"זיהינו שהוא בדיכאון": הרגע ששבר את נסראללה - ולמה קינא בסינוואר

בקיץ 1990 הגיע חסן נסראללה לאחד ממוצבי חיזבאללה, בסמוך לכפר אקלם אל־תפאח שבדרום לבנון. נסראללה, אז בן 30, כבר הספיק להתקדם כמטאור בשורות הארגון, בזכות תבונתו, יכולותיו הרטוריות ונאמנותו הבלתי מתפשרת, ובשל הקשרים שרקם עם בכירי משטר האייתוללות באיראן, שהעניקו לחיזבאללה תמיכה כספית ואידיאולוגית.

אלא שבאותם ימים שמו של נסראללה הלך לפניו בעיקר כאיש דת. אף אחד עדיין לא שיער שיבוא יום והוא יוביל ביד ברזל את ארגון הטרור החזק ביותר במזרח התיכון. גם נסראללה לא ראה אז את עצמו כלוחם, כמהפכן או כמצביא, אלא בראש ובראשונה כדמות רוחנית. "באותם הימים הוא היה עובר בין לוחמי חיזבאללה ו'מרביץ בהם תורה', כדי לבנות להם את הרוח", אומרים כותבי הספר "נצראללה", שחוקרים את נסראללה מזה שנים. "מה שהניע אותו בשנים הראשונות של חיזבאללה זה לעורר את הזהות השיעית המהפכנית, לפתח תודעה קולקטיבית של התנגדות. הוא מעולם לא חשב להיות מנהיג צבאי".

תחת הכובע הזה נסראללה התייצב במוצב הסמוך לאקלם אל־תפאח, מבלי שידע כיצד הביקור ישנה את מסלול חייו. באותה התקופה ניהל חיזבאללה מלחמה עקובה מדם לא רק עם ישראל, אלא גם עם תנועת אמל השיעית, שהתחרתה מולו על הבכורה בקרב העדה בלבנון. אמל היתה אז המיליציה השיעית הגדולה והחזקה בלבנון, אחות גדולה לחיזבאללה, שעדיין עשה את צעדיו הראשונים. בעוד נסראללה שוהה במוצב, הפתיעו אנשי אמל כשהקיפו את המקום מכל עבר והטילו עליו מצור.

נסראללה - הילד הביישן שבגיל 6 ידע לדקלם בעל פה את הקוראן, הנער הבודד שהתמסר לקריאת ספרים ולהאזנה לדרשות במסגדים, הצעיר המבריק שלמד בעיר הקדושה נג'ף ושהתפלפל שם עם חכמי ההלכה השיעים, ובראשם חומייני - מצא עצמו לפתע פנים מול פנים עם האויב. נסראללה מעולם לא סיפר בקולו על מה שהתרחש באותו מוצב, שהותקף בידי אחיו השיעים מאמל. אבל אנשי חיזבאללה אחרים, ששהו שם לצידו במהלך ימי המצור הארוכים, גילו כעבור שנים שנסראללה לא חשב ולו לרגע להתחבא מאחורי גבם.

"הוא פשט את הגלימה של איש הדת, ביקש מדים ונשק, נלחם איתם כתף אל כתף ואפילו נפצע קלות", מספרת ק'. "האירוע הזה גרם לנסראללה להשתחרר, גם בעיני אחרים, מהתווית של 'המלומד הצעיר', והפך אותו לאיש שטח, חיבור שלימים הלך והתמזג לדמותו המורכבת כמנהיג חיזבאללה".

אסור שהוא ינאם

הסיפור על המצור באקלם אל־תפאח מופיע בספר "נצראללה" (הוצאת מודן־מערכות־משרד הביטחון), ומתואר כאחת החוויות המעצבות בחייו של נסראללה. הספר המצוין מהווה את הביוגרפיה המקיפה הראשונה שפורסמה אי־פעם על נסראללה - שיצאה לאור דווקא בעברית, בשבוע שעבר. את הספר כתבה ד"ר ק' ביחד עם תא"ל ש'. הוא איש מודיעין ותיק שמפקד בימים אלה על אחת מיחידות האיסוף של אגף המודיעין בצה"ל; היא עשתה קריירה ארוכה באקדמיה כחוקרת יחסים בינלאומיים והתמחתה בחיזבאללה.

