אחרי הפגישה איתנו, סא"ל י', ראש ענף תת־קרקע (תת"ק) בפיקוד דרום, המתין לנציגי הצבא האמריקני ליד המנהרה ההתקפית של חמאס, שהתגלתה ליד קיבוץ נירים לפני כעשור.
האמריקנים רצו לשמוע הסבר על התופעה ולהחליף מידע על לחימה במנהרות, כי יש מי שמאמין שהרעה תחלוף עם סיסמאות כמו "הניצחון המוחלט" - ויש כאלה שחושבים שמדובר רק בהתחלה.
"תסתכל על פקיסטן והודו", מבקש סא"ל י'. "הפקיסטנים מניחים להודים מטענים מתחת לציר המערכת. בין מקסיקו לארה"ב יש מנהרות הברחה שאלה שכאן הן צ'יפס לעומתן. במלחמה בין רוסיה ואוקראינה התת"ק קיבל משקל משמעותי. לך להיסטוריה - מה עשו המכבים? חפרו. זה פוגש אותך באיראן, בתימן ובלבנון, וזה רק יתעצם. אנחנו, כצבא, מבינים זאת. כיום, בקריה אתה בבור ובפיקוד צפון בבור, שזה בעצם מתקן תת־קרקעי ממוגן. העולם הולך לשם, ומי שישלוט בתת־קרקע ישלוט בהרבה דברים, כי זה ממד שטרם פוצח טכנולוגית, ולדעתי גם פיזיקלית. הרי ביבשה אתה יודע אם פגעת, ואם אתה רוצה לפוצץ לוויין אתה רואה את התוצאה בעיניים. בתת־קרקע אין מושג קלוש אם עמדתי במשימה. זה הרבה ניסוי וטעייה והמתנה לראות איך האויב יגיב".
השמדת תוואי תת קרקעי בצפון הרצועה והשמדת רקטות שאותרו ברצועה // צילום: דובר צה"ל
מתחת לאף
עד ל־7 באוקטובר ישראל ידעה שבעזה חופרים, והרבה, אבל במשך תקופה ארוכה התעלמה מנורות האזהרה וסירבה להאמין שיום אחד נגלה מתחת לאדמה עולם אפל ואכזר. היום, אחרי יותר משנתיים של לחימה, מומחי המנהרות שצמחו כאן מניסיון מזהירים שאסור להירדם שוב בשמירה.
סא"ל ר': "רק בציר פילדלפי מצאנו כ־200 מנהרות. לפעמים מוצאים מנהרה אחת מתחת לשנייה. לדעתי, עתיד הסיפור יהיה שאלת הנוכחות שלנו. אם נהיה נוכחים, תהיה לנו יכולת יומיומית לדגום ולבדוק חפירות. בשנייה שנצא, היכולת שלהם לחפור בצורה חופשית תהיה קלה"
"עד המלחמה אמרנו 'זה שם, אנחנו פה, נדאג שאין מנהרות חוצות גדר'. בגדול, יצרנו הפרדה", אומר סא"ל ר', מפקד גדוד 603 של הנדסה קרבית, שמכיר היטב את הפירים והמחילות ברצועה. "בסוף אנחנו הדרג הטקטי, אבל אני מקווה שהדרג מעלינו מבין שאין דרך אחרת. אם חופרים מעבר לגבול - זה לא כדי להגיע מהר הביתה, אלא במטרה להגיע לכאן ולשחוט יהודים. אנחנו מבינים שהלמידה שלהם כל הזמן משתכללת, ועושים אותו הדבר. אני בטוח במיליון אחוז שברגעים אלה ממש הם חופרים".
בשלב הזה עדיין מוצאים מנהרות חדשות?
"כל הזמן יש הפתעות. גם ממש עכשיו. לא נרחיב, כי אנחנו על זה, אבל יש הפתעות בעומק ובאורך. המודיעין לא מדויק לרמה שפה המנהרה מתחילה ושם נגמרת. הוא נותן הערכה וצריך למצוא. לפני המלחמה לאתר תת־קרקע נחשב להישג, היינו אומרים 'וואו'. אבל בשבת האחרונה, רק בגזרה שלי, מ"פ השמיד קילומטר וחצי של מנהרה. זה כבר לא מרגש, אנחנו במקום אחר בהבנת האויב".
ב־2024 העריך ה"ניו יורק טיימס" שאורך הרשת התת־קרקעית בעזה נע בין 560 ל־720 ק"מ. כשאני מנסה להבין כמה מנהרות נמצאו בשנים האחרונות, סא"ל י', ראש ענף תת־קרקע בפיקוד דרום, משתדל לא לנקוב במספר. "כשהתחלנו את התמרון היעד של החטיבה הראשונה שחצתה גדר היה מוצב 'אסקלאן' של חמאס", הוא מספר. "כולם חיכו לראות תת"ק מתפוצץ. פגשנו שני בורות ואמרנו 'קדימה'. בדיעבד, אלה היו בורות שאיבה שקשורים לחקלאות, אבל בכל זאת אמרנו שפוצצנו מנהרה. רק שמאותו רגע הקערה התהפכה. זה לא נורמלי, אבל בכל מטר כל כוח מתמרן פגש בתת"ק. השטח הניב יותר מידע משהכרנו. הקמנו מערכות איסוף וניהול על כל פיר שהכוחות פגשו. כיום המערכת נמצאת ברמת אלפים. לא אגיד כמה, אבל זה יותר קרוב לעשרות אלפים מאשר לאלפים בודדים של פירים שהכוחות דקרו וסימנו".
שני הקצינים, שבילו בחקר מאות מנהרות, לא תיארו בזמן הגיוס שחלק משמעותי מהשירות שלהם יתקיים מתחת לאדמה. כיום זה כבר חלק משגרת יומם.
"במנהרות שאין בהן דיפון אתה מרגיש את הלחות ומזיע", מספר סא"ל ר', מג"ד 603 בהנדסה קרבית. "הכנו פעם תשתית במנהרה להזרמת חומר מסוים, יומיים של עבודה, אבל ימים סיזיפיים שאתה עובד רוב הזמן בפנים ואין אוורור - פיזית זה קשה לגוף. כשאתה יוצא, אתה מקבל אוויר צח לריאות וזה כיף".
סא"ל י', שהפך למומחה בכל הקשור לתת־קרקע, מסכים עם דברי חברו. "לא היתה פעם שיצאתי ממנהרה ולא שמחתי", הודה.
להילחם בחרקים
לשני הקצינים אין כיום טיפת זלזול בעבודה שנעשית מצד האויב. סא"ל ר' גם ביקש להדגיש זאת: במשך השנתיים שעברו מפתיחת הלחימה הבינו בצה"ל שאין כאן עסק עם חאפרים, שנכנסים למעמקי האדמה עם מריצה. מדובר בארגון שעובד באופן מסודר ויודע בדיוק להיכן הוא רוצה להגיע.
סא"ל י', ראש ענף תת"ק בפיקוד דרום: "בשונה מצה"ל, לחמאס יש אפשרות לשינויים מהירים. ראשית, אין לו ערך משמעותי לחיי אדם. שנית, אין רגולציה. פעיל בשטח מבין משהו וכבר מחר מבצע. הוא לא צריך ללכת למ"פ, שצריך לגשת למח"ט, שצריך לאשר מול סינוואר"
"אני יודע שלפעמים התמונה שמצטיירת היא של ארבעה פועלים עם את חפירה, אבל זה רחוק שנות אור מלעבוד כך", אומר סא"ל ר' (37). "פה, במנהרה שאנחנו עומדים מעליה כרגע, הם חפרו עם קונגו, שזה קצב לגמרי אחר. מאז הם התקדמו משמעותית. יש להם מיפוי טוב היכן חפרו ומה העומקים והזוויות. בצפון הרצועה יש את מנהרת 'דמוי סחלב' שהיא ברוחב 6 מטרים, מניעים בתוכה רכבים. אז לא רק הגודל מרשים, אלא גם צריך שתהיה מערכת אוורור ומהנדסים שיודעים את העבודה - ניקוז מים, חשמל, תקשורת, מקום לישון. בעיר עזה פגשנו מנהרה עם מעלית".
סא"ל י' (36) מכיר היטב את הממצאים. "הם חיים שם בזמן שגרה ולא רק במלחמה", הוא מספר. "ראינו חדרי תפילה, משרדי עבודה, אתרי ייצור. תחשוב מה זה להוריד לעומק האדמה מפעל - ואני לא מדבר על עומק של 5 מטרים, אלא 30 מטרים - ולפגוש מקום שבו מערבלים חנ"מ (חומר נפץ מרסק), תהליך כימי רעיל בטירוף. בתת־קרקע זו רמת תכנון מהמתקדמות ביותר. לא סתם חמאס השקיע קרוב לשליש מתקציבו השנתי בתוכנית התת־קרקעית. הוא הבין את היתרון היחסי שיש, וכשהם הבינו איך אנחנו פועלים הם השתפרו".
עד היום זה נשמע כמרדף של חתול ועכבר מתחת לפני השטח. שני הצדדים מנהלים מרוץ שכלול, אחד בשיטות החפירה והשני בחיפוש ובהשמדה. "הכי מאתגרת זו תחרות הלמידה הבלתי נגמרת, גם תוך כדי המלחמה", אומר סא"ל ר', מג"ד 603. "בשנתיים האלה אנחנו רואים גם בתשתית ובחשיבה ובאופן הפעולה שלהם שינויים ברמה החודשית. רואים שחמאס מבין איך אנחנו פועלים ומשתנה באופן שהוא מתגונן, ואנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש".
סא"ל י' מתערב: "בשונה מצה"ל, לחמאס יש דברים המאפשרים לו שינויים הרבה יותר מהירים. אין לו ערך משמעותי לחיי אדם. מבחינתו אם תבצע משהו חדשני בתת"ק ותמות זה לא אסון. דבר נוסף זו העובדה שאין רגולציה. פעיל בשטח מבין משהו וכבר מחר מבצע. הוא לא צריך ללכת למ"פ, שצריך לגשת למח"ט, שצריך לאשר מול סינוואר. אני לא יכול לספוג מחיר של חיי חייל בגלל הרצון ללמוד מהר. כמו שתסתכל על אבולוציה אצל אלה שתוחלת החיים שלהם 80 שנה, מול חרקים שחיים ארבע יממות - אבולוציית הלחימה יותר מהירה. ואם אתה שואל מה הפרמטרים שמאפשרים לחמאס לשרוד, זו האוכלוסייה שהוא תלוי בה - ותת־קרקע".
בשל ההבנה שבתת־הקרקע חייבים תשובה מוחצת ליתרון שחמאס בנה במהלך השנים, נבנים בצה"ל פתרונות תוך כדי תנועה, בזכות הניסיון שנצבר בשטח. "גילינו קישוריות בין המנהרות", מספר סא"ל ד', מפקד פלגה ביחידת יהל"ם. "דמיין מסדרון שאתה הולך בו ולפעמים דופק על הקיר, מרגיש חלל, פותח ומגלה משהו חדש. אמרנו שדבר ראשון נקטע את הרצועה לצפון ולדרום, אחר כך נקטע לרוחב - וכך מנענו תגבורי כוחות ותנועתם. יצאנו עם רעיונות מבצעיים שהם לא רק 'בואו נפוצץ פיר', אלא חשיבה איך מסתכלים על המערכת ומכניסים את האויב לחללים סגורים שהוא לא יוכל לצאת מהם. הרי במנהרה המרחב צר, נמוך. הפעילים יושבים ואוכלים תמרים, קופסאות שימורים, עד שנגמרת האספקה ואין להם היכן לעשות צרכים. אמיתי. הם חנוקים - עד שהם יוצאים ומתים, בגדול".
את כולם עכשיו
אחד האתגרים הגדולים בתת־הקרקע היה לא רק הפחד מעימות חזיתי עם המחבלים, אלא החשש שחטופים ייפגעו תוך כדי הפעילות, אפשרות שריחפה באוויר במשך שנתיים של לחימה. "אספתי את החבר'ה, הכנסתי אותם למשרד ואמרתי 'לא יוצאים עד שיש רעיון מבצעי או תחבולה שתאפשר גם לשמור על השו"ן (שבויים ונעדרים) בתוך התת"ק וגם להשמיד את האויב או לדחוק אותו כדי שלא יפגע בנו'", מספר סא"ל ד' (34) מיהל"ם. "הרי אתה זהיר עם האמצעים שאתה מפעיל, ובמבצע מרכבות גדעון ב' (שנערך באוגוסט 2025; א"ל) פיתחנו רעיון שבמבחן התוצאה לא נהרגו שו"ן בפעולות בתת"ק הרבה בזכותו".
אילו שיטות?
"סט פעולות שחלקן מתקיים בתוך התת"ק, חלקן אוויריות, וגם הזרמת נוזלים. הרי כשאתה מזרים נוזלים למנהרה, אתה יכול לבחור את עוצמת הזרם ורמתו, אם הוא קטלני או לא. אשאיר את זה ככה".
חלק מההתמודדות עם תת־הקרקע היה גם בזכות המודיעין הרב, שבמידה רבה התגלה במנהרות הפיקוד שנחשפו. כיום כמעט כל לוחם יודע להבחין אם מדובר במנהרות של מחבלי חמאס פשוטים, כמו אלה שאותרו בכמויות ברפיח והיו מלוכלכות ומוזנחות, לבין מנהרות הבכירים שנחשפו בעיר עזה והיו צבועות ובחלקן היה דשא סינטטי וחדרי ישיבות. באחד מכונני המחשב נמצאו צילומי אבטחה שהובילו במאי 2024 למציאת גופותיהם של שני לוק, יצחק גלרנטר ועמית בוסקילה ז"ל.
"ראינו בצילומים שמוציאים גופות ממבנה, לוקחים לרכב ומורידים לפיר", מספר סא"ל י', ראש ענף תת־קרקע בפיקוד דרום. "גילינו את הפיר וחשפנו מטען שהוחבא בקיר והופנה בדיוק לעבר הפתח. ממש חיכו לרגע שנגיע. בעזרת פעולות טקטיות של הכוח המטען נוטרל והבנו שמשהו בעל ערך מוסתר בפנים. הכוח איתר את שלוש הגופות בשני קברים נפרדים, והיה ספק קטן שאולי מוטמנת שם גופה נוספת, כי איתרנו חסימת שקים מהרצפה ועד התקרה. במשך 12 שעות פינינו כמות עצומה של שקים, כשכל אחד שוקל 20 קילו. כל חתיכת בד אספנו ביראת קודש ושמנו בשקית זיפלוק. ממש פתחנו מעבדת מז"פ. אמנם לא הבאנו מידע חדש, אבל זה רק הראה שנעשה הכל כדי להחזיר חטוף".
גם החיפוש אחרי גופת סגן הדר גולדין ז"ל התנהל לפי מידע מודיעיני, עבודת נמלים שנפרשה על פני שנה וחצי. "לא ישנו במשך לילות ארוכים", מספר סא"ל ר'. "אם מישהו יעשה תמונת לוויין של האזור, הוא יראה את כמות הבורות שנקדחו, כי כל פעם הגיע רסיס מודיעיני חדש. ערכנו כמה חיפושים בשבוע והפכנו כל סנטימטר. דמיין אורך של 10 ק"מ, ואתה עובר חתיכת בטון אחרי חתיכת בטון - פותח, מחפש וסוגר. זאת עבודה יסודית".
תסכלה אתכם העובדה שלא איתרתם חטופים חיים?
סא"ל ר': "היו אזורים שנמנענו מלחפש בהם, כי אתה מבין שאם תכניס חוטף לפינה, הדרך הכי פשוטה שלו היא להרוג את החטוף. ברצועה אפשר לראות היכן עדיין ישנם בתים עומדים, כאלה שלא נפגעו כי היו חטופים בסביבתם. לא תקפנו שם מעל הקרקע או מתחתיה".
בסוף היה זה חמאס שסגר את הפצע המדמם של משפחת גולדין והחזיר את גופת הקצין בנובמבר האחרון. סא"ל י' משוכנע שזה קרה רק משום שהארגון הבין שצה"ל קרוב למציאת הגופה בעצמו. "הוא קלט שאנחנו ממש שם, ושאם לא יחזיר הוא גם לא ירוויח את חצי גרם הלגיטימציה מהחזרת חלל שהפך לסמל", אומר סא"ל י'. "חמאס עשה זאת בלית ברירה".
להשמיד את ה"איך"
כשמדברים על תעשיית המנהרות, הקצינים הבכירים מכוונים לסביבות העיר רפיח בדרום הרצועה כבירת החפירות. "יש בדיחה שאיפה שלא תזרוק שם מקדח, תפגע במנהרה", אומר סא"ל י' - וכבר לא מחייך. "בהתחלה צחקנו, ובסוף גילינו שזה נכון. היסטורית, רפיח היא אם המנהרות. זה החל עם חטיבה שהובילה הברחות בין רפיח העזתית לרפיח המצרית, אבל יש אצלי ארכיון תת"ק בפיקוד ובו עדויות מ־1967 למנהרות שהיו סוג של מזווה תת־קרקעי. משנות האלפיים זה כבר נהיה אימפריה. כל משפחת פשע שרצתה להקים עסק מבלי לשבור את הראש חפרה מנהרה".
סא"ל ר': "רק בציר פילדלפי, לאורך 9 ק"מ, מצאנו כ־200 מנהרות, והייתי בכולן. לעיתים תמצא מנהרה אחת מתחת לשנייה, כי ככה זה כשאתה לא צריך לקבל אישורים מהעירייה. לדעתי, עתיד הסיפור יהיה שאלת הנוכחות שלנו. אם תהיה נוכחות, תהיה לנו יכולת באופן יומיומי לדגום ולבדוק חפירות. בשנייה שנצא היכולת שלהם לחפור בצורה חופשית תהיה יותר קלה. הרי ראינו בפילדלפי חפירות שהיו במרחק של 30 מטרים מעמדה מצרית. אין בלבול, המצרי ראה אותם חופרים".
סא"ל ר', מג"ד 603: "התמונה שמצטיירת היא של ארבעה פועלים עם את חפירה, אבל זה רחוק שנות אור. פה, במנהרה שאנחנו עומדים מעליה, חפרו עם קונגו. בצפון הרצועה יש מנהרה ברוחב שישה מטרים שתוכננה על ידי מהנדסים. בעיר עזה פגשנו מנהרה עם מעלית"
איתור המנהרות ברפיח הגביר את שימוש העזתים ברחפנים ובהברחות מהים. "בזהירות ובצניעות - אנחנו מבינים שהמצב בפילדלפי לא מאפשר כיום לחמאס לעבוד בחופשיות", אומר סא"ל י'. "רואים כיום מאמצים אחרים שמתעצמים, וזה מחזק את ההבנה שבתת־קרקע העניין מבחינתם מורכב. אבל אנחנו לא סומכים על אף אחד".
כיום נעשית עבודה מעמיקה להשמדת חלק גדול מהמנהרות, אם זה בפיצוצים מבוקרים, איטום בעזרת מלט ופרויקטים נוספים שמרכזים סביבם מאמץ גדול.
"אלה אופרציות הנדסיות משמעותיות", מסביר סא"ל י'. "הרפסודה הכי גדולה שנוצקה בארץ היתה בסדר גודל של 20 אלף קוב. לנו יש מנהרה שבשלושה ימים הזרימו לתוכה 12 אלף קוב. מדובר בכ־1,000 משאיות ובהשבתת מפעלי הבטון במרחב דרום, אבל זו היתה מנהרה שחייבה טיפול, כי היא איימה על ההתיישבות. אנחנו ממוקדים בהשמדת התת"ק במרחב הירוק (המרחב שנמצא בשליטה ישראלית; א"ל). זו המשימה שקיבלנו מהדרג המדיני והרמטכ"ל, אבל אין הרמטיות בתת־קרקע. אנחנו רוצים להגיע הכי קרוב, לאתר מנהרות שמגיעות למרחב ולהשמידן".
איך בוחרים איזו מנהרה להשמיד?
סא"ל י': "כמות לא מבוטלת של תת"ק טופלה. אם מכמתים זאת באחוזים, אז כשאתה פוגע ב־50% ומעלה הפגיעה הופכת למשמעותית. אנחנו פגענו בצורה משמעותית. חמאס לא עובד כמקשה של מערכת. הוא לא יכול לצאת ברפיח אחרי שנכנס לפיר בעיר עזה. הוא חייב לנוע על הקרקע. העניין הוא לא כמה קילומטרים השמדת, אלא מה הושמד. צריך להרוס את מרכזי הכובד שמערערים את הארגון. כשהשמדנו את המנהור ההתקפי, ערערנו אותו. וכשהשמדנו צמתים שמקשרים בין גדודים וחטיבות גרמנו לכך שהוא לא יוכל לנהל לחימה מסודרת. כשפגענו במפקדות התת־קרקעיות, לבכירים לא היה היכן להתכנס ולקבל החלטות בצורה מסודרת. כשחיסלנו אתרי ייצור, איפה הם ייצרו מטענים? התרכזנו במרכזי כובד מערכתיים ואסטרטגיים, ועדיין אני אומר שבשטח הירוק אני לא רוצה מטר אחד כשיר של מנהרה - וזו אמירה. כוחות צה"ל יגנו במתחם שהם בטוחים בתת־הקרקע שנמצא מתחתם".
סא"ל ר': "קל לעלות על גג של בניין, לראות בתים עומדים ולומר 'יש שם מקבץ שמאיים, בואו נסיר אותו'. בתת־הקרקע אין מאה אחוז. איום הפשיטה על מוצב צה"לי חי וקיים. הרי עכשיו המחבלים לא יהפכו לאנשים יותר טובים, והמרחק בין הקו הצהוב לקיבוצים הוא 7-6 ק"מ, שזו השקעת חפירה גדולה - בניגוד לחפירה למוצב צה"לי, שבסופה עשוי להגיע גם 'הישג' מבצעי גדול יותר. הם ינסו לפגוע בנו. אם תהיה בקרוב פשיטה לא אופתע".
רק באמצע החודש שעבר, בשטח ברפיח שנמצא בשליטת צה"ל, שישה מחבלים יצאו מתת־קרקע והתפתחו במקום חילופי יריות. "היה גשם זלעפות", סא"ל ר' נזכר באירוע. "הם נעלמו בתוך ההריסות, וכדי לא לסכן לוחמים בעזרת שתי 'פנדות' (D9 רובוטי) דחפנו את ההריסות עד שהמחבלים צצו. מחבלים הסתובבו עם נשקים בשטחנו וירו תוך כדי אירוע".
סא"ל י': "לפני המלחמה קצב חפירה ממוצע של מנהרה עמד על 11-6 מטרים ביום. הקצב הואט משמעותית, החפירה עברה לידנית, פחות מאסיבית, אבל זה לא משנה. הכוונה שלהם כעת לדעתי היא לא להגיע ליישובים. תחשוב שאם חמאס יצליח לחטוף חייל, אז חזרנו אחורה. זו מבחינתו התכלית. אם אתה חושב שהוא חופר למטרות הגנה - אני אומר שהוא עושה זאת למטרות התקפה. הוא רק לא יודע מה העיתוי".
נשארו לחמאס מנהרות חוצות גדר?
סא"ל י': "צריך להסתכל על זה עמוק יותר. לא היתה אף פשיטה מאז 7 באוקטובר ועד עכשיו מהתת"ק ההתקפי. חמאס הבין את העליונות שפותחה פה במרחב המכשול בתת־קרקע. יש פה משהו חזק, בעיקר בעולמות ההרתעה. הרי הוא חפר עשרות מנהרות התקפיות ולא עשה בהן שימוש. הוא לא תקף בעזרתן את כוחותינו המתמרנים, כי הבין שלצה"ל יש עליונות שם ועדיף לו להימנע".
בור ללא תחתית
רצועת עזה הרוסה, ובצה"ל מעריכים שגם עכשיו אנשי חמאס מנצלים את המנהרות שנותרו בידם כדי להסתתר, בטח כשעדיין ישנם סיכולים ממוקדים. שם, מתחת לאדמה, האויב מכין את עצמו ליום שאחרי.
"לחפור חור באדמה גם אתה יכול", אומר סא"ל י', ראש ענף תת־קרקע בפיקוד דרום. "בשביל לעצור את זה צריך משהו יותר מורכב, והוא לא בקומה המערכתית, הצה"לית. ההרס שגרמה הלחימה הוא כעת מצע נוח לחפירה. הרי איך תבין בכל הבלגן של שכונות שלמות ששוכבות על האדמה מי מפנה חול כדי לחלץ משהו מביתו ההרוס לבין מי שרוצה לחפור מנהרה? בעת הזו חמאס לא מפנטז על מנהרות אסטרטגיות, הוא מתכנן מהלכים שיכולים להניב יתרון טקטי ללחימה הקרובה. ואת זה הוא יודע לעשות".
סא"ל ר', מפקד גדוד 603, יודע היכן נפגוש קשיים בעתיד הקרוב. "המנהרה בעיר עזה שבה נמצא הדאטה של מודיעין חמאס היתה בעומק של 13 מטר, במתחם אונר"א", הוא מספר. "לקח זמן למצוא אותה, ובזמן שחיפשנו את הפיר נהרגו סמג"ד ומפל"ג משלדג ממארב של צלף. החשמל שאיתרנו מתחת לקרקע היה מחובר למטה אונר"א. זה האתגר. הרי לזהות סדנת חפירה באמצע שום מקום ולהגיד שאלה פעילי חמאס זה קל. לזהות פעיל אונר"א שבונה במתחם שלו מבנה שנראה על פניו רגיל זה שונה. הרי אף אחד לא ישים לב אם במקום 10 ייצאו משם 200 משאיות עם חול. הוא יבנה מנהרה במקום שבעייתי לתקוף, בגלל הלגיטימציה והדין הבינלאומי".
בזמן ששוחחנו נשמעו מדי פעם קולות ירי מעבר לגבול. איתם מגיעה גם ההבנה כי למרות שגופתו של רן גואילי ז"ל חזרה ומדברים כעת על השלב הבא ברצועה, ייקח עוד זמן רב עד שהאיום מדרום יוסר.
"התת"ק שנפגוש בעתיד לא יהיה דומה לזה שאנחנו פוגשים כיום, ולכן נהיה חייבים להשתפר", משוכנע סא"ל י'. "עובדתית חמאס מורתע, אבל השאלה היא אם יש לו ברירה, כי מבחינתו האירוע שעבר היה מוצלח. למשוך שנתיים וחצי של לחימה מול הצבא החזק במזרח התיכון - ולא משנה איך - וכל זה בתא שטח יחסית קטן, זה מבחינתו הישג משמעותי".
