כשנורית, הבכורה של רות סירקיס, היתה בת 4, היא ראתה במטבח את אמא שלה מכינה נקניקייה עטופה בבצק עלים ונתנה לה את השם "משה בתיבה". כשמשי קלינשטיין, הבכורה של ריטה ורמי, היתה בכיתה ד', היא כתבה והלחינה שיר על משה בתיבה. אם תרצו, כוחה של הסללה הורית.
השיר הזה הוא חלק מאלבום הכולל 11 שירים שהיא כתבה והלחינה, שהופץ בחוג המשפחה ובין כמה חברים, ונדרש קצת לחץ עד שהיא דגה אותו בשבילי ממצולות ארכיון הסלולרי. "עצום עיניים ותראה בחלומך אותי", היא שרה למשה בקול בן 9 שאצורה בו כל ההבטחה לעוצמת הגרון שבדרך.
אני נמסה, ומשי כמעט נבוכה, ממהרת להעביר לשיר הבא, שלא ייגמר חלון הזמן שארגנה לנו. היא הביאה בייביסיטר שנראית כמו אחותה הגדולה של ניב סולטן כדי לשמור על מיכאל, הקטן משני בניה, שנולד באוקטובר האחרון.
משי קלינשטיין בסרט החדש "חשבונות שמיים" // צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי
השיר הבא פונה לעולם שיסביר לה מה זה חבר. משי אומרת שאין לה מושג מאיפה באה תוגת המילים, ומעבירה לשיר שקורא לציבור להקפיד בעניין חגורת הבטיחות.
על הקלידים רמי קלינשטיין, והמילים מעלות הילוך: "לא רוצים לעשות פשעים. זה לוקח את הזמן של החיים, מקבלים מכה בראש וישר לבית חולים". שנה אחרי זה, בגיל 10, הילדה שבכל חג או יום הולדת עלתה על הכיסא לדפוק הופעה לבני המשפחה עלתה על הבמה של קיסריה לביצוע שיר שכתבה עם אבא, ושלא נכלל באלבום היחיד שהקליטה בחייה. שיר שאותו הם הקדישו לריטה לכבוד יום האם.
"נולדתי יוצרת והשנים עשו אותי מבצעת. אני רצה מהפקה להפקה, ואז חתונה וילדים וצריך לעבוד, וכדי ליצור צריך רגע לעשות 'סטופ כדור הארץ'. אבל עוד לא תליתי את מחברת שיריי. כשארצה - זה יקרה. ברגע שאני מסמנת, כשאני באמת רוצה - זה קורה", היא אומרת, ומוסיפה שזה בדיוק מה שקרה סביב "מלצרית", שעלה בקאמרי ב־2023 בבימויו של עידו רוזנברג, שם היא מגלמת את ג'נה, מלצרית בדיינר נידח, שבתוך מתיקות הפאי שהיא אופה אצורים גם המר והחמוץ של חיים קשוחים, בעל אלים וצרחת הפרנסה.
"רציתי את זה כל כך. הלכתי למלא פגישות כי הרגשתי שזה בול למידותיי. סיפור שנוגע ברצונות האנושיים של הדמויות. זה כבר היה מלוהק, ובסוף זה הגיע אלי. היקום רק מחכה שנצעק לו מה שאנחנו רוצים, ואם לא הגיע, כנראה לא צעקנו מספיק חזק".
צהלת המחזמרים שעלו על הבמות בעשור האחרון שומעת את צעקותיה כולן ומחבקת אותה חזק. מה שהתחיל ב־2015 עם תפקיד קטן ב"שיער" המשיך לשרשרת תפקידים ראשיים, שראשיתה ב־2016. אז, נגד כל העולם, צדי צרפתי התעקש ללהק אותה לתפקיד מריה ב"סיפור הפרברים".
"את כל הארץ עברתי בחיפוש אחרי זמרת־זמרת, שיש לה נוכחות חזקה ושיכולה לרגש", אומר צדי בקצה יום חזרות ל"מיקה שלי", שעתיד לעלות באפריל בתיאטרון "ToMix". זה מחזמר שהוא סיפור אהבה שמתרחש בתקופה שבין ששת הימים ליום כיפור, והולך בעקבות השירים של יאיר רוזנבלום. משי מגלמת בו את מיקה.
