מאחורי הקו הצהוב - חמאס כבר נערך לשלב הבא
חמאס כבר נערך ליום שבו צה"ל ייסוג מחלקים ברצועת עזה - ומנסה לשמר כוחות, אמצעי לחימה ותשתיות שיאפשרו לו לחזור ולהשתלט על השטח. שלוש שנים למתקפת 7 באוקטובר, מקורות המעורים בפרטים אומרים כי בארגון הטרור פועלים לשמר את חטיבות המחבלים של רפיח וצפון הרצועה, מתוך כוונה להשיב אותן לשטחי הפעילות שלהן בבוא העת. במקביל, ישראל ממשיכה במהלך שיטתי לפירוז המרחב שממזרח לקו הצהוב, במטרה לצמצם ככל האפשר את יכולתו של חמאס לשקם את כוחו בעתיד.
בין היתר, חמאס הטמין בעבר באדמה חלקי רקטות ואמצעי לחימה ממזרח לקו הצהוב, כדי לחזור ולהשתמש בהם אם ישראל תבצע נסיגה משמעותית. אלא שבעוד חמאס מסרב להתפרק מנשקו ומנסה לשקם את כוחו, הליך הפירוז של עזה מתבצע בשנה האחרונה על ידי ישראל בתוך המרחב שממזרח לקו הצהוב.
טיהור המרחב העל-קרקעי הושלם ברובו המוחלט. במסגרת שלב זה נהרסו מבני מגורים שהכילו תשתיות טרור או מחסני נשק. בחלק מהמבנים נמצאו תשתיות תת-קרקעיות. אחרים מולכדו בחומרי נפץ, שימשו כמקומות מסתור והתבצרות של מחבלים או היוו איום פוטנציאלי על לוחמי צה"ל.
השלב השני, של טיהור התת-קרקע, עדיין נמצא בעיצומו. במסגרתו, כוחות הביטחון מבצעים סריקות באמצעים מיוחדים ובעומק האדמה כדי לאתר מנהרות נוספות. נוסף על כך, מתנהלות פעולות להשמדת מנהרות המחברות בין מרחבים ברצועה באמצעות פיצוצים מבוקרים או הזרמת בטון. העבודה השיטתית והמפרכת הזו נשאה פרי עוד במהלך המלחמה. כך, למשל, מנהיג חמאס יחיא סינוואר "נתקע" באזור רפיח בעקבות השמדת מנהרות ונהרג על ידי כוח צה"ל. במקביל, צה"ל מאתר ומשמיד את אותם חלקי רקטות ואמל"ח שחמאס הטמין באדמה לשימוש עתידי.
העתודות שמחכות לנסיגה
בימים אלה ישראל שולטת ב-63% משטח רצועת עזה. המשמעות היא שצה"ל חולש על כמה מרחבים שבהם פעלו חטיבות וגדודים של חמאס: רפיח, צפון הרצועה, מזרח העיר עזה, מזרח מחנות המרכז ומזרח חאן יונס. מצד אחד, מציאות זו יוצרת קשיים מבניים בחמאס ומשבשת את תפקודו. יחידות המחבלים שפעלו באזורים אלה נאלצו לנדוד מערבה, לעומק הרצועה. כמסגרות צבאיות, ההתנהלות שלהן דלה ויכולתן ההגנתית חלשה, "כמו דג מחוץ למים". מצד שני, חמאס משמר את היחידות האלה כעתודות, מתוך אמונה שישראל תיסוג בשלב מסוים והמחבלים יוכלו לחזור לאזורים כמו רפיח ובית חאנון.
על רקע הצהרות ממשלת ישראל כי חמאס מתכנן מתקפות לקראת הבחירות, המקורות מצביעים על קשיים משמעותיים ברמת גיוס המשאבים של ארגון הטרור. ראשית, שלוש שנים למתקפת 7 באוקטובר, ההערכה היא שחמאס מחזיק במאות בודדות של רקטות, לעומת מלאי של אלפים ערב המלחמה. היכולת הנמוכה של המערך הרקטי מצמצמת משמעותית מרכיב מרכזי בכל ניסיון לשחזר מתקפה נרחבת בעתיד.
שנית, קיים מחסור באמצעי לחימה, כולל נשק קל. את חלק מהאמצעים חמאס אינו מסוגל לייצר בעצמו, ואת חלקם הוא מסוגל לייצר ברמה ירודה. במילים אחרות, חמאס מוגבל ביכולת השיקום שלו חרף המשך ניסיונות ההברחה.
שלישית, חמאס אמנם מגייס מחבלים, כולל בני נוער בגילי 16-17, אבל רמת ההכשרה שלהם בסיסית למדי. לפני טבח 7 באוקטובר, חמאס אימן מחבל נוח'בה במשך שנה וחצי וערך אימונים של גדודים שלמים כדי להיערך לפשיטה בישראל. כיום, תחת מגבלות הקו הצהוב, התקיפות היומיומיות נגד מחבלים וחיסול שכבה גדולה של מפקדים בכירים - המצב שונה. במסמכי שלל שאותרו בעזה נמצא כי הכשרה בסיסית של מחבלים במהלך המלחמה נמשכה שבוע בלבד. המשמעות היא שחלה ירידה ברמת האימונים, וחמאס אינו מצליח לבצע קפיצות מדרגה בבניין הכוח של "הזרוע הצבאית".
בישראל אמנם קיים חשש שלא די בחיסולים ממוקדים של בכירי חמאס כדי להביא להכרעה מוחלטת של הארגון. לשם כך יש צורך במתקפה נרחבת על מעוזי הארגון בעומק הרצועה. עם זאת, ההערכה היא שהצטברות החיסולים פוגעת בהרתעה שמפעיל חמאס ברחוב העזתי וביכולתו לשלוט במרחב באמצעות מנגנוני השיטור שלו.
דוגמאות לכך ניתן לראות בפשיטות של המיליציות העזתיות לשטח שממערב לקו הצהוב, ובמבצע בספטמבר ללכידת מועין אל-עראביד, ראש מנגנוני ביטחון הפנים של חמאס בעזה. הלכה למעשה, רמת המשילות יורדת. מנגד, בחמאס משמרים עתודות מחבלים ולא יהססו לנקום באותן מיליציות אם צה"ל ייסוג.
מבחינת "הזרוע הצבאית", בישראל מודעים לכך שחמאס מציב מחליפים לבכיריו, אך יוצאים מנקודת הנחה שככל שהחיסולים יימשכו, יתעוררו סכסוכים ומשברים פנימיים סביב זהות היורשים. במילים אחרות, המחליף הראשון והשני מוסכמים, אבל המחליף השביעי כבר ייאלץ להיאבק על סמכותו. מעבר לכך, ההערכה היא שהמציאות שבה בכירי הארגון נמצאים תחת מצוד מתמיד מקשה עליהם להתארגן למתקפות נרחבות או משמעותיות.
לא רק הזרוע הצבאית
ברמת הפעילות היומיומית, חמאס ממשיך להתבצר בבתי ספר, במסגדים ובבתי חולים חרף הכחשותיו בתקשורת. ארגון הטרור עדיין פועל על בסיס ההנחה שמרחבים אלה יגנו עליו במידה מסוימת מתקיפות של צה"ל.
מה גם שהלב הפועם של חמאס אינו נמצא בזרוע הצבאית בלבד, אלא גם ברשת האזרחית של "אגודות צדקה", מטיפים במסגדים, מערכי חינוך והזרוע הפיננסית. בהיבט הזה, המקורות מצביעים על כך שהגוף המנהל של הרשת הזאת, "הלשכה המדינית" בעזה, ספג פגיעה משמעותית ולא התאושש לחלוטין מרצף החיסולים. המינויים החדשים בלשכה נחשבים לדמויות חלשות, כאשר עלי אל-עאמודי, ראש הלשכה שהותקף לאחרונה, היה האחרון מבני הדור הישן של מקורבי סינוואר.
אף על פי כן, כל עוד אין פירוז מוחלט ברצועת עזה, כל גורם שלטוני חלופי יתקשה לקחת לידיו את המושכות. מלבד חמאס, פועלים במרחב שממערב לקו הצהוב ארגוני טרור נוספים, ובהם הג'יהאד האסלאמי, ועדות ההתנגדות והחזית העממית. ארגונים אלה, מוסרים המקורות, מנסים להשתקם בעצמם, גם אם הם סובלים מאותן מגבלות של חמאס. הג'יהאד האסלאמי עדיין מחזיק באלפי מחבלים.
שלוש שנים למתקפת 7 באוקטובר, המאבק בטרור העזתי רחוק מלהסתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
