הכתבות של יואב לימור

פרופורציות: פרשת כרטיסי הסים היא רק נקודה אחת ברצף של מחדלים

חמאס ביצע תרגולת דומה כמה פעמים בחודשים שקדמו למתקפה, ולכן גם בפעם הזאת סברו במערכת הביטחון שמדובר בתרגיל • נדמה שגם אם סינוואר היה מודיע בקולו שהוא עומד לתקוף, ישראל היתה ממשיכה לישון • הסיכוי שנתניהו היה מפענח אחרת את הסימנים בשיחת טלפון חטופה בארבע לפנות בוקר הוא מדע בדיוני: הוא היה אבי הקונספציה

כשיוזמים יש התפתחויות חיוביות: ישראל תוכל לספוג את המחירים אך תפגע אם לא תפעל

אחרי זמן רב מדי שבו ישראל הייתה פסיבית ורק חיכתה לתגובת הצד השני, היא משרטטת גבול גזרה ברור עם תאריך תפוגה • לישראל יש מה להפסיד אם העסקה לא תצא לפועל: בחייהם ובשלומם של החטופים, וגם בשחיקה הבינלאומית במעמדה ובתמיכה בה • מנגד, גם לחמאס יש מה להפסיד: לא רק בהמשך כתישתו אלא, גם בפגיעה בבסיס התמיכה הציבורית בו – העם הפלשתיני

יותר מדי סדקים: הציבור שם את המחלוקת מאחור - נתניהו לא

האחדות שהיתה ב-7 באוקטובר עדיין קיימת בצה"ל ואצל המוני המתנדבים, אבל המערכת הפוליטית מתרחקת משם בהתמדה • ארבעה חודשים וחצי לתוך המלחמה מתבקש לחזור אל המטרות שקבעה הממשלה ולבחון באילו היא עומדת בהצלחה - ובאילו היא מקבלת ציון נכשל

חיים מיום ליום: התנהלות הממשלה לא תוביל לניצחון

אומץ מנהיגותי זה מצרך שקונים בימים קשים, אבל תפקוד הממשלה (חוק הגיוס והתקציב הם רק דוגמאות) מוכיח שאצלנו הוא מוגבל לראיונות רהב ולהצהרות לתקשורת • צה"ל אמנם יגיע לרפיח, אבל התנהלות ישראל לגבי "היום שאחרי" היא לא מתכון לניצחון מוחלט, אלא לבלגן תמידי • ואם נתניהו מבקש לחקור את ההדלפות מהקבינט - יתייצב הוא הראשון, ולו כדי לנקות את עצמו מכתמי העבר

חמאס עשוי לנייד חטופים - ולייצר הזדמנויות חילוץ נוספות

מודיעין מושלם, סנכרון מדויק בין הכוחות ואלמנטים של הונאת אויב - הם שעמדו מאחורי המבצע לחילוץ שני החטופים, תוך ניהול סיכונים בתנאים של אי-ודאות • ועדיין, המחשבה שניתן יהיה לחלץ במבצע צבאי את כל 134 החטופים שנותרו - מוטעית

חמאס עשוי להחליף את מקומות המסתור של החטופים - ולייצר הזדמנויות חילוץ נוספות

מודיעין מושלם, סנכרון מדויק בין הכוחות ואלמנטים של הונאת אויב - הם שעמדו מאחורי המבצע לחילוץ שני החטופים, תוך ניהול סיכונים בתנאים של אי-ודאות • ועדיין, המחשבה שניתן יהיה לחלץ במבצע צבאי את כל 134 החטופים שנותרו - מוטעית

לאחד כוחות, לרתום את קהיר: מה ייתן לישראל מרחב לגיטימיות לפעולה ברפיח?

לאיש בישראל אין ספק שצריך לפעול ברפיח, בלי פעולה כזאת ארגון הטרור לא יוכרע לגמרי • קהיר מתעבת את חמאס לא פחות מישראל, ושיח פתוח וכן עימה ירתום אותה כבעלת ברית נאמנה לפתרונות שימנעו את שובו לשלטון • החשדנות בין הממסד המדיני לביטחוני מאיימת על מימוש יעדי המלחמה, כולם חייבים להניח את האינטרסים הזרים בצד

הצבא שועט קדימה, הדרג המדיני לא חושב קדימה

מבחינה טקטית רושם לעצמו צה"ל וי גדול - הוא מנצח בכל קרב ומפרק בשיטתיות חלק מהיכולות של חמאס • אלא שבהיבט האסטרטגי, של הגדרת המטרות והעיסוק ביום שאחרי, ישראל מסובכת עד מעל לראש ונמנעת מקבלת הכרעות • ושחרור החטופים הוא חלק משיקום החוזה בין האזרח למדינה, זה שקובע שאנחנו מקיימים את חלקנו ובתמורה מקבלים ביטחון - אסור שאחרי 7 באוקטובר הוא יופר שוב

הלחימה והפטפטת: לדבר פחות, לעשות יותר

צה"ל הסב נזק רב לחמאס בחאן יונס, אבל ההישג נמדד לא רק במה שהושמד אלא במה שנותר - ובהיבט הזה המלחמה מתנהלת לאט מאוד • ההחלטה בהאג התירה לישראל להמשיך, תוך הקפדה על הנושא ההומניטרי ברצועה ועל לשונם של נבחרי הציבור כאן • והציוץ המפלג של קרעי על מינוי "איש שמאל" למפקד גל"צ חשף עד כמה הוא ורבים מחבריו טרם הפנימו עד כמה ישראל השתנתה ב־7 באוקטובר

מחיר כבד לעסקה: היתרונות, החסרונות והמחלוקת הפוליטית שבדרך

מסתמן שישראל תתבקש לשחרר 100 מחבלים תמורת חטוף אחד, ולהפסיק את הלחימה לתקופה • החסרונות: ישוחררו רק חלק מהחטופים, לחמאס יהיה זמן וקלפי מיקוח, והמחיר עלול לעלות לשחרור מפגעים שרצחו • מאידך חלק מעקורי הדרום והצפון יוכלו לחזור לבתיהם

לקח והישג נדרש: הצבא של אחרי המלחמה

הדיון ביום שאחרי חשוב לא רק לגבי גורל הרצועה, אלא גם בסוגיות קריטיות הנוגעות לצה"ל ולעיצוב מחדש של תפיסת הביטחון • מרכיביה העיקריים - התרעה, הרתעה והגנה - קרסו ברגע האמת, וגם אלמנט ההכרעה עומד למבחן אמיתי • ולנוכח מפיצי פייק כמו הח"כים כסיף וגוטליב, הגיע הזמן שגם הפוליטיקה הישראלית תנקה את עצמה, כחלק מהתיקון הכללי שנדרש כעת

לנצח אחים: מבט על הנופלים באסון הקשה מגלה שמדובר במלחמה כל־ישראלית על הבית

רשימת החללים הארוכה העצימה את המחיר הכבד, אבל גם הדגישה את נחיצותה של המלחמה - מלחמת אין ברירה שנועדה לגדוע אויבים • התקרית בדרום הרצועה מלמדת שוב שתחקירים באמת מצילים חיים, לכן על צה"ל להטמיע את הלקחים • כעת, על הממשלה לומר בבירור לאן היא חותרת, אחרת היא תאבד בהתמדה לגיטימציה למהלכיה העתידיים

דחיינותו אומנותו: נתניהו מתחמק מהיום שאחרי

מסרבל את המערכה הצבאית, נמנע מלהציב יעדים מדיניים ברורים שלאורם ימשיך צה"ל להילחם, ומעדיף שקט פוליטי גם במחיר דשדוש אסטרטגי • רה"מ נתניהו מדבר על "ניצחון" אבל ממשיך להימנע מכל עיסוק ביום שאחרי, למרות האזהרות מכל הגורמים מסביב (נשמע מוכר?) • והצצה אל המלאכה המורכבת של הרבנות הצבאית בזיהוי הגופות במלחמה יוצקת משמעות אמיתית למילים "עבודת קודש"