"הגנצים" עשויים להכריע את הבחירות - ונתניהו טועה בגישה כלפיהם

למה הקים השב"כ יחידת אופנוענים חדשה ואיך זה משפיע על הסקרים • הלקח הכואב מ"פאודה": 7 באוקטובר הוא רק העונה הראשונה, חייבים לשנות תסריט • הילד סיים מכינה קדם־צבאית, מחשבות של אבא • פרשנות

הספק לא רע גם על אופנוע. בני גנץ. צילום: מתוך פייסבוק

השב"כ קיבל בחודשים האחרונים משימה מסוג אחר: לאבטח אופנוען. מטבע הדברים, מדובר בצרכים אחרים לגמרי מאשר מאובטח מנומנם ברכב: הוא נוסע לבד, הוא נוסע מהר, הוא יכול להיעלם להם פתאום. וגם הלוקיישנים של הרכיבה נהיו קצת מאתגרים: גבעות עולם ליד איתמר, גוש עציון או ואדי חָרמייָה בבנימין. לא היה מנוס מהחלטה דרמטית: יחידת אבטחה של אופנוענים מיוחדת הוקמה בשב"כ לראשונה מקום המדינה.

שם המאובטח, אגב: בני גנץ. כשהוא שם את הקסדה על הראש, איש אינו מזהה אותו. האמת שגם כשהוא מוריד את הקסדה כבר קצת קשה לזהות. הוא עבר ליד מרדכי, שחרר לאוויר את הסיפור העצוב על אשתו רויטל, השתיל שיער ופרש מגוש השינוי. הספק לא רע גם על אופנוע.

70 מנדטים ירחיקו אותנו מחוליי הממשלה הצרה. ישיבת הממשלה, צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ

מספר המינימום שירחיק אותנו מהממשלה הצרה

האיחוד הצפוי של גנץ עם דדי שמחי ויועז הנדל יכול להיות הפיצוץ המשני של הבחירות אחרי קרבות איזנקוט־בנט. בטור ראש השנה האחרון כתבתי: "מומלץ לשים לב למפלגות 'גביע הגלידה': אלה המפלגות הבלתי מזוהות, שיכולות ללכת עם שני הגושים. ככל שהגביע יתרחב, חיינו ישתפרו". השבוע בסקר "כאן חדשות" מפלגה משותפת לשלושתם הביאה 7 מנדטים. לא מדובר כאן במספר מהירח. גם בסכמה שלהם בנפרד גנץ והנדל קיבלו 4.6%, שזה כמעט 6 מנדטים.

האפשרות לחיבור עם בנט והמפתח לניצחון: גדי איזנקוט בחוג בית // ללא קרדיט

מה שיותר מעניין הוא הגושים הנוצרים מההתמודדות שלהם: גוש נתניהו 51, גוש השינוי 52, ערבים 10, גנץ־הנדל־שמחי 7. וכך המספרים יהפכו לתסריט: שני המחנות לא יכולים להרכיב ממשלה, אפילו רע"מ לא מספיקה לממשלה. יתרה מכך: בנט התחייב לא ללכת עם הערבים בפעם הזאת. אם הוא לא ראש הממשלה, אין לו אפילו פיתוי להפר את ההבטחה. במצב כזה מפלגות גביע הגלידה של הגנצים יכריעו את גורלנו: הן יאפשרו בקלות הקמת ממשלת אחדות שאינה מבוססת על החרדים והערבים. מספר המינימום שגנץ מציב לממשלה כזאת הוא 70 מנדטים שירחיקו אותנו מחוליי הממשלה הצרה.

האיום ייאמר מראש: או ממשלה רחבה, או בחירות נוספות. ברגע שהגביע יופיע בסקרים, הוא יוכל להתרחב. המסר של "לא לממשלה צרה" יוכל לקבל את תשומת הלב הראויה, האלטרנטיבה תהפוך למוחשית. ציבור הבוחרים של הליכוד, בנט ואיזנקוט פריך במיוחד - מסר נכון יוכל להגדיל את גנץ מכיוונן. הערה חשובה: גלעד ארדן שוקל להקים מפלגה גם כן. אם גנץ הוא מותג אחדות, ארדן הוא מותג של ימין ליכודי נקי. גם וינטר על הקווים, והתמיכה בו גדולה יותר מאשר הציונות הדתית בלבד. הנטייה של נתניהו לפרנויה גורמת לו לרצות להילחם בכל המפלגות הללו, אבל עם קצת ריסון והבנת המציאות הוא צריך להתמקד בלאחד אותן, לא בלחסל אותן.

7 באוקטובר היה רק העונה הראשונה בסדרה. פאודה, צילום: צילום: אליה ספינופולוס, yes

לכרוע על חוף הסליחה

אזהרת טריגר + ספוילר ל"פאודה", מי שמתכנן לראות שידלג: הסדרה הזאת היא היצירה החשובה ביותר שנעשתה על טבח 7 באוקטובר, שילוב של מקצוענות קולנועית, רגישות תסריטאית וגבורה יהודית. הדמויות בסדרה יוצאות לנקום את מות משפחתן בטבח, ומגיעות לרוצחים המסתתרים בצרפת. תוך כדי הן מגלות את תא הטרור שמתכנן את האסון הבא, מין שדרוג ל־7 באוקטובר: טבח יום העצמאות. אבל האמת היא שלא צריך סדרות כשיש לנו מציאות: ראש השב"כ זיני הזהיר השבוע מתרחיש של פלישה קרקעית וימית לאילת, בשל מיקומה הגיאוגרפי המבודד. תוסיפו לכך את ההסכם המופקר עם איראן, השנאה לישראל בעולם, שגברה ככל שהעזנו להגיב נגד רוצחינו, ותקבלו מסקנה ברורה: 7 באוקטובר היה רק העונה הראשונה בסדרה.

אם נמשיך לריב בתוכנו בממשלות צרות מעוותות, לא משנה מאיזה צד, נפסיד מכל כיוון: הצבא יישאר עם מחסור בחיילים, הכלכלה תקרוס, הכבישים ימשיכו להיחסם, נריב על הגלידה בזמן שהיא נמסה. דורות שלמים גדלו על הסכנה משנאת חינם, עד שגילינו שלא מדובר באגדת עם. ממשלה צרה היא ממשלת טבח. זאת לא סיסמה, זה תיאור תהליך סדור של קריסה שפשוט מאפשר לאויבים שלנו להיערך למבול הבא. כמו אדם שעסוק בטלפון בנהיגה, הסיכון לתאונה כשאנחנו עסוקים במשהו אחר פשוט קופץ דרמטית.

בערב שמחת תורה התפלפלנו על תפילות בנפרד במרחב הציבורי בתל אביב, אוי לבושה, מאז היו הרבה תפילות בבתי עלמין. אז לא, אין לנו לוקסוס להמשיך להגן על הגבולות ביחד אבל לשבת בפרלמנט בנפרד. בסוף פרק 8 של "פאודה" מחבק אלי את גופת אשתו ואומר מילה אחת: "סליחה". הוא הגיע אליה מאוחר מדי. בשבילנו זה עדיין לא מאוחר מדי. 

אל תסמוך על הדור שלי

הבן שלי אביב סיים ביום רביעי את המכינה הקדם־צבאית "עמיחי" בדרום. זה היה אירוע פרידה שמח של בני נוער שעברו שנה של אוויר בין התיכון לבקו"ם, אבל בחמצן היה אפשר להרגיש מולקולות של מלחמה. אף אחד שם לא היה תמים, כולם הבינו בדיוק לאן הילדים הולכים, למה ומה גודל המשימה. ראש המכינה ענבר סיפרה על תומאס אדיסון, ממציא הנורה, שאמר: "לא נכשלתי. פשוט מצאתי 10,000 דרכים שבהן זה לא עובד". אנחנו הדור שמצא 10,000 דרכים להיכשל, הם באים בפעם ה־10,001 לתקן את הנזקים שעשינו. הלוואי שיהיו עיוורי צבעים למחלוקות הישנות בינינו, ושלפחות ילמדו מאיתנו מה לא לעשות. המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. אמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר