האם ארה"ב יכולה להשמיד המתקן בהר המכוש?
הדיווחים אתמול ברשת CNN וב"וול סטריט ג'ורנל" עלהעברת עשרות אלפי צנטריפוגותולפחותחלק ממאגר האורניום המועשרשבידי איראן ל"הר המכוש", מעמידים בסימן שאלה את הביטחון, שגבל לעיתים ביהירות, ששרר בירושלים ובוושינגטון אחרי המלחמה הקודמת. ואולי, גם את הפזיזות במלחמה הזאת.
כשבועיים לאחר שהסתיימה מלחמת 12 הימים נגד איראן בשנה שעברה, תדרך גורם עלום שם שזוהה כ"בכיר ישראלי", לצד גורמים נוספים הבקיאים בממצאי המודיעין, שורה של עיתונאים זרים בוושינגטון. המסר שביקשו להעביר היה מרגיע: אומנם חלק ממאגר האורניום המועשר של איראן שרד את התקיפות, אך אין מקום לדאגה. האתר שבו הוא קבור עמוק מדי מכדי שאיראן תוכל לחלץ אותו, וכל ניסיון כזה יתגלה "כמעט בוודאות" ויאפשר לתקוף שוב.
חיל האוויר תוקף באיראן (ארכיון) // דובר צה"ל
הבכיר הרחיק לכת, וקבע כי בניגוד להערכת יושב ראש סבא"א רפאל גרוסי, שסבר כי חלק מהמאגר הועבר מאיספהאן עוד לפני התקיפה, דבר לא הוזז ממקומו. הוא חזר ואמר כי ישראל תזהה מראש כל ניסיון איראני לחלץ את החומר מבטן האדמה, שכן פעילות כזו כמעט בלתי אפשרית להסתרה מפני לווייני הריגול של ישראל וארה"ב, וכי גם אם תתרחש, יהיה די זמן לתקוף שוב את המתקנים ולסכל אותה.
הסוכנות לאנרגיה אטומית איבדה גישה אל החומר המועשר
מאגר האורניום המועשר של איראן עומד על כ-440 ק"ג של חומר שהועשר לרמה של 60%, כשהכוונה היא לשיעור האיזוטופ הבקיע שבתוכו. הרמה הצבאית, כלומר כזו שממנה אפשר לעצב ליבת מתכת שתותקן בתוך מנגנון נפץ ותשוגר בטיל, עומדת על 90%. אלא שמרבית עבודת ההעשרה נעשית דווקא בדרגות הנמוכות, ולכן המרחק מ-60% ל-90% קצר ביותר. לפי הערכת סבא"א, הכמות הזאת מספיקה לאיראן כדי להחזיק, בתוך שבועות, בחומר בקיע לכ-10 פצצות גרעין.
מאז המלחמה בשנה שעברה לא ניתנה עוד לפקחי הסוכנות הבינלאומית גישה אל החומר, ומאז איבדה סבא"א את היכולת לאמת את מיקומו ואת מצבו, מצב שהיא עצמה הגדירה כ"מקור לדאגה חמורה". להערכתה, לפחות מחצית מהמאגר קבור במתחם המנהרות התת-קרקעי שליד המתקן הגרעיני באיספהאן, שנחשב זה מכבר לאתר האחסון המרכזי של האורניום המועשר ברמה גבוהה. המתחם הזה הותקף בטילי טומהוק במהלך המלחמה והכניסות אליו נאטמו. לפי צילומי לוויין, לא נעשה מאז ניסיון איראני להיכנס אליו.
הגרסה הישראלית שנמסרה בתדרוך אז תאמה במידה רבה לקו שהוביל הממשל האמריקני אחרי המלחמה: תוכנית הגרעין האיראנית "הושמדה כליל" (obliterated), ואין עוד ממה לחשוש. עד כמה נחוש היה הנשיא בעניין אפשר ללמוד מספר חדש שיצא לאחרונה, ולפיו התרגז טראמפ על סגנו ג׳יי.די. ואנס, שהיסס לחזור על המילה בריאיון טלוויזיוני ואמר שאינו בטוח מה ההבדל בין "ניזוקה קשות" ל"הושמדה". "כולם צריכים לומר את המילה הזאת", אמר טראמפ לפי הספר, "פשוט לחזור על מה שאני אומר. הושמדה. הושמדה".
כעת, בשונה מלפני שנה, מנסים בישראל לשדר דווקא דאגה מגורל האורניום המועשר, ומדגישים שהותרתו בידי איראן היא קו אדום. בממשל האמריקני, לעומת זאת, ממשיכים לדבוק רטורית בקו של השנה שעברה, גם אם לא בשולחן המו"מ: טראמפ מתאר את המאגר כ"אבק גרעיני", ביטוי שנועד להמעיט בחשיבותו. הנשיא שב ומדגיש כי לארה"ב "עיניים" שצופות באתר סביב השעון באמצעות לווייני הריגול, וכי דבר לא הוזז ממקומו מאז התקיפה.
