"מביירות לירושלים" היה שם ספרו של עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" תומאס פרידמן. הוא בינתיים זלג למחוזות קיצוניים, אבל ייתכן שמתקרבת לה הפנטזיה לשבת בבית קפה על גבעות ג'וניה מעל בירת לבנון, למול הים התיכון. אבל זה כנראה יקרה רק אם המשטר באיראן באמת ייפול.
לבנון - ארץ הארזים, עבור ישראלים רבים מדי, שם נרדף למלחמה, לא אחת, שתיים, אבל אולי־אולי, בשינויים המתרגשים עלינו, היא מי שיכולה להיות הבסטי הבאה שלנו מקרב מדינות ערב. תרבותית, זו המדינה הכי קרובה למערב שיש באזור זולת ישראל, השווייץ של המזרח התיכון. ביירות משופעת במקומות בילוי ובמועדוני לילה, הנשים בה חופשיות יותר מבכל מדינה ערבית אחרת, לפחות בקרב הנוצרים ורוב הסונים. כלי התקשורת חופשיים יחסית, והרשתות החברתיות הן אולי הכי פעילות, נשכניות ומצחיקות שיש בעולם הערבי.
עד כה הפוטנציאל הזה, של קרבה תרבותית ורצון לחיות נורמלי, לא יצר את החיבור הכמעט מתבקש. לבנון השתתפה במלחמה אחת נגד ישראל, מלחמת העצמאות, מאז ישבה בצד, וראתה בעיניים כלות כיצד קודם הפלסטינים, אש"ף ושות' הופכים אותה לבסיס טרור נגד ישראל, מה שהוביל למלחמת לבנון הראשונה ב־1982 עם טראומת סברה ושתילה - הטבח שעשו הנוצרים בפלסטינים לאחר חיסול מנהיגם בשיר ג'ומאייל. אחר כך חיזבאללה, בעידוד איראן של האייתוללות, שהפך למדינה בתוך מדינה עם צבא משלו, עם הרבה תקריות ורקטות והפצצות ומלחמה אחת עצימה ב־2006. בין לבין שליטה ישראלית בדרום לבנון, ועזיבה עם הזנב בין הרגליים בשנת 2000, כשלוחמי צד"ל ומשפחותיהם בורחים לישראל.
לאורך שנות חיזבאללה, המשטר הלבנוני, המורכב מקואליציה בעלת מבנה קשיח שנקבע לאחר מלחמת האזרחים, משותק ולא מסוגל להתנגד לארגון הטרור העצום, המבוסס על אוכלוסייה שיעית גדולה, על צבא אלים ועל כלכלה עצמאית. המדינה איכשהו החזיקה בזכות נדיבות המפרציות, אבל גם אלה נטשו ב־2013 בשל מעורבות חיזבאללה במלחמה בסוריה והשליטה שלו בכלכלה בלבנון.
אבל בשבועות האחרונים הגיע לשיא תהליך שהחל בסתיו 2024 - עם חיסולו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, מבצע הביפרים וחיסול כל צמרת הארגון. הלבנונים הפסיקו לפחד. זה התבטא, כמו כל מה שקורה בעולם, קודם כל ברשתות החברתיות, שהפכו ליותר ויותר עוקצניות וביקורתיות כלפי חיזבאללה, ומשם עבר לתקשורת ולרחוב בכלל. לפני השינוי, עיתונאי שהעז לבקר את הארגון השיעי ידע שיזכה לביקור אלים של אנשי חיזבאללה, ובמקרה הטוב יישאר בחיים. חיזבאללה החזיק כוח שלם, "יחידה 121", שכל עיסוקו הטלת אימה על עיתונאים, על אישי ציבור ועל פוליטיקאים בלבנון. הכוח הזה אחראי למעשי רצח רבים, ובהם של העיתונאי השיעי לוקמאן סלים ב־2021, שהיה מבקר חריף של הארגון.
סימני השינוי ביחס כלפי חיזבאללה החלו עוד באוגוסט 2020, בפיצוץ בנמל ביירות, שנגרם בשל חומרים מסוכנים שאחסן שם ארגון הטרור. ההאשמות כלפיו גברו, אך הממשלה לא הצליחה לייצר חקירה עצמאית שתצביע עליו כאשם האמיתי.