השניים הכירו בעת שק' היתה יועצת לחטיבת המחקר באמ"ן, וכיום היא אזרחית עובדת צה"ל, שלאורך המלחמה עסקה רבות בניתוח מהלכיו של נסראללה. השניים היו מהבודדים בישראל שידעו על התוכנית לחיסולו ב־27 בספטמבר 2024 - חיסול שעוד נגיע אליו. "תמיד נסראללה ריתק אותי", אומרת ק'. "סקרן אותי איך מיליונים סרים למרותו של האיש הזה ומעריצים אותו. מלכתחילה סיקרנו אותי העוצמה שלו וגם המסתורין סביבו. נסראללה אהב להיות חידה, ועבד בזה. הוא מיעט לשתף פרטים על חייו". גם תא"ל ש', שמתוקף תפקידו ניסה לפצח את דמותו של נסראללה, נמשך אל דמותו האניגמטית ומרובת הניגודים. "שנים אני מנסה לפענח את נסראללה ולא מצליח", הוא אומר.

כשחיפש ביוגרפיה של נסראללה בספרות הערבית, הפרסית והאנגלית - הוא לא מצא אחת כזו. ב־2018 הוא וק' החליטו להרים את הכפפה. "החלטנו לכתוב ספר בלתי מסווג, לקהל הרחב", הם אומרים. "כי את מה שאנחנו יודעים על נסראללה מהחומרים הסודיים, מערכת המודיעין בישראל מכירה. חשבנו שיש חשיבות גדולה בכך שגם הציבור הישראלי יכיר את האויב שלו, ויבין אותו ואת מה שמניע אותו". התוצאה היא ספר מונומנטלי, עם יותר מ־500 עמודים ו־1,000 הערות שוליים, שלא רק מספק פרופיל רב־פנים של נסראללה, אלא גם מגולל את תולדות השיעה המודרנית, מפרק ומרכיב את הפוליטיקה הבלתי אפשרית של לבנון, ומקיף במידה רבה את סבך האינטרסים של המזרח התיכון כולו.

הוא גם מספר סיפור לאו דווקא מחמיא על מדינת ישראל - זו שבמשך שנים חששה להתעמת עם נסראללה, ושאולי כיבדה אותו יותר ממה שהגיע לו. "הספר היה מוכן ב־6 באוקטובר 2023", מפתיע ש'. "הוא הסתיים במילים 'נסראללה חייב למות'. הטענה שלנו היתה שלא יכול להיות שישראל תצא לעימות נוסף מול חיזבאללה, שבסופו נסראללה יזכה לעלות לנאום. הוא חייב למות. כי אם הוא נואם, בעיניו, זה אומר שהפסדנו". ביום שבת בבוקר, 7 באוקטובר, ש' ישב על הגרסה הסופית של הספר במטרה לערוך תיקונים אחרונים. ואז התחילו האזעקות. שני המחברים מצאו עצמם לא רק נשאבים אל מלאכת המודיעין של המלחמה, אלא גם נאלצים לכתוב פרק נוסף, המפרט כמעט יום אחר יום את חילופי המהלומות בחזית הצפון, בין ישראל לחיזבאללה.

אין ספק שנסראללה, שעקב בדריכות אחר התקשורת הישראלית, היה קורא את הספר הזה בשקיקה. לצד השיחה עם ק' וש', שמספקת הצצה מעמיקה אל עברו של נסראללה, לאורך השנה האחרונה ערך כותב שורות אלה כמה שיחות רקע עם בכירים במערכת הצבאית והמדינית, שבמהלכן שמו של מנהיג חיזבאללה עלה לא פעם. כתבה זו מבוססת גם על השיחות הללו, וחושפת פרטים חדשים על המהלך הישראלי להכרעת חיזבאללה ועל המבצע לחיסול מנהיגו. במלאת שנה למותו, זהו מסע עלייתו ונפילתו של חסן נסראללה, שב־30 השנים האחרונות גילם את דמות הנבל הראשי בסיפורם של ישראל, לבנון והמזרח התיכון כולו.

חידת נסראללה מפציעה כבר בפרטים הסותרים על תאריך לידתו. על פי הגרסה ה"רשמית", נסראללה נולד ב־31 באוגוסט 1960. זהו תאריך סמלי, שכן בו נעלמו עקבותיו של מוסא א־סדר ("האימאם הנעלם"), האב הרוחני של השיעה המהפכנית בלבנון. אלא שבפועל נסראללה נולד כמה חודשים קודם לכן, ב־28 בנובמבר 1959. נסראללה מעולם לא טרח לתקן את הטעות סביב תאריך הלידה שלו, מכיוון שהיא שירתה אותו היטב בבניית דמותו מול הציבור השיעי בלבנון, וסימנה אותו כממשיך דרכו של א־סדר. לאורך כל הקריירה שלו בראשות חיזבאללה, ולא רק בכל מה שנוגע לתאריך לידתו, נסראללה התגלה כאמן מיתוג ממולח. בספר מופיע תיאור נהדר של האופן שבו דאג, למשל, לעצב את התלתל המבצבץ מהעמאמה (טורבן שיעי) שלראשו, בעת שהתכונן לעוד אחד מנאומיו הרבים וחוצבי הלהבות.

בנאומים המשודרים הללו כל פרט בפריים היה נבחר בקפידה, ממש כמו הנרטיבים שעיצב נסראללה בזכות הרטוריקה הידועה שלו, שבספר מוגדרת "חדה כחרב ורכה כמשי", ושסייעה בידיו לשבות את לבבות ההמונים לא רק בלבנון, אלא גם בעולם האסלאמי כולו. נסראללה, הבן הבכור למשפחה שיעית לא אדוקה ולא מיוחסת במיוחד, גדל באחד מפרווריה העניים של ביירות.

כנער שקט וממושמע הוא נהג לשבת מדי יום בחנות הירקות של אביו, שם נתלתה על הקיר תמונתו של גיבור ילדותו א־סדר, תמונה שהילכה עליו קסמים ושהפכה עבורו למגדלור. "באחד מהראיונות איתו נסראללה סיפר שכשהיה בן 11 סבתא שלו נתנה לו צעיף שחור ארוך, והוא היה כורך אותו סביב הראש כמו עמאמה ומדמיין איך הוא עומד ומתפלל כשקהל גדול מתפלל מאחוריו", מספרים הכותבים.

"חרף היותו ביישן, מגיל צעיר נסראללה רצה להיות נושא הבשורה, כמו א־סדר". בגיל 16, לאחר שהפך למטיף דתי שגיבש סביבו חבורה קטנה של מאמינים, ובניגוד לעמדת אביו, שרצה שיהיה עורך דין או מהנדס, נסראללה יצא ללימודי דת בנג'ף שבעיראק - עיר הנחשבת מוקד רוחני־הלכתי מרכזי בעולם השיעי. הוא התעמק בלימודי דת אצל בן דודו של מוסא א־סדר, מוחמד באקר א־סדר, והתוודע לדמויות מהפכניות כמו חומייני, חמינאי ועבאס מוסאווי, שמהם ינק את התפיסה החדשנית לאותם ימים ואשר לפיה על השיעים בלבנון לקחת את גורלם בידם.

את לילותיו הוא העביר על מזרן דק שהונח במטבח הבית של מוסאווי, שהיה מבוגר ממנו בשמונה שנים. פרט לגיבורים הללו, מפתיע לגלות כי נסראללה העריץ דמות נוספת - דייגו ארמנדו מראדונה. "נסראללה מאוד אהב כדורגל", מחייכת ק'. "הוא אהד את נבחרת ברזיל - אבל העריץ את מראדונה, כי הוא היה כוכב. ככלל, נסראללה נמשך לאנשים שהותירו חותם בעולם, בין היתר כי זו השתקפות של מה שהוא רצה להיות".

בסוף שנות ה־70 שב נסראללה ללבנון, וביחד עם מוסאווי הפך לפעיל מרכזי בתנועת אמל - תנועה לבנונית שורשית שייצגה את השיעה המהפכנית. אבל במהרה השניים פרשו יחד מאמל, והיו ממייסדי חיזבאללה, שהוקם בחסות איראנית. מערכת היחסים ההדוקה של נסראללה עם מנהיגי הדת האיראנים תהפוך למנוע של צמיחתו כמנהיג בחיזבאללה. "נסראללה דיבר פרסית על בוריה, והאיראנים ראו בו אחד משלהם, למרות היותו לבנוני", מסבירה ק'. "אחרי מות חומייני ועליית חמינאי קרנו עלתה עוד יותר, כי חמינאי 'צמח' לצד נסראללה, כל אחד בתפקידו. ההיכרות העמוקה של נסראללה עם ישראל והמחויבות הבלתי מתפשרת שלו לאיראן היו הדבק ביניהם. חמינאי ראה בו מישהו שמסור לאיראן במאת האחוזים".

אחרי ההדחה של סובחי א־טופיילי, המזכ"ל הראשון של חיזבאללה, חמינאי אף הציע לנסראללה להתמנות למזכ"ל חיזבאללה, אך הוא ויתר על התואר מתוך כבוד למורו ורבו, מוסאווי. "נסראללה חשש לקבל על עצמו את התפקיד", אומרת ק'. "זה אחד הביטויים המוקדמים לחוסר הביטחון של האיש המלא לכאורה בביטחון". רק לאחר אותו אירוע מעצב במוצב שליד אקלם אל־תפאח נסראללה יבין שביכולתו להפוך גם למנהיג של מיליציה חמושה כחיזבאללה. בתוך זמן קצר יקבל נסראללה את התפקיד.

ב־1992, לאחר חיסולו של מוסאווי בידי ישראל, ותוך שהוא זוכה לרוח גבית איראנית, נסראללה מונה למחליפו, כשהוא בן 32 בלבד. "נסראללה קיבל בגיל מאוד צעיר מפתחות לחברה שיעית, שבמשך שנים ארוכות היתה נחשלת, ממודרת, ענייה, מקופחת, בשולי החברה הלבנונית, ועמד בראש ארגון קטן יחסית", אומרת ק'. "בתוך זמן קצר הוא הפך גם את העדה וגם את חיזבאללה לסיפור הצלחה".

אחד מאתגריו המרכזיים של נסראללה מאז מינויו למזכ"ל היה ביצור מעמדו בתוך לבנון פנימה. עד ליומו האחרון הוא נתפס בקרב רבים מהלבנונים כפרוקסי איראני, מי שהמיט אסונות על ארץ הארזים בשל מלחמתו העיקשת בישראל, וגרר אותה למאבקים חברתיים מרים במסגרת מאמציו להשיג דריסת רגל פוליטית בהנהגת המדינה. "החולשה הכי גדולה של נסראללה היתה הכמיהה לקבלה וללגיטימציה", אומרת ק'. "אף שהוא היה 'ממליך המלכים' בלבנון, הוא תמיד שיווע לכך שתושבי לבנון יראו בו שחקן לבנוני אותנטי ופטריוטי, ולא רק נציג איראני".

את מעמדו בלבנון צבר נסראללה לא רק בזכות נשק שקיבל מאיראן, או ניצול כוחם האלקטורלי של השיעים, שהפכו ברבות השנים ממיעוט לרוב דמוגרפי; הוא היה גם אשף פוליטי, שלא חשש לנקוט טקטיקות של מאפיונר קר־רוח. "נסראללה סלד מחולשה וידע לנצל אותה", אומרת ק'. "הוא היה מחפש חולשות ותוקף אותן, גם אצל אויביו וגם אצל קרוביו".

למשל, נסראללה, יחד עם סוריה, עמד מאחורי חיסולו של רפיק אל־חרירי, ראש ממשלת לבנון הפופולרי ששיקם אותה לאחר מלחמת האזרחים, אך שנודע כמתנגד לסוריה, אחת הפטרוניות של חיזבאללה. אל־חרירי חוסל בפיצוץ מכונית תופת, ובהמשך בנו, סעד, ירש את מקומו כראש ממשלה. "סעד היה חלש פוליטית ונזקק לתמיכתו של חיזבאללה, עד שהפך לבובה שלו - אף שנסראללה רצח את אביו", אומרת ק'. "הוא היה אמור להיות ממתנגדיו החריפים של נסראללה, אבל לבסוף היה כלי משחק בידיו".

גם את מתחריו על הנהגת חיזבאללה כיבד נסראללה ביד קשה וחסרת סנטימנטים. "הוא לא אהב שכוכבים צומחים לידו", אומרת ק'. "בנאומיו הוא מאוד פרגן ל'שאהידים', ופחות לאנשים חיים. כל כוכב שצמח לידו, כמו מוסטפא בדר א־דין (בכיר צבאי בחיזבאללה וגיסו של עימאד מורנייה, שנרצח ב־2016; א"א), או עיתונאי שהעביר עליו ביקורת, חוסל בלי למצמץ. כמות החיסולים הפנימיים בחיזבאללה היא מטורפת".

את אכזריותו כלפי יריביו הסווה נסראללה היטב, ובעת הצורך אף ידע להראות את החלקים הרכים שבאישיותו, כשהעניין שירת אותו פוליטית. בדומה לדמות אחרת שהעריץ - אריאל שרון - נסראללה הצליח למתג עצמו ברבות השנים לא רק כמנהיג נחוש וחסר מורא, אלא גם כאיש משפחה רגיש שקל להזדהות עימו. תהליך זה החל בספטמבר 1997, לאחר שבנו הבכור, האדי, נהרג במהלך היתקלות עם כוח של יחידת אגוז בדרום לבנון.

בכתבה שפורסמה בערוץ הבית של חיזבאללה, "אל־מנאר", המגישים סיפרו כי הנציג שנשלח לבשר למזכ"ל את הבשורה המרה לא הצליח למצוא את המילים, והחל לגמגם. נסראללה, שהבין בכל זאת כי בנו נהרג, שאל רק שאלה אחת: "האם האדי היה בין הלוחמים שמתו מות קדושים?". לשמע התשובה החיובית, התכנס בשתיקה. 24 שעות בלבד לאחר מכן נסראללה התעקש לנאום.

לימים הוא יספר כי במהלך הנאום הוא החל להזיע בשל התאורה החזקה שהופנתה אליו, אך התאפק לא לנגב את הזיעה, שמא מישהו בישראל יטעה לחשוב שהוא מוחה דמעה. "אנו לומדים מאירוע כזה על החוסן של נסראללה, ובעיקר על החשיבות שהוא מקנה להקרנת חוסן", אומר ש'. נסראללה גם ידע למנף את מות בנו לביצור מעמדו בעדה השיעית.

"נסראללה תמיד היה מספר שהוא מתבייש להסתכל לבני העדה שלו בעיניים כשהוא בא לנחם אותם על מות בנם, כי הוא לא 'זכה' להיות 'שאהיד'", מסבירה ק', "אבל מהרגע שהבן שלו מת כ'שאהיד' - זה השתנה. הוא הרגיש שהוא חלק, שמעכשיו הוא יכול ללכת בחזה מתוח מול השיעים, כי נתן את בנו בכורו להתנגדות. הוא נתן את חלקו בניגוד למנהיגים ערבים אחרים".

אגב, בכל נאומיו הקפיד נסראללה לשדר חוסן, גם כשאלו נישאו בעיתות משבר או מצוקה. החוקרים מספרים שהיה פרט אחד שסימן עבורם מתי נסראללה בכל זאת במתח, ואפילו בחרדה - הטבעת שענד. "בדרך כלל נסראללה נהג לענוד טבעת אדומה, שאופיינית לכל שיעי", אומרת ק'. "אבל היתה לו גם טבעת עם אבן שחורה שהוא קיבל בצעירותו בנג'ף, ושבתוכה יש קמע עם פסוקים מהקוראן שאמורים להפיג מתח. כשהוא ענד את הטבעת הזו - ידענו שבעצם הוא מוטרד, גם אם הוא הקרין חוסן".

את עולמו קנה נסראללה במאי 2000, עם הנסיגה הישראלית מלבנון, ששיקפה את הצלחת אסטרטגיית ההתנגדות של חיזבאללה וששימשה השראה לתנועות אחרות. בתום הנסיגה, בתמיכה איראנית, נסראללה פעל כדי להדק את שיתוף הפעולה עם תנועות ההתנגדות הפלשתיניות, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלשתיני, שזיהו בגישת חיזבאללה דגם לפעולה יעילה נגד הכיבוש הישראלי. חודש לאחר הנסיגה, כשנשיא סוריה חאפז אל־אסד הלך לעולמו והוחלף בידי בנו, בשאר, נסראללה ידע לרתום גם את רופא העיניים הצעיר מדמשק לצרכיו, תוך שהוא נשען על נקודות החולשה שלו.

החודשים הללו, של קיץ 2000, היו תחילתה של בניית ציר ההתנגדות השיעי סביב ישראל, שנסראללה עמד במרכזו (לצד ראש משמרות המהפכה האיראניים קאסם סולימאני, עד לחיסולו ב־2020). "נסראללה ניהל את האירוע הזה", אומר ש'. "הוא שהוביל, הכווין ודחף". או כפי שביטא זאת ראש הממשלה בנימין נתניהו, נסראללה היה "הציר של הציר". גם לאחר ששגה בהערכת תגובת ישראל לחטיפת החיילים אלדד רגב ואודי גולדווסר זכרם לברכה ב־2006, שהובילה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה - נסראללה, מבחינתו, סיים אותה כמנצח.

בשנים הבאות, בשקדנות ובעורמה ובעזרת סיוע נדיב של איראן וסוריה, הוא חימש את חיזבאללה בנשק מתקדם והפך את ארגונו ממיליציה לצבא טרור. במקביל, הוא מיצב את חיזבאללה כמוקד הכוח הפוליטי המרכזי בלבנון, תוך שהוא תופס את ביירות ואת ירושלים בצבת של הרתעה. לא בכדי כל בכירי המערכת הישראלית מסכימים כי רק הכרעתו של חיזבאללה בספטמבר 2024 היא שאפשרה את התקיפה הישראלית באיראן. עד אז ישראל שותקה, מהחשש מפני תגובת־הנגד שתגיע מלבנון. אך למרות הכוח הרב שצבר, נסראללה מעולם לא התכוון לצאת למהלך מכריע מול ישראל.

הוא דגל ב"אסכולת השקיעה", והאמין כי היעלמותה של ישראל מהזירה תיעשה טיפין־טיפין, ולא בבת־אחת. עד אז, ולאורך כל כהונתו, נסראללה עסק רבות בניתוחים אסטרטגיים של ישראל, תוך שהוא מנסה לאזן את המאבק הא־סימטרי בין חיזבאללה לצה"ל. נסראללה, יותר מכל שחקן אחר, הוא שיזם וניהל את "אסטרטגיית המשוואות" שישראל מיהרה לאמץ לחיקה. היתה זו רוטינה שהתקבעה לאורך שנים, שלפיה חיזבאללה תוקף וישראל מגיבה באופן מדוד, או להפך, וחוזר חלילה.

"בתור חולה שליטה הוא היה קנאי למשוואות האלה", אומרת ק'. "זו היתה הדרך שלו להרגיש שהוא שולט בדימר, שהוא מכתיב את קצב העימות. זה היה כלי שייצר לו בהירות אסטרטגית מול ישראל".לכאורה, נסראללה הגיע לאוקטובר 2023 בעמדת כוח. מצד אחד הוא ראה את ישראל שוקעת לנגד עיניו במאבקים פנימיים, ומהצד השני הוא כבר הספיק לבסס את תוכניתו לכיבוש הגליל ולהתחמש באלפי רקטות וטילים מדויקים.

אלא שבאותה התקופה חיזבאללה ניסה לשקם את מעמדו בלבנון, שסבלה ממשבר כלכלי מתמשך. "חרף תפיסת המסוגלות הגוברת של הציר היו לחיזבאללה המון רסנים אתגריים, בגלל הביקורת על האחריות של הארגון למה שקורה בלבנון", מסבירה ק'. "הדבר האחרון שהוא רצה זה לגרור את לבנון למלחמה שתמיט עליה אסון".

החיסול ששבר את הגב

ב־7 באוקטובר, כשמנהיג חמאס יחיא סינוואר ניפץ לרסיסים את המשוואה מול ישראל, נסראללה נאלץ להיכנס אל תוך האש בניגוד לרצונו. "נסראללה קינא בסינוואר, שעשה מהלך 'הרואי' שהאפיל על היותו מוביל ההתנגדות", אומרת ק'. "במובנים רבים, סינוואר גנב לנסראללה את אור הזרקורים". נסראללה, שלא יכול היה להישאר אדיש למלחמתם של הפלשתינים, נכנס למלחמה - אך עשה זאת במשורה, כהרגלו. "כמו כן, כמי שכפוף הלכתית למנהיג העליון באיראן, כל עוד נסראללה לא קיבל מטהרן פקודת פעל - הוא לא היה יכול לצאת למהלך התקפי רחב שעלול היה לסכן אותו ואת ייעודו", אומרת ק'.

לאורך כל המלחמה בחזית הצפון נסראללה היה עסוק בשימור עקרון המשוואות. בעוד ישראל מרכזת את מאמציה בדרום, בחזית הצפון הוחלפו מהלומות שקולות, שלעיתים נדירות חרגו מגבולות הגזרה המקובלים. כפי שאמר לנו בכיר מאוד במערכת המדינית, "נסראללה היה גורם מתון טקטית וקיצוני אסטרטגית. הוא היה מחויב להשמדתנו, אבל מאוד מרוסן בפעילותו בשטח ועסוק במשוואת 'תקיפה בביירות מול תקיפה בתל אביב' וכו'. הוא חשב שהוא מכיר אותנו - וטעה".

ואכן, בשלב מסוים במלחמה היתה זו ישראל שהפרה את עקרון המשוואות מול חיזבאללה - תחילה טיפין־טיפין, ואז במהירות שיא. נסראללה, שחשב שהוא מכיר את הישראלים טוב יותר מכל אחד אחר, לא הבחין בכך שהאש מתקרבת לשולי גלימתו. זה עלה לו בחייו. הפרת המשוואה הראשונה התרחשה ב־2 בינואר 2024, עם חיסולו של בכיר חמאס סאלח אל־עארורי בביירות, שעד לאותו שלב נותרה מחוץ לטווח של חיל האוויר הישראלי.

כעת אנו חושפים לראשונה כי המודיעין על מיקומו של עארורי התקבל יום לפני החיסול - אך באמ"ן הצליחו לצמצם את מיקומו לשתי קומות בבניין המגורים שבו שהה, וחיסולו באותה העת היה גורר בהכרח גם את הרג האזרחים שגרו בקומה השנייה.

בהנחיית הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי, הוחלט להמתין יום נוסף כדי להבין באיזו קומה בדיוק שוהה עארורי. המידע התקבל למחרת, והוא חוסל לבסוף עם מחבלי חמאס בלבד. כשנסראללה שאל אם יש לבנונים הרוגים בתקיפה, השיבו לו בשלילה. מזכ"ל חיזבאללה, שבשלב זה חשש מהרחבת הלחימה בלבנון, נאחז בנתון הזה כדי להצדיק את החלטתו לא להגיב על החיסול במידה כנגד מידה.

