כוכבי "בואו לאכול איתי" חושפים הכל: "לדעתך זה שרד בעריכה?"

משפיענית דתייה פרוגרסיבית, מאמא גיאורגית, פילוסוף קולינרי, פרובוקטור מקצועי ויוסי שטרית אחד מתיישבים לארוחת ערב. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל מדובר בקאסט הנוכחי של "בואו לאכול איתי - ספיישל פסח 2026".

רגע לפני שהתוכנית עולה לאוויר (ראשון עד חמישי, 9-5 באפריל ב־21:30 בכאן 11 ובכאן box), פגשתי אותם לשיחה על ריאליטי, אוכל, מסעדנות ומה שביניהם.

התכנון המקורי היה דייט שמשי על גג ביתה היפה של לילי בן שלום - המאמא של הבשלניות, אושיית קולינריה ותרבות גיאורגית והבעלים של מסעדת "ראצ'ה" המיתולוגית שפעלה בירושלים ולאחר מכן בתל אביב ולמרבה הצער נסגרה, ושל "LELA", מסעדה ולצידה בית קפה־מעדנייה גיאורגית בשוק הכרמל. רצינו קצת אוכל טוב, יין משחרר מעצורים ואווירה של כיף, אבל בפועל קיבלנו מלחמה ונדחסנו לריבועי הזום, כמו בימים הטובים של הקורונה, איש־איש מביתו. התוצאה: מפגש על ספידים עם ווייב של כיתה טיפולית, לטוב ולרע.

לפני שנצלול למה שקורה בתוכנית, שנכתבה על ידי דקלה קידר, יש בחלל הזום שלנו פיל שאי אפשר שלא להתייחס אליו - המצב הנוכחי, שמניח שוב במרכז השולחן את הקשיים של כל המסעדות ובתי האוכל בישראל. לחברים יש בטן מלאה בנושא, ולא בכדי.

"קודם כל אני תמיד מבסוט ממה שיש ומשתדל לא להיתקע על מה שאין", עונה ראשון בנצי ארבל, האיש, הפסטה והפרעת הקשב. בנצי, שעבד בעברו במיטב המסעדות בעיר ומחוצה לה, הפך למסעדן וליזם שכבר שנים מנקד את תל אביב במקומות טעימים ומשמחים, בשנים האחרונות בעיקר במבטא איטלקי.

"לשמחתי העסקים פתוחים", הוא ממשיך, "אמנם לא כמו בשגרה, אבל פתוחים. הטברנה, למשל, פתוחה מרביעי עד שבת ורק בערב, והכפרה, שהיא עסק שכונתי שיש לו יותר קהל קבוע, פתוחה רק מאחת בצהריים עד תשע וחצי בערב, אבל כל השבוע. בסוף, בזמן מלחמה כל אחד מרגיש בטוח יותר בסביבה הטבעית שלו, וזה משפיע באופן ישיר על העבודה. אצל כולם. שלא תביני לא נכון, אנחנו עדיין על 30 אחוז תנועה לעומת השגרה, וגם זה בקושי, אבל מנסים להתעודד ממה שיש.

"מה שבטוח הוא שאני לא מחכה לא לעזרה ולא לפיצוי מאף אחד, בטח שלא מהמדינה. כמו שהם לא עושים בשבילי כמעט כלום ביום־יום, כך אני לא עוצר את הנשימה שיעשו בשבילי עכשיו. בכללי, אני חושב שבעל עסק עצמאי שמה שמציל אותו זה המענקים או הפיצויים של המדינה ולא יכול לשרוד בזכות העסק שלו, צריך לעשות חושבים. באמת של החיים, אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל עצמנו".

מי שמחזיק בדעה קצת יותר פסימית הוא טל רשבסקי, המוכר יותר כ"פסטה נאצי", כינוי שהוצמד לו כמחווה ל"סופ נאצי" המיתולוגי מ"סיינפלד", לנוכח השם שיצא לו כמסעדן הכי לא צפוי ולא "נחמד" בעיר.

"זה מצב מסריח ממש", אומר הבעלים של "Tometomato‎", "לאבה" ועמוד הפייסבוק הפופולרי "פתוח סגור".