חגיגה ברשתות
מה שפרץ את מחסום הפחד היה השפלתו של חיזבאללה בידי ישראל בספטמבר 2024. כמעט כל כלי התקשורת, למעט אלה של חיזבאללה, החלו לבקר את הארגון ולהאשים אותו, ולא את ישראל, במצבה של לבנון. הביקורת הזו הלכה והחריפה והגיעה, בסופו של דבר, אל המשטר, שגם בו נזרעו ניצני המרד. לאחר שנים של כאוס פוליטי, בפברואר 2025, בעקבות חולשתו הרבה של חיזבאללה, מונה נוואף סלאם לראשות הממשלה, למרות התנגדות ארגון הטרור. אמנם בממשלה מונו שרים שיעים מקורבים לחיזבאללה, אבל אלה הפעם בעלי השפעה חלשה בהרבה, גם בגלל המחלוקות הגוברות עם המפלגה השיעית השנייה - אמל של נביה ברי.
במלחמה הנוכחית נגד איראן - "שאגת הארי" - זו היתה רק שאלה של זמן עד שחיזבאללה יתערב, ואכן ראשי הארגון, בהנחיית איראן, הורו על ירי רקטות לעבר ישראל. התגובה הישראלית החריפה הביאה עד כה ליותר מ־1,000 הרוגים, רובם המכריע אנשי חיזבאללה וסייעניהם. בדרך, נוצרו קרוב למיליון פליטים מדרום לבנון, מהדאחייה - הרובע של חיזבאללה בביירות, וממקומות נוספים. במקומות רבים בלבנון, גירשו תושבים נוצרים או סונים פליטים שיעים שנמלטו בשל התקיפות הישראליות, תוך שהם מאשימים אותם במצב.
המצוקה הזו החריפה מאוד את הביקורת כלפי חיזבאללה, המואשם כי בהנחיית איראן גרר את לבנון למלחמה לא לה. האירוע המשמעותי ביותר שנולד מהביקורת הזו היה נכונותו של רה"מ סלאם ושל הנשיא ג'וזף עאון לפתוח במשא ומתן ישיר עם ישראל בדרג בכיר כדי לפתור את המחלוקות בין המדינות, ולפי חלק מהדיווחים, גם להביא לנורמליזציה. צרפת מעורבת בתיווך וגם האמריקנים, אלא שגם בוושינגטון וגם בירושלים לא מוכנים לכך עדיין, וזאת בשל אוזלת ידו של צבא לבנון לממש את ההחלטות וההתחייבויות של ממשלתו לפרק את חיזבאללה מנשקו או לכל הפחות להרחיקו מהגבול עם ישראל.
אבל זה לא נגמר בכך. שני אירועים מאמצע השבוע ממחישים את גודל השינוי אצל שכנתנו הצפונית. האחד - גירושו של השגריר האיראני המיועד בביירות מוחמד א־שיבאני, והשני - ירי טילים מאיראן אל ביירות, לכאורה לעבר בניין השגרירות האמריקנית. וכרגיל, הרשתות ביטאו היטב את הסנטימנט הציבורי. גירוש השגריר הביא להפצת סרטון המחשה עשוי AI, ובו שר החוץ של לבנון יוסף ראג'י - הסמן האקטיבי ביותר נגד חיזבאללה - מוציא את השגריר מהשגרירות, דוחס אותו לרכב ומסלק אותו במטוס הביתה.
הסרטון הזה זכה לאלפי תגובות ושיתופים בלבנון, כמעט כולם צוהלים ושמחים ומגדפים את האיראני. עוד סרטון ויראלי הראה שוטר מחזיק כלב בעורפו ומשליך אותו לרכב, עם הכיתוב "האיראני בדרך החוצה".
מעופפים בשמי ביירות
הירי מאיראן ללבנון יצר מצב סוריאליסטי, שבו חיל האוויר הישראלי תוקף מטרות של חיזבאללה בביירות ולצידם טילים מאיראן מחפשים מטרות אמריקניות באותה עיר. הלבנונים, עם למוד סבל אך עם הומור עצמי משובח, "עפו" על המצב הזה ברשתות החברתיות, וכך באחד מהפוסטים ביקש צעיר מוסלמי סוני מכל הצדדים לדייק בפגיעות, ישראל מול חיזבאללה והאיראנים נגד האמריקנים, ולא להפריע לאזרח הלבנוני בשנת הצהריים שלו.
בהמשך לכך, משרד החוץ הלבנוני זימן בחזרה למדינה את השגריר הלבנוני באיראן אחמד סווידאן ל"התייעצויות", זאת על רקע מה שתואר בביירות כ"הפרה של הנורמות והעקרונות של היחסים הדיפלומטיים בין המדינות על ידי טהרן". ועוד, ממשלת לבנון הטילה מחדש חובה על נוסעים איראנים לקבל ויזה כדי להיכנס למדינה. כמו כן, בממשלה הלבנונית הוחלט החודש כי כל גורם שייתפס כבעל קשרים למשמרות המהפכה של איראן - יסולק מהמדינה.
המעניין בכל אלה הוא הקונצנזוס הכמעט מלא בין העדות והמפלגות, למעט כמובן חיזבאללה עצמו. וכך גם שר המשפטים עאדל נסאר, שקרא להעמיד את מנהיגי חיזבאללה לדין על הנזקים שהם גורמים ללבנון במסגרת מלחמתם בישראל, המוגדרת בעיניו ובעיני אחרים מלחמה איראנית ולא לבנונית.
סמיר ג'עג'ע, יו"ר מפלגת הכוחות הלבנוניים הנוצרית ולוחם ותיק בחיזבאללה, אמר: "טוב עשתה ממשלת לבנון בסילוק השגריר האיראני. שר החוץ יוסף ראג'י קיים דיון בהחלטה הזאת עם נשיא הרפובליקה וראש הממשלה. ההחלטה הזאת היתה צריכה להתקבל לפני זמן רב כי איראן מתערבת בלבנון. האירועים האחרונים מוכיחים ללא ספק כי משמרות המהפכה נמצאים בלבנון, לפחות מאות אנשים מהם, ומנהלים את הפעולות באופן ישיר". ג'עג'ע הביע תקווה כי חיזבאללה יחוסל כזרוע צבאית על ידי ישראל וארה"ב.
חיזבאללה הגיב בגינוי חריף על ההחלטה לגרש את השגריר: "חיזבאללה רואה בהחלטה זו שגיאה לאומית ואסטרטגית חמורה, שאינה משרתת את האחדות הלאומית, אלא פותחת את שערי הפילוג הפנימי, מעמיקה את הקרע הלאומי ומכניסה את המדינה למסלול מסוכן". איום ברור כי חיזבאללה יילחם על מעמדו.
בישראל כמובן בירכו על הגירוש, ואפילו הנשיא הרצוג התייחס לכך: "היום אירע דבר חשוב, ואפילו היסטורי. ממשלת לבנון החליטה לסלק ולגרש את שגריר איראן. זו מהפכה, שכן השגריר האיראני היה דה־פקטו הנציב העליון שם. זו אמירה משמעותית שמחייבת גם הבנה של השינויים שיכולים להתרחש ושלא נחמיץ אותם, כאשר במקביל לפעולה הצבאית נדרש גם להשלים מהלכים מדיניים".
לא עוד כיבוש
את ליילה (שם בדוי), עיתונאית לבנונית אמיצה, הכרתי ברשת X לאחר שקראתי גינוי כואב וחריף שלה לטבח 7 באוקטובר. היא מוסלמית סונית, כותבת בעיתון ומגישה תוכנית אקטואליה בטלוויזיה. פנייה שלי אליה דרך הרשת נענתה רק כעבור כמה שבועות, ולאחר שנוצר הקשר התחלנו להחליף מידע ותובנות וגם תחושות. והיא מלאת תחושות קשות על ההנהגה של ארצה, וגם על ישראל, שאפשרה לחיזבאללה להפוך למפלצת שהוא כעת. "מפלצת", אגב, הוא ביטוי שלה לארגון הטרור. כשסיפרתי על הכתבה שאני מכין, היא סייעה באיסוף המידע וגם ענתה לכמה שאלות.
האם הסנטימנט האנטי־חיזבאללה הוא תופעה חולפת, או שמדובר במשהו מוצק ומהותי?
"ההוכחה לכך שהוא מוצק כמו סלע היא התמיכה הפוליטית מכל הכיוונים, אפילו מצד השיעים שאינם חיזבאללה. כולם מבינים שחיזבאללה נלחם בשביל איראן על חשבון לבנון, שהסיסמאות של שחרור מישראל שקריות. מי שהבין קודם הפסיק לפחד להגיד את דעתו, מי שמבין עכשיו - מצטרף".
האם צעדי הממשלה הם לא רק דיבורים? הרי החלטות ממשלה קודמות ביחס לחיזבאללה לא קוימו?
