"תסמונת הבוץ הלבנוני" שעליה בונים בחיזבאללה - והאפשרויות של צה"ל

לנוכח הפסקת האש המופרת מדי יום בלבנון, הקבינט התכנס ביום רביעי לדיון מעמיק לדרכי הפעולה הנדרשות בזירה. בהיגיון ובצורת פעולתו של חיזבאללה לא היתה הפתעה. פעולתו מוכוונת על ידי רעיון מלחמה שעודכן להקשר האסטרטגי שהתפתח, והוא בהחלט מתגלה כרעיון מאתגר.

בשורש הנאמנות של הארגון לרעיון האל־מוקאוומה היה ברור כי ארגון הטרור ימשיך לפעול נגד צה"ל ומדינת ישראל כל עוד נותרת בו יכולת בסיסית, גם כשהיא הולכת ונחלשה. מצד אחד, בחודשיים של לחימה חיזבאללה נחלש ביכולות הפעולה הטקטית והמערכתית - הוא איבד קרוב לאלפיים פעילים, בהם מפקדים בכירים. הוא סובל ממחסור ברקטות לעומת הכמות שהכין לפני אוקטובר 2023 ומתנהל בהתאם באילוצי כלכלת חימושים. מצד שני, למרבית התמיהה, מבחינה אסטרטגית מעמדו השתפר ביחס למצבו בסיום מבצע חיצי צפון, בנובמבר 2024.

ביסוד החלטת חיזבאללה להצטרף למלחמה ניצבו שלושה אינטרסים: הראשון כרוך בחיזוק הזיקה רבת השנים לאיראן.

האינטרס השני - לשוב ללחימה בישראל. אחרי יותר משנה של הבלגה והכלה מול תקיפות ישראל, חיזבאללה היה חייב להשיב לעצמו את תודעת זהותו כנאמן רעיון ההתנגדות - אל־מוקאוומה.

האינטרס השלישי מופנה לחיזוק מעמדו ודימוי כוחו של הארגון בזירת הפנים בלבנון. בהיבט האינטרסים שביקש לקדם - מצבו של חיזבאללה בחודשיים האחרונים קשה, אבל חיובי מבחינת תכלית לחימתו.

במסגרת ההיגיון הזה יכול חיזבאללה ליהנות מהפסקת האש, אשר במצב שבו הוטלה על צה"ל סייעה לו לשרוד תוך שימור פריסת כוחותיו גם מדרום לליטני. בתנאים שבהם נעצרה הלחימה, כאשר כוחות צה"ל מתבססים במרחב הביטחון על אדמת לבנון, נוצרה לו הזדמנות לשוב למלחמה שאותה הכיר נגד כיבוש האזור. בתקיפות גרילה הוא שואף להתנגד לכוחות צה"ל באמצעות נשק הרחפנים, ובמקביל להתיש את תושבי הצפון.

הפעילות הזו יכולה להיראות כמחזירה את חיזבאללה לימיו הראשונים בלחימה נגד צה"ל ברצועת הביטחון, ומבטאת באופן מעשי את המסר הכתוב שהעביר נעים קאסם בתחילת השבוע. במסר שהועבר לתקשורת הלבנונית הודגשה התחייבות לשני מוקדי מאבק: האחד נגד הכיבוש הישראלי, והשני מוכוון לסיכול מגמת ממשלת לבנון לשיחות שלום עם מדינת ישראל.

שליטת צה"ל כקלף מיקוח

לנוכח המגמה האסטרטגית הזו של חיזבאללה, שהתפרקותו מנשק על ידי ממשלת לבנון נראית רחוקה מלהתממש, צה"ל ממליץ לדרג המדיני להתבסס במרחב הביטחון שנכבש בלבנון כעומק גיאוגרפי לצורכי הגנת יישובי קו העימות. טמון בכך אתגר שחיזבאללה למד להציב למדינת ישראל בשנות הלחימה ברצועת הביטחון.

השטח שנלקח מלבנון, עם מיליון העקורים מאזורי הלחימה והרס תשתיות הטרור שמוקמו בכפרי הגבול, אמנם מבטא את מחיר ההפסד של חיזבאללה. אבל במוכנות הנשיאה בסבל הטמונה ברעיון ה"סאבר" כרעיון אמוני, חיזבאללה חותר לכך שבאמצעות פגיעה יומית בחיילי צה"ל, המשך שהיית הצבא בשטח תיהפך בתודעת החברה הישראלית לנטל. בכך מבקשים לבטל את אחיזת הכוחות בשטח כסוג של קלף מיקוח, לקראת הסדר בתנאים הנדרשים לישראל.

באופן בסיסי, מצב זה מציב לצה"ל שתי אפשרויות: האחת, מתוך אילוצי ציפיית הבית הלבן לשימור סטטוס הפסקת האש, לנצל את הפרת הפסקות האש כמלחמת התשה שבמסגרתה ימוצו הדרכים לפגיעה קשה באויב. הדרך השנייה - להוביל בתנאים מתאימים לקריסת הפסקת האש ולמערכה חדשה.

בתכנון נכון שתי הדרכים יכולות גם להשתלב כתהליך מתפתח. המצב בהחלט מורכב ומצריך חשיבה יצירתית, אולם במרכיביו הוא מוכר היטב לצורכי תכנון מבצעי. לפיכך בשלב זה, למרות הקשיים, לא צריכה להיות לצה"ל מבוכה מערכתית.