ד"ר שי חן־גל, פסיכולוג קליני, פסיכולוג ראשי של קבוצת עמל ומעבר, מייסד ומוביל פרויקט חיבוקי המסייע לילדים ברחבי העולם בהתמודדות עם מצבי אסון וטראומה
ד"ר חן־גל, מפגש אקראי עם בובה של כלבלב עצוב הביא אותך לסייע נפשית למאות אלפי ילדים, וגם למחוזות כמעט הזויים - אזורי אסון באוקראינה, ונצואלה, האיטי ויפן. בטורקיה כמעט הביאו למעצרך. איך בובה אחת עושה כל כך הרבה רעש ומסייעת למאות אלפי ילדים?
"הכל התחיל מההבנה שרוב ילדי העולם שבמצוקה בכלל לא יכולים להגיע לטיפול פסיכולוגי בקליניקה, ובדיוק אל האוכלוסייה הזאת רציתי להגיע. במלחמת לבנון השנייה הגעתי למחנה בניצנים עם 2,500 ילדים מבוהלים, ופניתי לפרופ' אבי שדה המנוח מאוניברסיטת ת"א כדי לחשוב ביחד איך מטפלים במסה כזו של ילדים בזמן קצר.
"לא מצאנו התערבות קיימת, והתחלתי לחשוב על רעיונות. דווקא בחנות 'דיונון' באוניברסיטת ת"א נתקלתי בבובת כלב עצובה. התקשרתי ליבואן, אריה, כדי לקנות בובות כאלה, ולהפתעתי הוא סיפר לי שבמשך חצי שנה הוא מכר רק בובה אחת מתוך ה־200 שייבא, כי אף הורה לא רוצה לקנות לילדו בובה עצובה. הוא אמר לי: 'קח את 200 הבובות בחינם, רק תספר לי אם זה עזר'. מאז, כ־200 אלף ילדים בארץ ובאזורי אסון בעולם קיבלו את הבובה הזאת. היבואן גילה לי שעד היום הוא מספר לחבריו איך 200 בובות שאיש לא רצה הגיעו לכמעט 200 אלף ילדים. אחרי ניצנים, הפרויקט הוטמע בדרום בכל הגנים במשך שנים רבות, ע"י משרד החינוך ואשלים".
איך עובד הפרוטוקול שבניתם? מה הקסם שיש בבובה?
"בנינו פרוטוקול קצר של פגישה אחת. בשלב הראשון שואלים את הילדים איך חיבוקי מרגיש. הילדים עונים 'חיבוקי עצוב', וכששואלים אותם למה - הם משליכים את העולם הפנימי שלהם על הבובה. הם יגידו 'חיבוקי עצוב כי יורים לו על המלונה', וגם דברים שבכלל לא קשורים למלחמה.
"באחת הפעמים הוזעקתי לעיר בדרום שבה נפל קסאם על בית. למחרת הגעתי עם חיבוקי לילד. שאלתי אותו איך חיבוקי מרגיש, והוא ענה: 'חיבוקי עצוב ומפחד כי אבא מרביץ לאמא'. במלחמה מול איראן, כשהייתי בתחנות התת־קרקעיות ברכבת הקלה בתל אביב וברמת גן עם סיירת חיבוקי, ילדים אמרו שחיבוקי עצוב 'כי אין לו חברים' או 'כי אבא עזב את הבית'".
מה קורה בשלב השני של הפרוטוקול?
"שואלים את הילדים מה הם יכולים לעשות כדי לעזור לחיבוקי, והם אומרים: 'ללטף אותו, לחבק אותו, להגיד לו אל תפחד, לישון איתו'. בסוף התהליך הילדים מקבלים את הבובה עם הנחיות להורים. הרעיון פשוט: לוקחים ילדים במצוקה ונותנים להם תפקיד אקטיבי - לטפל בבובה עצובה. הטיפול הפעיל הזה נותן לאירוע פרופורציה אחרת ומחבר את הילדים לכוחות שלהם".
רוב ההתערבויות הפסיכולוגיות מתמקדות כיום בילדים כמקבלי העזרה. חיבוקי הופך את היוצרות, ומציב את הילדים כסוג של מטפלים. אתה מאמין שהדרך לריפוי עצמי עוברת בהכרח או ברוב המקרים דרך יכולתנו לדאוג לאחר?
"רוב הילדים שנמצאים במצוקה, לאו דווקא בטראומה, ומקבלים תפקיד אקטיבי - מצבם הנפשי משתפר. מחקרים מצאו שלכ־70% מהילדים זה מסייע. בכל העולם ראינו שברגע שיש התמודדות אקטיבית בזמן אמת של ילדים ובני נוער, זה עוזר להם יותר מכל דבר אחר.
"בעת מצוקה, יש ילדים שמרגישים לבד. הורים לפעמים אומרים 'אין ממה לפחד', ומבטלים את רגשות הילדים. כשהילדים רואים בובה עצובה, הם מבינים שהם לא לבד. הם משליכים עליה את המצוקה ומטפלים בעצמם דרכה"
"יש ילדים שצעדו עם הבובה לשירותים כי הם פחדו ללכת לבדם. יש ילדים שהכינו עם חיבוקי תוכנית מדויקת מה עושים במקרה של חדירת מחבלים למלון. ילדים אמרו: 'אתה פה איתי, אתה מסתכל לחלון אם יש רעש'. הם מרגישים שחיבוקי הוא שותף שלהם ונמצא איתם בחרדות, במצוקות. התפקיד האקטיבי הוא קריטי, כי הוא נותן לילדים כוח והרגשה שהם לא לבד. זה גם סוג של הסטת קשב - הילדים מסיטים את הקשב מהמצוקות ומהחרדות שלהם לחיבוקי".
לא רק אמונה טפלה
הילדים מטפלים בבובה תקופה של ימים עד שבועות, ובעת הצורך חוזרים אליה. אבל בניגוד למקובל, לא רק ילדים קטנים משתמשים בה.
"המחקרים שעשינו הראו שהיא יעילה בעיקר בגילי 9-3. בעוטף עזה ובשדרות פגשנו נערים בני 17 שזכרו אותי מגיל צעיר והעבירו את הבובה לאחיהם הקטנים. וראינו גם מקרים יוצאי דופן: באוקראינה השתמשו בה בנות נוער, וגם בארץ, כשטיפלנו במלונות המפונים אחרי 7 באוקטובר, ראינו בני 12 ו־13 משתמשים בה.
"באוקראינה, למשל, אימהות ואפילו חיילים התחברו לחיבוקי. קשישות שטופלו בבתי חולים ניידים התחילו בעצמן לטפל בבובה, לחבק אותה ולבכות מולה. בבתי אבות סיעודיים של עמל ומעבר ראינו גם קשישים סיעודיים שנעזרים בבובה".
לאורך השנים ניסית להפוך את הבובה ליותר ויותר עצובה. מבחינה קלינית, איך אתה מסביר את המכניזם הנפשי שמתרחש כשילדים עצובים פוגשים בובה עצובה יותר מהם?
"הבנתי שככל שהמבט עצוב יותר, כך הטיפול יעיל יותר, כי כך הילדים מתקשרים לבובה טוב יותר. לגבי המכניזם הנפשי - יש שם רגע קסום. בזמן מצוקה יש ילדים שמרגישים לבד. הורים לפעמים אומרים 'אין ממה לפחד', ומתוך רצון להגן הם מבטלים את רגשות הילדים. כשהילדים רואים בובה עצובה, הם מבינים שהם לא לבד. ברגע שהם אומרים לבובה 'אני איתך, אדאג לך', הם משליכים עליה את המצוקה ומטפלים בעצמם דרכה.
"מעבר לזה, האנושיות שבבובת חיבוקי, במעין עיצוב שבין בעל חיים לילד, מקל את ההשלכה ומגביר יעילות טיפולית. הצבעים החמים והטקסטורה הרכה מסייעים גם הם. ילדים מייד מניחים את הבובה על הפנים, והמגע הפיזי מרגיע אותם בתוך אינטנסיביות של אירועים, מצב ביטחוני, אסונות טבע, אשפוזים - ומה לא".
תוכל לשתף ברגע אחד שנחרט בזיכרונך מהעבודה בשטח?
"כשאני מסתובב באזורי אסון, ההרס נראה כמו סרט אפוקליפטי. בטורקיה, ב־2023, הגענו עם התערבות חיבוקי לאחר רעידת אדמה בדרום המדינה. נסענו 20 דקות כשמסביב חורבות ומיליון איש ישנים באוהלים, ובהם 200 אלף ילדים. במחנה צבאי טורקי שבו אירחו אותנו, צילמתי את האוהלים שבהם ישנו, ופתאום מפקד המחנה פנה אלי ושאל מי אני. הסברתי שאני מישראל ושבאתי לסייע - תשובה בעייתית בהתחשב בכך שכשנה קודם לכן נעצר במדינה זוג ישראלים שצילמו את ארמון הנשיא. כמעט עצרו גם אותי, כפי שציינת בפתיחת דבריך, עד שבירור מעמיק הוכיח שהוזמנתי לטפל בילדים שאיבדו את הוריהם.
"באזורי אסון, ההרס נראה כסרט אפוקליפטי. בטורקיה, לאחר רעידת אדמה בדרום המדינה, הגענו למחנה צבאי שבו אירחו אותנו. צילמתי את האוהלים, ופתאום מפקד המחנה שאל מי אני. כמעט עצרו אותי, עד שבירור מעמיק הוכיח שהוזמנתי לטפל בילדים"
"סיפור טיפולי יותר התרחש לאחר 7 באוקטובר. אחת הילדות שפגשתי לא אכלה, נצמדה להוריה והתעלמה ממני, כמו שלעיתים יכול לקרות. ביקשתי מאמה לקחת את הבובה וללטף איתה את כף היד של הילדה. המגע עורר אותה. לפתע היא לקחה את הבובה וחיבקה אותה. כעבור חמש דקות ראינו אותה עוזבת את אמא שלה ויורדת לשחק עם שאר הילדים. האמא פרצה בבכי.
"כשהיא סיפרה לי שהילדה עדיין לא אוכלת, הצעתי לה להגיד שהבובה רעבה. בארוחת הערב הילדה שאלה את חיבוקי אם ירצה לאכול. כשהוא 'לא אכל', היא אמרה: 'מה שאתה לא אוכל - אני אוכל'. בלילה קיבלתי הודעה מהאמא שלראשונה הילדה ישנה במיטה לבדה, עם חיבוקי. הרגעים האלה שווים הכל".
הרגעים האלה הם כמובן פועל יוצא של מחקר שצובר תאוצה, ובקרוב אף תפרסמו מאמר עם אוניברסיטת הרווארד, אבל לא רק ידידינו מתעניינים, אלא גם אויבינו.
"כבר בעשור הקודם יצאה כתבה ב'טהרן ניוזלטר' שבה נכתב שמדינה במזרח התיכון, מבלי להזכיר את ישראל, פיתחה פרויקט טיפולי. הגורמים באיראן פנו למחנכים בטהרן, והציעו להשתמש ברציונל של חיבוקי כדי לסייע לילדי טהרן. כאמור, הגענו גם לאוקראינה, לטורקיה, לוונצואלה, להאיטי, ואפילו לבית החולים לילדים CHOP בפילדלפיה, מהמובילים בעולם בתחומו".
"כבר בעשור הקודם יצאה כתבה ב'טהרן ניוזלטר' שבה נכתב שמדינה במזרח התיכון, מבלי להזכיר את ישראל, פיתחה פרויקט טיפולי. הגורמים באיראן פנו למחנכים בטהרן, והציעו להשתמש ברציונל של חיבוקי כדי לסייע לילדי טהרן"
איך מתאימים את התערבות חיבוקי לתרבויות שונות?
"כשנסעתי ליפן או לטורקיה רעדתי מפחד - לא מהקרינה בפוקושימה או מהמגורים במחנה צבאי טורקי על גבול איראן, אלא מהפחד שההתערבות לא תעבוד על תרבות אחרת. אבל גילינו שפחד וחרדה הם אוניברסליים: ילדים ביפן חוששים מצונאמי, בטורקיה פוחדים מרעידות אדמה, ובישראל מטרור. אבל גילינו שחיבוקי עוזר לילדים בכל התרבויות".
השוני הוא בדרך שבה החרדה מתבטאת.
"נכון. ביפן, ילדים מאוד מופנמים ולא מפגינים חרדה ומצוקה, אלא באמצעות שתיקה, הימנעות ואיפוק רגשי. בישראל רואים יותר רגרסיות, בכי והפגנה של המצוקות. בטורקיה הביטוי הרגשי של הילדים תלוי באופן שבו המשפחה מאפשרת זאת, וניכרת גם היצמדות חרדתית של ילדים למשפחתם. באוקראינה נתקלתי בדריכות־יתר של ילדים, קופצנות מכל רעש קטן".
איך הם מתמודדים?
"בטורקיה ישבתי באוהל עם ילדים, הורים, סבתא וסבתא־רבתא בזמן שהם שורפים פלסטיק כדי להבריח זבובים. כשהסבתא התבקשה לצייר את הפחד שלה, והסבירה שהיא עולה להר לאסוף אזוב כדי להרחיק רעידות אדמה - קפצתי על ההזדמנות, חיזקתי אותה ושלחתי את הילדים לטפס איתה מדי יום. בתרבות המערבית זו 'אמונה טפלה', אבל בפועל זו התמודדות אקטיבית מעולה. גם בפוקושימה, ראינו שמגדלים חמניות מתוך אמונה עממית שחמניות סופגות את הקרינה".
איך אתם מתאימים את חיבוקי לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים?
"לפני שנה התחלנו לעבוד עם 100 גני ילדים עם אוטיזם בחטיבת אדם. הצוות הטיפולי טען שילדים אוטיסטים צריכים בובה כבדה יותר שתקרקע אותם. פיתחנו גרסה ששוקלת 700 גרם במקום 150 גרם. המחקר הראה שגם אצלם הבובה הפחיתה חרדות, שיפרה את ההסתגלות בגן והגבירה אינטראקציות חברתיות: הילדים ניגשו לגננת יותר ויותר כדי לספר על חיבוקי".
אנשים עלולים לחשוב שחיבוקי הוא תרופת פלא, אבל חשוב שנבהיר את הדברים - לא זה המצב.
"חיבוקי הוא לא תרופת פלא, ובמצוקות קשות נדרש טיפול עמוק, אבל לרוב הילדים הוא עוזר. במחקר שערכנו עם פרופ' רונן רוזנבלום מהפקולטה לרפואה מאוניברסיטת הרווארד, בדקנו כ־300 ילדים שקיבלו שניים או שלושה מפגשים עם חיבוקי בסניפים שפתחנו. כשהצענו להורים כעבור כמה חודשים טיפול ממושך בחינם, כ־90% מהם אמרו שהילדים כבר לא זקוקים לזה.
"המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב (NIMH) פרסם לפני כשנתיים מאמר שכותרתו היא 'ילדים לא יכולים לחכות', שלפיו ילדים במצוקה שממתינים לטיפול יותר מ־45 ימים סובלים מהחרפה קשה במצבם. חיבוקי הוא קו ההגנה הראשון. הוא מונע מחרדות קלות להפוך לטראומות מורכבות. לא לשווא החליטו לאמץ את ההתערבות בביה"ח רמב"ם, בביה"ח ספרא לילדים תל השומר וב־CHOP בפילדלפיה".
חלום, תקווה ותנועה
האם התערבות חיבוקי היא אלטרואיסטית, או שיש בה אלמנטים מסחריים?
"אחרי 7 באוקטובר נקראתי על ידי הקיבוצים, והקמנו צוות של 20 מתנדבים מעמל ומעבר - קראנו להם 'סיירת חיבוקי', כאמור. במשך שלושה חודשים הסתובבנו במלונות וטיפלנו בכ־4,000 ילדים ובהוריהם. הכל בהתנדבות, אף אחד לא שילם אגורה, וכך זה גם במקומות אחרים. פתחנו חמישה סניפים ברחבי הארץ, בשיתוף עיריות שנותנות את הטיפול בחינם לחלוטין. יש לנו תורמים, בנק הפועלים תומך בנו, קרנות בארה"ב. בסניפים שאנחנו פותחים אנחנו לא מבקשים דבר, חוץ ממקום פיזי לשבת בו ושלטי חוצות ענקיים שיגרמו לאנשים להגיע ולקבל טיפול".
בדיעבד, כשאני מחזיר אותך לחנות "דיונון" באוניברסיטת תל אביב, האם אתה זה שראית את חיבוקי - או להפך?
"אני מרבה לעסוק בשאלה הזאת. אולי חיבוקי ראה אותי ובחר בי כדי לממש את הפוטנציאל שלו? אולי להפך? יש משהו קוסמי בבובה הזאת. לא יזמתי את ההתערבויות בטורקיה, בוונצואלה, בהאיטי ובאוקראינה - גורמים בינלאומיים פנו אלינו בעקבות המחקרים והקסם שהבובה יצרה.
"העבודה הזו לא קלה. כשאני חוזר מאזורי אסון לבית ולמשפחה שלי, אני מסתובב שבועיים בתחושות מעורבות, כמו זומבי. הילדים שטיפלתי בהם חוזרים אלי בחלומות, חלקם עם מבט עצוב ושותק, חלקם רצים אלי ומספרים איך טיפלו בבובה. רגעי התקווה האלה, לצד ההזמנה להרצות במארס האחרון באו"ם בפני נציגים מ־30 מדינות, מזכירים לי את חשיבות העבודה, ואת העובדה שחיבוקי לא נותן לי לעצור. חייבים להישאר בתנועה, יש עוד אלפי ילדים שזקוקים לנו".