מישהו הציע לו לבדוק אותה. הוא זכר אותה מ"שיער", שם היא "שרה שיר קטן, כמו מין מונולוג, שריגש אותי", הוא אומר. "היה ברור לי איזה גרון יש לה, אבל לא היה לי מושג אם היא יודעת לשחק". אז הוא הזמין אותה הביתה, נתן לה להקריא איזה קטע, וברגע שהיא פתחה את הפה הוא היה בהלם. "זה יצא לה מהשרוול, הכל נורא טבעי, נורא הגיוני. היום די נדיר לפגוש את זה אצל שחקנים".
הוא עשה לה עוד איזה מאצ'ינג קטן עם שחקן שהיה מיועד לתפקיד טוני ומלא ביטחון בבחירה שלו, והביא אותה בפני כל מנהלי התיאטרון וקובעיו. הוא אומר שהתגובות "היו לא נעימות. אמרו שהיא משחקת קטן מדי, כמעט קולנועי, אבל אני הייתי נורא מרוגש.
"כשהגיעו השבועיים האחרונים והתחילו החזרות עם מיקרופון - כל הסביבה היתה בהלם. זה היה בשבילי כמו ניצחון", יוצא ממנו איזה ילד קטן. "הדבר הכי מעצבן אצל משי זה שהכל בלי מאמץ. היא לא מתאמצת כשהיא שרה ולא כשהיא משחקת. היא טבעית, לא משחקקת", הוא יורה מילה שלא באמת קיימת, אבל ברור בדיוק למה הוא מתכוון.
"יש סצנה שבה מריה מתרסקת, נשכבת על הגופה של טוני, אהבת חייה. בפעם הראשונה שמשי עשתה אותה כמעט בכיתי. היא מצחיקנית וגם דרמטית, והכל מסתדר. חרדות, פחדים, רק תבקש. יש לה כריזמה שבלעדיה כלום לא באמת עובד, ויש אצלה משהו בבטן, מין סוג של כאב שהיא לא מוציאה החוצה".
"ב־7 באוקטובר הרגשתי איך אני מתפצלת לשניים. מצד אחד, את רוצה שהעולם יהיה הכי טוב בשביל הילד שלך. מצד שני, כל מה שאת רוצה זה להסתכל למה שקורה בו עמוק לתוך העיניים. ואני ראיתי את הכל, את כל סרטוני הזוועות, וזה שרט לי את הנשמה"
הכאב הזה הוא שמעצב את הפנים היפות שלה ב"חשבונות שמיים", ומוציא מהן משהו שלא ראיתי אצלה בשום עבודה אחרת. סרט הבכורה של הבמאית אסתי שושן יצא השבוע לבתי הקולנוע, ובו משי ואורי אלבי מגלמים זוג חרדי. הוא אברך, היא המפרנסת, עובדת בארגון חזרה בתשובה, עד שנופל עליהם הגדול באסונות כשהם מאבדים את הילד שלהם. האבא מתייסר באשמה, היא במשבר אמונה, ואת כל זה מנגנת מוזיקה יפהפייה של דודו טסה, שגם כתב ומבצע את "רפא נא לה", שיר הנושא של הסרט.
"יש מספיק כאב"
סוף שבוע שלם הקדשתי לצפייה בעבודת המשחק של משי, זו שעל הבמה וזו שבקולנוע. ראיתי אותה מגלמת את הדסה, עולה חדשה מאורגוואי, ב"תמונת הניצחון" של אבי נשר מ־2021, תפקיד שהביא לה מועמדות לשחקנית המשנה בפרסי אופיר, וגם ב"הסתברות לאהבה" של עמיחי גרינברג, מין קומדיית מתח שעתידה לצאת בעוד חודש, שם היא משחקת את נכדתו של יהורם גאון.
התפקיד שלה ב"חשבונות שמיים" מביא למסך מנעד אחר. אישה בפאה מסוגננת שמג'נגלת בין בית לעבודה, בין מלמולי תפילה למוזיקה ערבית, תשוקתה הגדולה, ואז המצלמה מגלה אותה אחרי האסון שפרע את חייה. לקח לי רגע לזהות שזו היא שעומדת שם בין קהל מתפללים ומנחמים, מטפחת מהודקת לראשה, בפנים חפות מחיוך או מנחמה, עד שהעיניים בירוק בוער החזירו אותי אליה.
היא עוד לא היתה אמא כשצולם הסרט ב־2022, ואני שואלת אם העלילה הזו גירדה לה בפחדים כשיהונתן נולד, בפברואר 2023. "אני חושבת שאני אמא אמיצה", היא מחייכת את התשובה, ואז קמה כדי להביא לנו איזו נשנשת פריכה שמעורבים בה כוסמת וקינואה, טעים בהרבה ממה שזה נשמע.
"יש אימהות שפוחדות שהילד שלהן ייפול, שיקבל מכה. ואני אומרת 'אז הוא ייפול וילמד שמקבלים מכה. אם אני לא אהיה אמיצה, איך הוא יהיה אמיץ?' הפחד שאשכח את הילד באוטו לא באמת ברשימה שלי. הפחד הגדול הוא שהילד שלי, חס וחלילה, יעבור התעללות בגן ואני לא אראה או לא אשים לב. יש לי חבר קרוב שהוא האיש הכי רגיש ורואה, ושני הילדים שלו עברו התעללות בגן. הגננת המתעללת היתה מגיעה אליהם לעשות בייביסיטר בבית, והוא לא שם לב. אם לו זה יכול היה לקרות, זה יכול לקרות לכל אחד".
"חשבונות שמיים" היה מוכן ליציאה כבר ב־2024, אבל העדיפו לחכות עם זה. אולי לימים שמחים יותר, כמו שמשי אומרת כשאנחנו נפגשות אצלה בבית, שם עננת "כביסכל בייבי" יכולה לכל צחנת העולם.
"קשה לי לדמיין רופא שחוזר בערב מבית החולים אחרי שנגע בכל זוועות החיים ומתיישב על הספה לראות 'האנטומיה של גריי'. ככה זה עם המדינה שלנו. החיים פה הפכו אותנו לצרכנים של קומדיות קלילות. יש מספיק כאב".
אני אומרת משהו על זה שדווקא עכשיו, כשכולם מחפשים במחסני הדמוניזציה בוץ להשליך זה על זה, יהיו חלקים בציבור שדווקא ירצו לראות סרט שכורך בין שכחה של ילד ברכב לחרדים.
"איפה שאפשר לאחות ולאחד, שם אני רוצה להיות", היא כמעט נזעקת. "הייתי רוצה שכולם יבואו לראות את הסרט. לכל אחד מאיתנו יש מה ללמוד. הלוואי שכולנו נבין שאנחנו לא יודעים כלום וננסה לקום יחד.
"הופעתי פעמיים בכיכר החטופים, ולרגע לא חשבתי שההשתתפות באירועים האלה היא לבחור צד. זה היה הצד של כולנו להחזיר אותם הביתה. כשקורה משהו, כולם הופכים להיות אחד. אני לא חושבת שיש את זה במקום אחר. רק חבל לי שזה קורה רק בזוועות. צריך רק שהראש פה ירגיש שהוא הראש של כולם. משם נתחיל לתקן".
"ואז איבדתי אותו"
אירועי 7 באוקטובר תפסו אותה בשלב שבו כאבי הבטן של יהונתן, בנה בכורה, שככו. הבכי נרגע, ואיתו גם המחשבות שהלך עליה, שככה הולכים להיראות כל החיים שלה, פינו מקום להתאהבות באימהות.
הם התעוררו באזעקה השנייה, ומשי אומרת ש"הרגשתי איך אני מתפצלת לשני חלקים. מצד אחד, את רוצה שהעולם יהיה הכי טוב בשביל הילד שלך. מהצד השני, כל מה שאת רוצה זה להסתכל למה שקורה בו עמוק לתוך העיניים. ואני ראיתי את הכל, את כל סרטוני הזוועות, וזה שרט לי את הנשמה".
ביום שני השבוע היא חגגה 34. גם נועם, אחותה, חוגגת באותו היום. תשע שנים היא היתה לבד עד שנולדה, ועוד התיישבה לה על תאריך יום ההולדת. "זה היה חתיכת עניין", היא מחייכת. "כשהייתי קטנה רציתי אחים, אבל אחרי תשע שנים התרגלתי להיות לבד. לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שנועם מתכוונת להישאר. רק כשהיא היתה בת 20, נעמדה מולי ונתנה לי קונטרה, ראיתי שיש פה בן אדם שעשיתי לו רע והתחילה החזרה שלי בתשובה.
"עד היום, מדי פעם, אני שוב מבקשת ממנה סליחה על זה ששנים התעלמתי מהקיום שלה, שהתנגחתי בו. שלא ידעתי איזו מתנה ענקית קיבלתי, איזו אחות מופלאה. נועם היא בן אדם עם סנטר משוגע. כשאני הולכת לישון, הראש שלי עסוק במה שאני מפסידה, והיא פשוט מבינה שהשינה זה הדבר שהכי חשוב לעשות, להטעין את הסוללה שלך".
קנאה, היא אומרת, לא באמת היתה האישיו. לא אז, ובטח לא עכשיו. הדמיון וההבדלים ביניהן מספיק גדולים כדי שהיא לא תתקיים. גם לא כשמיכאל נולד, ונועם החליפה את משי בתפקיד דפי ב"אפס ביחסי אנוש", שאליו חזרה השבוע. ואז, כמעט לעצמה, היא מוסיפה: "לא הייתי רוצה להיות אמא של שתי ילדות שלא מסתדרות. זה קשוח. בגלל זה הבאתי שני ילדים בהפרש צמוד. רציתי שיהונתן לא יתרגל להיות לבד".
"עד היום, מדי פעם, אני שוב מבקשת מנועם סליחה על זה ששנים התעלמתי מהקיום שלה, שהתנגחתי בו. שלא ידעתי איזו מתנה ענקית קיבלתי, איזו אחות מופלאה. נועם היא בן אדם עם סנטר משוגע"
אחרי זה, בין לגימות התה שלה והקפה שלי, היא תספר שההפרש שעליו בנתה היה אמור להיות אפילו עוד יותר קטן. שנה לפני שנולד מיכאל שמגרגר עכשיו על השטיח, היא היתה בהיריון. "שמחתי שמחה מטורפת, ישר סיפרתי לכל הדודות, ואז, בשבוע השביעי, איבדתי אותו. כשהיינו בחופשה בקפריסין, מתן, יהונתן, אמא, נועם ואני, התחילו לי דימומים. כולם אמרו שזה שטויות, שזו השתרשות ושאין מה להילחץ. שלחץ רק יחמיר את הכל".
שני רופאים היא ראתה באי. כשאחד מהם אמר לה שהוא לא רואה דופק, אבל לדעתו זה משום שהיא טועה בחישובים, היא כבר הבינה שלא משנה מה כולם אומרים. שעכשיו כבר אין.
היא לא בדיוק זוכרת את השתלשלות הדברים, "אם זה היה מאיבוד דם או נפשי, אם התעלפתי או סתם נרדמתי, רק שנועם היתה שם בחדר". כשהיא חזרה משם, היא הודיעה להפקה של "שיקגו", שאליה לוהקה לתפקיד רוקסי, שהיא לא מסוגלת. "האמת שלא נורא. מההתחלה זה כנראה לא היה צריך להיות שלי. כבר בפנייה הראשונה אלי היו לי ספקות לגבי זה, כי אני לא רוקדת". רוני דלומי קיבלה את התפקיד.
"יש אימהות שפוחדות שהילד שלהן ייפול, ואני אומרת 'אז הוא ייפול וילמד שמקבלים מכה. אם אני לא אהיה אמיצה, איך הוא יהיה אמיץ?' הפחד שאשכח את הילד באוטו לא באמת ברשימה שלי. הפחד הגדול הוא שהילד שלי, חס וחלילה, יעבור התעללות בגן ואני לא אשים לב"
בספטמבר 2024 היא העלתה לרשתות קטע שבו היא ואמא שלה מבצעות את "עטוף ברחמים" על הבמה. "כל החיים שלי אני שומעת את אמא שרה את השיר הזה", היא כתבה שם, "והיום יש לי את הזכות לשיר אותו כשאני אמא בעצמי".
כשאני אומרת לה שהתרגשתי מהביצוע, היא עונה שזה היה רגע אחרי שהיא התבשרה שהיא בהיריון ההוא, שאבד. "זה שיר של אמא לילד ברחם שלה, זה באמת היה רגע מיוחד".
"לא רק באמנות"
את כל מה שהיא מספרת על הקשר ביניהן אפשר לראות בסרטון הזה. את האהבה, את הכבוד, את החברות ואת המקום הזה שריטה עושה לבנות שלה. "היא ואבא תמיד עשו לנו מקום", היא אומרת כשאני מנסה לברר איך מתוך הצל הענק שגדלו תחתיו נועם והיא הצליחו להצמיח קריירה מלאה משל עצמן.
"זה לא רק באמנות, אלא בהכל", היא אומרת. "אני זוכרת שהם הגדילו אותי כל הזמן. היה איזה חופש גדול, אולי אפילו זה שלפני כיתה א', שאמא היתה בהופעה בקיסריה, כזו שבה היא רצה, מחליפה בגדים, עולה, רוקדת, והיא אמרה לי 'בואי, תעבדי איתי, תעזרי לי להתלבש'. הרגשתי חשובה, והייתי בטוחה שעבדתי מאוד קשה. בסוף הערב, כשאמא אמרה 'אני גמורה', אמרתי לה 'את גמורה?!'"
בכל המולת ההחלטות היא מתייעצת עם ההורים, וגם עם מילי, שמאז שמשי היתה בת חצי שנה היא יד ימינה של ריטה. "היא כמו אחות גדולה בשבילי. היא ואמא כמו משלימות זו את זו. איתה הייתי מדברת על דברים שלא דיברתי עם אמא עליהם, כמו למשל על כסף, שהדיבור עליו נתפס אצל אמא כמו משהו מלוכלך. היא היתה איתי מתחת לחופה, בחדר הלידה. זו רמת הקשר שאני מדברת עליו".
חמש שנים היא ניגנה בפסנתר, ואומרת שעד היום היא לא למדה. אחרי זה היא ניסתה לנגן על גיטרה, אבל "המיתרים עושים לי צמרמורת כי יש לי עניינים עם ויסות חושי. יש דברים שאני לא יכולה לגעת בהם". כשאני מבקשת לברר מה כוללת הרשימה, היא מונה כיסוי בד מחוספס שפעם היה מאוד מקובל במושבים של רכבים, ואת ההולוגרמה שהיתה מגיעה ביחד עם הקורנפלקס. היא מתארת איך בכל פעם, לקראת שנת לימודים, היא היתה הולכת עם אמא לחנות כדי למשש קלסרים וקלמרים ולאשר טקסטורות.
משני דברים היא פחדה בילדותה, תקשורת ומפלצות. בפחד ממפלצות אמא שלה, אישה חכמה, השכילה לטפל כבר בשלב מוקדם. זה היה כשמשי שוב באה למיטה של ההורים כדי להודיע להם שיש לה מפלצת. "איזה יופי!", אמרה לה ריטה. "למה?" שאלה הילדה. "את לא יודעת ממה מפלצות עשויות? העיניים שלהן עשויות מסוכריות M&M, השיער מביסלי והאוזניים מבמבה". מאז, לילות ארוכים היא חיכתה למפלצת שתחזור, אבל היא לא באה יותר.
את הפחד מתקשורת היא סחבה איתה שנים ארוכות. גם עכשיו עוד אפשר למצוא בה אדוות. היא אומרת שנולדה לתוך הכוכבות המטורפת של ההורים, שהבית היה המבצר והפפראצי היו אלו שמנסים לחדור לתוכו. היא זוכרת את הניסיונות להסתיר אותה מעין המצלמות. לא כמו היום, שאחת מהדרכים לתחזק קריירה היא לחשוף כמה שיותר את המרחב האינטימי, להראות את הילדים מכל הזוויות. היא אומרת שהצורך להסתתר הפך לחלק ממנה, שהיא מסתכלת על תמונות שלה מהתיכון או מהצבא, שם שירתה בלהקה צבאית, ותמיד השיער מכסה את הפנים.
אגדות על המדף
היא זוכרת את עצמה הולכת עם אבא ואמא לבילוי בלונה פארק, ואיך כל האנשים הפריעו לה, ילדה חדורת מטרה בדרך לאיזה מתקן, כי הם רצו להצטלם עם ההורים. היא זוכרת גם את הבומבה שנחתה על חייה כשהיתה בת 16 וההורים הודיעו שהם מתגרשים.
"זו היתה מכה מאוד רצינית. זה היה מפתיע, כל מה שידעתי התמוסס ונעלם. ואז, ביום הראשון שלי בתיכון חדש, איזה ילד בחצר צעק 'היי, ההורים שלך מתגרשים'. איזו חברה שאלה אותי אם זה נכון מה שפורסם, ואני אמרתי שלא. באותו יום היא באה אלינו הביתה, ואבא שלי במקרה היה שם. כנראה בא לקחת כמה דברים. ואני, בלי להתבלבל, אמרתי לה 'את רואה?! לא צריך להאמין לכל מה שקוראים בעיתון'", היא צוחקת את כאב הזיכרון של מה שנשמע לי כמו גיהינום. כזה שכל העולם דוחף לך אצבעות בעין, ולא נותן לך רגע להשתכשך בבריכת הספק, שאולי בכל זאת כל זה לא יקרה. שגם עכשיו, במרחק של שנים שזימנו החלמה וקרבה מחודשת בין אמא ואבא שלה, נשמעים הפרסומים כמו ענק גדול ומרושע מאחת מהאגדות שילדת הדיסני שלהם הילכה ועדיין מהלכת בהן, אם לשפוט לפי פו הדוב על הפיג'מה שלה שיצאה מהכביסה, או שמיכת המיקי מאוס שמקופלת על הספה בסלון.
"היה איזה חופש גדול שאמא היתה בהופעה בקיסריה, כזו שהיא רצה, מחליפה בגדים, עולה, רוקדת, והיא אמרה לי 'בואי, תעזרי לי להתלבש'. הרגשתי חשובה, והייתי בטוחה שעבדתי מאוד קשה. בסוף הערב, כשהיא אמרה 'אני גמורה', אמרתי לה 'את גמורה?!'"
אגדות נמצאות על גם המדף, שעליו הבובות של כל הדמויות שהיא דיבבה, קריירה שהתחילה כשהיתה בת 6. כמו אנסמבל חלומות של כל ילדות העולם הן מצטופפות שם: שלגייה, רפונזל, מואנה, בת הים הקטנה, יסמין שבשבילה אלאדין יחצה את כל העולם כשהוא רכוב על שטיח, אליס מארץ הפלאות, מישמיש מ"עידן הקרח" וקלרה שמפצח האגוזים יצא לקרב עבורה.
במדף מעל, כמו משקיף עליהן, מתן, הנסיך שלה, איש הייטק, שסיפור האהבה שלהם התחיל שנים עוד לפני שנפגשו. מיכל, אמא שלו, ראתה את משי ב"שיער", וככה, משום מקום, החליטה שהיא האישה בשביל הילד היפה שלה.
היא חפרה לו ונהדפה, ואז עברה לנסות את מזלה אצל אחותו, שהיא רקדנית. אולי היא מכירה איזה מישהו. אבל כולם אמרו לה שמשי קלינשטיין בזוגיות מאושרת ושאין על מה לדבר. ב־2019, כשמתן מיצה את חיי הרווקות והיא את הקשר, הזיווג יצא ממרתפי האינטואיציה של חמותה ונולד הדייט.
היא אומרת שעל הוואן היא אהבה את זה שהוא בא מבית משפחתי, שזה היה חשוב לה. "זה משהו שנכנס לדנ"א של הבן אדם, ככה אני מאמינה. ההורים שלו הולכים יד ביד ברחוב עד היום. בתחילת הקשר אמרתי לו באיזה יום שישי 'אתה תלך לארוחה שלך ואני לשלי וניפגש אחרי', והוא ענה 'לא הבנת. עכשיו זה אני ואת. עכשיו אנחנו המשפחה'. הוא החדיר לי את זה מהתחלה".
אני מתעניינת איך המשפחה שלה קיבלה את זה. "אמא שלי פחדה שהוא ישבור לי את הלב, כמו ששברו לי אותו לפניו. אני לא אדם רגיל, אני התאהבתי בעצים. כל יום היתה לי אהבה חדשה עד מוות. האהבה הראשונה שלי בגיל 16 השאירה אותי על הרצפה. היה צריך לגרד אותי. חשבתי שאמות לבד. אין דרמה כזו. אני מתאזנת עם השנים, בזכות מתן", היא צוחקת, ושוב מתעניינת אם בא לי לשתות או לאכול איזה משהו.
"מתן מה?", אני שואלת כשהיא מפשפשת בין התיונים בארון שבמטבח. "מוצפי", היא עונה. "תכתבי בלי א', אפילו שהוא כותב עם. אני והילדים בלי". ענייני נומרולוגיה, מתברר. "אני אשכנע אותו שגם בשבילו יותר טוב בלי הא'. שיגעתי כבר את משרד הרישוי".
נומרולוגיה, עין הרע, תקשור, כולם נותנים לה יד בהמולת חייה. חוץ מזה, יש כל מיני טקסים אחרי אירועים גדולים. דברים שקיבלה מהמשפחה של אמא שלגביהם היא לא יכול להרחיב, "רק להגיד שהרבה מלח ושריפה של כל מיני דברים מעורבים בעניין".
"אנחנו משפחה של לביאות, מלכות. כשאת רואה את העיניים העמוקות של סבתא שלי, של ארבע הבנות שלה, את רעמת השיער שלהן - את לא יכולה לא לרצות להיות שייכת אליהן, לרצות ללכת איתן ואחריהן לכל מקום"
היא מחכה לרגע שבו כבר אפשר יהיה לנסוע לטהרן, והיא תהלך ברחובות עם סבתא וכל הדודות שלה, ואמא תראה לה איפה היא נפלה מהגג ואיפה הרוכלים הציעו לה פירות ואז ניסו להעלות אותה על טנדר.
והן ילכו לבית של סבא וסבתא שחלמה להיות זמרת, אבל אז זה לא היה מקובל, אז היא עבדה כספרית. בפה מלא עסיס פירות שחיים שלמים היא שמעה על טעם הדבש שלהם, הן ילכו לבית הספר המוסלמי שבו סבא היה מורה לנגרות, ואמא סיפרה לה שמכל העולם הגיעו לראות את העבודות שלו. היא לא משה ממיטת חוליו עד שנפטר לפני 14 שנה, רגע לפני שעלתה להופיע על בימת האו"ם.
"משפחה של לביאות, מלכות", אומרת משי, ובעיניים הירוקות שלה משתקפות לרגע כל נשות איראן, שמבקשות עכשיו לקרוע את הרעלה מעל הפנים היפות שלהן. ואפשר להרגיש את הכוח הזה שעולה עכשיו מכל הכיכרות, שיוצא מהמילים של משי, שאבא שלה נולד בקווינס שבניו יורק, אבל היא, כמו אחותה, וכמו בת הדודה שלה לירז צ'רכי, שייכת למוזיקה של פרס.
"כשאת רואה את העיניים העמוקות של סבתא שלי, של ארבע הבנות שלה, את רעמת השיער שלהן, את לא יכולה לא לרצות להיות שייכת אליהן, לרצות ללכת איתן ואחריהן לכל מקום.
"היא פאקינג חיה, אמא שלי. היא כוח טבע. היו אומרים לה 'תקטיני פה, תקטיני שם', ואני הייתי אומרת 'שאף אחד לא יקטין אותך. מישהו מנסה להקטין טבע?! אם את רוצה להוריד נעליים תורידי, אם את רוצה לרקוד תרקדי, ואם את רוצה לצרוח תצרחי!'", היא אומרת, ומשהו בבחירת המילים נשמע כמו בית גנוז מ"האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן.
כמו אמא שלה, שהיתה חוזרת מקיסריה ועומדת לשטוף כלים, גם משי היא לא "מלכת אסתר", כמו שהיא אומרת. טרללת הלו"ז שלה כוללת חזרות, הופעות, פרמיירות וצילומים, לצד ניקיונות, כביסות, תינוק בין ארבעה חודשים וילד בן 3.
"אמא הוכיחה לי שאפשר גם וגם", היא אומרת. "בכל פעם שאני מרגישה אשמה על זה שאני מחוץ לבית, ההורים אומרים לי 'תחשבי מה את היית אומרת לילדים שלך אם היה להם מה להגשים בחוץ, והם היו מוותרים על עצמם כדי להיות בבית'".