כעבור כמה חודשים החיסולים של ישראל החלו להתקרב עוד יותר אל נסראללה עצמו. באפריל חוסל הגנרל חסן מהדווי, מפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון ומי שעמד בקשר קרוב עם נסראללה, ובחודשים יוני ויולי הצטרפו אליו שני "מפקדי האוגדות" של חיזבאללה בדרום לבנון, אבו־טאלב ואבו־נעמה. שניהם, אגב, חוסלו בעת ששהו אצל המאהבת שלהם. "המטרה היתה להמשיך להכאיב לחיזבאללה, כדי לאלץ את נסראללה להתנתק מעזה ולהפסיק לירות עלינו", אומר בכיר בצבא. "השתמשנו בדימוי של 'בכל יום נשים לו עוד סלע בתרמיל, עד שהוא ישמוט אותו'. אבל נסראללה הלך איתנו למלחמת התשה. ככל שהכבדנו עליו - הוא דווקא נתן הוראה לאנשיו לירות יותר ויותר עמוק לתוך שטח ישראל. המטרה שלו היתה לייצר לחץ על הממשלה, שתפסיק את הלחימה מול לבנון".

נסראללה לא ידע זאת, אבל כבר מראשית חודש יולי צה"ל עקב באדיקות אחר שני גורמים בכירים נוספים בחיזבאללה - פואד שוכר ("מוחסן"), רמטכ"ל חיזבאללה והאדם הקרוב ביותר לנסראללה, ואבראהים עקיל, מפקד "כוח רדואן" המובחר. בישראל המתינו עם חיסולם, מתוך הנחה שפעולה כזו תשבור לגמרי את הכלים מול חיזבאללה ותאלץ את הצבא להיגרר לפעולה קרקעית בלבנון, בעודו עסוק עדיין בתמרון ברפיח. החלטה זו השתנתה באחת ב־27 ביולי. באותו יום טרגי נרצחו 12 ילדים ובני נוער, כשרקטת חיזבאללה נחתה במגרש הכדורגל במג'דל שמס.

בערב, מוצאי השבת, הגיעו הרמטכ"ל הרצי הלוי ואלוף פיקוד הצפון אורי גורדין לביקור בזירה המדממת. לאחר ששוחחו עם מנהיגי היישוב ונכבדי העדה הדרוזית, השניים התיישבו לבדם בקצה מגרש הכדורגל. באותה שיחה הוחלט שהגיעה השעה לחסל את מוחסן. הלוי התקשר ממג'דל שמס למזכיר הצבאי של נתניהו, שוחח עם ראש הממשלה וקיבל אישור לפעולה. כעבור שלושה ימים היא בוצעה בהצלחה. בצה"ל סימנו את החיסול של מוחסן כנקודת השבירה של נסראללה. "זיהינו אז שנסראללה בדיכאון אמיתי", אומר גורם צבאי בכיר.

תחת הרפיון של נסראללה צה"ל הגביר את פעולותיו בלבנון, בעיקר באמצעות תקיפה של משגרים. בצה"ל ידעו שמדובר בהכנה לפעולה קרקעית - אבל מתוך הבונקר נסראללה התקשה להבחין בכך. "המטרה שלנו בשלב זה היתה 'לבשל את נסראללה בסיר', למנוע ממנו להגיב ולשבור משוואות", אומר גורם צבאי בכיר. "גם האנשים של נסראללה אמרו לו אחרי כל לילה של תקיפות שהפגיעה במשגרים היא מינימלית, והוא הבליג. אבל במקביל, המחסן שלו הלך ונגמר".

בסוף ספטמבר הפעילות הישראלית כבר נערמה לכדי מפץ - מבצע הביפרים ומכשירי הקשר יצא לפועל, ובדיוק אז גם הגיע המודיעין על פגישה של עקיל עם בכירי רדואן בדאחייה שבביירות. עקיל ואנשיו חוסלו, ומייד אחר כך יצא לדרך המהלך הקרקעי בלבנון, שנועד להשמדת התוכנית לכיבוש הגליל, שנסראללה ועקיל עמלו עליה שנים כה רבות. "בשלב הזה חיזבאללה כבר היה חיה פצועה וחלשה", אומר אותו בכיר צבאי, "אבל נסראללה היה בקונספציה ועדיין לא האמין שיחוסל בעצמו. אנחנו רעננו תוכניות מלפני שנים רבות לחיסולו".

בבונקר של נסראללה

בימים שלאחר מבצע הביפרים וחיסול עקיל נסראללה ירד למפקדה תת־קרקעית בדאחייה ששימשה חדר המלחמה של חיזבאללה. המזכ"ל המעורער עשה זאת כדי לארגן מחדש את ניהול המערכה מול האויבת המושבעת שלו. הוא לא האמין שישראל תעז להרוג אותו. הוא טעה. כיצד לא הבין נסראללה - האשף האסטרטגי, מי שהכיר את ישראל על בוריה - שהוא הבא בתור? האם לא היה ברור לו שאסטרטגיית המשוואות קורסת מול עיניו?

ד"ר ק' ותא"ל ש' מעלים בספרם תשובות שונות לשאלה הזו. "זו סוגיה שהולכים להתפלפל עליה עוד שנים רבות", אומר ש'. ק' בכל זאת מציעה הסבר אפשרי: "האסטרטגים הכי גדולים שלו הלכו. כל העיניים שלו היו בשטח, כל מי שהוא יכול היה לנהל איתו דו־שיח, חשיבה משותפת", היא אומרת.

"שדרת הפיקוד הבכיר שלו כולה חוסלה. מוחסן היה יד ימינו והפונקציה שאיתה ישב לנהל הערכות מצב. הלכו גם עקיל ומהדווי. נסראללה נותר לבד. בנוסף, ואולי חשוב מכל, הוא לא הבין את גודל השינוי שישראל עברה מאז 7 באוקטובר".

ש': "ואולי הוא פשוט לא הספיק להבין". ב־25 בספטמבר 2024, בעוד נסראללה כבר שהה במפקדה התת־קרקעית, הקבינט המדיני־ביטחוני התכנס בקריה בתל אביב. אחד המשתתפים בישיבה הדרמטית מגלה לנו כעת כי גורלו של נסראללה היה למות באור יום. "מפקד חיל האוויר ביקש לבצע את התקיפה באור", הוא מספר, "משיקולים טכניים ומבצעיים". לדבריו, בתום אותה ישיבת קבינט דרמטית התקבלה ההכרעה לחסל את נסראללה, אך נתניהו נמנע מלקבוע את שעת השי"ן. מייד לאחר מכן הוא המריא לניו יורק, שם היה צפוי לנאום בעצרת האו"ם. עם נחיתתו הוא אישר את הפעולה. נתניהו רצה שהחיסול ייצא לפועל רק לאחר נאומו, שתוכנן ל־18:30 שעון ישראל, אלא שבחיל האוויר ביקשו לתקוף כמה שיותר מהר.

התקיפה בוצעה לבסוף ב־18:21, יום שישי, 27 בספטמבר. נסראללה הרגיש את הפצצות פוגעות במפקדה שלו, בעודו ממתין לנאום נתניהו. לדברי בכיר מדיני, "ההחלטה הכי חשובה מול הציר השיעי היתה חיסול נסראללה. נתניהו הבין שאם לא יחוסל, נסראללה יבנה מחדש את כל מה שהוא איבד". נסראללה לא מת מייד. ההערכות בלבנון, שהתחזקו בתחקירים בתקשורת, ציירו את הסצנה האחרונה בחייו: נסראללה, לכוד בין לוחות בטון, מרגיש את האוויר הולך ואוזל מריאותיו, מבין שהוא עומד למות. יודע שהפסיד. מותו של נסראללה היה לאבן דומינו כבדת משקל שפירקה חלקים נרחבים מחומת הציר שבנה במו ידיו סביב ישראל.

ימים ספורים אחר כך נפל משטר אסד בסוריה, ובהמשך הגיע מבצע עם כלביא באיראן. בלבנון קמה הנהגה חדשה שמדברת ברצינות על פירוק חיזבאללה מנשקו - מהלך שהיה דמיוני כל עוד נסראללה היה בחיים. "המוות של נסראללה הזיז לוחות טקטוניים", אומרת ק', "אבל מהצד השני חיזבאללה עדיין מתפקד. נעים קאסם, המזכ"ל הנוכחי, הוא לא נסראללה, אבל הוא קיבל החלטות לא פשוטות. הוא מחזיק את הארגון, ואנשים סרים למרותו".

איפה היית כשהוא חוסל?
ק': "יצאתי מהבור שעתיים לפני החיסול והגעתי הביתה לארוחת שישי. ידעתי שהחיסול אמור להתרחש. הייתי מאוד גאה שהבאנו לסוף של מי שהיה אחד האויבים הקשים והעיקשים ביותר של ישראל. אבל כמי שעסקה בו הרבה זמן, ידעתי שאיבדתי מושא מחקר שתמיד איתגר אותי ושיהיה קשה לאחרים למלא את הנעליים שלו".

ש': "לי היו אפס סנטימנטים. אני שמח שהוא מת".