הגביע הקדוש של המוסד נחשף: "הסיכול הממוקד הגדול אי פעם"

בערב שבת, שלושה ימים לאחר שהעולם נדהם ממבצע הביפרים חסר התקדים נגד מחבלי חיזבאללה בלבנון, עמד אדם פיין בחצר ביתו ושקד על הגריל הרותח. המנהל הבכיר במוסד, שהשתתף בביצוע האופרציה המתוחכמת שטרם נראתה בעבר, הפך בשלווה את הסטייקים ואת חלקי העוף ולגם בנחת מכוס היין האדום שהיתה מונחת לידו. שום דבר בפניו לא הסגיר את העבודה המאומצת ואת המתח העצום שהיו מנת חלקו בשנים האחרונות.

הבית התנהל כמו בכל ארוחת שישי קודמת. אשתו הניחה על השולחן את הסלט, הילדים הבוגרים פטפטו, והטלוויזיה היתה כבויה. אף אחד מהם לא הקשיב למהדורות החדשות, שדיווחו ללא הרף על התפוצצות אלפי הביפרים בידיהם של המחבלים, והעלו השערה כי המהלך המסעיר קשור למוסד. מדינת ישראל, באותם ימים, שמרה על שתיקה, ולא קיבלה אחריות למבצע שהוציא מכשירות כ־1,500 מחבלים.

הילדים ניסו לשכנע אותך לומר אם היה לך חלק בתכנון ובביצוע?
"כן, הם שאלו, כמו כולם, אז חייכתי חיוך מסתורי ולא עניתי. לא אישרתי ולא הכחשתי - והם חיבקו אותי. לאורך השנים לא היה להם קל עם ההיעדרות שלי, ההקפצות, חוסר הזמינות, וזה היה רגע שייצב את התובנה והבהיר מדוע הם שילמו את המחירים האלה".

לאשתך גילית את הפרטים?
"היא לא ידעה כלום, ורק חיבקה אותי כשחזרתי הביתה. החיבוק הזה היה כאילו אמרה 'עכשיו אני מבינה'. רוב האנשים סביבי לא בקיאים בפרטים כמו היכן שירתי ומה התפקיד שמילאתי, והם שלחו אלי סטיקרים, תמונות של ביפרים, כתבו 'כל הכבוד' מבלי לדעת למה אני קשור".

מה הרגשת כששמעת לראשונה על הפיצוצים בלבנון?
"זו היתה גאווה גדולה כלפי האנשים שהיו מעורבים במבצע. גודל האתגר וכמות הפרטים שהיו צריכים להתכנס כדי שהרגע הזה יתאפשר מזכירים לי פריצות דרך במדע או הנפקה של יוניקורן. ברגע שהביפרים הממולכדים התפוצצו, חשתי קצת כמו עובדי נאס"א שחזו בנחיתה על הירח. זה היה רגע של התעלות.

"מרגע הלחיצה על הכפתור, עברו דקות ארוכות של מתח. אתה לא יודע אם הכל יעבוד. כשהחלו הדיווחים על פגיעות במחבלי חיזבאללה, אתה מבין שעשייה של שנים ארוכות התנקזה לשנייה אחת של מימוש. זו חוויה מאוד ייחודית. זה בלט במבצע הספציפי הזה, כי בניגוד לפעולות חשאיות, שהן הרוב, זה היה מבצע רועש שנגלה לכל העולם. הוא יצר רושם אדיר בציבור הישראלי, והחזיר אותנו למקום של מדינה חזקה, מפתיעה ומתוחכמת, כמו בימים של מבצע אנטבה. הציבור הרגיש שהוא יכול להרים את הראש בגאווה".

תגובת השרשרת

אדם פיין (שם עט שבחר לעצמו) פרש לפני חודשים ספורים מהמוסד. מעבר לכך שהוא בשנות ה־50 לחייו, נשוי ואב לילדים, לא ניתן לספק עוד מידע על אודותיו. הצנזורה אוסרת לפרסם את שמו האמיתי, את פניו, את תפקידו ואת המבצעים שבהם השתתף. בפעולות הבאות של המוסד אדם כבר לא ייקח חלק.

"עשייה של שנים ארוכות התנקזה לשנייה אחת של מימוש. זו חוויה מאוד ייחודית. זה בלט במבצע הספציפי הזה, כי בניגוד לפעולות חשאיות, שהן הרוב, זה היה מבצע רועש שנגלה לכל העולם. הוא יצר רושם אדיר בציבור הישראלי, והחזיר אותנו לימים של מבצע אנטבה"

"הודעה גורלית", שהוציא השבוע למכירה בהוצאת תכלת, הוא מותחן ריגול מסעיר, החושף את שאירע מאחורי הקלעים של המבצע, את האסטרטגיה שתוכננה לאורך שנים, את ההשתלטות על שרשרת האספקה של חיזבאללה, ואת החדרת אלפי הביפרים מתוצרת המוסד אל שורות ארגון הטרור.

"עשינו דבר גדול. מבצע הביפרים פתח תגובת שרשרת שהובילה בשלב ראשון למיטוט חיזבאללה ובשלב שני לנפילת משטרו של בשאר אל־אסד. כל ההתפתחויות האלה משנות מן הקצה את מצבנו האסטרטגי באזור, ואני בתחושה שזוהי רק תחילת הדרך"
(דברי ראש המוסד, מתוך הספר "הודעה גורלית")

הפגישה הראשונה שלי עם אדם התקיימה ביום שבו נורו טילי חיזבאללה למרכז הארץ, אחרי יותר משבוע שבו טיווח הארגון הרצחני את הצפון. במהלך השיחה נאלצנו לרדת למקלט, וקשה היה שלא לשאול על הפער בין המבצע שהתקיים לפני כשנה וחצי, לבין השפעתו על היכולות של חיזבאללה לשגר טילים לטווח רחוק.

"את בעצם שואלת אותי אם המבצע הצליח, אז אני אקח את זה לשם", הוא אומר בחיוך שמלמד כי לא נשאל על כך בפעם הראשונה. "אני מפנה אותך לנאום של נסראללה אחרי המבצע של הביפרים והסוללות של מכשירי הקשר. הוא אמר שבחיזבאללה ידעו שלצד הישראלי יש עליונות טכנולוגית, אבל לא דמיינו שאנחנו נכה אותם בצורה כזו, שהיא חסרת תקדים במלחמות בין ישראל לערבים, ואולי גם בתולדות המלחמות העולמיות.

"שפת הגוף של נסראללה אמרה הכל. הוא נראה שבור ובמצוקה. צריך להקשיב לו, ולהסתכל על היפוך התמונה שקרתה כמה חודשים לפני 7 באוקטובר. מאזן ההרתעה וחופש הפעולה של ישראל לא אפשר להעיף אוהל שלהם ליד הגבול. לאורך השנה שהיתה מ־7 באוקטובר ועד המבצע בצפון, שהפך את היוצרות, פעלנו על פי המשוואות של חיזבאללה. היוזמה היתה בידם, ואנחנו הגבנו כדי לא להסלים. זו הסתכלות שהיתה נכונה ושנועדה לשמור על פוקוס בגזרה הדרומית. בעקבות מבצע הביפרים חיזבאללה הפך מורתע, וכעבור עשרה ימים נסראללה חוסל".

המילה "מורתע" מחזירה אותנו לאחד המחדלים הגדולים.
"הרתעה היא עניין נזיל, וברור שהיא לא מחזיקה לנצח. ברור גם שלצד השני יש עוד שיקולים, כמו חובה דתית וחובת נאמנות אידיאולוגית כלפי האיראנים. ברגע שהיכינו אותם במבצע 'שאגת הארי', חיזבאללה היו מחויבים להגיב למרות החסמים. עם זאת, אי אפשר להשוות את חופש הפעולה של צה"ל כעת לזה שהיה אז. יש שינוי במאזן בינינו לבינם. מבצע הביפרים ומכשירי הקשר יצר הישג דרמטי והיסטורי על חיזבאללה. למרות המלחמה שעדיין נמשכת בצפון, המבצע היה הצלחה פנומנלית שתילמד עוד שנים ארוכות בספרי ההיסטוריה, אבל אסור לנו להיות שאננים וצריך לעבוד על ההפתעות הבאות".

אף על פי שאביו שירת שנים בכוחות הביטחון, המשיכה שלו לתחום התחילה רק בצבא. הוא שירת 30 שנה בכמה גופים ובמגוון תפקידי שטח וניהול בארץ ובחו"ל.

מה משך אותך לעולם הביטחוני?
"חיפשתי להשפיע, להיות משמעותי ולתרום לביטחון המדינה. אני גם מאוד מתעניין באנשים, מה מניע אותם, מה גורם להם להתנהג בצורה מסוימת, איך הם מגיבים בסיטואציה לא אנושיות. במערכת הביטחון אתה נחשף לאנשים באקסטרים".

מה למדת בשנים האלו על האויב שלנו?
"למדתי שגם הם בני אדם, לטוב ולרע, ושיש להם חולשות שאפשר לנצל. בניגוד למה שחושבים, זה אף פעם לא רק הכסף. הוא מניע משני. המניעים שלהם הם עמוקים ופסיכולוגיים ונובעים מתחושות תסכול, מקיפוח, מהרצון להצליח ולהיות יותר מוצלח מהאנשים סביבך, שמזלזלים בך. אלו מניעים בסיסיים ומאוד אנושיים".

העובדת הסתכלה לעבר שעון שריצד על גבי מסך המחשב והקריאה: 'שלוש, שתיים, אחת, הפעל!'. מיגל לחץ על מקש בודד. כולם עצרו את נשימתם. עברו כמה שניות ולא קרה כלום. יושבי החפ"ק החליפו מבטים. השניות התארכו. אביבית דיברה בהתרגשות. 'הרגע פורסם על פיצוץ מוזר במינימרקט בדאחייה'. כעבור כמה שניות הוסיפה: 'יש כמות קריאות חסרת תקדים למוקדי החירום'"
(מתוך הספר "הודעה גורלית")

זה היה מבצע שומט לסתות, שיכול היה להפוך לתסריט בדיוני עתידני. סדרת התפוצצויות מתואמות של אלפי ביפרים ממולכדים אירעה בקרב פעילי חיזבאללה ב־17 בספטמבר 2024, בשעה 15:30, והדהימה את העולם בנועזות, בתחכום, במודיעין וביכולות הטכנולוגיות.

"המוסד התברך בנשים מופלאות ומוכשרות, והנוכחות שלהן בכל התפקידים מעשירה את הארגון והופכת אותו לטוב יותר. הספר הוא הומאז' לתרומה הנשית למוסד בכלל, ולמבצע הביפרים בפרט. אני לא שולל ראשת מוסד. זה לגמרי ריאלי"

עוד בטרם התפוגגו ענני העשן, התפוצצו למחרת גם מכשירי קשר שנשאו המחבלים. בסך הכל, עשרות טרוריסטים נהרגו בלבנון ובסוריה וכ־4,500 נפצעו. המתקפה פגעה בעיקר בפעילי חיזבאללה, אבל גם באנשי הרפואה השייכים לארגון ובשגריר איראן בלבנון, מוג'תבא אמאני. למעשה, המבצע היה לנכס האסטרטגי ביותר של ישראל, שמטרתו היתה למנוע פלישה רחבת היקף מהצפון בסגנון 7 באוקטובר.

רשת חברות הקש

על הפיצוץ המתואם שתוכנן במשך חמש שנים פיקדה ר', המכונה בספר "עינת", מפקדת באגף המבצעי של המוסד. את התוכנית ניסחה קצינת מודיעין ישראלית, המכונה בספר "אביבית". המוסד לא חסך באמצעים ובתקציבים, ויצר רשת יוצאת דופן של חברות קש בהונגריה ובבולגריה. באמצעות אנשי קשר, שהפכו ללא ידיעתם לסוכנים של המוסד, הצליח הארגון לשכנע חברה טייוואנית בשם Gold Apollo למכור לחיזבאללה את הביפר, שיוצר למעשה במעבדות בישראל ושנקרא AR-924.

הפיצוצים התאפשרו בעזרת חומר נפץ מיוחד, שאינו מתגלה בשיקוף בשדה התעופה, ושהוטמן בתוך סוללת הביפר. כשהתקבלה הודעה סודית, נאלצו המחבלים להשתמש בשתי ידיהם כדי ללחוץ על כפתורי המכשיר, וכך התאפשרה פגיעה מקסימלית. הבחירה בתאריך המסוים לא היתה מקרית: מאחר שהביפרים היו שונים מאלו שחיזבאללה השתמש בהם בעשור האחרון, הוחלט בחיזבאללה לשלוח אחד מהם לבדיקה באיראן, ובמוסד חששו שהשקעה של שנים תרד לטמיון.

