מיליארד דולר, התחמשות מחודשת - ואין תגובה: מה מתכנן חיזבאללה?

אםחיזבאללההיה ברמה 100 ב-6 באוקטובר 23', הוא הגיע אלהפסקת האשב-27 בנובמבר 2024 בערך ברמה 20. ומצבו בסוף 2025? שיפור קל, משהו בסביבות 25.

בחודשיים הראשונים שאחרי תום המלחמה, חיזבאללה לא הצליח לאייש תפקידי מ"מים ומ"פים. הפגיעה שלו ביכולות האש היתה לא רק פיזית אלא מערכתית: קרס הרעיון של ביזור מערך הרקטות והטילים והסתרתו. כך גם לגבי כוח רדואן, שלא יוכל להסתער אל יישובי הצפון בגלל אזור החיץ החדש והחרבת בסיסיו בכפרים השיעיים סמוך לגבול.

הזמן מאז נוצל, לפיכך, למחשבה מחדש. אחת המסקנות היא לא להגיב לתקיפות של ישראל. אצלנו זה מפורש כחולשה של ארגון שבמשך שנים הרתיע את ישראל הגדולה והתנהל בלבנון כבתוך שלו. זו כמובן האמת, אבל לא בטוח שכל האמת. חיזבאללה לא מגיב גם מפני שהוא מבין שבסוף כל שבוע הוא, בכל זאת, חזק יותר משהיה בשבוע שקדם לו. אז למה לתת לישראל עילה למתקפה נרחבת יותר?

החלשת חיזבאללה היא רק צד אחד של המשוואה. השני הוא חיזוק מדינתלבנון. ישראל מצטיינת בביצוע חלקה, אבל היא לעולם לא תוכל לחסל את הארגון לבד. הסיבה לחולשה הלבנונית היא הטראומה הלבנונית. ה"לעולם לא עוד" של הישראלים הוא השואה; של הלבנונים, להבדיל, זומלחמת האזרחיםשהרסה את המדינה. איום חיזבאללה במלחמה מרתיע דיו. כי מה שמאיים על הלבנונים זה קלצ'ניקובים, לא רקטות, ואותם לא יוכל צה"ל להשמיד.

אז מה עושים? הסיפור הוא גם המירוץ בין הכסף הרע והכסף הטוב. בשנה שמאז הפסקת האש, למרות ניסיונות הבלימה, נכנסו בכל זאת ללבנון מיליארד דולרים שהבריחהאיראן, כל כולם קודש לשיקום חיזבאללה. ומה עם הכסף הטוב? רבע מיליון דולר מערביים הגיעו למדינה, אבל הם כלואים בקרן מיוחדת, שתשוחרר רק כשיתגשמו תנאים של מלחמה בשחיתות.

כרגע, למשל, צבא לבנון יכול להפעיל רק חצי מכוחותיו בעת ובעונה אחת. כאשר מרוויחים משכורות רעב של כמאה דולר, רוב החיילים עובדים שבוע-שבוע, בצבא ובחלטורה, כדי לפרנס את עצמם. תעלה את השכר, והסד"כ יוכפל בן לילה. אם ארה"ב וידידותיה באזור רוצות לסגור את הסיפור, הן צריכות לפתוח את הכיס.

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר