נשים במפלגה הן סימן לשפיות. אלא אם כן הן במקרה ימניות

"17 נשים ברשימה", התפעלה השבוע כותרת ב-YNET מרשימתם של בנט ולפיד. ארבע נשים חדשות הצטרפו ל-13 נשים שכבר היו שם קודם, באלמוניות יחסית, כמו המצטרפות החדשות. כולן מן הסתם בעלות רקע מקצועי מרשים יותר או פחות מזה של גברי הרשימה, אלא שמהן צריך להתפעל יותר. הרי הן נשים.

מפלגת "הדמוקרטים" הרחיקה לכת אף יותר: הרשימה נבנתה בשיטת הריצ'רץ', בן-בת, בן-בת גם אחרי הפריימריז. כך שונמכו עמרי רונן ומשה רדמן, כדי לשדרג את גבי לסקי ומיכל רוזין. אם הסוסה לא מצליחה להגיע לשוקת - פשוט נזיז את הסוס.

לא תמיד היה צורך בשריון. גולדה מאיר נבחרה לעמוד בראש המערך בהצבעה חשאית של חברי מרכז המפלגה, ולא בגלל היותה אישה. האם גולדה היא גיבורה פמיניסטית? לא בהכרח. היא היתה ראש ממשלה במלחמת יום כיפור, שמוסגרה מצד השמאל בעיקר כמחדל מודיעיני, ולא כמלחמה שבה הביסה ישראל את מצרים, חצתה את התעלה, כיתרה את הארמיה השלישית והתייצבה בקילומטר ה-101 מקהיר. העובדה שהמצביע הישראלי בחר במפלגה בראשות גולדה גם אחרי המלחמה - גם היא לא נרשמה כניצחון נשי. מיהי גולדה לעומת הריצ'רץ' הדמוקרטי או שריוני בנט.

לא שחסרו נשים שפילסו את דרכן לראשות מפלגות גם ללא שריונים והנחות על רקע כרומוזומלי. ציפי לבני נבחרה לראשות "קדימה" וקצרה בקלפי את מספר המנדטים הגדול ביותר. היא לא הצליחה להרכיב ממשלה. לא בגלל שהיא אישה, אלא כי נתניהו פוליטיקאי מוצלח ממנה. שולמית אלוני, זהבה גלאון ותמר זנדברג עמדו בראשות מרצ, שלי יחימוביץ' ומרב מיכאלי נבחרו להוביל את מפלגת העבודה - מתברר שאין מחסום אמיתי שניצב בפני נשים בפוליטיקה, לבד מהמחסומים הרגילים שעומדים בפני מתמודדים גברים: בסופו של דבר המצביעים - משני המינים - צריכים לבחור בך.

ובכל זאת, נראה שבחוגים מסוימים ייצוג נשי הוא מדד לאיזו בריאות ציבורית. לא רק מטעמי שוויון, אלא מתוך פנטזיה על סגולתן של נשים לשנות לטובה כל סביבה שבהן הן נמצאות. שיאה של הפנטזיה הוא האמונה שאילו נשים היו מנהלות את העולם - לא היו עוד מלחמות. אלא אם את מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה. תאצ'ר התעקשה לצאת למלחמה נגד ארגנטינה לאחר שהאחרונה פלשה לאיי פוקלנד המרוחקים. המלחמה הסתיימה בניצחון בריטניה, תאצ'ר ניצחה בבחירות שאחרי כן. הציבור הבריטי אהב אותה. התקשורת - הרבה פחות, אישה או לא אישה.

ויש נשים שלא יחלמו לצאת למלחמות, כמו למשל ראש ממשלת ניו זילנד בשנים 2023-2017, ג'סינדה ארדרן. ארדרן היא כל מה שאפשר לבקש: צעירה, ילדה תינוקת במהלך הכהונה, ברור ששמאלנית וברור שזכתה להתפעלות כללית מעצם היותה. ארדרן הטילה סגר נוקשה בתקופת הקורונה, הגבילה רישיונות לנשק וקידמה אג'נדה ירוקה. ואחרי קריירה פוליטית מצליחה בניו זילנד - התעייפה, התפטרה, ארזה את מיטלטליה ומשפחתה והיגרה לאוסטרליה, כמו מנהיגה לאומית אמיתית.

באותה תקופה כיהנה גם בפינלנד ראש ממשלה צעירה, יפה ופופולרית - סאנה מרין. מרין נבחרה לתפקיד בגיל הרך 32, וכמובן סוציאל-דמוקרטית - כלומר מייצגת ראויה של הצלחה נשית. ואם זה לא מספיק - מרין עמדה בראש קואליציה של חמש מפלגות, שבראש כל אחת מהן עמדה אישה. מרין הובסה בבחירות אחרי תקופת כהונה אחת, בגלל כישלונות רגילים של ראשי מדינות מכל מין, ואולי גם בגלל סרטונים שלה רוקדת באופן מאד לא ראש-ממשלתי במסיבה אצל חברים.

גם במפלגת הליכוד יש שריונים לנשים, אך במשורה, ומכל מקום ממילא הן יותר ימניות מאשר נשים ולכן אין לצפות למחיאות כפיים מחברותה של שרת התחבורה מירי רגב בקבינט המדיני-ביטחוני. ודאי ששוחרי הייצוג הנשי לא התלהבו מהשרה אורית סטרוק מ"הציונות הדתית", גם היא חברת קבינט. סטרוק ורגב ימניות, ולכן לא נרשמות כמייצגות פמיניזם ו/או שוויון.

גם בתפקידים ממונים הייצוג הנשי לא מהווה מחסום מפני בעיטה בבחורות הלא־נכונות: יוליה שמאלוב ברקוביץ' סולקה מתפקיד מנכ"לית חדשות 13, יפעת בן-חי שגב הוקפאה על ידי בג"ץ מלכהן כיו"ר מועצת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה, אסתר שרייבר, שנבחרה על ידי הממשלה לעמוד בראש רשות העתיקות, נפסלה על ידי הוועדה למינוי בכירים בגלל היעדר כישורים.

היעדר כישורים, כמו הזכות להיחשב מייצגת נאמנה של נשים, גם הוא עניין של מחנה פוליטי. גלי בהרב-מיארה מונתה ליועמ"שית ללא ניסיון במשפט פלילי או ציבורי. יו"ר ועדת הבחירות נועם סולברג, מינה לתפקיד יועמ"שית הוועדה את יפעת סימינובסקי, שהתמחותה היא בתחום הסייבר, ואי אפשר שלא להזכיר את עדנה ארבל, שהמציאה לעצמה תואר שני, אך בכל זאת היתה חברה של השופטת דורית ביניש (אחוות נשים) ואהודה על הנשיא אהרן ברק, ולכן מונתה לשופטת בבית המשפט העליון. שם יישרה קו עם שאר השופטים, ובתקופת הרפורמה הצטרפת למקהלה הרב־מגדרית של קץ הדמוקרטיה.

ההיסטוריה מלאה נבחרי ציבור ונבחרות ציבור גרועים, ובמינויים גרועים, טיפשיים ומושחתים מכל המינים. עם כל הכבוד לשוויון, השוויון הנדרש הוא שוויון הזדמנויות - לא שוויון בתוצאות

יש הגינות רבה הרבה יותר בייצוג על פי דעות פוליטיות מאשר על פי מין. הנשיות לא מבטיחה יתרון מוסרי או תפקודי. ההיסטוריה מלאה נבחרי ונבחרות ציבור גרועים, מינויים גרועים, טיפשיים ומושחתים מכל המינים. עם כל הכבוד לשוויון, השוויון הנדרש הוא שוויון הזדמנויות, לא שוויון בתוצאות. בהינתן שוויון הזדמנויות בני אדם, גברים ונשים, חופשיים לבחור את המסלול שמתאים להם, והם חופשיים להתמודד ולנצח - או להפסיד - על פי כישוריהם. אלא שמי שהחופש והדמוקרטיה מאוסים עליו, לעולם ינסה למצוא דרך לעקוף גם את הבחירה האישית וגם את בחירת הציבור. ואם לצורך מימוש מטרה פוליטית מתבקש לזה "ייצוג נשי" - שיהיה "ייצוג נשי". תסמכו על הציבור הנאור שיידע להבדיל בין שומרות סף לבין פשיסטיות.