סיכון ליעדי המלחמה: התססת הר הבית תשרת את חמאס

ניסיונו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להטיל הגבלות קשות על עליית ערבים ישראלים להר הבית בחודש הרמדאן אינו נובע ממניעים ביטחוניים. מדובר במהלך פוליטי ציני, שנשען על אידיאולוגיה מסוכנת ונפיצה מאוד.

הר הבית אינו עוד מקום. הוא ה־מקום, ולראיה: חמאס העניק למתקפת 7 באוקטובר את השם "מבול אל־אקצא". תחת השם הזה הוא ניסה לאחד את כל העולם הערבי, ולמעשה את כל המאמינים המוסלמים, למלחמת דת נגד ישראל והיהודים ברחבי העולם. 

זה לא היה הניסיון הראשון של חמאס להפוך את עצמו לפטרון של אל־אקצא, ולפתוח סביבו במלחמה. הוא נהג כך באירועים שהובילו למבצע שומר החומות ב־2021, שגם בו היה לבן גביר תפקיד – אז עדיין כאזרח – כמי שליבה את האווירה סביב ההר והאירועים במזרח ירושלים. האירועים אז הובילו לא רק לסבב לחימה בעזה, אלא גם למהומות חסרות תקדים של ערביי ישראל.

בשנים שחלפו מאז ידעה מערכת הביטחון לנהוג בבגרות ובתבונה. היא אפשרה חופש פולחן למוסלמים בהר בימי הרמדאן, אבל מנעה כניסה להר ממי שנחשדו במעורבות בפעילות טרור ובהסתה. כל זה לווה בשיח רציף ואינטימי עם ירדן – הפטרונית הרשמית של המסגדים – שהצליח להפחית מתיחויות. גם במקרים שבהם התפתחו הפרות סדר על ההר נהגו גורמי הביטחון בקור רוח, מתוך הבנה שתמונות של שוטרים שמסתערים לתוך המסגדים עלולות לעורר תבערה שתחרוג מגבולות ההר.

מערכת הביטחון ידעה לנהוג בבגרות ובתבונה מאז שומר החומות. היא אפשרה חופש פולחן בימי הרמדאן, אך מנעה כניסה של חשודים בהסתה

מערכת הביטחון מבקשת לנהוג באותה הדרך השנה. לאפשר עלייה להר לערבים ישראלים ולערביי מזרח ירושלים על פי קריטריונים קשיחים של גיל ועם הגבלה של כמות המתפללים, תוך מניעת כניסה מערבים ישראלים שהיו מעורבים בהסתה (בעיקר מקרב הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית), ותוך ביצוע מעצרים מקדימים של קיצונים ממזרח ירושלים.

כוונתו של בן גביר להרחיב את ההגבלות מוגדרת במערכת הביטחון כסכנה. הר הבית הוא גורם מאחד, אולי יחידי, בין כלל הזירות העוינות לישראל, עם פוטנציאל משמעותי לסחוף לעימות גם גורמים ידידותיים, וכמובן את ערביי ישראל. מאז ראשית המלחמה הנוכחית נותרו ערביי ישראל מחוץ למערכה (בניגוד לאזהרותיו של השר לביטחון לאומי), ומניעת כניסתם להר היא התגרות מיותרת שתשרת בעיקר את חמאס.

יתרה מזאת, ממשלת ישראל הגדירה בראשית המלחמה את המערכה בעזה כזירה העיקרית, והנחתה את מערכת הביטחון לפעול למניעת התלקחות של זירות נוספות. מהטעם הזה נמנעת ישראל מהרחבת המערכה כנגד חיזבאללה בצפון, ופועלת בשלל דרכים לבלום אפשרות של התפרצות אלימה ביו"ש. הניסיון המיותר לאתגר את סוגיית הר הבית עלול להעמיד במבחן את כל האסטרטגיה הישראלית, ולהקשות על השגת יעדי המלחמה ובראשם לפגוע בסיכוי להכריע את חמאס בעזה.

ניסיון שנועד לכישלון

ראש הממשלה בנימין נתניהו מכיר היטב את הנימוקים האלה. כבוגר משבר המגנומטרים ומבצע שומר החומות (ועוד כמה אירועים אלימים פחות), הוא מבין מקרוב את הפוטנציאל הנפיץ של ההר, בוודאי בעת הנוכחית שבה עושה חמאס מאמץ אדיר להכניס למערכה נגד ישראל גורמים נוספים.

בימים כתיקונם היה די בכך כדי שנתניהו ינפנף את בן גביר, כפי שעשה בעבר. אלא שכעת הוא שבוי בידי קיצוני ממשלתו, ורבות מההחלטות שהוא מקבל נועדו לרצות אותם כדי למנוע את פרישתם ואת הפלתו.

רה"מ נתניהו מבין מקרוב את הפוטנציאל הנפיץ של הר הבית. בימים כתיקונם הוא היה מנפנף את בן גביר, אבל כעת הוא תלוי בידי קיצוני ממשלתו

הניסיונות לשכנע את בן גביר לשנות את דרכו נועדו לכישלון. הוא נשען על טיעונים ביטחוניים, אבל הצעותיו הן גזעניות ואנטי־דמוקרטיות. הייעוץ המשפטי כבר הבהיר כי הן אינן עומדות בקריטריונים שאוסרים על ענישה קולקטיבית, ומאפשרים רק צעדים ספציפיים כנגד מי שיש נגדם מידע או מתקיים חשד לפעילות אסורה מצידו. מהטעם הזה הן גם ייפסלו, אבל בן גביר ייצא מנצח בכל מקרה: הוא יציג את ההגבלות שכן יינקטו כתוצאה של דרישותיו (למרות שהגבלות זהות ננקטו בשנים קודמות), ואם חלילה תהיה אלימות - הוא יטען שהיא היתה נמנעת לו הממשלה היתה מאמצת את הצעותיו.

בן גביר טען אתמול בכנסת שהאחריות לנעשה בהר היא בידי המשטרה, ומכאן שגם הסמכות כיצד לנהוג בהר צריכה להיות נתונה לה. הוא הזכיר גם את התפקוד ההרואי של השוטרים ב־7 באוקטובר, בניסיון משונה לטעון שהמשטרה בוגרת דיה להחליט כיצד לפעול מבלי להזדקק לליווי של השב"כ וצה"ל.

בשטף דבריו שכח השר להזכיר שני עניינים פעוטים: הראשון, שבמשך שנה הוא פועל לסירוס המשטרה מכל מחשבה או יוזמה עצמאית, והשני – שאת המחיר על התנהלותו המופקרת נשלם כולנו, ומי שיצטרך לבלום את האויבים בשלל החזיתות יהיו אותם הגופים שאת דעתם הוא מבקש להשתיק כעת.