פרטי המתקן ב"הר המכוש" מעולם לא נחשפו
זה מביא אותנו לעלייתו הפתאומית לשיח הציבורי של "הר המכוש", תרגום של הכינוי שלו באנגלית Pickaxe. מדובר במתחם מנהרות תת-קרקעי החצוב בצלע הר, כקילומטר וחצי דרומית למתקן ההעשרה בנתנז שבמרכז המדינה. החפירות בו החלו עוד ב-2020, לאחר פעולת חבלה שיוחסה לישראל במתקן להרכבת הצנטריפוגות בנתנז, והוצדקה על ידי האיראנים כתחליף לו.
הר המכוש נחשב לאחד האתרים שעליהם יש למערב מעט מן המידע. פקחי סבא"א מעולם לא הורשו להיכנס אליו, וטהרן דחתה בעקביות את שאלות הסוכנות על טיבו. בניגוד לפורדו, שאת מבנהו הפנימי הכיר המערב הודות לתרשימים שחשף המוסד מארכיון הגרעין האיראני ב-2018, על הר המכוש כמעט אין מידע פומבי, ושרטוטים של פנים המתקן מעולם לא נחשפו.
מה שהחזיר את ההר לכותרות היו תצלומי לוויין שפיענח המכון האמריקני למדע וביטחון בינלאומי (ISIS), שחשפו תנועת כלי רכב ומשאיות בכניסה לפתח המנהרות, עבודות לחיזוקן והתרחשות ערה סביבו. בניגוד לשאר מתקני הגרעין של איראן, שנפגעו קשות ובהם שבתה הפעילות, הר המכוש לא נפגע כלל בשנה האחרונה, ובעוד בהם כמעט לא נראית תנועה איראנית, זה לא המצב כאן.
בלי פגיעת הדף - הנזק יעכב את איראן רק זמנית
אך האם תקיפה שם בכלל אפשרית? לפי הערכת ISIS, המתקן קבור בעומק של לפחות 100 מטרים תחת ההר, ובחלל שנחצב בו יש די מקום לא רק להרכבת צנטריפוגות, אלא גם לאתר העשרה לרמה צבאית ואף לפעילות הרכבה של רכיבי נשק.
לשם השוואה, אולמות ההעשרה בפורדו קבורים בעומק של 80 עד 90 מטרים בלבד מתחת לפסגת ההר שמעליהם. את המתקן בפורדו תקפה ארה"ב במספר פצצות "מפצחות בונקרים" מסוג GBU-57, שכוונו לתשתית האוורור שלו, בניסיון לחדור עמוק דיו במעבה ההר ולהשמיד את אולמות ההעשרה עצמם, שבהם פעלו הצנטריפוגות המתקדמות של איראן.
במכון מצביעים על כך שכמו בפורדו ובנתנז, קווי החשמל העיליים ופירי האוורור הם נקודות חולשה שעשויות לאפשר פגיעה בו. בנוסף, לפי תצלומי לוויין עדכניים, הכניסות המערביות למעבה ההר נותרו פתוחות ועשויות לאפשר פעולה קרקעית להשמדתו - בניגוד לאיספהאן שם דרושה פעילות הנדסית נרחבת כדי לאפשר גישה לתוכו. תקיפה של הכניסות הללו, כך לפי ISIS, בלי הדף שיחדור אל לב המתקן, "תעכב את איראן זמנית בלבד".
טראמפ עצמו נשאל שוב ושוב על הר המכוש, והדף את השאלות בהבטחה לתקוף אותו. בריאיון בתחילת השבוע אמר כי לארה״ב "עיניים, עם חיל החלל וכל השאר, הרבה עיניים על זה", וכי המתקן הוא "מטרה אפשרית למכה גדולה ושמנה היישר בדלת הכניסה… תגידו לאיראנים להיות מוכנים", תוך שהוא דבק בטענה כי ״לא רואים שם שום פעילות״. אתמול (שלישי), בתגובה ישירה לדיווחים על העברת הצנטריפוגות, שב ואמר כי ארה"ב תתקוף את האזור "בקרוב מאוד ובעוצמה רבה".
בתקיפות השנה ישראל כלל לא כיוונה לגרעין
הדאגה הזאת אינה חדשה במערכת הביטחון. עם סיום תפקידו של מפקד חיל האוויר תומר בר, הזהיר גורם ביטחוני בכיר בתדרוך לעיתונאים כי המבצע כולו יעמוד או ייפול על גורל האורניום המועשר: "ללא פתרון לסוגיית העשרת האורניום והגרעין", אמר, "זה יהיה כישלון אחד גדול".
במלחמה ביוני 2025 עמדה תוכנית הגרעין האיראנית במוקד התקיפות: אולמות ההעשרה בנתנז הותקפו באופן ישיר ועקיף, באיספהאן הושמדו מתקנים קריטיים בתהליך ההמרה של החומר המועשר, והמבצר בפורדו הותקף ככל שניתן, ולפי הערכות סבא"א, ישראל וארה"ב נגרם לו נזק משמעותי. במלחמה ב-2026 התקיפות, לפחות אלה הידועות, כבר לא התמקדו בסוגיה הזאת.
אם אותו גורם בכיר מגדיר מלחמה שמסתיימת ללא הוצאתו של האורניום או טיפול בו ככישלון, נראה שהציפייה הייתה שהוא לא יהיה מסוכן עבור ישראל לאחר המלחמה, כלומר, ששלטון האייתולות לא יהיה עוד. המטרה הזאת לא הושגה, וכעת אף אחד לא מודה שהיא הייתה מטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
