינטרסים היסודית בין טראמפ ונתניהו: לשניהם מצפות בחירות בסתיו. הראשון חייב הסכם כדי לשמור סיכויים לנצח - השני חייב להימנע מהסכם עבור אותה מטרה בדיוק. טראמפ, שלא במפתיע, בחר בעצמו.

אין זבנג וגמרנו

נשארה סוגיית לבנון. ההבדל העיקרי כעת לעומת המצב לפני 20 שנה, בתום מלחמת לבנון השנייה, ולפני שנה וחצי בתום הסבב הקודם, הוא שצה"ל נמצא עמוק בשטח. "שקט ייענה בשקט" אינה המסקנה הישראלית הרצויה לטווח הארוך, אבל כן לטווח הקצר, בגלל מצבו הקשה של חיזבאללה ומצבו המורכב של נשיא ארה"ב.

"הישראלים חייבים להבין שאין מצב שבו ישראל לבדה מפרקת את חיזבאללה בלי לכבוש את כל לבנון או בלי שאיראן קורסת, ולכן, עד להודעה חדשה, הסיפור הוא הרתעה. אפשר לייצר מצב בחודשים הקרובים שבו שימרת את הקשר עם ארה"ב, נתת להסכם עם איראן לקרוס עצמאית בלי לתת תירוץ, קיבעת את המציאות שלא יורים לשטחך והחיילים ממשיכים לפעול נגד התעצמות ברצועת הביטחון החדשה. צריך לקבע בחוכמה את האשרור האמריקני לפעול, לא לפעול בלי הפסקה ולהתקבע כבריון השכונתי שחייב ריסון.

"ובכלל, במבט רחב יותר, הלקח מ־7 באוקטובר הוא לזהות איומים מתהווים לא רק בביטחון, אלא גם במדיניות, ולהקדים אותם ביוזמות. בשביל יוזמה צריך מרחב גמישות. להגיד 'נישאר לנצח בלבנון או בסוריה' פירושו שישראל מסומנת כאיש הרע, והלחץ יהיה עליך. זה מרחב ששרי הקבינט חייבים לתת לראש הממשלה גם בשנת בחירות". יממה אחרי שדיברנו, שר הביטחון והשר לביטחון לאומי אמרו בדיוק את זה.

"ועוד לקח: זה אף פעם לא one and done, או בעברית 'זבנג וגמרנו'. אחרי ששת הימים לא הגיע המשיח, ואחרי יום כיפור לא נגמרה המדינה. ממשיכים במאבק".

ובואו נביט במבט רחב יותר, כך מציע הגורם לפני סיום. לפני שנתיים וחצי היה על המדינה איום קיומי בדמות הגרעין והשלוחים. עכשיו כבר אין. יתרה מזו, לאיראנים הובהר היטב פעמיים שישראל מוכנה לתקוף אותם אם תחוש שהם מתקדמים לגרעין.

בנושא הבליסטי, "איום על־קונבנציונלי", כמו שהגדיר אותו הרמטכ"ל אשתקד, היו להם אלפי טילים ומערך ייצור מפלצתי. עכשיו נותרו 1,000 טילים ואין מערך ייצור, ייקח שלוש עד חמש שנים להחזיר אותו לקדמותו. פסי הייצור של המיירטים יוגברו לקצב מטורף בשנים האלה. כך שנותר עוד זמן, והזמן עובד לטובת מי שינצל אותו. "האם זה הסכם היסטורי? לא. אבל זו בהחלט לא קטסטרופה".

אלמנט מטריד יותר מבחינת ישראל התחבא בהתבטאויות הקשות של הנשיא, ועוד יותר מכך של סגנו, נגד המדינה, ראש הממשלה שלה ושרי הקבינט שלו. "זו לא אסטרטגיה של טראמפ להתרחק מישראל. היחסים עם טראמפ הם עבודה 24/7. במשך שנים היו משברים גדולים שלא נודעו, כי הם טופלו מאחורי הקלעים. החידוש הפעם הוא יותר פרי ההחלטה שלו לענות לכל שיחה לא מזוהה כשבצד השני עיתונאי. ואנס עצמו היה צריך להגן על ההסכם מול שני הגורמים העיקריים שהתנגדו, שהם ישראל ותומכיה במפלגה הרפובליקנית. הוא בחר רטוריקה שלא מועילה לו פוליטית.

"הנה עצה אחת לישראל: מה יקרה אם פעם אחת נשתוק? נכון, השבוע טראמפ תקף גם את ראשת ממשלת איטליה, מלוני, והיא השיבה לו בחריפות. אבל לאיטליה אין מלחמה בשתי חזיתות על הראש, והיא יכולה גם לקבל את תמיכת הדמוקרטים באמריקה. אצלנו זה הפסד בלבד. לשתוק, לנשום, לתת לזה זמן. זה מה שצריך לעשות".

הפיצול הנוסף

למה שמתרחש בשבועיים האחרונים סביב נתניהו והליכוד יש שם במטאורולוגיה: סופה מושלמת. למזלם הרב, היא מתרחשת 120 יום לפני הבחירות, זמן שבו טרם הוכרזו כל מערכות הבחירות במאה הנוכחית.

ההסכם של טראמפ עם איראן חותר תחת עילת הקיום המדינית של נתניהו. מחיר הדמים בלבנון, למרות המכות האדירות שסופג חיזבאללה, פוגע בזירה שבה הושג אשתקד ניצחון מוחלט. חסימות החרדים ברחוב והחקיקה השבועית בכנסת חושפות שוב ושוב למתנדנדים את עקב אכילס של הבלוק כולו. אם זה יהיה המצב ביום הבחירות - נתניהו בבעיה.

אחת הסיבות שהימין בדרך כלל מצליח יותר בקלפיות מאשר בסקרים היא ההצבעה החרדית. קחו שיעור הצבעה מרקיע שחקים, תכפילו בגידול הטבעי הגדול בעולם המערבי, וקיבלתם עוד שני מנדטים. בבחירות האחרונות זכו המפלגות החרדיות ל־17.5 מנדטים, שהפכו ל־18 בזכות חוק באדר־עופר לחישוב העודפים. ברוב הסקרים היום הן משיגות 16 מנדטים בלבד, כך שלכאורה יש פה עוד ארבעה מנדטים קל.

אלא אם הפעם ההפתעה תעבוד הפוך. פוליטיקאים, עיתונאים ומשפיענים חרדים מצביעים על האפשרות ששיעור ההצבעה יתרסק. הציבור החרדי מאוכזב מרה מנבחריו, רובם כאן מהמילניום הקודם. הוא מטיל עליהם את אשמת הסנקציות והמעצרים, וסבור שנכשלו קשות בקדנציה היוצאת. בליץ החקיקה שמתואר בעיתונות הכללית כחזירות וכהיבריס של החרדים, הוא יותר מרוץ מבוהל של ש"ס ויהדות התורה להוכיח לבוחריהן שהן בכל זאת עושות משהו. זו גם הסיבה לכך שאגודת ישראל הממסדית יזמה שלשום את שיבושי הענק בכבישי ישראל, בשיתוף פעולה עם הפלג הירושלמי הפנאטי.

השיבוש המשותף הזה מעלה אפשרות מעניינת: אריה זיסמן, עורך ב"יתד נאמן", הציע שלשום שהדבר מלמד על פרידה של דגל התורה הליטאית ואגודת ישראל החסידית. ואיך אגודה תעבור את אחוז החסימה? בזכות הפלג, שרבבות אנשיו מחרימים את הבחירות. השנאה ההדדית תמריץ את כולם לקלפיות, בשחזור של בחירות 1988. גם אז התמודדו השתיים בנפרד והשיגו כמעט כפליים קולות מאשר יחד, מולידות לראשונה כוח חרדי משמעותי.