"העסק שלי היה פתוח בהתחלה לפי ההנחיות, אבל היתה אצלנו שממה מבחינת תנועה, ברמה שכבר לא היה שווה לי להשאיר אותו פתוח. בשביל מה? במקביל אני משפץ עסק אחר בעיר, שבטוח לא אוכל לפתוח בזמן במצב הזה. דברים לא מגיעים, אנשים לא יכולים לבוא לעבוד. זה לא כיף, ואני ממש עדין בהתבטאויות שלי. את מה שאני באמת רוצה להגיד אי אפשר לכתוב בעיתון".

"תשמעי, זה מבאס נורא, פשוט אין לנו עבודה עכשיו", ממשיך את הדברים השף יוסי שטרית. לא מדובר ביוסי שטרית שאתם כנראה חושבים עליו, אלא בבשלן ובמסעדן שהוא הבעלים לשעבר של "דוד ויוסף" התל־אביבית ושל בר כריכים מצליח שכבר אינם איתנו, ובשנים האחרונות של פודטראקים באזור טבעון וחוף הכרמל.

ממש בקרוב חוזר שטרית לעולם הקולינריה התל־אביבי עם מקום חדש ומסקרן, אבל כרגע הוא מתאר מצב שבו "אני עם שני עסקים סגורים כי אין מי שיעבוד באזור שלי, כולם מגויסים. מעבר לזה, פייר, לא משתלם לפתוח כרגע. זה להיות בהפסד.

"אני לפני פתיחה של מקום חדש, וחוסר הוודאות מטריד מאוד. אף אחד מטעם המדינה לא מדבר איתנו, לא סופרים אותנו. כולם עסוקים כרגע במלחמה, אבל הארנונה, השכירות והתשלומים למדינה דופקים כתקנם. לא נצליח להחזיק ככה לאורך זמן".

"וואי־וואי, כמה יש לי להגיד, זה יתפוס לך כתבה שלמה. יש לי בטן מה־זה מלאה, מתפוצצת", אומרת לילי. "שמתם לב שלא קוראים לזה מלחמה, אלא מבצע? למה לא קוראים לילד בשמו? כדי שלא יצטרכו לפצות, לשלם. את הכסף מזרימים למי שלא תורם, וממי שתורם לוקחים ולוקחים ולוקחים. כולם כבר מותשים מכל הסבבים והאירועים, ולאף אחד כבר אין כוח להילחם.

"ואת גם מתביישת להילחם או לצעוק או לדרוש עכשיו, כי אנשים מתים מסביב ואת שלמה ובריאה ויש לך גג מעל הראש, אבל משכורת הביתה את לא לוקחת, ואין צפי, וכולם מורחים ומסבנים אותך. ואת יודעת מה, אני אפילו לא מדברת עלי, אני מדברת על אנשים שהולכים רעבים ולא מצליחים להביא נייר טואלט הביתה.

"כבר שנים שאנשים חיים ממשבר למשבר, לוקחים הלוואות, עוצרים נשימה ומחכים שיהיה טוב, כי הרגילו אותנו לחשוב שבסוף יהיה טוב ויחד ננצח וכל זה, אבל כשלרגע נהיה פה טוב, לשנייה מרימים את הראש ומתחילים להרגיש חמצן, שוב יש 'מבצע' ועוד פעם מי שסובלים הם אלה שמחזיקים את הכל. ושוב פעם אין מתווה, והנה הכנסת יוצאת לפגרה ואין עם מי לדבר. באמת שלא היינו מתלוננים אם היה מצב שבו לאף אחד אין כסף, אבל יש פה מיליארדים שהולכים לכל האנשים הלא נכונים, ואותנו לא סופרים".

"קצת לא נעים לי להגיד, אבל אצלי המלחמה היא דווקא המאני־טיים", נכנסת לשיחה בנונשלנטיות חן קורן, הבשלנית ואושיית הרשת שריאליטי הוא ממש לא דבר זר לה. מאז השתתפה יחד עם בן זוגה אלון בעונה הראשונה של "בייק אוף", אי אז ב־2016, הספיקה קורן לצבור יותר מ־250 אלף עוקבים ברשתות, לייצר מספר מרשים של מיזמים ופרויקטים קולינריים כמו "קופסא מהשוק", להוביל סיורי אוכל בשוק מחנה יהודה וליין הרצאות שהיא מעבירה עם אלון, ולהפוך לחביבת הקהל מכל המגזרים, בעודה מגדלת חמישה ילדים.

"זה קורה דווקא כי אני לא מסעדנית", היא ממשיכה, "אנחנו עוסקים במתנות, בנחמה, בחיבוקים, וזה לא עוצר. העיסוק שלי רלוונטי כל הזמן, ובזמנים קשים פי כמה וכמה. אנחנו כאן כדי לשמח".

יוסי שטרית: "אני עם שני עסקים סגורים כי אין מי שיעבוד באזור שלי, כולם מגויסים. מעבר לזה, פייר, לא משתלם לפתוח כרגע. זה להיות בהפסד. לא סופרים אותנו. כולם עסוקים במלחמה, אבל הארנונה, השכירות והתשלומים למדינה דופקים כתקנם"

"אוכל עטוף באהבה"

החברים הללו, שהתכנסו לצילום משותף ב"הפנינים 1", בית יפואי יפהפה שמארח אירועים, יתכנסו כאמור בקרוב שוב סביב שולחן אחד ב"בואו לאכול איתי".

"בניגוד לריאליטי אוכל אחרים, שלוקחים את עצמם ברצינות תהומית ובחשיבות עצמית כאילו אנחנו מינימום מצילים חיים, בתוכנית הזו מדובר מראש ביותר סתלבט", אומר בנצי, "זה גם לא קשור לאוכל ולא כלום, אלה פשוט צחוקים על החיים".

לילי: "הפורמט של התוכנית הזו הוא בדיוק מה שאני עושה ביום־יום - קודם כל לארח. זה אוכל עטוף באהבה. חוץ מזה, באתי להראות מי אני, בלי לפחד ובלי להתבייש, ומי שלא טוב לו עם מי ומה שאני - שילך לרכל בחוץ, שזה בדיוק מה שעושים בתוכנית הזאת, אז זה מושלם".

יוסי: "האמת, נדלקתי רצח על ההפקה ועל הקונספט. כמו כן, אני רגע לפני פתיחת מסעדה חדשה, אז מה רע לי בקצת פרסום ותשומת לב תקשורתית?"

טל: "אני שמח שהגעתי לתוכנית הזאת. לגבי הלמה עשיתי את זה, אני שומר על זכות השתיקה עד אחרי השידורים".

חן: "בכנות, לא עוברת שנה שבה אני לא מקבלת שיחה מההפקה של התוכנית. גם השנה קיבלתי טלפון ובהתחלה אמרתי לא, אבל אז היתה לי שיחה עם הסוכן שלי, על משהו שבכלל לא קשור לתוכנית, והוא אמר לי שאני צריכה להתחיל להגיד יותר כן לדברים.

"איך שיצאתי מהפגישה איתו, התקשרו אלי שוב מההפקה. אמרתי להם שיש להם מזל, כי בדיוק החלטתי שמעכשיו אני אומרת כן. מאותו רגע הייתי בפנים, בלי חרטות.

"ברצינות, אני ממש שמחה שהלכתי על זה. הייתי עושה את זה שוב עכשיו. זה לא כמו ריאליטי רגיל, אלא הרבה יותר אינטימי ואותנטי. זה להכניס אנשים אלייך הביתה, חוויה שונה ומאוד מיוחדת".

בהמשך למה שחן אמרה, כולכם הייתם עושים את זה שוב?

טל: "בשום פנים ואופן לא. זה היה קשוח. תוך כדי הצילומים התחרטתי על ההשתתפות".

בנצי: "לא נראה לי. כאילו, זה היה כיף אבל זאת גם היתה חתיכת חוויה אינטנסיבית. הרגשתי בג'ט לג לאורך כל הצילומים. מהצד זה אולי נראה צחוקים וקליל, כולה אוכלים ומרכלים בחדר ליד, אבל בפועל הרגשתי תייר בחיים שלי. זה היה חתיכת טריפ".

לילי: "זה נראה לי תלוי בעיקר באיך כל אחד מרגיש כשהוא יצא מהתוכנית הזאת. אני עפתי על עצמי ולא אכפת לי, אז הייתי עושה את זה שוב".

יוסי: "הם סתם בכיינים כולם, היה כיף והיה מהמם, וזהו. בטח שהייתי בא שוב!"

מה הצופים יכולים לצפות מהעונה הזאת מבחינת מה שכל אחד מכם מביא לשולחן? גם בצלחות, אבל לא רק.

טל: "וואי, נראה לי שאם עד עכשיו הייתי אדם שנוא, עכשיו אני הולך להיות שנוא אפילו עוד יותר. בחיי, בלילות אני לפעמים נזכר שזה עומד להיות משודר ואומר לעצמי, למה? למה עשית את זה? אתה פשוט שוכח בשלב מסוים שיש מצלמה ושצריך לדפוק חשבון, ואז מאבד ריכוז ומתחיל לדבר שטויות".

חן: "זה בכלל לא נכון, אתה תצא מהמם, לא דיברת שום שטויות בשולחן, אולי בטסטות, אני לא יודעת. אבל איתנו היית אחלה, היחיד שדיבר שטויות זה יוסי..."

חן קורן: "אני כל הזמן מארחת בבית וכל הזמן מצלמת תוכן בבית. בכלל, כל החיים שלי מצולמים כל הזמן אז פחות אכפת לי מה חושבים ומה יגידו. בסוף בישלתי דברים שאני אוהבת לאכול, ושאני יודעת שאנשים סביבי אוהבים. לא באתי להרשים אף אחד"

לילי: "טל, אתה צריך להבין שכל מי שיראה את התוכנית הזאת יבין שהנשמה שלך היא כזאת רכה ורכרוכית, והטייטל המטופש שנדבק אליך יתוקן סוף־סוף, כי באמת של החיים אתה מותק של בן אדם".

בנצי: "בסוף, זאת לא תוכנית על אוכל, אלא תוכנית של דאחקות. אתם יודעים שכל הערב הראשון אצל טל אמרתי לסאונדמן שלא יפסיק את ההקלטה שלי בשום שלב, ושבכל פעם שהייתי הולך לשירותים הייתי אומר בכוונה מלא שטויות ומלכלך על כולם? סתם בצחוקים, כדי לייצר אקשן. מעניין מה וכמה מזה יכניסו לתוכנית בסוף".

יוסי: "הולכים להיות בלאגן והפתעות, את לא מבינה איזה ריבים ופיצוצים הלכו סביב השולחן. בסוף באמת יצאנו מחוברים אחד לשני, אבל הדרך לשם...

"בנצי וטל רבו בלי סוף, וגם חן ואני. יהיה מלא אקשן ובעיניי זה אחלה. אני שמח שבאתי. אין דבר כזה פרסום רע. בסוף זה אותנטי ואנשים אוהבים לראות את זה".

לילי: "אני חושבת שכולם הולכים להיות מאוד מופתעים ממה שיראו בתוכנית, מכמה ששפים הם הכי בני אדם, מכמה סלידה יש להם משטאנצים וממנות מסוימות, מכמה שהאוכל בתוכנית הוא בכלל לא אינסטגרמי ומפונפן כמו שאולי מצפים, אלא ביתי ונהדר ופשוט, ובעיקר מכמה כל אחד מאיתנו היה הכי אותנטי ושפך את הלב, ניסה לארח ולבדח. זאת היתה חוויה מקסימה ואמיתית".

טל: "אני יכול רק להבטיח שזאת בוודאות תוכנית הטלוויזיה האחרונה שיראו אותי בה. להשתתף בתוכנית כזאת זה קצת למכור את נשמתך לשטן. קודם כל כי אנשים אוהבים לשנוא, ואני די בטוח שגם פה אנשים יחפשו קודם כל את הרע. ברגע שאתה נחשף להמונים אתה נחשף למלתעות, אז אני לא בונה בכלל על לצאת טוב. לא חושב שמישהו יכול לצאת טוב בדבר הזה, אולי רק לילי".

בנצי: "אני דווקא חושב שאנשים שמכירים אותי הולכים להיות מאוד־מאוד־מאוד מופתעים ממה שיצא ממני בתוכנית, ואני עף על זה. באתי מוכן מראש, עם הידיעה שבסוף אף אחד לא ידאג להוציא אותי טוב. הרי הם צריכים ויראליות. אם אתה בא מוכן, זה גם כיף. כן, יש גם חששות, אבל החיים קצרים אז למה לא?"

לילי: "בניגוד לכל החבר'ה פה, אני שרופה על פרסום ואני עפה על עצמי. לא אכפת לי בכלל, אני יודעת שאנשים בבית יעופו עלי גם".

איך אתם מסכמים את החוויה ואת ההיכרות? גם הפעם, כמו בספיישל הקודם, זאת אהבה מביס ראשון? גם הפעם נזכה לשת"פים ולפופ־אפים קולינריים?

חן: "קודם כל אני ובנצי כבר קבענו שהוא עושה ארוחה איטלקית בסטודיו שלי. זה עדיין לא יצא לפועל בגלל המלחמה, אבל זה עוד יקרה. אני מודה שהיה מלחיץ בהתחלה, כשהגעתי בפעם הראשונה לפגוש את כל החבורה הזאת שאני לא כל כך מכירה ושלא כל כך מכירה אותי, בייחוד כי אני היחידה פה שלא מסעדנית, אבל עברנו את זה די מהר. התחברנו, ואני מחכה כבר להגיע לאכול אצל כולם.

"מבחינת חיכוכים, לי היו עניינים רק עם יוסי, אבל את הלמה אתם תראו כבר בתוכנית. אני משאירה לצופים להחליט בעצמם שאני צודקת".

טל: "אני עפתי על כולם פה, אני חושב שכולם מיוחדים מאוד".

לילי: "אני, חוץ מזה שרבתי עם חן על הדקה הראשונה של הצילומים אבל מאז אנחנו כבר הכי בטוב, גיליתי שהטבחים הגברים, למרות המעטפת הטיפוסית ה'קשוחה', שלושתם פשוט רכים ומהממים ונשמות טובות בפנים. התאהבתי בהם, ואני בטוחה שגם הצופים יתאהבו, בייחוד בטל, שהכל אצלו זו סתם פרובוקציה בתכלס".

יוסי: "אני פשוט נהניתי מכל רגע, נהניתי לארח אותם ולהאכיל אותם ולאכול איתם, והלוואי שהיו באים לאכול אצלי כל יום".

לילי: "כבר כמה שנים טובות אנחנו לא חוגגים את החג בלב שלם, כי מאז הקורונה תמיד יש משהו שמפריע, אז השמחה מרגישה מדומה, כמעט בכוח. בחג הזה בכלל כולם כבר מותשים, אז אני אעשה את מה שאני יכולה כדי להכניס קצת שמחה וחום ללב ולבטן"

"לארח בתוך הלב"

אז את זה שהולך להיות אקשן ומעניין כבר הבנו, אבל בואו בכל זאת נתעכב רגע על האוכל, גם אם לדעת המשתתפים זאת לא בדיוק "תוכנית אוכל".

מה אנחנו עומדים לקבל מכם בגזרת הצלחת? למי היתה המנה הכי מעניינת או הכי מיוחדת ומפתיעה?

חן: "חד־משמעית ללילי. היא הכינה מנה של רגלי תרנגולות בתוך מרק, למרות שיוסי אמר שזה נראה כמו רגלי תינוקות..."

בנצי: "אני זוכר לטובה את הקציצות של חן. הטעם שלהן עדיין יושב אצלי בפה".

בנצי ארבל: "בסוף, זאת תוכנית של דחקות. אתם יודעים שכל הערב הראשון אצל טל אמרתי לסאונדמן שלא יפסיק את ההקלטה, ובכל פעם שהייתי הולך לשירותים הייתי אומר מלא שטויות ומלכלך על כולם? סתם בצחוקים, כדי לייצר אקשן"

מישהו מכם מצא את עצמו לחוץ או חושש מהחוויה של בישול במטבח הביתי, ולא במסעדה?

יוסי: "בעיניי אין הבדל. גם במסעדה אני מתרגש מחדש בכל סרוויס וגם פה זה קרה. נערכתי בדיוק כמו לסרוויס במסעדה והייתי לחוץ בדיוק באותו רמה".

בנצי: "אני חייב להגיד שדווקא היום שבו אירחתי אצלי היה לי הכי קל. כל שאר הימים היו לי קשים בהרבה. לבשל זאת השגרה שלי. אני נכנס לזון ומתקתק. דווקא בימים שבהם התארחתי פתאום אין לך לו"ז מסודר, באים אליך בבוקר על הראס עם מלא טרטורים טכניים ושאלות, וכל היום 'תלך לשם', 'תבוא לפה', וחוזר חלילה. קיצר, תנו לי לבשל לאנשים כל היום ותעזבו אותי בשקט.

"אני כל כך אוהב לארח והיה לי ממש כיף להכניס אותם אלי הביתה. אפילו לסדר את הבית שייראה טוב במצלמה ולחשוב על זה מהצד של הצופה, עשה לי כיף. זה גם פתח לי את התיאבון לארח שוב בבית".

לילי: "אצלי דווקא היום שבו אירחתי היה הכי קשה. הרגשתי כמו אמא שלי לפני סדר פסח, שאני צריכה לתקתק ולהספיק וטק־טק־טק. יצאה ממני כל המאמא הגרוזינית והתרגשתי שיא. מצד שני, זה ממש פתח לי את התיאבון לארח בבית. נראה לי שאני פותחת ליין של אירוחים. חוזרת הביתה למטבח ולשורשים שלי. אני רוצה לארח אנשים בתוך הלב והבית שלי".

חן: "אצלי זה לא היה עניין בכלל. אני כל הזמן מארחת בבית וכל הזמן מצלמת תוכן בבית. בכלל, כל החיים שלי מצולמים כל הזמן, אז פחות אכפת לי מה חושבים ומה יגידו. בסוף בישלתי דברים שאני אוהבת לאכול, ושאני יודעת שאנשים סביבי אוהבים. לא באתי להרשים אף אחד".

יוסי: "אני אוהב לארח. תבואו אלי תמיד, הבית שלי הוא כמו קאנטרי, פתוח לכולם כל הזמן. רק תנו לי לפנק אתכם".

טל: "אני לא אירחתי אף פעם אצלי בבית, אין לי זמן לחיות ואין לי כוח לארח, וזה הכניס אותי לחתיכת סרט. גם הבישולים לפסח גמרו אותי! כמה פעמים תכננתי ושיניתי ותכננתי ושיניתי... מלא פעמים התחלתי להכין משהו וקלטתי שהוא לא מתאים לפורמט של כשר לפסח, אז הייתי צריך להתחיל מההתחלה. קיצר, הכל הלחיץ אותי. לא מעוניין לעשות את זה שוב".

ברור שלא תגלו לנו מי באמת ניצח, אבל למי לדעתכם הכנה והאמיתית הגיע לנצח?

בנצי: "לנצח? את מה יש פה לנצח? מי ישמע איזה פרס ממתין לנו בסוף. הכל שטויות".

יוסי: "את יודעת איפה באמת ניצחנו? בזה שעשינו שבוע פצצה יחד. בישלנו, עשינו כיף, חווינו חוויות, נשארנו בקשר - זה הניצחון שלנו. אבל שתדעי גם שאני עשיתי להם ערב לפנתיאון, כזה שלא ראו באף תוכנית טלוויזיה לפני. זה כל מה שיש לי להגיד".

לילי: "אני כבר ניצחתי בזה שהכרתי את האנשים המהממים האלה, שנכנסו לי ללב".

טל: "אני כמובן, אבל פייר, המנצחת האמיתית בעיניי היא חן. חסרים לנו במדינה עוד אנשים כאלה, בצד הדתי, שבאמת־באמת מקיימים את 'ואהבת לרעך כמוך'".

יוסי: "כן, אין ספק שחן עשתה לנו בית ספר בלהיות בן אדם".

לילי בן שלום: "דווקא היום שבו אירחתי היה הכי קשה. הרגשתי כמו אמא שלי לפני סדר פסח, יצאה ממני כל המאמא הגרוזינית. מצד שני, זה ממש פתח לי את התיאבון לארח. נראה לי שאני פותחת ליין אירוחים. חוזרת הביתה למטבח ולשורשים שלי"

"עם יותר מחוספס"

רגע לפני סיום, ונכון שמסתמן שערב פסח הקרוב לא עומד להיות חגיגי ושמח כפי שהיינו רוצים, אבל בכל זאת, למרות האזעקות, המצב הביטחוני המעורער וחוסר החגיגיות, שאלנו את החברים מה המאכל או המנהג שלא משנה מה, הם לא מוותרים עליו.

"קודם כל על ליל הסדר עצמו אנחנו לא מוותרים, כי הוא מאוד חשוב", עונה בנצי. "אצלנו הוא חילוני כמובן, אבל הביחד חשוב. ובשביל האנרגיה הטובה תמיד מתחילים בנר זיכרון למרד גטו ורשה. זה הסימן שלנו שלא משנה מה, בסוף יהיה טוב".

חן: "תראי, ירושלמים הם עם אחר, זה לא שאין פה אזעקות, יש, אבל אנחנו עם יותר מחוספס ולוקחים פחות קשה את הדברים האלה, לפחות ממה שאני רואה סביבי. ערב חג יהיה ערב חג, לא משנה מה, ואם לא יסגרו כבישים אנחנו נארח את כולם בנוהל. לגבי אוכל, אלון לא מוותר לי על הטלה אף פעם".

טל: "האמת, את החג הקרוב אני אמור לבלות ביפן, אז אצלי לא יהיו שום מנות מסורתיות של החג, אם כבר מנות יפניות מסורתיות".

לילי: "השנה החלטתי להכין את כל המנות שהכנתי בתוכנית גם בליל הסדר עצמו, כולל מרק הרגליים לזכר סבתא שלי. בגלל שכבר כמה שנים טובות אנחנו לא חוגגים את החג בלב שלם, כי מאז הקורונה תמיד יש משהו שמפריע, אז השמחה מרגישה מדומה, כמעט בכוח. בחג הזה בכלל כולם כבר מותשים, אז אני אעשה את מה שאני יכולה כדי להכניס לנו קצת שמחה וחום ללב ולבטן. זה מה שאני יודעת לעשות. וגם נשיר את השיר שהכי מרגש אותי בכל שנה בסדר - 'אחד מי יודע'".

יוסי: "קודם כל אנחנו תמיד מוציאים מתוק מעז, אז אנחנו נעשה סדר על אפם ועל חמתם, גם אם הוא יהיה מצומצם.

"לגבי האוכל, אין לי אף פעם משהו ספציפי, אבל כל מה שאביבי ועונתי עולה אצלנו על השולחן. שוק טלה, דגים, ארטישוקים, ירקות אביב. מה שבטוח, יהיה טעים". 

בואו לאכול איתם: המתכונים של בנצי ארבל וחן קורן

המנה הראשונה של בנצי ארבל: "קפוצ'ינו שומר" עם קצפת פרמזן וקרוסטיני קאצ'ו אה פפה

המצרכים:

• 1 ק"ג שומר - חתוך לרצועות
• 1 ק"ג בצל - חתוך לרצועות
• 1 כף קורנפלור
• 1 שן שום
• שמן זית
• מלח
• 2 ליטר מים
• סוכר - לפי הצורך
• 150 גרם חמאה
• 250 גרם שמנת להקצפה 
• 50 גרם פרמזן מגורד דק  

אופן ההכנה:

1. בסיר רחב מחממים שמן זית ומזהיבים את השומר והבצל ביחד עם שן שום.
2. מוסיפים כף קורנפלור ומערבבים.
3. מוסיפים 2 ליטר מים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד לריכוך מלא.
4. טוחנים היטב בבלנדר עד לקבלת מרקם חלק.
5. מוסיפים מלח ומאזנים במעט סוכר לפי הטעם.
6. ממשיכים טחינה עדינה ומוסיפים פנימה 150 גרם חמאה - לקבלת מרקם עשיר וחלק.
7. בקערה נפרדת, מערבבים 250 גרם שמנת להקצפה עם 50 גרם פרמזן דק ומקציפים לשמנת רכה.
8. מוזגים את המרק החם לספל / קערית.
9. מניחים מעל כל מנה כף גדושה של קצפת הפרמזן.
10. מגרדים מעל פרמזן.

