הרב גרנות באירוע לציון תשעה באב: ״המשימה שלנו - לבנות בית משותף שכולם ירגישו בו בנוח״

מאות בני אדם השתתפו אתמול (שני) באירוע ייחודי: ״איך סלעים נשברים״ ליל תשעה באב בעיר דוד בירושלים. המשתתפים נפגשו מול שרידי החורבן בגן הלאומי לסיור, לימוד ושיח על הציר שבין השבר האישי לתיקון ולתקווה הלאומית.

האירוע נערך בהשתתפות הרב ד"ר תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול ואביו של סרן אמיתי גרנות ז״ל, שנפל ב-15 באוקטובר 2023 בצפון, ואדריכלית שירה שפירא, מנהלת תשתיות מורשת במשרד המורשת ואימו של סמ"ר ענר שפירא ז״ל, לוחם סיירת הנח״ל, שהציל אנשים שברחו ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר והסתתרו במיגונית סמוך לרעים.

הערב נפתח בקריאת מגילת איכה על ידי הרב ד"ר תמיר גרנות. לאחר מכן, סיגי כהן, אמו של אליה כהן החטוף בעזה, התפללה למען שחרור החטופים ואמרה: ״בית המקדש נחרב משום שנאת חינם. החורבן הפרטי שלנו נמשך עשרה חודשים. אולי זה הזמן לחשוב איך אנחנו יכולים להתאחד ולהצמיח שיח מאחד״.

"אנחנו מקימים את הבית השלישי, אבל בדרך צריך לבנות את הבית המשותף", אמר הרב ד"ר תמיר גרנות. המשימה הגדולה שלנו שנבנה כאן בית משותף שכולם ירגישו נוח בו. בית שיש לו אדמה משותפת וכל אחד ירגישו שהם רוצים להיות שותפים בבניין הבית. מסירות הנפש היא תכונה מרוממת שהיא באה עם אהבת חיים עזה. אמיתי כתב: ״אני אוהב את החיים ורוצה לעשות את זה בקדושה. בשביל זה צריך עוצמה פנימית. אנחנו מוכנים למסור את נפשנו למען עם ישראל. אני פה בשביל מטרה גדולה ממני״. הוא אמר לרוני ארוסתו שאנחנו נתחתן ביציאה הקרובה שלי הביתה״.

ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, אמר כי ״בכל אובדן ובכל אבל יש גם הזדמנות לחשבון נפש. הכאב הגדול והיגון העמוק מביאים איתם אפשרות נדירה לעצור לרגע, לעכל את גודל הפצע שנפער בחיינו ולנסות להביט קדימה אל החיים שבעקבות אותו אובדן ולאחריו. ומה שנכון ברמה האישית, נכון בהקשר זה פי כמה ברמה הלאומית. מתוך האבל הגדול, המשותף לרבים בעמנו, האבל על חורבן שנולד ממחלוקת, צומח גם ציווי חשוב ומחייב מאין כמוהו: ללמוד מעברנו כעם, להכיר את המחלוקת שקרעה אותנו, ולעשות הכול כדי להניח כאן יסודות משותפים ומחברים לעתידנו".

"בכל שנה, כאשר מתקדש עלינו תשעה באב אנחנו מדברים על סכנותיה של שנאת חינם ונזכרים באסונות הגדולים שהביאה עלינו. אנחנו זוכרים, אנחנו מזכירים, אבל שאלה גדולה נותרת בעינה: האם אנחנו גם מפנימים? האם החברה בישראל באמת מבינה, האם כולנו מבינים היטב כי איחוי הסדקים וריפוי השסעים, הם תנאי הכרחי להמשך קיומנו כעם? השאלה הזו מקבלת משנה תוקף מאז מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר".

"באותה שבת נוראית של שמחת תורה קיבלנו כולנו הוכחה מוחשית לאן יכול להוביל אותנו הפילוג שבינינו וכיצד ניצלו אותו אויבינו האכזריים. מתוך האסון הבלתי נתפס שחווינו חייב לצמוח מאמץ משותף אשר לו מטרה מרכזית: אחדותנו כעם. ממש כפי שמשקפת לנו מגילת איכה, הבחירה בין האפשרויות קיטוב או שותפות נתונה בידינו", אמר ליאון." לצד המחלוקות וחרף השוני, שתמיד ימשיכו ללוות אותנו, עלינו לזכור היטב את הלקח החשוב: אחים אנחנו - ותמיד נהיה. עלינו להרבות באהבת חינם, ולהושיט יד מפייסת איש לרעהו מתוך הבנה ברורה כי לא ניתֶן להחריב את ביתנו בשלישית.

"גם בערב הקדוש והמיוחד הזה, אנחנו זוכרים את מאה וחמישה עשר אחינו ואחיותינו, היושבים במחשכים ברצועת עזה כבר למעלה מעשרה חודשים ומייחלים לשובם הביתה במהרה. כולנו נושאים תפילה להחזרתם וכולנו מקווים ומאמינים בכל ליבנו כי מתוך החורבן והאבל הגדול שחווינו כחברה, יצמחו לנו גם נחמה ותחושת התחלה חדשה״.

שירה שפירא, מנהלת תשתיות מורשת במשרד המורשת ואימו של סמ"ר ענר שפירא ז״ל, סיפרה: ״זה מאוד מרגש להיות פה בערב הזה. ענר היה מאוד ירושלמי. הוא אהב את ירושלים, הביטוי האולטימטיבי מבחינתו היה לכתוב ולשיר על ירושלים. הוא אהב את המורכבות הירושלמית. זה דור שלם שראינו באותה שבת ב-7 באוקטובר והתגלו סיפורי גבורה ואומץ עילאיים. חיים בתוכנו אנשים שיש להם יכולות מדהימות. יש יכולת וחוסן לחברה שלנו. לגבי ענר, הוא עשה את מה שהוא חשב שצריך לעשות. התמצית של הרגע במיגונית עם הרימונים התחברו יצירתיות, חוסר קבלה של המציאות כפי שהיא ורצון לשנות אותה. מה שהניע אותו זה להיות אדם וכך גם באירוע של המיגונית״.