"בכל ציר מבצעי, טכנולוגי, מודיעיני, היו נקודות משבר", מסביר אדם, "שילוב של כוחות, מוחות ומצוינות אנושית אפשר להתגבר על הנקודות האלו".

איך מתרומם כזה מבצע, ומהן ההחלטות הקשות ביותר?
"מדובר בעבודת נמלים. לפעמים, בסרטים או בתקשורת, זה מצטייר כאירוע קצר ומלא באקשן, אבל יש פה הרבה מאוד הכנות מדוקדקות, והן לוקחות שנים".

האם ר', שהדליקה משואה ביום העצמאות 2025, היא דמותה של עינת מהספר?
"יש יותר מעינת אחת ויש יותר משאר הדמויות, כמו עוז, המפקד של עינת וראש מחלקת המבצעים המיוחדים. הרבה אנשים תרמו וביצעו בשלבים השונים, ומכולם לקחתי השראה. הקורא יכול להניח שבכל מבצע אין מפעיל אחד שמגייס את כל הסוכנים, ואין מפקד אחד שמקבל את כל ההחלטות. כדי לפשט ולהזדהות עם הדמויות בספר זה מתכנס לגיבור אחד, אבל המציאות יותר מורכבת ופחות ספרותית".

עד כמה מקבלים במוסד אישה שמנהלת מבצע כזה?
"המוסד התברך בנשים מופלאות ומוכשרות, והנוכחות שלהן בכל התפקידים מעשירה את הארגון והופכת אותו לטוב יותר. האם הגענו לאידיליה של 50-50? לא, יש עוד דרך לעשות, אבל אנחנו כל הזמן משתפרים. הספר הוא הומאז' לתרומה הנשית למוסד בכלל, ולמבצע הביפרים בפרט. אני לא שולל ראשת מוסד. זה לגמרי ריאלי. גם בנות הזוג של העובדים הן גיבורות, מכיוון שהן מאפשרות להם לנהל אורח חיים כזה. לאשתי יש המון מניות בכל דבר שעשיתי".

יש בעינת תכונות שלקחת מ־ר'?
"ר' היא אדם השואף למצוינות, וכך גם עינת. מצד שני, צריך לזכור שעינת מגלמת כמה דמויות של מפעילי סוכנים, והחוסן הוא שמאפיין אותה. היא חוטפת מכות לאורך הדרך ונשארת על הרגליים, ועם העיניים על המטרה. זה מאפיין אנשי מבצעים".

עד כמה, באחוזים, הספר נאמן למציאות?
"קשה לכמת את זה, אבל הוא מביא את המבצע הכי קרוב למציאות. מדובר בדמיון מושכל, לא בדמיון חופשי".

גאבור שמע אותי משוחחת בטלפון עם אחד הבנקים, ואמר שהבחין שלאחרונה רמת החיים שלי עלתה, קניתי מלתחה חדשה ואני נוסעת פעמים רבות לחו"ל. הוא שאל ממה אני מתפרנסת. סיפרתי לו על העבודה שלי בפיתוח מוצרים חדשים בתחום התקשורת. הוא אמר שכדאי לי להיזהר, כי זה נשמע כאילו אני מעורבת בהלבנת הון עבור ארגון פשע, והציע לי להפסיק לשתף פעולה עם מי שמעסיק אותי"
(מתוך הספר "הודעה גורלית")

במבצע הביפרים הופעלו בחו"ל כמה סוכנים ללא ידיעתם, כמו כלים במשחק שחמט. הם שימשו אנשי רכש שהיו אמונים על הקשר ללבנון, והקימו חברות שנועדו להעברת כספים, כדי לטשטש את הזיקה לישראל.

מה נדרש מאיש מוסד שמגייס סוכן ללא ידיעתו?
"נדרשת כאן, קודם כל, עוצמה אישיותית. זה חייב להיות מישהו שיכול לגרום לאחרים להאמין בו וללכת אחריו, לעמוד בכל התהפוכות ולהישאר סלע איתן. לא פחות חשוב מכך, הוא צריך להיות בעל אינטליגנציה רגשית ויכולת להבין דקויות וסימנים שלא נאמרים בשפת גוף ובהבעות פנים".

איך מתגברים על התנגדות של סוכן שאינו יודע שהוא מופעל?
"מי שקרא את ספרי לה קארה יכול לדמיין התמודדות עם משבר כזה. למשל, החשיבות של המגע הפיזי והבלתי אמצעי והיכולת לגרום לסוכן להתאהב ולהאמין בך. בספר המפעילה מכניסה לסוכנת לראש שבן הזוג הנשוי שלה, שמציע לה להפסיק לשתף פעולה עם המעסיק שלה, הוא גבר נואף ושפל, ושהבעיה היא אצלו. המטרה היא לא רק לצאת מהמשבר לאותה נקודה, אלא להיות בעלי שליטה גבוהה יותר".

מה עם דילמות מוסריות? שמותיהם של הסוכנים הופיעו בכלי התקשורת מבלי שנתנו את הסכמתם לעבוד עם המוסד.
"יש כאן כמה שכבות, והראשונה שבהן היא הנזק האגבי. מי שעושה את העבודה הם אנשים בעלי חשיבה יצירתית, וברור שהם מנסים להימנע מפגיעה בחפים מפשע. הנזק האגבי במבצע הזה היה מאוד נמוך ביחס לחלופה אחרת - למשל, הפצצת אלפי מחבלים מהאוויר. המבצע הזה היה למעשה סיכול ממוקד נרחב, הגדול ביותר בהיסטוריה, אבל גם מדויק.

"השכבה השנייה היא הסוכנים שמופעלים ללא ידיעתם. למרות הדילמה המוסרית, רוב האנשים יסכימו שהמטרה מקדשת את האמצעים. אנחנו במלחמה. זה משהו שאפשר לעמוד מאחוריו".

הסוכנים האלה מקבלים פיצוי כלשהו?
"מחויבותנו היא לשמור על ביטחון האנשים שלנו, הישראלים והיהודים. עם זאת, צריך לעשות כל שביכולתנו כדי שהסוכנים האלה לא ייפגעו. יש לנו חובה מוסרית כלפיהם".

"הילדים שלי שאלו אותי על המבצע, כמו כולם, אז חייכתי חיוך מסתורי ולא עניתי. לא אישרתי ולא הכחשתי - והם חיבקו אותי. לאורך השנים לא היה להם קל עם ההיעדרות שלי, ההקפצות, חוסר הזמינות. החיבוק של אשתי אמר 'עכשיו אני מבינה'"

מישהו מאותם סוכנים ניסה ליצור איתכם קשר לאחר החשיפה שלהם?
"אני לא יכול להתייחס לזה. היתה בעבר התארגנות מצד משפחות של מחבלי חיזבאללה שתבעו את חברת Gold Apollo ואת מנהלת הרכש שלהם, אבל התביעה נדחתה לפני חודשיים".

דילמה מוסרית מסוג שונה, שנבחנת לא מעט בארגונים ביטחוניים, היא החדירה של העולם המבצעי לחיים האמיתיים, וחוסר היכולת להפריד בין העולמות. "חייבים לייצר חומה סינית בגלל המניפולציות שאנחנו יודעים לעשות", הוא מסביר. "קחי לדוגמה את יהודה גיל, קצין איסוף לשעבר במוסד, שהמציא מקור מידע וכמעט הכניס את מדינת ישראל למלחמה מול סוריה. המניפולציות אמורות להיות מופנות אל הסוכנים, והוא הפנה אותן כלפי החברים שלו במוסד והונה את כולם. כדי לעשות הפרדה צריך הרבה בגרות ובשלות אישית, כי הכלים שאנחנו מקבלים יכולים גם להשחית. אתה מקבל רישיון להפעיל אותם בשטח, ואז להשיל אותם ממך ברגע שאתה עובר את סף הדלת בבית".

נדרשת לעשות את זה?
"כן. צריך להיות צנוע ומפוכח, ולא להיות שבוי בתדמית של מערכת הביטחון והסרטים. אסור לחשוב שאנחנו כל יכולים. אני עובד על עצמי חזק כדי שהדברים האלה לא יגלשו. כאיש שטח ההפרדה חייבת להיות מאוד קשיחה, אחרת אתה הולך לאיבוד".

יהיה עוד מבצע ביפרים?
אדם מחייך. "ללא ספק, אבל הוא לא יהיה עם ביפרים".