המנה העיקרית של חן קורן: קציצות פרגית של השוק

על השולחן:

מרמומה, סלט ביצים, סלט ברוקומיני ותירס, סלט תותים ואגוזי לוז, כרובית ושקדים קלויים, סלט שומר חריף

המצרכים:

לקציצות (כ-20 יחידות):

• 800 גרם פרגית קצוצה (אם הקצב שלכם זורם אתכם, בקשו ממנו שיעשה את העבודה עבורכם)
• צרור פטרוזיליה
• צרור כוסברה
• עלי נענע מ-4 גבעולים
• 6 גבעולי בצל ירוק
• 1 בצל לבן
• חצי כוס קמח מצה
• 1 ביצה
• גרידה מליים אחד (או לימון רגיל)
• מלח דק
• פלפל גרוס
• 4 כפות שמן זית

לציפוי ולטיגון:

• 1 כוס קמח מצה
• שמן זית

לרוטב:

• 5 בצלים קטנים
• 8 שיני שום מופרדות אך לא קלופות
• 1 כף סוכר
• 6-7 תפוחי אדמה קטנים
• 2 פלפלים ירוקים חריפים (אופציונלי)
• רבע כוס שמן זית
• שמן זית
• מלח גס
• פלפל גרוס
• 1 כפית כמון
• חצי כף כורכום
• מומלץ: מיץ מלימון אחד

אופן ההכנה:

1. אחרי שקצצתם (או שמישהו אחר קצץ עבורכם) את הפרגית, מניחים אותה בקערה.
2. קוצצים היטב את הפטרוזיליה, הכוסברה, עלי הנענע (ללא הגבעולים כמובן), הבצל הירוק והבצל הלבן ומוסיפים פנימה.
3. מוסיפים את כל יתרת המרכיבים של הקציצות ולשים היטב היטב עד לאיחוד ועוד קצת.
4. במגש, מערבבים את הקמח והסולת.
5. מכדררים קציצות מהמסה של הפרגית ומצפים אותן בקמח מצה
6. מחממים מחבת טוב טוב, מוסיפים שכבה דקה של שמן זית ומחממים גם אותו.
7. מטגנים את הקציצות משני הצדדים עד להשחמה קלה (לא מוגזמת, זה עוד מתבשל ברוטב).
8. מניחים את הקציצות בצד ומכינים את הרוטב:
9. בסיר רחב שמים את שמן הזית.
10. מקלפים את הבצל וחותכים לרבעים או איך שבא לכם ומוסיפים לסיר.
11. חוצים את תפוחי האדמה לחצאים או רבעים ומוסיפים לסיר.
12. חוצים גם את הפלפלים ושיני השום (אם תקלפו אותן הן ימסו לתוך הרוטב. כך הן שומרות על עצמן וכיף לגלות אותן בצלחת) ומוסיפים לסיר.
13. מתבלים במלח, פלפל, כמון וכורכום ומערבבים היטב.
14. מוסיפים כוס מים, מביאים לרתיחה ומנמיכים.
15. מבשלים את הרוטב כ-20 דקות ומסדרים את הקציצות בין כל הירקות.
16. מכסים ומבשלים על אש נמוכה כשעה, אפילו שעה וחצי (אם יש צורך מוסיפים מים, אבל לא המון, הרוטב צריך להישאר סמיך).
17. אופציונלי אך מומלץ: מלהיטים תנור ל-250 מעלות בתוכנית עליון תחתון ומכניסים את הסיר כשהוא פתוח לעשר דקות.
18. מכינים אורז לבן ומגישים לוהט.

כך תכינו מרמומה:

• מגרדים 10 עגבניות.
• במחבת, על האש הכי נמוכה, שמים רבע כוס שמן זית.
• מוסיפים 10 שיני שום פרוסות ו-2 פלפלים חריפים פרוסים.
• מבשלים במשך כעשר דקות ומוספים כף פפריקה ומלח לפי הטעם.
• מוספים את העגבניות ומבשלים במשך שלוש-ארבע שעות על האש הכי נמוכה.