"עם כל צעד נוסף הם אוזרים אומץ. השרים הנוצרים, ראש הממשלה המוסלמי והנשיא. הם רואים את תמיכת הציבור ונענים לה. הבעיה היא בעיקר בצבא, שחלק גדול ממנו בא מהאוכלוסייה השיעית, והוא לא מסוגל למלא את ההחלטות שמחייבות לעמוד מול חיזבאללה. אבל גם ההחלטות שלא מחייבות הפעלת כוח הן התחלה. כנראה נצטרך סיוע חיצוני כדי להשלים את המלאכה".
סיוע ממי?
"קודם כל מהאמריקנים ומהצרפתים. ישראל עושה את שלה בהפצצות מהאוויר ובדרום לבנון, אבל אסור שתתקדם מעבר לזה, הלבנונים לא רוצים עוד כיבוש. ובכלל הדיבורים של בכירים ישראלים על להישאר עד נהר הליטאני לאורך זמן מזיקים למאבק ומסייעים לחיזבאללה. אני מקווה שהמלחמה באיראן תביא להפסקת התמיכה של איראן בחיזבאללה, ואז הוא ייפול מאליו".
ואם זה יקרה, העם הלבנוני ירצה נורמליזציה עם ישראל?
"אני חושבת שעם נפילת מחסום הפחד מחיזבאללה, נפלו גם חומות החשש והשנאה לישראל. אצל הנוצרים רבים תמכו בכם גם קודם, הדרוזים רואים מה אתם עושים למען האחים שלהם בסוריה, והמוסלמים הסונים בעלי קשר עמוק למדינות המפרץ, שחלק מהן חתמו על הסכמי אברהם. נוסף על כך, לישראל יש ידע וטכנולוגיה שיכולים מאוד לסייע ללבנון לשקם את עצמה באמת".
דמייני את העתיד.
"טיול במכונית לאורך חוף הים התיכון מטריפולי ועד תל אביב. לביירות ולתל אביב יש הרבה מן המשותף. ותבוא לקפה ולקינוח 'ליאלי ביירות' - אני מכירה את המקום הכי טוב לזה, ליד הים".
רק צה"ל יכול
אבל בדרך ליישום החלום הזה ניצב לו ארגון חיזבאללה - מוכה ומוחלש, אבל עדיין חזק למדי ועם גיבוי של חלקים גדולים באוכלוסייה השיעית, שהיא העדה הגדולה ביותר בלבנון.
אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ויליד לבנון, מעלה ספקות כבדים בדבר אפשרות ההפשרה בין ישראל ללבנון והיכולת למגר את חיזבאללה. "לממשלת לבנון אין היכולת ליישם את מה שהיא מדברת עליו. כך, למשל, ההוראה של הממשלה לצבא לפרק את חיזבאללה מנשקו מדרום לליטאני עד סוף 2025. לא רק שזה לא קרה, חיזבאללה התעצם והצליח להפתיע את ישראל. היו כאן כל מיני דוברים שטענו שהוא מורתע ושהוחזר שנים אחורה, והתבדינו.
"ההחלטות נגד חיזבאללה נובעות מלחץ אמריקני. שגריר ארה"ב דרש מהנשיא עאון שיוציא אותם מחוץ לחוק ושיעצור את מנהיגי הארגון. הממשלה קיבלה החלטה, אבל אז מפקד הצבא, הגנרל רודולף הייכל, הרים קול בישיבת הממשלה ואמר כי לצבאו אין יכולת לצאת נגד חיזבאללה, וכי הוא יתפרק אם ינסו לעשות כן".
אותו הייכל ביקר בארה"ב לפני חודשיים ואז נפגש, בין השאר, עם הסנאטור לינדזי גרהאם. נריה מצטט מהפגישה: "גרהאם שאל את הייכל, האם אתם רואים בחיזבאללה ארגון טרור? הגנרל ענה: 'לא בהקשר הלבנוני'. כי אם הוא ארגון טרור, אי אפשר שיהיו שרים מטעמו בממשלה וחברים בפרלמנט ותהיה חובה לפרקו, ומכך הייכל התחמק, שכן מבחינתו זה בלתי אפשרי".
לפי נריה, גם ההצהרה על כוונה לשיחות ישירות עם ישראל לא יכולה להתממש בגלל הוויכוחים מי יהיה במשלחת הלבנונית. וגם חיזבאללה הגיב ובשפה מאיימת: "וופיק ספא ומוחמד רעד, מראשי חיזבאללה, הזהירו כי יבואו עם שרי הממשלה חשבון לאחר המלחמה ויערערו על זכותם למשול". בעצם איום מחודש למלחמת אזרחים.
הוא מתאר את השינויים בחיזבאללה לאחר המכות שספג בסתיו 2024: "מפקדי השדה עם הניסיון הקרבי עלו בדרגות, ובמקביל משמרות המהפכה השתלטו על הפיקוד, חדר המבצעים המרכזי של חיזבאללה מדבר פרסית ונותן פקודות ללבנונים". לדבריו, הם מתכוננים להילחם עד הסוף ולא ייכנעו, כפי שנעים קאסם הגדיר זאת "קרב כרבלא" בהתייחסו לקרב ההיסטורי המכונן של השיעים.
הוא מזכיר שהשיעים הם 40% מהאוכלוסייה והנתח גדל והולך, וחיזבאללה שואף כבר זמן רב לשנות את יחסי הכוחות המוסכמים וחלוקת התפקידים שנקבעה לאחר מלחמת האזרחים. "חיזבאללה מחזיק את לבנון בגרון מ־2007, כשקיבל בהסכם מקומות בממשלה ובפרלמנט, ואי אפשר להזיז כלום בלעדיו. השינוי מאז הבחירות ב־2024, כשהממשלה החדשה החלה לנהוג בעמדות עצמאיות כי חיזבאללה נחלש, לא לרוחו והוא רוצה לחזור למצב השליטה, ואין כוח שימנע ממנו לעשות כן זולת צה"ל.
"מאזן ההגירה השלילי מאז תחילת המשבר הכלכלי מראה שהנוצרים, בעלי מקצועות חופשיים, רופאים וכו', נוטשים את המדינה. המתחים החברתיים בין העדות גוברים על רקע הגעת פליטים שיעים לשכונות ולעיירות נוצריות. המציאות החדשה הזו מקדמת דווקא את חזון נסראללה להפוך את לבנון למדינה שהיא חלק מהרפובליקה האסלאמית, וזה יקרה אם חיזבאללה יישאר על הרגליים לאחר העימות הנוכחי".
נריה מציב בכל זאת נקודה אופטימית, גם אם מסויגת: "גורל חיזבאללה קשור קשר גורדי למה שקורה באיראן. אם אכן המשטר באיראן יתחלף, אפשר להגיד ביי ביי לכל הפרוקסיז, אבל אני לא יודע שזה אכן קורה". הסיוע של איראן כלל יותר ממיליארד דולר בשנת 2025 לצורכי שיקום, וברור שבלי הכסף האיראני הם ייחלשו מאוד. עם זאת, יש להם זרועות כלכליות נוספות, כמו השליטה על הסחר בסמים, קפטגון, חשיש ועוד, משדות וממפעלים הנמצאים בבקאע בלבנון. זה עשוי להותיר אותם בתמונה.
צינור הכסף
אז איך בכל זאת מוצאים פתרון לסוגיה הזו בלי לשלוח את צה"ל לכבוש את הבקאע ובלי להגיע בכל כמה שנים לסבבי לחימה קשים עם ארגון טרור אידיאולוגי שיעי?
האירופאים והאמריקנים העוסקים בתיווך מנסים להביא לפתרונות שלא יחייבו מלחמה מתמשכת. שר החוץ הצרפתי ז'אן־נואל בארו סיים ביקור קצר בלבנון ובישראל, והכיוון הוא מהלך משולב. שיקום כלכלי של לבנון ומיקוד באוכלוסייה השיעית כדי להקטין את תלותה בכספי איראן וחיזבאללה. חייל חיזבאללה מקבל 2,000 דולר בחודש, לעומת חייל בצבא לבנון שמקבל 200 בלבד, כך שהמשיכה לארגון הטרור ברורה. נוסף על כך, צריך להביא לניתוק ככל האפשר של שרשראות האספקה הצבאית וצינורות העברת הכספים מאיראן לחיזבאללה. האירופאים סבורים עוד שבמסגרת מו"מ פנימי בלבנון, את לוחמי חיזבאללה צריך יהיה לשלב בצבא לבנון ובכוחות הביטחון שלו, כדי ליישם את עקרון הבלעדיות על הנשק ועל הכוח של הממשלה.
ואם זה מעורר אצלכם לפחות אי־נוחות, אתם צודקים. למרות ההצלחות הצבאיות, אם המשטר באיראן לא ייפול ולא יפסיק לתמוך בחיזבאללה, למרות כל ההצלחות המודיעיניות והצבאיות, מלחמות לבנון ימשיכו להיות כמו סדרה בנטפליקס, והגבול הצפוני לא ישקוט.
