הטילים שהיו התקווה של איראן - עד שצה"ל תקף: "צעקנו משמחה"

רס"ן (מיל') ע' ממש לא הופתע מהאזעקות שהופעלו בשבת, 28 בפברואר, בשמונה בבוקר. באותה שעה הוא ישב בקרון ההפעלה של טייסת "הנחש השחור" בבסיס חיל האוויר בפלמחים, מטיס את מטוס ההרמס שלו - כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"ם) בעל יכולות תקיפה - בדרך לאיראן.

מכת הפתיחה של מבצע "שאגת הארי" כבר היתה בעיצומה, וע' ידע שהמהלך הבא יהיה ירי תגובה של טילים בליסטיים לעבר ישראל. "המשימה של הצוות שלי בשעות הראשונות למבצע היתה להחזיק באש ולרתק אתרים שעשויים לשגר מהם טילים", משחזר השבוע ע', בן 32, שהשתחרר משירות קבע שבוע לפני 7 באוקטובר, ומאז נמצא במילואים באופן כמעט רציף. "זה לא היה פשוט להגיע ליעד, כי מזג האוויר היה מורכב, וגם בגלל שהלחימה רק החלה ועדיין לא ידענו מה נפגוש בדרך. הגענו למטרה שלוש שעות אחרי שהתחילה המתקפה, ככה שידענו שהאויב כבר דרוך ושהוא מעוניין לשגר כמה שיותר מהר".

אתר השיגור שתקף ע' במכת הפתיחה ממוקם במרכז איראן, והוא הוקף בסוללות הגנה אווירית. "יצאנו מנקודת הנחה שיש סבירות לא נמוכה שמטוסים שלנו ייפלו במהלך המשימה", הוא אומר. "אבל מבחינתנו, במערך הכטמ"ם, זה בסדר. בניגוד למטוס מאויש, זה פחות דרמטי לאבד כלי טיס מאויש מרחוק. זה חלק מסיכון מחושב שאנחנו לוקחים, כי הדבר הכי חשוב זה לעמוד במשימה.

"בדרך עוד הספקנו לראות שני שיגורים יוצאים לכיוון ישראל. זו תחושה נוראית", אומר ע', שבעת שכבר התמקם מעל המטרה הבחין בשני טילים בליסטיים נוספים, עומדים זקופים על כן השיגור. "ברגע שהטילים זקופים, זה אומר שבתוך כמה שניות הם יכולים לשגר", הוא מסביר, "כל טיל כזה מכיל טונה של חומר נפץ. אתה מסתכל עליו מהאוויר ואומר 'כל שיגור כזה שאני מצליח למנוע, יכול להיות עולם ומלואו'".

כטמ"ם נוסף שטס לצידו של ע' יצא ראשון לתקיפה על המשגרים, והחמיץ. הטיל נותר עומד על הכן, ממתין רק לפקודת השיגור. "אנחנו נכנסים שניים, מושכים את המטוס לקצה מעטפת הביצועים שלו, יורים ופוגעים", מספר ע', "אנחנו רואים על הקרקע פיצוצי משנה, ואני משתיק את הקשר וצועק 'יש!' בכל הכוח. חגיגה.

"אחרי שנייה וחצי של שמחה אתה חוזר לעצמך וחייב לחזור לתפקד", הוא ממשיך, "ואז אנחנו מקבלים דיווח על משגר נוסף שנערך לירי. שוב המטוס השני נכנס לתקיפה ראשון, ומפספס. אנחנו נכנסים אחריו, מבצעים ירי, ומחטיאים גם. אני חושב לעצמי 'הגעתי עד לפה, בכזה מאמץ. איך אני מרשה לעצמי להחטיא?' יש תחושה של כישלון, אבל המשגר עדיין לא משחרר את הטיל. יש לנו מעט זמן לתחקר את מה שעשינו לא נכון, ולצאת לעוד ביצוע. זו טיסה עם הרבה מאוד מגבלות - הגבהים שאתה טס בהם, המהירויות שאתה טס בהן, כל הנתונים על הקצה. אנחנו יוצאים לעוד ניסיון, שוב על גבול יכולת הביצועים של המטוס והחימוש, ויורים. בגלל התנאים החריגים, לחימוש לקח הפעם הרבה זמן להגיע למטרה. אנחנו מחכים ומחכים, ופתאום רואים את החימוש מופיע בזווית נמוכה מאוד ופוגע. זו היתה שמחה אדירה".

חתול ועכבר

מאז אותה משימה השתתף ע' בעוד גיחות רבות לאיראן. הוא הפציץ מתקנים ופעילים של הבסיג' בתוך שכונות מגורים ("זו משימה קלאסית, כי אנחנו יודעים לפעול כירורגית ולא לפגוע באזרחים"), נטל חלק בסיכולים ממוקדים ותקף גם בלבנון. "זה כמו מפעל פה", הוא אומר לי בזמן שאנחנו צועדים מחוץ לטייסת, ומטוס הרמס נוסף ממריא מולנו למשימה נוספת. "אני אפילו לא יודע לאן המטוס הזה יוצא, מרוב שיש לנו כל כך הרבה גיחות".

רס"ן (מיל') ע': "קיבלנו דיווח על משגר שנערך לירי. המטוס השני נכנס לתקיפה ראשון, ומפספס. אנחנו נכנסים אחריו, מבצעים ירי, ומחטיאים גם. אני חושב לעצמי 'הגעתי עד לפה. איך אני מרשה לעצמי להחטיא?'"

אבל המשימה העיקרית של ע' לאורך המבצע הנוכחי התמקדה בציד משגרים. "בסוף, מערך הטק"ק (טילי קרקע־קרקע) הוא מרכז הכובד של איראן בהתקפות עלינו, זה הכלי האסטרטגי שאיתו הם התכוונו לפגוע בנו", אומר ע', "ובזה חיל האוויר ממוקד".

ואכן, תקיפת מערך הטילים הבליסטיים של איראן היא אחת המשימות המרכזיות של חיל האוויר כולו במהלך "שאגת הארי". עיקר הנטל נופל על מערך הכטמ"ם ומטוסי הקרב, שבשילוב זרועות ובסיוע של הרבה מאוד מודיעין, מטוסיהם יוצאים יום אחר יום לגיחות בעומק איראן. "במלחמה מהסוג הזה אתה אוכל, ישן או נמצא במשימה", אומר ע', "פעם בכמה ימים גם יוצא לך לצאת הביתה לכמה שעות, לראות את המשפחה".

מדובר במשחק של חתול ועכבר, שבו ישראל משחקת את תפקיד החתול. על פי נתונים של חיל האוויר, ב־24 הימים הראשונים של המבצע באיראן בוצעו כמעט 5,000 תקיפות נגד תוכנית הטילים האיראנית, יותר מ־700 מטרות נפגעו וכ־335 משגרים, המהווים כ־70% מיכולות השיגור, הוצאו משימוש. מדובר בהישג יוצא דופן, ובכל זאת, איראן עדיין ממשיכה לשגר עשרות טילים בליסטיים לעבר ישראל. עד ליום שלישי השבוע נורו כ־500 טילים כאלה, ב־339 גלי תקיפה. חלקם הצליחו לחדור את מערך ההגנה האווירית, להרוג ולפצוע אזרחים ולגרום נזק רב.

"אתה כל הזמן במרדף, אבל אין אפשרות להספיק הכל", מנסה ע' להסביר, "תזכור שב'לילות הטילים' של אפריל ואוקטובר 2024 ראינו מאות טילים בליסטיים משוגרים לעבר ישראל במטח אחד, והיתה אז לאיראן יכולת לשגר עוד מטחים בסדר גודל כזה, אחד אחרי השני. אחת המשימות של חיל האוויר מאז היא לגרוע את היכולת הזו, ואנחנו באמת רואים את כמות השיגורים הנמוכה יחסית בסבב הזה".

רס"ן (מיל') ע': "אתה כל הזמן במרדף, אבל אין אפשרות להספיק הכל. כשטיל פוגע בעורף, התחושה קשה מאוד. אתה מבין שיש דברים שהם ביכולת שלך, ויש דברים שמחוץ לשליטתך. אבל התחושה הכי קשה היא כשאתה יושב בבית ולא נמצא בטייסת"

וכשאתה יוצא מהקרון אחרי גיחה, פותח את הטלפון ומגלה שטיל פגע בבית שמש, בערד או ברמת גן?

"זה מבאס, זו תחושה קשה מאוד. אתה מבין שיש דברים שהם ביכולת שלך, ויש דברים שמחוץ לשליטתך. אבל התחושה הכי קשה היא כשאתה יושב בבית ולא נמצא בטייסת. אתה יודע, אני איש מילואים. הייתי רוצה להתחיל את החיים שלי. טיולים, קריירה. היחסים עם הצבא מורכבים. אבל כשפורצת כזו מלחמה, אני לא מסוגל שלא להיות בטייסת. זו הדילמה הקלאסית של איש המילואים".

"האיראנים הפיקו לקחים"

מערך הטילים הבליסטיים של איראן, שמופעל על ידי חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה, נחשב הגדול והמגוון ביותר במזרח התיכון. זו הזרוע האסטרטגית - לצד תוכנית הגרעין - שבה השקיע משטר האייתוללות יותר מכל. מאז "עם כלביא" ביוני 2025 הפנו משמרות המהפכה מאמץ רב לשיקום המערך, המשיכו לייצר טילים בליסטיים ופיזרו את משגרי הטילים באתרים רבים מאוד.

המשגרים הללו - "דמיין עמוד חשמל של מתח גבוה מונח על משאית", אומר ע' - יושבים על משאיות שמסתתרות בשגרה במתקנים חפורים בהרים. רק בעת שיגור הן מתגלגלות החוצה דרך מנהרות, זוקרות את הטילים, משגרות ומסתלקות חזרה.

"זה עניין של כמה דקות מרגע שהמשאית יוצאת החוצה ועד שהיא משגרת", אומר ע', "אתה עובד על זמן שאול. הדבר הכי יעיל זה כשאתה מצליח לפגוע במשגר, כשהמפעילים שלו בתוכו, ואם הטיל מתפוצץ על המשגר עצמו זה 'אלפא' בריבוע. אתה מכיר את משחק הילדים הזה, של בובות שיוצאות מהרצפה ואתה צריך להכות להן בפטיש על הראש? אז כזה".

בחיל האוויר פיתחו תורת לחימה כנגד מערך הטילים, שמחלקת את המשימות בין מערך הכטמ"ם למערך מטוסי הקרב. תפקידם של המטוסים הבלתי מאוישים לפטרל במשך שעות ארוכות בשמי איראן ו"לאחוז" אתרי שיגור פוטנציאליים. "המטרה הראשונית היא למנוע מהאיראנים בכלל לצאת מהמנהרות שלהם", אומר ע', "גם הם יודעים שאם הם ייצאו יש סיכוי שיחטפו טיל, אז הם עושים את חישוב הסיכונים של עצמם. ואם מישהו יוצא, אתה מייד מוריד אותו. אנחנו לא נותנים להם להרים את הראש".

מטוסי הקרב, שהגיחות שלהם קצרות יותר אך החימושים שלהם כבדים יותר, אחראיים לנטרול שרשרת הערך של מערך הטילים - תקיפה של מפעלים, מפקדות, מאגרי דלק וכדומה. משימה נוספת שמבצעים מטוסי הקרב היא הפצצה של המנהרות באתרי הטילים, כדי "לפקוק" אותן ולא לאפשר למשגרים לצאת החוצה.

סא"ל (מיל') א': "כשטייס סוגר את החופה לפני ההמראה, הוא חייב להתנתק מהרגש ולקחת את כל ארגז הכלים המקצועי שהוא בנה במשך השנים כדי למצות אותו עד תום. גם באיראן אתה לא טס וחושב על הסיכוי שתופל. אתה עובד קשה כדי למזער בעיות ולעמוד במשימה"

"בכל פעם שאתה פוגע במנהרה, הם מנסים לשקם אותה או לייצר פתח אלטרנטיבי", אומר ע', שרגיל כבר לבלוש מהאוויר אחר הפעילות באתרי הטילים באיראן. "אתה סותם והם פותחים. תמיד יהיה איזה פתח שלא איתרת, משגר שהחביאו איפשהו. איראן היא מדינה גדולה, שיש לה מאות משגרים ואלפי טילים. תמיד יהיו זליגות. אבל אם אתה עושה השוואה לעומת מה שהיה פה בסבבים הקודמים, היכולת שלהם לשגר נמוכה. זה לא מה שהם דמיינו בכלל".

