"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

אידיאליזם מעוות בשם אהבת הארץ: על המיעוט הבעייתי ביהודה ושומרון

אלימות לאומנית מצד יהודים היא עיוות מוסרי ונדרשת אכיפה ברורה לצד שמירה על ערכי ההתיישבות • על החברה הישראלית מוטלת האחריות שלא לצייר את דמות ההתיישבות בדמותם של הקיצוניים

,עודכן
0השמעה
עימותים בין כוחות הביטחון לצעירים על רקע פינוי מאחז לא חוקי בגוש עציון. צילום: חיים גולדברג/פלאש90

ימים לא קלים עוברים על מדינת ישראל. אנו מצויים בשעות הרות גורל, וגדולתם של החברה הישראלית ושל חיילי צה"ל היא מקור לגאווה ולהודיה עמוקה. אך לצד הנופלים במערכה והנפגעים מן הטילים, אנו נאלצים להתמודד עם תופעה קשה וכואבת המתרחשת בתוך ביתנו פנימה -אנרכיה ופשיעה לאומנית בתוככי יהודה ושומרון.

עימותים בין פלסטינים לישראלים הלילה בבנימין// רשתות ערביות

מתרחש כאן ערבוב מסוכן בין מותר לאסור, מערכת ערכים שאיבדה את מצפנה המוסרי, אידיאליזם מעוות וחסר רסן בשם אהבת הארץ וההתיישבות. בעיני אותם "אידיאליסטים", חדירה לכפר פלסטיני, שריפת רכוש, פגיעה בתושבים ואף התגרות בכוחות הביטחון הפכו כמעט לשגרה.רבים בתוך ההתיישבות מעדיפים לעצום עיניים אל מול האלימות, או להכחישה. יש המתנגדים לאלימות אך חוששים להביע את קולם. השתיקה אינה ניטרליות. היא שותפות.

חיבור עמוק לארץ

עם זאת, המציאות מורכבת. לצד אותם פורעים, קיימים מתיישבים ובוני חוות המבטאים במסירות נפשם חיבור עמוק לארץ ישראל בדומה לראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. משפחות אמיצות, החיות בתנאים קשים, מתוך תחושת שליחות לביסוס ביטחונה של ההתיישבות ושל מדינת ישראל כולה. מי שעמד על מרפסת חווה הצופה על מרכז הארץ מבין היטב את חשיבות האחיזה הזו בקרקע.עם ישראל זקוק לכוחות הללו, ואנו מברכים עליהם.

מתיישבים ופלסטינים בעימות ביהודה ושומרון,צילום: אי.אף.פי

אבל מיד נדרש לומר בצורה חדה וברורה: אין כל אפשרות, לא למדינה ולא להתיישבות, להצדיק, להעלים עין או אפילו לקרוץ לעבר קבוצות שלוקחות את החוק לידיהן ופוגעות בחפים מפשע. התגרות בחיילים, פגיעה במתקנים ביטחוניים והתעללות בבני אדם - אין בהן שום יכולת להכיל אותם מוסרית וחוקית. זהו קו אדום.

בעיה ערכית

דווקא בימים קשים אלו, כאשר ישראל עומדת על נפשה בכל החזיתות הצבא נדרש להפנות כוחות לטיפול בפשיעה יהודית. אין עיוות מוסרי מזה. זו אינה רק בעיה ביטחונית - זו בעיה ערכית עמוקה. על רקע אירועי האלימות, נשמעו קולות ברורים מצד רבנים ואנשי ציבור, שמזהירים מפני הסכנה למפעל ההתיישבות. הם צודקים.

חמור מכך, לא ייתכן שנערים צעירים חסרי שיקול דעת וגבולות הם שיעצבו את מדיניות הביטחון וההתיישבות ביהודה ושומרון. לא ייתכן שאידיאולוגיה קיצונית, המגובה לעיתים בלשון תורנית, תיתן רוח גבית לאלימות. זו אינה אהבת ארץ ישראל, אלא עיוות שלה. עיוות המסכן את כולנו ופוגע פגיעה מוסרית קשה בהתיישבות.

האחריות לאכוף

אנחנו היושבים והמיישבים את חבלי יהודה ושומרון מזה עשרות שנים מרגישים חובה להוקיע כל גילוי של אלימות. מסירות נפש על ארץ ישראל היא זכות גדולה אך היא יכולה להתקיים רק על יסודות של מוסר פשוט וברור, מוסר של תורה.

התיישבות (ארכיון). חשובה מאין כמוה,צילום: ללא

הציונות הדתית היא תנועה אידיאולוגית גדולה, בעלת חזון רחב ותובעני. כידוע, תמיד קיים פער בין אידיאולוגיה למציאות.
אולם כאשר הפער ביניהם גדול מדי, האידיאולוגיה חדלה לפרש את המציאות והופכת לתודעה מסוכנת. נדמה כי אנו מתקרבים לרגע הזה. אנו גאים ובצדק בנוער האידיאליסטי שלנו: בתורמי הכליה, בלוחמים, במתנדבים, ובכאב גם בנופלים. אך לא נוכל להשלים עם "הישגים" של פגיעה בחפים מפשע.

על ממשלת ישראל מוטלת האחריות לפעול: אכיפה, מעצרים, כתבי אישום. לא גינויים ריקים - אלא מעשים. על החברה הישראלית מוטלת האחריות שלא לצייר את דמות ההתיישבות בדמותם של הקיצוניים. דווקא כיהודים יראי שמיים, אנו נדרשים להמשיך לחיות בשכנות ללא אלימות גם כשהדבר קשה, גם בזמן מלחמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר