השם הרשמי שלהם היה יחידת ההטעיה הטקטית ה־23. השם הלא רשמי - Ghost Army, "צבא הרפאים". לא בדיוק צבא, אלא יותר כמו תיאטרון קרקס נודד עם ציוד מתנפח ותקציב מודיעין בלתי מוגבל.
כ־1,100 איש - ציירים, אמני סאונד, מעצבים, תסריטאים, בימאים - גויסו לא כדי להילחם, אלא כדי לגרום לגרמנים לחשוב שמישהו אחר נלחם ובמקום אחר. לקראת הפלישה לנורמנדי, המבצע האמפיבי הגדול בהיסטוריה, יחידת ההטעיה הטקטית בנתה אשליה. הם שתלו דיביזיית־דמה שכביכול תתקוף בחוף הלא נכון - בקאלה, במקום בחופי נורמנדי. כלי רכב מזויפים, טנקים מנופחים, מטוסי קרב מדיקטים, קשר אלחוטי שמשדר תנועה מופרכת, והופעות מבוימות של קצינים "חשובים" בפני אותה דיביזיה מומצאת.
הם אפילו עשו תיאטרון. חיילים ישבו בפאבים כפריים, במדים עם סמלים מזויפים של הדיביזיה, ופטפטו את תוכנית הקרב. הגרמנים אכלו את זה כמו נקניקייה עם חרדל. ה־Abwehr (המודיעין הגרמני) העביר את המידע, ורומל, השועל הזקן, לא חיזק את קו החוף בנורמנדי.
מלחמה חייבת תחבולה. התיאורטיקן הצבאי סון דזה, מאבות המזון של המחשבה הצבאית, כתב: "שמור את תוכניותיך אפלות ובלתי נראות. תן לאויב לראות רק את מה שתרצה שיראה". יחידת ההטעיה הטקטית ה־23 קראה את המשפט הזה, אולי לא בסינית, אבל הבינה.
מבצע הביפרים היה רגע של גאונות צרופה. אופרה מדויקת שנכתבה בדייקנות מיקרוסקופית. החלאות הלכו חודשים, חלקם אפילו שנים, עם מכשירים קטנים בכיסים, מכשירים שבתוכם מנמנם מוות קטן וסבלני.
ההצעה לבטל את שטר 200 השקלים כדי להחריב כלכלית את חמאס היא חשיבה מחוץ לקופסה. אבל בנק ישראל דחה אותה, משום שזו מחויבותה הנצחית של הביורוקרטיה לחוסר מעש, עטופה בביטוי סטרילי כמו "אין צידוק מקצועי"
יש משהו פואטי במחשבה על מחבל שקם בבוקר, משתין, מצחצח שיניים, עושה קפה־סיגריה, חושב על רציחת יהודים בדרכים שונות ומשונות, ואז הוא מרים את הביפר לקרוא הודעה. מקרב לעיניים. בום. ברגע אחד הוא מוצא עצמו חסר אצבעות, עיוור, מדמם על רצפת האמבטיה המטונפת שלו. מבצע הביפרים סיפר לאויבנו: "אם תנסה להרוג אותנו, אנחנו נהיה חכמים יותר, סבלניים יותר, ערמומיים יותר, ונתקע אותך באמבטיה שלך בבית".
נסראללה, שבמראה שלו תמיד הזכיר לי מנהל סניף בנק שקיבל קידום לא צפוי לתפקיד של רוצח המונים, בוודאי התפתל והתעוות מכעס בבונקר כשצפה באנשיו מאבדים אצבעות ועיניים. אני מניח שהוא לא נגע בשום מכשיר לידו. זה לא עזר לו, כידוע.
לא עזה ולא תימן הן שעתוקים של חבל הרוהר הגרמני במלחמת העולם. הן לא מעצמות תעשייתיות. לכן ההתמודדות איתן רק בתוך הקופסה הבנאלית היא טמטום סיזיפי. תוסיפו פרשנות מוטעית של אמנת ז'נבה הרביעית על ידי המשפטנים בצבא ומחוצה לו, ותקבלו בסוף או לחימה ללא מטרה לאורך זמן, או הגעה להסכמים בתנאים שנוחים לאויב.
ההצעה לבטל את שטר 200 השקלים כדי להחריב כלכלית את חמאס היא חשיבה מחוץ לקופסה. אבל בנק ישראל הרגולטור דחה אותה, משום שזו מחויבותה הנצחית של הביורוקרטיה לחוסר מעש, עטופה בביטוי סטרילי כמו "אין צידוק מקצועי מבוסס". יש פה חוסר הבנה של הצורך המבצעי האקוטי. חמאס, שחפר מנהרות באדמה ובבטון, לא יוכל למנהר כשהכסף שלו מאבד ערך. בעזה, סיגריות הפכו למטבע. זהב חדש. הן מוברחות חבויות באבטיחים חלולים ובקופסאות חיתולים. שוק שחור שחמאס שולט בו ובשער הסיגריה.
פרופ' אל"ם גבי סיבוני חשף כי במהלך המלחמה עלה רעיון לנייד אוכלוסייה בעזה מצפון לדרום בעזרת פיתוי של סיגריות מוחרמות ממכס ישראל. הכוונה היתה לחלק את הסיגריות בדרום הרצועה כדי למשוך לשם אזרחים. היוזמה נבלמה על ידי משפטנים שטענו: "סיגריות מזיקות לבריאות - לא ניתן להשתמש בהן לצורך כזה". אבל מלחמה מזיקה יותר לבריאות. לא? שתבינו, הסיוע ההומניטרי לא כולל סיגריות. אלו מותרות. לכאורה מאוד הגיוני, אבל זה מטומטם. כי סיגריות הפכו לכסף, ואם נחלק אותן חינם - המשמעות הכלכלית שלהן תאבד. וחמאס יאבד מימון.
בוא נדבר על תימן. הנשיא טראמפ הודיע שהם נכנעו. הם לא. והם גם הודיעו שימשיכו לירות על ישראל, למרות הפגיעות המאסיביות של חיל האוויר. למה? כי הם חות'ים מופרעים.
את הנמל בחודיידה מפציצים כבר 15 שנה: סעודים, אמירותים, צרפתים, בריטים, ישראלים ואמריקנים. זה לא עובד. אם יביאו את הראשים של המלך החות'י ושל מפקד הצבא שלו, ויתלו אותם על השפיץ של המגדל בקריה עם שלט "ככה ייעשה לאיש שעם ישראל חפץ ביקרו" - הם יבינו.
התימנים מייצרים בעיקר גת. שרוף להם את שדות הגת, תקוף להם את משאבות המים - כולם יילחצו, אבל זה ייגמר מהר. הגת תופס 15% מהאדמה החקלאית של תימן, צורך 40% ממשאבי המים שלה, עולה לתימנים 12 מיליארד דולר בשנה, ומהווה 30% מכלכלתה. החות'ים, בין תפילות לקרב, לועסים את העלים האלו. זה גם המסחר היחיד בין המורדים לממשלה הגולה.
איום בפגיעה, או פגיעה בפועל בשדות הגת, יהיו הרסניים יותר מהפצצת נמלים ואוניות. תימן כבר גוועת ברעב ובצמא, כי האקוויפרים העתיקים שלה מתרוקנים כדי לגדל צמח שאינו ניתן לאכילה. לשרוף להם את הגידולים זה לא משהו שהציבור התימני יעמוד בו. לחשוב מחוץ לקופסה.
הצרפתים בנו חומת בטון ופלדה - קו מאז'ינו. יפה, מסודר, מודרני. היתה אפילו תאורה. אבל הגרמנים עברו דרך בלגיה. פשוט ככה. לא חפרו, לא חצו - עקפו. הצרפתים האמינו בקו כמו שהסינים האמינו בחומה הגדולה, כמו שאנחנו האמנו במכשול התת־קרקעי בעוטף. לעומת זאת, בסין בתקופת שלוש הממלכות לא בנו חומה גדולה. שמעו לסון דזה, שאמר "הניצחון מושג לפני הקרב. לא בשדה, אלא במחשבה של האויב".
שנת 226 לספירה. תקופת שלוש הממלכות. ז'וגה ליאנג, המצביא הראשי של מדינת שו, נותר בעיירת גבול דלילה בחיילים. כנגדם התקדם כוח עדיף פי עשרות מונים. ההיגיון דרש להימלט או להתבצר. במקום זאת, הוא פתח את שערי העיר, הוציא את החיילים הבודדים שנותרו לו והורה לכמה זקנים לטאטא את הרחובות. אחר כך עלה על מגדל השער, בגלימה פשוטה, וניגן בצ'ין (כלי מיתר סיני עתיק).
המצביא מנגד עמד ותהה - אם הוא באמת חלש, הוא לא היה יושב שם ומנגן. זו מלכודת ודאית. כנראה הוא מכין לי מארב. הכוח הגדול נסוג. זה עבד כי לליאנג היה מוניטין קודם. הוא נחשב לאסטרטג הטוב בסין. הוא בנה על זה כי ידע ש"הדרך לנצח היא לגרום לאויב לטעות עוד לפני שהוא שולף חרב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו