סביר להניח שרובכם לא שמעתם את השם יהודה אליהו. סביר גם להניח שהישראלי המצוי לא יודע כמה חשובה היא רשות מקרקעי ישראל, גוף ממשלתי ביורוקרטי ואפרורי למדי שמנהל כ־90% מהקרקעות במדינת ישראל. לא בקטנה בכלל.
בחודש מאי השנה נכנס יהודה אליהו לתפקיד מנהל רמ"י, ובאמצע יוני בג"ץ כבר הוציא צו על תנאי למינוי - כלומר הקפיא אותו, עם רמז גדול להדחה. יום אחד צריך יהיה לדבר על הפיכתו של בג"ץ למיניסטריון האמת של המינויים בישראל, אבל היום נצלול דווקא למינוי של אליהו ולקטסטרופה שמחכה מעבר לפינה.
מינויו של אליהו הוא לא מינוי אישי, אלא מקצועי. לא מדובר במינוי של משרת אמון, אלא במינוי שעבר את כל השלבים הנדרשים, כולל ועדת איתור מקצועית, שבה נבחר אליהו במקום הראשון, עם ציון של 93 נקודות. הוועדה הזו אינה פוליטית או מפלגתית, אלא היא מורכבת מגורמי מקצוע שנמנים עם תפקידים בכירים בשירות הציבורי. יושבים בה, בין היתר, ראש המלמ"ב (גוף ביטחוני מהרגישים בישראל), הממונה על אגף התקציבים באוצר, מנכ"לית רשות התעסוקה ועוד.
במכתב ארוך, ולאחר כמה דיונים קדחתניים, כלל חברי הוועדה קבעו כי לאליהו יש כישורים מיוחדים ועודפים על שאר המתמודדים. ולא בכדי - אליהו מביא עימו ניסיון רב בעולם הקרקעות ובעולם הניהול, ויש לו קבלות על עבודה מקצועית ומאומצת, ולא רק כותרות.
הוא צמח מלמטה. לא מהמסדרונות ומהפלורסנטים, אלא מהשטח. הוא יודע מה זה להקים יישוב, כי הוא היה ממקימי היישוב חרשה. הוא יודע מה זה מגזר מוניציפלי, כי הוא היה מנכ"ל מועצה אזורית בנימין. הוא יודע מהן חברה אזרחית ועמותות, כי הוא כיהן שנים כמנכ"ל עמותת רגבים, שעוסקת בשמירה על אדמות הלאום. ולבסוף, הוא גם יודע מהי ממשלה, ומהם היבטים לאומיים במבט כולל, כי בתפקידו האחרון הוא היה ראש מינהלת ההתיישבות במשרד הביטחון, שם הוא ידע לקצץ בביורוקרטיה ממשלתית ולעבוד עם השטח. על כנפיו הובאה המהפכה ההתיישבותית והביטחונית ביהודה ושומרון. ולא פחות חשוב: יהודה אליהו מביא איתו גם שינוי גישה.
קודמו, ינקי קוינט, הסתכל על התפקיד דרך החור שבגרוש. היה ניכר שהוא העדיף את הכסף, לעיתים אפילו על פני האינטרס הלאומי. תשאלו את הבוקרים בצפון, את החקלאים בנגב או יישובים קהילתיים בגליל. יהודה אליהו מבין שיש רובד נוסף מלבד כסף, והוא השמירה על הקרקע, על הריבונות היהודית, על הצביון.
בחודש וחצי שבהם הוא היה בתפקיד הוא כבר הספיק להיפגש עם ראשי רשויות ולהבהיר שהוא כאן בשבילם, כדי לעבוד ביחד. לא כיריבים, אלא כשותפים. גם זה שינוי גישה. "יהודה אליהו מביא עימו ניסיון רחב ומעמיק בעבודה עם המגזר הציבורי והמוניציפלי", כתבו ראשי רשויות מכל קצות הקשת הפוליטית במכתב שהוציאו. "שילוב זה, יחד עם היכרות עמוקה עם צורכי השטח, מעניקים לו יתרון משמעותי בהתמודדות עם מורכבות התפקיד".
חטאו של יהודה אליהו הוא הקרבה שלו לשר האוצר סמוטריץ'. אבל כשיש כישורים מיוחדים, קרבה אינה חטא. אין פה מקורביזם או קומבינות מלוכלכות, יש ועדה מקצועית שבחנה את הניסיון ואת הכישורים של המועמד והציגה עמדה חד־משמעית.
הדובדבן שבקצפת המקצועית הוא סט הערכים שהוא מביא עימו. יהודה הוא איש של הארץ הזו, בונה אותה, חי אותה, כואב ואוהב אותה. הוא מגיע עם נשמת ארץ ישראל ומדינת ישראל באפיו.
כל זה יעמוד למבחן ביום ראשון. היועמ"שית, כהרגלה, עושה הכל כדי להכשיל, וההרכב בבג"ץ גם הוא לא מבטיח טובות. אבל הדחה תהיה בכייה לדורות. לא רק ברמה המקצועית או הדמוקרטית - אלא גם ברמה הלאומית.
הגליל, הנגב וירושלים זקוקים לרמ"י לאומית, נגישה ורצינית. יהודה אליהו הוא האיש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו