"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מדריך: למה הפסקות אש במזרח התיכון נוטות לקרוס?

ההפרות של הפסקת האש בצפון, והמתיחות המחודשת מול איראן, מעוררות תהייה בלתי נמנעת: מדוע, למרות התיווך הבינלאומי, ההסכמים נשארים על הנייר? • כך הפך ה"שקט" לאחד מכלי הנשק ההרסניים ביותר של ארגוני הטרור • פרשנות

,עודכן
0השמעה
הסכם הפסקת האש (ארכיון). צילום: AP

למילה"הפסקת אש"יש, לכאורה, קונוטציה חיובית בסיטואציה שלילית מאוד. אפשר לשער שמסביב לעולם הכותרות המפוצצות עלהפסקת האש באיראן, או הסכמיהפסקות האש בעזהלאורך השנים, עוררו תחושת הקלה; מין תגובת "איזה יופי", לצד אמונה שהגיהינום של המלחמה הגיע לקיצו.

מנגד, התגובה של ישראלים לאותן הכרזות מספרת את כל מה שצריך לדעת על הפסקות אש במזרח התיכון. כאן לא תשמעו "איזה יופי" ואנחנו לא ששים לחגוג, כי לצערנו אנחנו מכירים את המציאות: כל הפסקת אש, גם "מלאה" לכאורה, היא תמיד זמנית.

ישראלים לא ששים לחגוג הפסקות אש, כי הם מכירים את המציאות: כל הפסקה היא תמיד זמנית. יעיד על כך מרווח הביטחון שמקפידים לקחת משעת כניסתה לתוקף - שבו האש ממשיכה, בלי הפסקה

הדוגמה הקלאסית היא מרווח הביטחון שמקפידים לקחת משעת כניסת הפסקת האש לתוקף. אף שאמור להיות גבול ברור לסיום חילופי האש, אף אחד לא בונה עליו. תמיד הגבולות יימתחו, תמיד ניתקל בהתקפות בעוצמה משמעותית פי כמה בשביל "אקורד הסיום", תמיד תהיה תקרית זו או אחרת.

השריפה בנמל פוג'יירה באמירויות לאחר תקיפת המל"ט האיראני

לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להיזכר בהמחשות נוספות: די לציין את הפסקת האש אחרי מבצע "שאגת הארי", שלנוכח אירועי אמש נדמית שברירית מתמיד; אף שהפסקת האש כבר הוכרזה, איראן המשיכה לשגר טילים בליסטיים לעבר הדרום, המרכז והצפון - בטענה ש"ייקח זמן להוריד את הפקודה לכל הדרגים" להפסיק את האש. וכך, בזמן שנשיא ארה"ב מכריז על הפסקת האש לטובת שיחות דיפלומטיות עם איראן, המשכנו לנוס למקלטים.

"הפסקת" אש - והחיילים ממשיכים ליפול

מקרה מבחן נוסף להתנהלות הזו הואהסכם הפסקת האש בלבנון. בעוד ארגון הטרור משתמש בכל נשק אפשרי, מכטב"מים ועד טילים, כדי לפגוע באזרחים ישראלים ביישובי הצפון - מוכרזת הפסקת אש פתאומית עם לבנון כדי להתקדם במו"מ עם האיראנים, אף שזה לא נקבע כתנאי להפסקת האש עם טהרן. התוצאה: צה"ל נשאר בלבנון כדי להתכונן לכל איום (ישראל כבר מנוסה ויודעת: מתי ארגון טרור אי פעם כיבד הסכם?),אך ידיו כבולות מלהגיב ולפגוע במעוזי חיזבאללה.

נשארים כדי להיערך לכל איום, אבל בפועל ידיהם כבולות. כוחות צה"ל בלבנון במהלך מבצע שאגת הארי,צילום: דובר צה"ל

וראו זה פלא, גם מאז הוכרזה הפסקת האש הזו, והתקיימההפגישה ההיסטורית בין נציגים לבנונים וישראלים- חיילי צה"לממשיכים ליפול בלבנון. איך זה יכול להיות? כיוון שזו הזדמנות נהדרת עבור חיזבאללה לחבל במאמצי השיחות. וכך הארגון משגר לא אחד, אלא שנירחפנים מתאבדיםלעבר כוחותינו. אין כמובן מנוס מתגובת נגד, ובינתיים הסכם הפסקת האש, איך אומרים, נשאר על הנייר.

לא מופתעים

הישראלים אמנם מאוכזבים מהמציאות הזו, אבל כלל אינם מופתעים. שהרי מדובר בטקטיקה רבת שנים, שהיא גם אחת הסיבות לסבבים הבלתי פוסקים בעזה. את הדפוס היה אפשר לזהות כבר ב-2012: היציאה למבצע עמוד ענןבאותה שנה החלה מהתחממות בגזרה, כשחמאס הציב מטען נפץ שהופעל נגד חיילי צה"ל בזמן פעילות ליד הגבול. התקרית הובילה לפעולות ברצועה ולחילופי אש, וההסלמה הובילה את ההנהגה הישראלית לצאת למבצע ברצועה, שבמהלכו שוגרו מאות טילים לעבר הדרום והמרכז, ולאחר כשמונה ימים, בתיווך אמריקני ומצרי, הוכרזה הפסקת אש שהוסכמה על שני הצדדים. זאת, בניגוד להפסקת האש החד-צדדית (מצד ישראל) במבצע עופרת יצוקה ב-2009, המלחמה הראשונה בעזה מאז ההתנתקות.

בחסות ה"הבנות" ומתחת לאף של ישראל, המחבלים מתכוננים לסבב הבא. לוחמים בדרום רצועת עזה, בחודש שעבר,צילום: דובר צה"ל

על פי ההסכם, הפסקת האש היתה אמורה להיכנס לתוקף בשעה 21:00. בפועל, לא זו בלבד שירי הרקטות ופצצות המרגמה לדרום נמשך זמן רב לאחר מכן, אלא שגם ביום למחרת לא התקיימו לימודים ביישובים שבמרחק 40 ק"מ מרצועת עזה. כל זה קרה לאחר חתימה, קבל עם ועדה, על הסכם בתיווך בינלאומי.

תחכום מזעזע

נריץ קדימה לשנת 2014. המבצע הבא בעזה,צוק איתן, לא התרחש בוואקום - אלא תחת מעטה של תחכום שמזעזע את הנשמה. ביוני באותה השנהנחטפו ונרצחו שלושה הנערים- גיל-עד שער, איל יפרח ונפתלי פרנקל - בגוש עציון, למרות הפסקת האש שנשמרה במשך שנתיים. בעקבות הרצח והחטיפה יצאה מערכת הביטחון למבצע שובו אחים כדי לאתרם, וסיפקה לחמאס "סיבה" לירי רקטות לעבר ישראל כמחאה על אותו מבצע. במילים אחרות, אבן הבניין למלחמה הבאה הונחה באמצעות ההתחמקות מהתנאים הטכניים של הסכם הפסקת האש - שחל על שטחי עזה, אבל לא ביהודה ושומרון.

חמאס ניצל את ה"ניתוק" בין הזירות - והניח את היסודות למלחמה. נפתלי פרנקל, איל יפרח וגיל-עד שער ז"ל,צילום: ללא

וכך זה ממשיך - ההפרות מתרחשות שוב ושוב, ועימם פורצים גם סבבי הלחימה, עד ל-7 באוקטובר 2023 שנצרב בנו לתמיד. זוכרים איך ענו למפגינים אנטי-ישראלים ברחבי העולם, שעם פרוץ המלחמה זעקו "הפסקת אש עכשיו"? "היתה הפסקת אש בין חמאס לישראל ב-6 באוקטובר 2023". ועל פי התבנית שפרסנו כאן, שחוזרת כבר יותר מעשור, הכתובת היתה על הקיר.

בצד הזה של העולם כדאי להבין: יש הבדל מהותי בין הפסקת אש בין מדינות ריבוניות, לבין הפסקת אש בין מדינה ריבונית וארגוני טרור. את הנקודה המהותית הזו המתווכים הבינלאומיים מחמיצים - או שהם מודעים לה לחלוטין, ורק רוצים לסמן וי ולהתקדם הלאה. כשחמאס וחיזבאללה ממשיכיםלחפור מנהרותולהכין תוכניות כיבוש בדרום ובצפוןבזמן ה"שקט", ניכר שאין בכוונתם לקיים שום הסכם, לא כעת ולא בעתיד. כמובן שללא פתרון אמיתי, הסכם כולל ושינוי בהנהגה - כזה שנקווה שיצליח לצאת לפועל הודות לתוכניתו של טראמפ בעזה - הלופ האינסופי הזה יימשך. אך כאן הזרקור הוא לא על סיכויי ההצלחה של פתרונות דיפלומטיים, אלא המשמעות האמיתית של הסכמי הפסקת האש האלו: הם נחמדים על הנייר וככותרות בעיתונים, אך בעיקר משמשים נשק אסטרטגי מעולה בארסנל של ארגוני הטרור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר