חיבוק הפגישה הראשוני בין הרב יעקב מדן והרב תמיר גרנות היה מעבר לחיבוק חברי, או חיבוק בין רב לתלמידו, או בין ראשי ישיבות שמכירים מימים ימימה.
זה היה, בין היתר, חיבוק של שותפות גורל. אלישע, בנו של הרב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון, איבד את שתי רגליו במלחמת חרבות ברזל, כשמטען חבלה התפוצץ עליו ועל חבריו בעזה. סרן אמתי צבי ז"ל, בנו של הרב ד"ר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול, נהרג בימיה הראשונים של המלחמה מטיל נ"ט שנורה על ידי חיזבאללה לעבר מוצב סמוך לגבול לבנון. מאז השניים ידעו הלוויות, שבעות, דמעות עצב וגם רגעי תקווה.
"שלוש פעמים אברהם אומר 'הנני' בסיפור העקדה", סיפר הרב גרנות כשנפגשנו. "הפעם הראשונה היא לאלוהים. מוכן לוותר על הכל, כולל 'בנך יחידך'. הפעם השנייה היא לבנו יצחק, כשהמשמעות דומה. 'אני מסור אליך לגמרי'. הפעם השלישית שבה אברהם אומר 'הנני', היא כשמלאך אלוהים קורא לו ואומר 'אל תשלח ידך אל הנער'. אתה מסתכל עלי ועל הרב יעקב, אצלו נשמע 'אל תשלח ידך אל הנער'. אני לא זכיתי לקבל את דברי המלאך. זה ההבדל הקטן".
הרב מדן הקשיב קשב רב לדברי הרב גרנות, שהיה בעבר תלמידו, והחל בשחזור נרגש. "אני זוכר את אותו לילה. הייתי עם הבחורים, נתתי שיעור ופתאום ראיתי קצין מגיע. הוא לא יכול היה להגיד אם בני חי, בגלל מצבו, ונסענו לבית החולים. אף פעם לא ידעתי כמה אני אוהב את הקדוש ברוך הוא וכמה אני אוהב את הבן שלי. אתה שואל אם משהו השתנה? זה הדבר הזה. הוא שמר על בני בחיים. רגע של תחיית מתים, לא פחות מזה - כי הבן שלי שקע בשחור והצליח להרים את ראשו".
נפשם בכפם
הרב מדן והרב גרנות עומדים במרכז העלילה של "הבן יקיר לי", סרטו של הבמאי נעם דמסקי, שישודר בערב יום הזיכרון בכאן 11. דמסקי היה בכלל עסוק בהכנת סרט לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, שבמרכזו ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות, שהרב מדן עומד בראשה, אבל 7 באוקטובר שינה את התסריט.
"הרמתי טלפון לרב מדן והוא אמר 'בוא', כי אני גר קרוב אליו בגוש עציון", מספר דמסקי. "הגעתי והוא עם דמעות בעיניים, אומר: 'אם היית מתקשר דקה אחר כך, הייתי מבקש שתישאר בבית', ואז הראה הודעה שקיבל בנייד שבנו של הרב גרנות נהרג. ישבתי איתו שעה בסלון וזו הפעם הראשונה שראיתי אותו גמור. הוא איש חזק, סוג של נביא מבחינתי. ישבנו ולא דיברנו. ואז הוא אמר: 'אני מפחד. אני מפחד על ילדיי'".
הרב מדן בן ה־75 עבר הרבה בחייו. במלחמת יום הכיפורים לחם כטען־קשר בחטיבת השריון 679. באחד מקרבות הבלימה ברמת הגולן חילץ את הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) מטנק בוער ובכך הציל את חייו. את שירותו כמפקד טנק במילואים המשיך עד גיל 59, גם אחרי שנפצע בפיגוע בצומת הגוש. עד היום, אף ששילם מחיר אישי, הוא לא מוכן לשמוע על הנחות כשמדברים על שירות צבאי. גם לא אחרי שקבר שישה מחניכיו בישיבה במלחמה האחרונה.
"מלבד אלישע, יש לי עוד שלושה בנים לוחמים", הוא מספר. "אחד מהם נמצא כעת בסערת הקרב בבינת ג'בייל, והוא התחתן לפני חודשיים. יש רק סימן קריאה גדול, בלי סימני שאלה - ואגיד לך גם למה. הייתי בלבנון באזור נבטיה בימים קשים עם הרבה מאוד נפגעים מסביב. אתה יודע מה ראיתי מרחוק? את אורות קיבוץ משגב עם. כדי שהאורות שם לא יכבו, שווה לנו לבוסס בבוץ".
הרב גרנות, בן 56, היה חייל קרבי בחטיבת גבעתי. במלחמה הזו הוא שילם את המחיר הכבד ביותר, אבל למשמע דבריו של הרב מדן הוא מהנהן בהסכמה. "חודש אחרי שאמתי נפל, שאלו אותי בערך חמישה תלמידים: 'אני מאורס וצריך להיכנס לעזה, מה לעשות?'. גם אמתי היה מאורס, אז מה הייתי צריך לענות? את מה שהתורה אומרת ומה שכתוב ברמב"ם, הלכות מלכים, פרק ז': 'וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה'. זה מה שבני עשה - ומה שצריך לעשות".
הציונות הדתית איבדה הרבה במלחמה בגלל המסירות הזו. ד"ר רועי נאון ופרופסור עוזי בן-שלום, חוקרים מאוניברסיטת אריאל, מצאו שמתוך 851 חללי צה"ל שנפלו בשירותם הצבאי הפעיל מאז 7 באוקטובר עד ל-28 באוקטובר 2025, 257 היו דתיים. גם אם המספר מציג תמונה חלקית - ולא מחשיב הרוגים שלא במהלך פעילות צבאית, ובהם חיילים סדירים שנהרגו ביישובי העוטף שלא במסגרתם תפקידם - הוא עדיין ממחיש את מידת ההקרבה.
הרב מדן: "אני לא מרגיש נוח עם סטטיסטיקות של מוות מגזרי. אני אומר לכולם 'כתף אל כתף, עם ישראל'. לא מוכן להגיד שלציונות הדתית יש ככה ולכם ככה. זו לא השפה ולא החשיבה. אתה לא תאמין, אבל אני מלמד בין השאר תנ"ך ויש לי חוג קבוע לפלוגה שלי ממלחמת יום הכיפורים. אף פעם לא עשינו הפרדה מי עם כיפה ומי בלי, כי כשאתה נלחם השאלה נעלמת".
הרב מדן: "אני לא מרגיש נוח עם סטטיסטיקות של מוות מגזרי. לא מוכן להגיד שלציונות הדתית יש ככה ולכם ככה. זו לא השפה ולא החשיבה. כשאתה נלחם, ההפרדה נעלמת"
הרב גרנות: "עם אמתי בטנק היו שלושה חבר'ה שבינם לציונות הדתית אין קשר, ורגע אחרי שקמנו מהשבעה, אשתי ואני קיבלנו החלטה ללכת לנחם משפחות ברדיוס של גוש דן. חלקן הגדול לא היה מהציונות הדתית. למה בכלל לעשות חשבון כזה?"
כי ממול רבים שמים את "אחים לנשק", שאומנם לחמו במלחמה, אבל עוררו סערת סרבנות לפניה. אתה מאלה שכועסים עליהם?
הרב גרנות: "יש אירוע שצולם ושווק על ידי אחים לנשק. מסיבת עיתונאים והקראת מכתבים שלא נתנדב ונפסיק התנדבות, שצוטטו על ידי גדולי אויבינו וגרמו נזק עצום. האם כל אנשי אחים לנשק רעים? לא, יש רבים שאני מכיר והם פטריוטים ואוהבי ישראל. אבל הם עשו טעות וגרמו נזק, וכמו כל יהודי הם יכולים לעשות תשובה ולעמוד מול המיקרופונים ולהגיד 'טעינו, מתחרטים'. אי אפשר להשתמש בצבא ככלי פוליטי, גם אם אתה בטוח שאתה צודק ומקדם ערכים. ברגע שיכירו בחטאם ויעשו תשובה, אז כל הזכויות הגדולות, ויש להם כאלה, ייזכרו להם".
"המפלגות מתפרנסות מחילוקי דעות"
אצל שני הרבנים, החיבור בין דתיים לחילונים חשוב במיוחד. הרב גרנות הוא ראש ישיבה שממוקמת בדרום תל אביב, ואילו הרב מדן חיבר בתחילת שנות האלפיים, יחד עם פרופסור רות גביזון ז"ל, את "אמנת גביזון־מדן", שביקשה להסדיר את יחסי הדתיים והחילוניים, אבל לא הגיע לשלב מעשי.
"התאכזבתי שהאמנה לא הצליחה, אבל בכנסת כולם אוהבים לדבר וכולם היו בעד - ואף אחד לא נקף אצבע", אומר הרב מדן. "המפלגות מתפרנסות מחילוקי דעות ולא מאחדות".
ב־2026 אנחנו רחוקים מאחדות.
הרב גרנות: "בתוך עמי אני יושב וגר בתל אביב. מצבנו יותר טוב מבשאר העולם. יש שיתופי פעולה וחברות וערבות בחברה האזרחית, בחינוך, בארגונים, בשדות שנעלמים מהתקשורת והפוליטיקה, שמרוויחות מהפילוג. אני חווה את הפערים האלה. חבריי מגיעים או משכונה שרובה מצביעי ש"ס, או ממרכז תל אביב, שם מצביעים בין יאיר גולן ליאיר לפיד, חוצה איזנקוט. זה לא שאין בעיות ואין מה לתקן, אבל מיקוד התיקון צריך להיות בשיח הפוליטי והתקשורתי".
כרב בתל אביב, אתה לא מרגיש שחוששים שאנשים כמוך, חובשי כיפה, באו לגנוב את העיר?
"אני נתקל מדי פעם בחרדה, אבל היא לא נפוצה. היא מצויה בעיקר אצל גורמים קיצוניים ובאחוזים קטנים, שכרגיל עושים רעש. אלה לא צעירים, אלא הדור המבוגר יותר, או דתל"שים שנושאים מרורים מהבית. כשחרדה מנהלת אדם ומשתקת, זו מחלה קשה גם כשהיא במאה שערים וגם בתל אביב. אנחנו מצידנו צריכים לא לאיים ולא לכפות, אבל כשכנים אנחנו יכולים להציע. למה שבתל אביב לא ילמדו יהדות ויבררו את הזהות? אם מישהו מפחד, שיבדוק את עצמו. בדרך כלל אצלו משהו לא שלם ומגובש".
הרב גרנות: "'אחים לנשק' צוטטו על ידי גדולי אויבינו וגרמו נזק עצום. אי אפשר להשתמש בצבא ככלי פוליטי. ברגע שיכירו בכך ויעשו תשובה, כשיגידו 'חטאנו', גם הזכויות הגדולות שלהם ייזכרו"
אני, ממקומי, רואה דברים אחרת מכם.
הרב גרנות: "אצל הדור המבוגר יש מתח יותר גדול, אבל כשאני מסתכל על גילאי 30-20 - הקרבה גדולה. אתמול, בחבורה שפגשתי, היה אחד מבכירי רשת סטימצקי, ואחרי שדיברנו על כך שצעירים כיום לא קוראים ועסוקים ברשתות חברתיות, הוא אמר 'אני רוצה לעודד' וסיפר על עלייה עצומה בשלושה תחומים: ספרות שואה; ספרות מלחמה, חיילים וחטופים; וספרות על מדע ויהדות. הקונים העיקריים, לדבריו, הם צעירים, ומי שנכנס לסטימצקי הם בוודאי לא רק צעירים דתיים. אני לא אומר שכולם רוצים להיות הרב מדן, או תמיר גרנות. אבל הם מבקשים זהות, שורשים ואמונה".
הרב מדן: "אני טיפה מסויג. לא הייתי מדבר היום כל כך על חיבור לשורשים, אלא יותר על שילוב ידיים. אני מסויג מההבנה שמחר אנחנו 'מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'. אני גם לא מצפה. ממרום גילי, אם אצא מהעולם כשיגיעו 120 שנותיי ואדע שאנחנו יותר מחוברים, אהיה מרוצה".
מהכיכר לחווה
ב־25 בנובמבר 2023, אחרי הגל הראשון של שחרור החטופים משבי חמאס, הגיע הרב מדן לכיכר בתל אביב ונאם בעצרת המונים. הוא ידע שיהיה שונה בנוף - ושגם הטון יהיה אחר.
"הגיעו אלי הביתה ורצו להקליט אותי אומר שאני בעד הסכם עם חמאס והפסקת אש. את זה לא הוציאו ממני", הרב מחייך. "לא הייתי שם בשום פנים ואופן, אבל הגעתי לעצרת, ואנשים חששו מדברים שאומר. כתבתי אותם מראש והראיתי למארגנים. אמרתי 'אם אתם לא רוצים, אין בעיה'. ביקשו 'תשנה פה, תשנה שם, בכל זאת תל אביב'. אמרתי 'לא. מה שאני אומר זה מה שאני חושב'. הסכימו. זה לא היה להם פשוט שאני הולך לדבר כמו מתנחל, אבל אמרתי על הבמה שחוזרים להילחם ולהשמיד, כי רק ככה נשבור את חמאס ונקבל את כל החטופים. היה נדמה שאני מסכן את חיי, אבל אנשים בכיכר צעקו 'אחים, אחים'".
הרב מדן: "הגעתי לעצרת חטופים ואנשים חששו מדברים שאומר. המארגנים ביקשו: 'תשנה פה, תשנה שם, בכל זאת תל אביב'. לא היה להם פשוט שאדבר כמו מתנחל. בסוף הם הסכימו"
הציונות הדתית נתפסת בשנים האחרונות אצל רבים כקיצונית, משיחית, שרק הולכת עוד ועוד ימינה. לפעמים זה גם הקשר הבלתי נפרד בינם לבין נערי הגבעות ביהודה ושומרון, קשר שלא תואם את הלחן המחבר שמנשב מהרבנים.
"זה קשה לכולנו", אומר הרב מדן, תושב גוש עציון. "אני מאמין שבשותפות כל הגורמים, ניתן לפתור את הבעיה כיוון שאני מסתובב בשטח והמציאות שונה. האחוז שאנחנו מדברים עליו הוא פרומיל. אני אחרי שיחה עם אלוף הפיקוד, והוא אמר שמדובר בגרעין של עשרות אנשים שנחשבים למתסיסים. אספר לך סיפור: אני אוהב את החוות האלה ופגשתי שם אדם שב־15 השנים האחרונות היה בצמרת המוסד, קיבוצניק מהשמאל שבשמאל, שהגיע לשם במטרה 'לדוג' נוער גבעות. הוא הביא אותם לגיוס והם הפכו לחיילים מעולים. כבוד לי להיות ליד אחד כזה".
הרב גרנות: "זו תופעה סוציולוגית. זה נוער שמרגיש כלוא, שנפלט ממערכת חינוך שבה לא מצא את עצמו, אבל הוא לא הלך לסמים או לפאבים, אלא לחזית של האידיאליזם, התיישבות כמו לפני מאה שנה, הקמת יישובים בשעה שהם רואים את ארץ ישראל נכבשת על ידי ערבים. אז בתוך העולם הזה, שהוא כמעט ללא הנהגת מבוגרים ועם כוחות צעירים אדירים, יש גם התפרצות בלתי נשלטת, כאוס. לכן צריך עבודה חינוכית וחברתית, ושימת גבול במקום שיש פשיעה ופעולות לא מוסריות. השיח נגדם רק מגביר את רצונם למרוד ולא עוזר. צריך לחבק, כי יש תוכניות פלסטיניות להשתלטות על השטח, ובחוות האלה עושים עבודה טובה".
הרב גרנות: "נוער הגבעות נפלט מהמערכת, אבל לא הלך לסמים, אלא לחזית האידיאליזם. בעולם הזה, ללא הנהגת מבוגרים, יש התפרצות בלתי נשלטת, כאוס, לכן צריך עבודה חינוכית וחברתית"
מנהיגים כמו בצלאל סמוטריץ' לא עוזרים להרגיע.
הרב מדן: "נכון שלסמוטריץ' יש כמה 'שפיצים', אבל הוא עושה דברים טובים ויש לו כוונות טובות. אני מבין שיש הסתייגות ממנו, אבל הוא פוליטיקאי בעל מעלות רבות".
הרב גרנות פחות רוצה להתמקד בשמות ויותר במבנה הפוליטי. "האופן שבו הפוליטיקה צריכה להתנהל", דייק. "אני מסכים שהציונות הדתית עושה פעולות טובות, אבל אגיד מה הדרך שבה צריך ללכת. האסטרטגיה בשנים האחרונות דיברה על ניצחון. ימין על מלא שמנצח שמאל על מלא. אני מציע למי שמגדיר את עצמו 'ימין', לדבר במונחי 'הובלה' ולא 'ניצחון'. הימין הלאומי, היהודי, טוב שהוא מוביל - אבל תנהיג, תרחיב את המניפה, צרף כוחות, דבר דיבור לאומי. אל תגיד 'ארכיב מחנה שיכריע את המחנה השני'. תיצור שיתופי פעולה. במקומות שאפשר - תתפשר. ובמקומות שאסור - אל תתפשר".
היית רוצה להיכנס לפוליטיקה?
"לא, כי שם לא נמצא כוחי".
לתת כתף ולב
שני הרבנים תומכים כמובן בימין, אבל מתקשים לעכל את חוק הגיוס העומד על הפרק, בטח כשילדיהם קורסים תחת העומס. "הייתי שמח אם מפלגות המרכז, אנשים ברוח של בני גנץ, היו מצטרפות לממשלה. אבל תראה איך תקפו אותו, והיום הוא לא עובר את אחוז החסימה בגלל שהעז לחשוב אחרת", אומר הרב מדן. "אם היו נותנים כתף, אז היו מקבלים את המפלגות החרדיות, אבל מבלי שתהיה להן זכות וטו. אני מחכה ליום שבו כולם יבינו שגיוס הוא מצווה, גם אם צריך לסגור את הגמרא. זה הולך לאט מדי, לצערי, קצב של שישה קמ"ש".
הרב גרנות: "הציבור החרדי נפלא, אבל מצבו החברתי קשה. המנהיגים האמיתיים לא יכולים לפתוח פה, פן יבולע להם. צריך לעזור, להושיט יד, לא לשרוף גשרים אלא לחבר. הציבור החרדי צריך לשמוע אהבה והערכה. שצה"ל רוצה אותו ובונה בשבילו מסגרות. אם היתה הנהגה פוליטית במרכז או בשמאל שאומרת 'אנחנו מצטרפים ומונעים וטו חרדי', אז היו מוצאים הסדרים נכונים והממשלה לא היתה מממנת את אי־הגיוס. אני אומר בביטחון שנשען על היכרותי עם הציבור החרדי, שאם יהיה דיבור באהבה ומסגרות והכרה בערך של העולם החרדי, תוך זמן קצר נראה שינוי משמעותי. אף פעם לא יהיה גיוס של מאה אחוז, גם לא שמונים, אבל תוך כמה שנים אפשר להגיע לחמישים אחוז. לא שוויון, אבל שיתנו יד. תקימו ישיבות באזורי הספר ותשלחו חבר'ה שיעשו משמרות".
אחת הבעיות של החרדים בצבא זה שירות לצד נשים. מה דעתכם בסוגיה?
הרב מדן: "אני בפירוש עם החרדים, אבל עם הבדל אחד. לא מתנגד לגיוס נשים, זה אפילו חשוב - אבל ביחידות נפרדות. יש תפקידי לחימה בהפעלת טילים, במסוקים, תפקידים לא פחות חשובים ממי שמסתער, והם מתאימים לנשים. אבל לערבב זה ממש לא טוב, אם אני משתמש במילים צמחוניות".
הרב גרנות: "אני כל הזמן צריך להתנהל בין מה שאני חושב ומלמד לבין העמדות האחרות במדינה. אני בשום אופן לא חושב שצריך לחנך את כל העולם. במקום שיש תפיסות אחרות, צריכים לכבד זה את זה, ובמקומות שיש ממשקים, צריכים פשרות. אישית, אני חושב שבנות לא צריכות לשרת בקרבי. הן יכולות לעשות תפקידים בשירות לאומי ובשירות צבאי שהם בעלי ערך משמעותי ולא דורשים את מיצוי הכושר גופני, שלא מתאים למבנה האנטומי ולכוחותיהן. כמו תמיד, יש יוצאות מהכלל, אבל באופן כללי זה משבש את המערכת וגורם להורדת הסטנדרטים. לגבי יחידות שמותאמות לנשים אין לי התנגדות. לא אשלח אליהן את הבת שלי ולא אמליץ לתלמידות שלי, אבל אם אחרות רוצות, זה לגמרי לגיטימי. לגבי חרדים - צריך לכבד ולאפשר, אבל בלי הגזמה. אי־אפשר להבטיח לחרדי שגם כשיהיה אלוף־משנה הוא לא יפגוש בחורה".
ניצחון הנצח
נפגשתי עם שני הרבנים יומיים אחרי שאלישע, בנו של הרב מדן, אב לשישה, עבר עוד ניתוח בארה"ב. אלה ימים שלא ברור אם המלחמה שאליה שלחו את ילדיהם השיגה את מטרותיה, או שבסוף אלה אינטרסים אחרים שיקבעו לאן פנינו מועדות.
"רצון זה עניין אחד ומציאות היא עניין אחר", מודה הרב מדן. "זה תלוי לא רק בנו. יש אינטרסים אמריקניים ואירופיים, וכשהחלטנו לכרות ברית עם ארה"ב עשינו שיקול נכון, אבל ידענו שיהיו מחירים. אנחנו משלמים אותם ומתפללים שבסופם הקב"ה יוביל לניצחון גדול. אם זה ניצחון מוחלט, זה לא תלוי בנו".
יש בכלל דבר כזה "ניצחון מוחלט"?
הרב גרנות: "השימוש במונח 'ניצחון מוחלט' הוא טעות, ומראש לא היה צריך להציב יעד כזה. אפשר להתפלל, כי הקב"ה יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל בני האדם מוגבלים ולא שולטים בעולם ובתוצאות. כשמנהיג אומר 'ניצחון מוחלט', הוא מבטיח משהו שהוא לא יכול לקיים ויוצר ציפייה שאי אפשר לעמוד בה. לכן ישנן אכזבות. חייבים להיות צנועים".
הלנצח נאכל חרב?
הרב מדן: "עד האפיפיור פיוס ה־12, הרושם היה שלעולם לא נגיע לידי פיוס עם הנוצרים. אחרי קום המדינה התברר שהדבר אפשרי. בעיקר עם האוונגליסטים, אבל לא רק. אני מאמין שזה אפשרי גם עם האסלאם, למרות שכרגע זה לא נראה באופק. הדברים האלה באים בהפתעה, והפתעה כזו היא לדעתי פחות מתחיית המתים".
הרב מדן מספר שכבר תקופה ארוכה, כשבניו בחזית, הוא נרדם בעזרת כדורי שינה. אלה ימים קשים לעם ישראל, בטח כשיום הזיכרון מתקרב וכשגם השנה התווספו שמות וקברים חדשים לחלקות הצבאיות.
"קח את תולדות עם ישראל ותראה את הקשיים שעברנו", ביקש הרב מדן. "את התלמוד הבבלי מעטרים פירושיהם של בעלי התוספות, שחלק גדול מהם נרצחו על קידוש השם במסעי הצלב. תראה מה יצרו. רבי יוסף קארו, מחבר 'שולחן ערוך', היה ממגורשי ספרד. בתקופות קשות היו פריחה וצמיחה, וזה לא שאנחנו מחפשים אותן. אנחנו מלאים עד גדות הלב בצער, אבל יחד עם זאת, התקופות האלה לא גררו אותנו חלילה לייאוש".