ובכל זאת, גם האיראנים לומדים. איך הם השתפרו מאז הסבב הקודם?

"הם הפיקו לקחים ויותר קשה לנו לתפוס אותם. אתה רואה, למשל, שזמני השיגור שלהם התקצרו".

"דמיינתי אך לא האמנתי"

מסע הציד של מערך הטק"ק האיראני החל כבר במטס "בראשית", שפתח את המתקפה הנוכחית וכלל 200 מטוסים - הכי הרבה בהיסטוריה של חיל האוויר. עשרות מטוסי קרב הופנו אז למרכז איראן ולמערבה, תחת איום גבוה של סוללות ההגנה האווירית שטרם הושמדו כולן, כדי לפגוע במשגרי טילים עצמם ובחלקים אחרים במערך שתומך אותם.

"מאז ועד עכשיו אנחנו בעצם פוגעים בכל שרשרת המערך, כדי שהם לא יוכלו להביא עוד טילים למשגר במהלך המלחמה", אומר גורם בחיל האוויר. "מאתרי הייצור שנמצאים רובם בטהרן, באספהאן ובמרכז איראן, דרך המפקדות שפרוסות באתרי השיגור במרכז איראן ובמערבה, ועד אתרי האחסון והמשגרים. במקביל, אנחנו משמידים תשתיות שנועדו לפתח ולייצר טילים בעתיד".

גם לאחר מטס "בראשית" שוגרו "רכבות" של מטוסי קרב לכל חלקי איראן כדי לפגוע במערך הטילים. אם ב"עם כלביא" הרכבות הללו התמקדו רק במערב איראן ובצפונה, הפעם התקיפות הללו מופנות לכל רחבי המדינה. אנשי המודיעין של חיל האוויר עובדים כל העת כדי להבין מאיפה האיראנים פועלים, כדי לייצר תוכניות מבצעיות בהתאם. אם, למשל, יש אתר בצפון איראן שלא שיגר כמה ימים, כנראה הוא "פקוק".

רס"ן (מיל') ע': "זה לא שאתה מסתובב באיראן עם אקדח, מחפש משגרים, שולף ויורה. צריך פה מידע מודיעיני שיש בו ערך מוסף ושיכול לאפשר לך להיות אפקטיבי. לכל המשימה הזו יש שותפים רבים, מאנשי המודיעין ועד לאנשי הגף הטכני בטייסת"

לעומת זאת, אם אתר אחר במרכז איראן שיגר במשך שלושה ימים ברצף, ברור שאותו צריך לתקוף, ועכשיו. תוכניות התקיפה מנוסחות לפיכך על בסיס יומי בהתאם למודיעין מהשטח, מאושרות על ידי מח"א, האלוף תומר בר, בעצמו, ומבוצעות יום אחר יום. הגמישות והנחישות מאפשרות לחיל האוויר לשמר את הלחץ על מערך הטק"ק באיראן. כך נראה מסע ציד.

"מתוך כלל משימות הטייסת, אחוז גבוה מאוד עוסק בנושא הטק"ק", אומר סא"ל (מיל') א', נווט בטייסת מטוסי הקרב 119 ששוכנת בבסיס רמון. "זה מאמץ משותף של כולם ביחד - אנחנו פוגעים בתשתיות, הכטמ"מים פוגעים במשגרים שיוצאים, ההגנה האווירית מטפלת במה שכן מצליח להיות משוגר, ובסוף הכל ביחד מוריד את כמות הפגיעות בעורף.

"בציד טק"ק אין 'זבנג וגמרנו'. זה נזק מצרפי שאתה עושה להם. פגיעה במנהרות, במשגרים, באנשים, בכלים שבאים לפנות את ההריסות במנהרות, באנשים שמנסים לחזור לטפל במשגרים הפגועים. אתה כל הזמן מנסה לייצר מעצור מכיוון אחר, כי האיראנים לא פראיירים. הם עבדו ונערכו מראש בכל אתר כזה. אנחנו לא משלים את עצמנו שנוכל להוריד את השיגורים לארץ לאפס".

א', עוד רגע בן 50, סמנכ"ל תפעול בחברה גדולה, משרת בחיל האוויר כבר 30 שנה, לאורך כל הדרך במערך מטוסי ה"סופה". במטס "בראשית" הוא הוביל שישיית קרב לתקיפה של אתר שיגור, וימים בודדים אחר כך מצא את עצמו שוב מוביל מבנה, הפעם מעל אזור טהרן, ושם תקף מפעל לייצור דלק טילים.

בעוד שנה הוא יגיע לגיל שבו טייסי קרב מפסיקים להשתתף בטיסות מבצעיות, וזו עבורו אולי הזדמנות אחרונה להילחם כאיש צוות אוויר. "לכל דור יש את המלחמה שלו", הוא אומר, "אנחנו מתאמנים לקראת המבצע הזה כבר שנים רבות, וקדמו לו פעילויות בהרבה מאוד מקומות. זה כל הזמן היה חלק מהתוכנית הגדולה של חיל האוויר, לתקוף באיראן. אבל אני מודה שבתוך תוכי לא האמנתי שזה אי־פעם ייצא לפועל. דמיינתי, אבל לא האמנתי".

אנחנו מדברים בשעות הערב, והוא כבר הספיק להיות באיראן ולחזור. "הרבה הרים מושלגים", הוא אומר כשאני שואל אותו איך היה שם, "יש ניגוד מאוד גדול בין הנזקים שמלחמה יכולה לעשות, לבין המראות השקטים שאתה רואה מהקוקפיט".

על מסלול ההמראה

בארבעת השבועות האחרונים הספיק א' לקפוץ הביתה רק פעמיים, ל־24 שעות בכל פעם. "כל גיחה לאיראן מתחילה כמה שעות לפני ההמראה", הוא מפרט את הלו"ז היומי שלו. "מקבלים את המשימה מהמטה המבצעי של חיל האוויר, מנסים לזקק את הפרטים, מי הכוחות שמשתתפים, מי נמצא מסביבנו, מה החימוש שבו נשתמש, אם יש תדלוק בדרך או לא וכו'. כמוביל המבנה אני צריך להחליט אם באים מכיוון כזה או אחר, באיזה גובה, מה החימוש שבו כדאי להשתמש וכו'. יש תהליך הכנה ארוך כדי לוודא שתוכל לעמוד במשימה ולעשות את הנזק המקסימלי. בשלב הבא יש תדריך של המבנה, יחד עם קצין התכנון של הטייסת. אנחנו עוברים על הדברים ומבינים שכולם מכירים את כל המקרים והתגובות".

כשעה לפני ההמראה הצוות מגיע לדת"ק, שבו חונים המטוסים. ברגע שהם מונעים, הרעש מחריש אוזניים. "בודקים את המטוס, את החימוש, ואז ממריאים", הוא אומר, "זו טיסה של כמה שעות, תלוי לאן טסים ומה מסלול הטיסה. בדרך הלוך אתה מאוד מפוקס. אתה כל הזמן צריך לבדוק שכל בני המבנה במקום, בזמנים, עם כמות הדלק הנכונה. אם אתה פוגש מתדלק, זה קורה איפשהו במזרח התיכון ואתה צריך לוודא שאתה מגיע בזמן הנכון, למקום הנכון ובגובה הנכון. בודקים גם את החימושים, והרבה פעמים יש שינויים של מטרות בדרך וצריך לעשות עדכונים באוויר.

"לאחר חציית קו, כשאתה טס מעל איראן אתה בדריכות שיא. אתה כל הזמן מנקה את השטח, שומר על החברים שלך למבנה, מנסה לראות כל איום, לשמוע כל צרצור שיש במערכות שלנו, מחפש בעיניים וכו'. כשאתה מגיע לאזור התקיפה אתה מבצע ובודק שאתה ממצה את הפוטנציאל שיש במבנה ובנשק כדי לעשות תקיפה אפקטיבית. בדרך חזרה, עד חציית קו איראן חזור, אתה עדיין במתח, כי זה לא מקום שאתה רוצה לנטוש מעליו. אחרי חציית הקו חזרה יש ירידת מתח קלה, אבל עדיין לא לגמרי".

נתקלתם באיומים?

"קרה שראיתי דברים שיורים באוויר. אני לא יודע להגיד במאה אחוז אם זה היה עלי או לא. מובן שיש איומים ובכל טיסה שאתה טס לשם אתה מביא בחשבון את הסכנה, זה חלק מהתפקיד של להיות לוחם".

איך מתמודדים עם הפחד להיפגע? לנטוש? ליפול בשבי?

"כשטייס סוגר את החופה לפני ההמראה, הוא חייב להתנתק מהרגש ולקחת את כל ארגז הכלים המקצועי שהוא בנה במשך השנים כדי למצות אותו עד תום בכל גיחה. גם באיראן, אתה לא טס וחושב כל הזמן על הסיכוי שתופל. אתה עובד קשה כדי למזער בעיות ולעמוד במשימה. אתה כל הזמן בודק כמה דלק יש לך, מוודא שלא מתפתחת תקלה במטוס, מנסה להיערך למקרה שבו יירו עליך. לזה התאמנו כל השנים. אז אין חשש ופחד, יש דריכות ויש מקצועיות שעוזרות לך להיות חד ולחזור בשלום הביתה".

סא"ל (מיל') א': "מקבלים את המשימה מהמטה המבצעי של חיל האוויר ואז מזקקים את הפרטים: מי הכוחות שמשתתפים, מי נמצא מסביבנו, באיזה חימוש נשתמש, אם יש תדלוק בדרך, מאיזה כיוון נגיע ליעד"

גורם קריטי ביכולת של חיל האוויר לאתר ולצוד משגרים באיראן הוא מודיעין. מי שמרכז את הנושא הזה הוא מדור טק"ק בלהק המודיעין של חיל האוויר. המדור מוביל את המאמץ לאיתור אתרי שיגור ותשתיות אחרות הקשורות למערך הטילים הבליסטיים, הפללת מטרות והכוונה בזמן אמת למטוסי חיל האוויר. "כדי לפגוע במשגרים אתה צריך 'בק־אופיס' רציני מאוד", אומר מפעיל הכטמ"ם ע'.

"זה לא שאתה מסתובב באיראן עם אקדח, מחפש משגרים, שולף ויורה. צריך פה מידע מודיעיני שיש בו ערך מוסף ושיכול לאפשר לך להיות אפקטיבי. לכל המשימה הזו יש שותפים רבים, מאנשי המודיעין ועד לאנשי הגף הטכני בטייסת, שעושים עבודה שלא תיאמן".

גם לנווט הקרב א' חשוב מאוד להדגיש שהוא רק האיש שלוחץ על הכפתור בקצה. "זו תזמורת עם הרבה נגנים", הוא אומר, "הטכנאים שתולים את הפצצות על הכנפיים של המטוסים, מש"קיות הניווט שעושות את תכנון הדלק, אנשי המודיעין. המון אנשים שצריכים 'לנגן' יחד כדי שהדבר הזה יעבוד. אני רק חלק קטן בפאזל הזה".

חשוב להדגיש כי מבחינת חיל האוויר, הגדרת המשימה בכל מה שנוגע למערך הטילים הבליסטיים של איראן היא "פגיעה שיטתית ומתמשכת במערך הטילים הבליסטיים". "ידענו מלכתחילה שלא יהיה אפשר להוריד את כמות השיגורים לאפס", אומר א'.

"מערך הטק"ק האיראני מבוזר, גדול וכולל הרבה מאוד אנשים. כל פגיעה בעורף מאוד כואבת לנו, אנחנו בכל פעם מנסים לראות אם אנחנו יכולים לעשות דברים יותר טוב, לשנות משהו כדי שהתקיפות הבאות יהיו יותר אפקטיביות. אבל לעולם לא נגיע לאפס שיגורים, זה בלתי אפשרי. לכן אתה משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה. אתה אומר 'אני יודע שהם יכלו לשגר הרבה יותר, והם לא מצליחים'. מצד שני, כל טיל שפגע בישראל - זה כואב מאוד".

השיחה עם א' וע' נעשית ביום שני השבוע, מייד לאחר הצהרתו של הנשיא טראמפ כי הוא מנהל מו"מ עם איראן על הפסקת המלחמה. לשניהם אין כמובן מושג לאן נושבות הרוחות בבית הלבן. ובכל זאת, ע' מספק לנו תובנה של קצין. "הרדיפה אחרי המשגרים וצמצום הירי לישראל הם חלק מהלחץ הצבאי שאמור להוביל לפתרון מדיני", הוא אומר, "כי אחרת, תמיד יהיה המישהו הזה שיצליח לשגר טיל".