לפני אחת הנסיעות הבת הקטנה שלי הסתכלה עלי במבט עצוב ושאלה, 'אבא, למה אתה שוב נוסע? אתה לא אוהב אותנו יותר?'. הרגשתי כאילו דקרו אותי בסכין. הרמתי אותה על הידיים ואמרתי, 'אני הכי אוהב אתכם בעולם, למרות שאני נוסע. אני מבטיח שגם שם את תמיד בתוך הלב שלי'. היא שמה את היד הקטנה שלה על הלב ואמרה לי, 'הנה, שמתי אותך בתוך הלב שלי'. חשבתי שאני עומד לבכות"
(מתוך הספר "הודעה גורלית")

אחד הסודות הגלויים בתוך הארגונים הביטחוניים הוא הקושי לשמור על אחידות המשפחה. החשאיות, חוסר היכולת לשתף במבצעים וההיעדרויות הרבות הופכים את הקולגות לאנשים הקרובים ביותר. "יש לי כמה כללים, שבזכותם התא המשפחתי שלי נשמר", אומר אדם, "האחד, זה להבין שהמאבק הזה הוא לא משהו שמנצחים בנוקאאוט, אלא בנקודות. אתה לא יכול לטחון את המשפחה חודש אחר חודש ואז להוציא אותם לסוף שבוע מפנק, בתקווה שהכל נשכח. אתה יוצר ככה תסכול. הדרך הנכונה היא לתת כל הזמן קשב ותשומת לב. אם אתה בבית, אז באמת תהיה בבית. קח את אשתך לארוחת ערב באמצע השבוע".

עד כמה היית מעורב בחיי הילדים?
"נעדרתי המון, אבל השתדלתי להיות נוכח טלפונית כמה שיכולתי. אם הייתי בבית, הלכתי לאסיפות הורים והקפדתי להיות מורגש".

למדת עם הילדים למבחנים?
"בכל הזדמנות שיכולתי. שאלתי פעם את אחד הילדים שאלה בתנ"ך, כי זה חלק מהמורשת שלנו, והוא ידע בערך ולא ממש זכר. מאז, בכל שבת שהייתי בבית, עשיתי לילדים שיעור פרטי על סיפורי התנ"ך בצורה חווייתית. משם המשכתי לשיעורי היסטוריה של מדינת ישראל. הקראתי להם מהספר 'מה הסיפור שלנו', שמציג את העובדות על המדינה בצורה נגישה".

היו רגעים שבהם הם סירבו שתצא מהבית?
"הם שאלו אם אני לא אוהב אותם יותר. לא יכולתי להתעכב בגלל הטיסה, וזה קרע אותי לגזרים. חיבקתי אותם חזק, ניגבתי את הדמעות ויצאתי".

היו לך התלבטויות אם להמשיך לשרת?
"לא. זו שליחות. היו רגעי משבר, אבל במאזן הכולל הייתי שלם עם עצמי. באותן שנים לא יכולתי למצוא את עצמי בעבודה של פקיד בנק, וזה לא התאים לאופי שלי. השתדלתי לאזן בין האילוצים, כי עולם הביון הוא עולם של פיצול אישיות".

למה החלטת לכתוב את הספר?
"התחלתי לכתוב אותו עוד כשהייתי בשירות, בקיץ האחרון, מתוך תחושה שיש בארגון קבוצת אנשים מאוד איכותית ויוצאת דופן, שעשתה משהו שהמדינה יכולה להיות גאה בו. בתור מי שנמצא בתוך המערכת, וכבר כתב בעבר ספר, אני יכול להפנות זרקור לניואנסים לא מוכרים למי שאינו חלק מהעולם שלנו. היה חומר גלם שאפשר להתבסס עליו, והאתגר היה להשלים את הנקודות בצורה הכי מציאותית, בלי לחשוף דברים שאסור.

"הספר מספר על המבצע מתחילתו ועד סופו בצורה שלא הופיעה בפרסומים בתקשורת. התיאורים, ההתמודדויות, הקשיים, המשמעויות, עולם הגיוס וההפעלה ואיך משחקים שחמט בראש של האנשים. אני מודה שיש פה ממד של אכזריות, כי אתה משתמש באנשים לצרכים שלך, אבל יש גם הרבה אמנות, אמפתיה ואהבת האדם, למרות הדיסוננס שבדבר".

יש דמות בספר שאיתה אתה מזדהה?
"כן, אני מאוד מזדהה עם עינת ועוז המפקד שלה. הם הכוח המרכזי שמוביל למימוש המבצע".

למה בחרת בשם העט אדם פיין?
"גם כי יש לזה צליל בינלאומי, וגם כי אני שליח ציבור, אדם ככל האדם". 

tala@israelhayom.co.il