ליל המתקפה האיראנית בגדוד החץ: "ב-1:30 היה שקט מופתי, לקחנו נשימה עמוקה - זה היה מותח"

"ב-1:30 בבוקר ראינו את המטרות הראשונות על המסך. מטרות בליסטיות ארוכות טווח, שנושאות מאות ק"ג של חומרי נפץ, במטח גדול ומתוזמן מאיראן לשטח מדינת ישראל".

"כל מה שעשינו מאותה נקודה הוא מה שאנו יודעים לפי התרגולת. האורות במרכז ניהול היירוטים היו מעומעמים, אורות המסכים דלקו. השקט היה מופתי. לקחנו נשימה עמוקה, כל אחד ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות באותה נקודה". כך תיאר מפקד גדוד החץ, סא"ל א', את הרגעים ההיסטוריים בהם יירטו לוחמי ולוחמות מערך החץ עשרות טילי קרקע-קרקע.

הרגע שלו הם חיכו

היה זה רגע השיא של יותר מ-20 שנות יחידת ה'חץ', ושיא גם של השבועיים האחרונים, במהלכם נערכו לוחמי מערך ההגנה האווירית לתגובה האיראנית לחיסולו של בכיר משמרות המהפכה מדמשק.

"בשבועיים האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, שינו כל מה שאנחנו מסוגלים כדי להגדיל את ההערכות בצורה הרחבה ביותר. פרשנו משאבי גילוי ויירוט בהרבה מקומות, נערכנו עם כוח אדם בסדיר ובמילואים, והגענו לנקודת השיא החזקה ביותר של החץ אי פעם", סיפר סא"ל א'. "כל מה שאנחנו עושים מאז שהיחידה קמה הוא להתכונן לאיומים מכמה זירות במקביל, לתרחישים רציניים יותר מזה שראינו אתמול".

לאור ההערכות על מועד התגובה האיראנית, סא"ל א' עצמו פיקד על משמרת היירוט. אורך המשמרת 24 שעות, והוא נכנס למרכז ניהול היירוטים ביום שבת בבוקר. "במרכז ניהול היירוטים מקבלים את ההחלטות על העסקת המטרות, משפיעים על הגילוי ועל היירוט. במרכז מתבצע גם הקשר לשאר סוללות מערך ההגנה האווירית, שמגבות אחת את השנייה במקרה שמערכת אחת לא מצליחה ליירט את המטרה.

"מאתמול בבוקר אני מפקד המשמרת", סיפר. "למדנו את תמונת המודיעין, עשינו צוותי תכנון לאור פקודת המבצע שקיבלנו. עשינו אימונים כל היום, ניסינו לקחת עצמנו לתרחישים מאוד עצימים".

שקט מופתי, כולם דרוכים

בשעה 1:30, עם הופעת המטרות הראשונות, שרר שקט מופתי במנ"י (מרכז ניהול יירוטים, ל.ש). "לקחנו נשימה עמוקה, חידדנו את המדיניות האחרונה, ומאותו רגע, כל אחד יודע מה הוא צריך לעשות באותה נקודה. מי שהיה שם זבוב על הקיר העיד שהיה קור רוח מופתי, ואנשים עבדו באופן אוטומטי ושבלוני. גם כשהיו מקרים מורכבים, אלה היו מקרים שתרגלנו אותם. זה היה מורכב, אבל אנשים עשו עבודה יוצאת מן הכלל".

"ראינו שלאט-לאט מתחילות להיווצר יותר מטרות, עד שהגיע מטח אחד גדול מאוד, בו זמנית, עם הרבה מאוד מטרות. לאט לאט המספרים עולים, ואנחנו 'מעסיקים' (משגרים את המיירטים, ל"ש)", סיפר סא"ל א'. "זה לא אוטומטי, יש המון יד מפעיל באירוע הזה. גם במטרות ששוגרו בחודשים האחרונים מתימן, הייתה התערבות של מפעילים, קצינים וקצינות גם צעירים שסיימו את ההכשרה שלהם זמן קצר קודם לכן. לולא הפעולות שלהם, לא היינו מצליחים ליירט את המטרות כך. המערכת טכנולוגית ומצוינת, אבל יד אדם משפיעה וחשובה".

בתשובה לשאלה אם הופתע מאחוזי היירוט הגבוהים, אמר: "לא הופתעתי, אנחנו מתרגלים תרחישים הרבה יותר חמורים. זו פעם ראשונה שאנחנו רואים כמות כזו של מטרות בזמן אמת, זה היה מותח וגרם לנו להיות מפוקסים. כולנו מבינים מה המשמעות של הסמלים האלה על המסך – מבינים את המשמעות של נפילה כזו, שיכולה להשפיע לא מעט פעמים באופן אסטרטגי על המערכה. ההבנה הזו יוצרת תחושת אחריות על הכתפיים".

"היינו ממש דרוכים לקראת זה, תרגלנו את עצמנו במוכנות מנטאלית", סיפר סא"ל א'. "הרגשתי שאנחנו בתרחיש שתרגלנו. התחושה הייתה של אחריות עצומה, שאתה בשיא שלך. כל משאבי המוח שלך מושקעים בתהליכים. עשו את זה בצורה מעוררת גאווה".

לדבריו, זמן המעוף של טיל קרקע קרקע מהסוג ששוגר מאיראן עשוי להגיע ל-10 או 11 דקות, בהתאם לנקודה ממנה הוא משוגרץ. "למרות שיש 10 דקות כביכול, זמן התגובה הוא במקרים רבים שניות בודדות, כי צריך להוציא את המיירטים מוקדם מאוד, צריך לקבל החלטות מאוד מהר. לפעמים בקבועי זמן של שניות בודדות".

הלקח: להיות מוכנים לגרוע מכל

סא"ל א' סרב להתייחס לנפילות בבסיס נבטים, אך אמר: "העסק לא הרמטי, כשמגנים מפני הרבה מטרות, חלק נופלות ולא מצליחים להעסיק את כולם. התפקיד שלנו במידה ומערכת נשק גבוהה יותר לא מצליחה, לנסות להיעזר בשכבה נמוכה יותר. גם כשהדברים לא הצליחו אז ניסו בשכבות נמוכות יותר".

הלקח שהוא לוקח איתו מהלילה הוא "להתאמן לתרחיש הקיצוני ביותר" וללמוד את אירועי יום האתמול לפרטי פרטים. "אני עדיין בסוללה, האיושים חזקים, ואנחנו נמשיך להיות באיושים חזקים. כל מי שהשתתף אתמול הייתה לו זכות להגן על מדינת ישראל במטח מורכב. אנחנו גאים על התוצאות, אבל חשים תחושת אחריות כבדה. נעשה הכל 24 שעות ביממה כדי כדי לדאוג שכל תושבי מדינת ישראל יוכלו לחיות בביטחון ובתחושת ביטחון", סיכם.