"יש אלוהים. ברור שיש. גם אמא יכולה להיות אלוהים". חן קורן. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אני ואחותי הגדולה לבושות חליפה סקוטית אדומה שאמא שלי תפרה לנו, מקולחות ומסורקות עם סרטים בשיער ונעלי סירה מצוחצחות, עומדות בלב החממות של אבא שלי. היינו בדרך לחתונה, ואבא שלי היה חייב לעצור לבדוק משהו בפרחים שלו. ככה בכל יציאה משפחתית, לא משנה אם לאירוע או לחופשה - תמיד אבא שלי עוצר עם כל המשפחה במוסך, בחממות, בחנויות ציוד".

2. דבר אחד שלקחת מהורייך?

"איזו שאלה יפה, כי היא מזכירה לנו שגם אם חשבנו שהם עשו הכל רע - כנראה זה לא נכון. מאמא שלי לקחתי את הרוגע, השלווה. גם אם העולם קורס לתוך עצמו, היא בשקט שלה, לא מתבלבלת. מאבא שלי לקחתי את כוח־העל לדעת שאני כל־יכולה. הכל אפשר ואין חוקים. אם אני רוצה את זה - זה יקרה".

"קופסא מהשוק" של חן קורן // צילום: דן פרץ

3. הדבר האחד שלא לקחת מהם?

ההורים שלי השקיעו את כל חייהם בגידול אחי הקטן - ילד (היום כבר איש) מתוק שנולד עם שיתוק מוחין. היו להם חיים יפים וטובים, וכשהוא נולד הם מחקו הכל, ביטלו את עצמם לגמרי והקדישו את חייהם עבורו - שזה יפה ומוערך לחלוטין, צדיקים, אבל זה לא בשבילי. אני שמה דגש מאוד גדול על להגשים את עצמי, ולא לבטל את הרצון שלי בפני ילדיי".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"קלישאה, אבל אלון, בעלי. לפני שהכרתי אותו הייתי עשר, היום אני מיליון. הוא האמין בי כל כך, וזה הרים אותי הכי גבוה שיש. הייתי אמורה בכלל להיות מורה, ותראו אותי היום - בעלת עסק שמגלגל מיליונים, עם עמוד אינסטגרם של 230 אלף עוקבות מדהימות, חמישה ילדים מטריפים. טפו, חמסה, אני בהגשמה הרבה יותר ממה שחלמתי".

5. מהו הרגע שבו ידעת מה את רוצה לעשות בחיים?

"בכל בוקר אני מגדירה את עצמי מחדש. ה'חיים' הם לא צ'אנס אחד, אנחנו קמים בכל בוקר כדי להגשים חלומות".

6. הרגע שבו אמרת לעצמך - "וואלה, הצלחתי?"

"ביום האהבה לפני ארבע שנים קיבלנו המון הזמנות, כמו בכל חג או אירוע מיוחד, וקרה שלקוחה שלי הזמינה לבעלה קופסה, ובמקביל הוא הזמין לה, בלי שהם ידעו זה על זה. מאז זה קורה די הרבה, וזה מרגש אותי, כי בשבילי זה אומר: וואלק, הקמת את מותג המתנות הכי שווה בארץ. מדי יום אנחנו אורזות מארזים מפנקים לחברות הכי גדולות במשק. מה אני אגיד לך? אני לא יכולה לא להתגאות בזה".

7. מהו הכישלון שהכי השפיע על המשך דרכך?

"כשהייתי בגיל הנעורים התרחקתי הכי רחוק מהבית. לא רק פיזית, גם רעיונית. הייתי בפנימיות, גרתי אצל חברים בתל אביב, ישנתי על חופי הכנרת ושנאתי את כל העולם. זאת היתה תקופה חשוכה ומרה, שהיה צפוי לה סוף עצוב לגמרי. איפשהו, מתישהו, יד נעלמה משכה אותי החוצה והצילה אותי. יצאתי מזה בן אדם אחר, ובלי התקופה ההיא לא הייתי מי שאני היום".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"ערב שמחת תורה 2023 היינו אמורים להישאר לחג אצל חמי וחמותי בקיבוץ כפר עזה. בהחלטה של רגע החלטנו לחזור לירושלים".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"כשהייתי בהיריון עם גלי, הקטנה שלי, לקראת הסוף היו כל מיני עניינים. הרופאים המליצו לנו על ייעוץ גנטי, ובייעוץ המליצו לנו על הפסקת היריון. הייתי בשבוע 35, מה זה הפסקת היריון? זה ליטרלי רצח. אני זוכרת שישבנו במסדרון בית החולים, ואני בכיתי את נשמתי. ראינו שחורות. היה לנו ברור שהולכים עם ההיריון עד הסוף, ואלון, כדי להצחיק אותי, אמר לי: 'מקסימום יהיה לנו תו נכה...'. זה לא הצחיק אותי, כי יש לי אח נכה, ולא רציתי את החיים שהיו להוריי. זה היה קשוח ברמות. ואז גלי נולדה, הילדה הכי יפה ורגילה שיש".

10. דבר אחד שתרצי להשאיר אחרייך כמורשת?

"שלוות עולמים. אני חושבת שהעולם היום יותר מדי היסטרי לגבי הכל, וצריך קצת לדבר על זה שהכל שטויות".

11. מהו התפקיד שלך בעולם הזה ובחיים האלה?

"אמא. עם כל ההצלחות והעסקים והעוקבים, וכל מה שאפשר למדוד - הדבר היחיד שמעניין אותי באמת זה הילדים שלי".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"שני ספרים שהולכים איתי כל חיי: 'על העיוורון' של ז'וזה סאראמאגו ו'הכל מואר' של ג'ונתן ספרן פויר. הראשון לימד אותי הכי הרבה על העולם, השני לימד אותי הכי הרבה על עצמי".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"יש אלוהים בעולם, ודאי. גם למי שלא מאמין בו. עצם האמירה מגדירה משהו בעולם. גם היקום יכול להיות אלוהים, גם הטבע. גם אמא שלי. לכל אחד יש משהו פנימי שמזיז אותו. אני מאמינה בקדוש ברוך הוא, אנחנו מדברים על בסיס שעתי כמעט. כל דבר שקורה בחיי, אני ישר פותחת חלון באוטו, מסתכלת לשמיים ומחייכת או בוכה.

"אני רואה בו שותף מלא שלי לאימהות, לזוגיות, בעסקים, בהגשמת החלומות. הוא שומר עלי מאחור עם פנס. אני מרגישה את זה בכל רגע, גם עכשיו. אם לא הוא, שום סיכוי שהייתי מוצאת את אלון, ובלי אלון שום סיכוי שהייתי מוצאת את עצמי".

14. מהו החפץ האחד שאת תמיד לוקחת איתך?

"אלון והילדים. איתם אני מרגישה הרבה יותר בנוח. הם קצת כמו להסתובב עם תיק עבודות ולהראות לכולם איזה יופי אני יודעת לעשות".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מכל החברים שלי, שאני שנה אחרי שנה שוכחת את ימי ההולדת שלהם או סודות שלהם, כאבים שלהם ואפילו איך הם שותים את הקפה שלהם. יש לי זיכרון נורא קצר, והמוח שלי עובד במקטעים. זה כמו להתחיל כל יום מחדש באיזשהו מובן. האנשים שמקבלים אותי כמו שאני הם אלה שנשארים קרוב בחיים שלי".