הכתובת היתה על קיר הבקו"ם. יש טעות נפוצה שגורמת לאנשים לחשוב ש"ראש הממשלה יכול להעביר כל דבר בקואליציה", וש"ערב פריימריז אף אחד לא יעז להתמרד נגדו". אלה היו החומרים מהם הורכבה התפיסה שחוק ההשתמטות יעבור בקלות. ביג מיסטייק.
נבחרי הציבור דווקא קשובים לשולחיהם, רק לא כולם ולא תמיד מהסיבות הנכונות. במחקר עומק שערכתי עלה כי רק 24% מבוחרי הליכוד ו-16% מבוחרי הציונות הדתית תמכו במתווה של מכסות גיוס הדרגתיות כפי שרצתה הממשלה. יתר הבוחרים התחלקו בין תמיכה בשרות מלא לכולם או בפתרון ביניים שכל מי שלא לומד יתגייס. אבל האמון ב"תהליך" קרס: בוחרי הקואליציה הסכימו לוותר לחלק מהמלש"בים על הדרגה, אבל לא הסכימו לשום תהליך הדרגתי.
מורדים קואליציונים
וכך, כשרוב הליכודניקים מסתייגים מרוח החוק שראש הממשלה רוצה להביא, גם הוא הפנים שיימצאו מספיק "מורדים" שייצגו אותם במליאה ויפילו את החוק, או במילים אחרות: גם בניכוי מס אופורטוניזם יישארו אידיאולוגים.
קחו למשל את ח"כ דן אילוז, מהעקביים בהתנגדות לקומבינת הגיוס. כבר בסוף השנה שעברה הוא יצא נגד ספין חוק המעונות כשאמר: "די עם התרגילים - לא יהיה גיוס ללא סנקציות אישיות משמעותיות. לשחרר קבוצה כה גדולה בתקופה קריטית זה לא ציוני - בין אם זה נקרא 'חוק הגיוס' או 'חוק המעונות'".
תוסיפו לכך את תמונות החיילות שנסות בבהלה בבני ברק, ריקודי ה"נמות ולא נתגייס", הטלאי הצהוב של גולדקנופף, הרב יצחק יוסף עם "בטלן לא צריך להתגייס", אריה "לא יעלה על הדעת חלילה לתרום" דרעי - ונתניהו שגילה לחרדתו שהמסכות הוסרו הרבה לפני פורים.
החישוב פשוט
הוא נותר עם חישוב פשוט: שבעה מתנגדים קבועים - אילוז, אדלשטיין, אופיר סופר ושרן השכל, יחד עם שלושה חרדים חסידיים ועוד חמישה מתלבטים. המרד של אלי דלל על הפטור ממע"מ של סמוטריץ' הבהיר כי גם המתלבטים בלתי נשלטים, האירוע התפורר - וחוק ה'גיוס' גזר חוגר.
עכשיו לפרק הבא: נתניהו צפוי להגיע לבחירות הקרובות - בלי חקיקת השתמטות ועם תקציב. ראשי האופוזיציה שהצהירו כי "יבטלו את חוק ההשתמטות בישיבת הממשלה הראשונה", עוד ימצאו עצמם ניצבים מול ראש הממשלה שיסביר כי הוא בכלל הראשון שגייס חרדים לצה"ל, שהרי בהיעדר חוק - הם חייבים להתגייס.
במחקר עומק עלה כי רק 24% מבוחרי הליכוד ו-16% מבוחרי הציונות הדתית תמכו במתווה של מכסות גיוס הדרגתיות כפי שרצתה הממשלה. האמון ב"תהליך" קרס: בוחרי הקואליציה הסכימו לוותר לחלק מהמלש"בים על הדרגה, אבל לא הסכימו לשום תהליך הדרגתי
כדי לחסוך מאיתנו את קמפיין הבחירות הביזארי הזה יש רק פתרון אחד: לבחור רק במי שמתחייב שגולדקנופף ודרעי ינוחו קצת על הספסל עד שחוק גיוס אמיתי יעבור. כמו שראינו השבוע, לעמדת הציבור דווקא יש משקל - הפעם רק צריך לדאוג שהמשרתים לא ישתמטו מלבחור נכון.
מחר אני בבית
חמש מדינות בחמישה ימים. המסע שלי התחיל אחרי אזעקה שנייה באותו לילה, מהמקלט, למונית - למעבר הערבה ליד אילת. ארבע שעות נסיעה עם פסקול של סירנות ויירוטים עד לגבול ירדן. מתחנת המעבר הביומטרית המדמה את נתב"ג - צעדתי חמישים שנה אחורה. הירוק של הערבה הפך לחום של עקבה.
באותו רגע נשמע יירוט בשמים, כאן אין אזעקות. השקט הירדני הוא לא מהסוג שנותן ביטחון, הוא מייצג חוסר הגנה. מוחמד, נהג המונית שחיכה לי, קיצר תהליכים: כמה דקות נסיעה בין דגלי הממלכה לפורטרטים של המלך עבדאללה - ואני בשדה התעופה עקבה. בהמתנה לטיסה, מגיעות כותרות מאזרבייג'ן: האיראנים הפציצו, האזרים מאיימים שזה לא יעבור בשקט. רק לפני כמה ימים סגן הנשיא ג'יי.די ואנס ביקר שם, עכשיו מבקר שם כטב"מ.
משם ללרנקה, עוד אזור תחת הפגזה. לוח הטיסות בשדה מספר את סיפור המלחמה באדום של "בוטל". הטיסות לתל אביב הוסרו, ואיתן (שפשפו את העיניים) בוטלו הטיסות לבירות - וגם לאבו דאבי ודובאי. הסכמי אברהם תחת אש המציאות.
במדינה נוספת במסע שאלו אותי בשיא הרצינות אם תל אביב הושמדה. הם ראו יותר מדי סרטוני AI מונפצים. שלפתי את הטלפון והראיתי להם את המסיבות במקלטים בתל אביב, הם לא הבינו מה הם רואים, חוסן או שיגעון. שניהם, ברור.
לוח הטיסות בלרנקה מספר את סיפור המלחמה באדום של "בוטל". הטיסות לתל אביב הוסרו, ואיתן, לשפשף את העיניים, בוטלו הטיסות לבירות, וגם לאבו דאבי ודובאי. הסכמי אברהם תחת אש המציאות
"בין מלחמות"
המשכתי לגאורגיה. מהשדה נסעתי לפגוש את ראש הממשלה. מדינתו לכודה בתוך צבת גיאוגרפית - רוסיה מצפון ואיראן מדרום. קצת כמו האנשים שאומרים שהם 'בין עבודות' כדי לא להגיד מובטלים, גם הגאורגים הם 'בין מלחמות'." סיפרתי לו בפגישה על הביקור שלי בקייב ב-2022, ימים ספורים לפני שרוסיה פתחה במלחמה; גם שם היו בטוחים שפוטין לא יעז.
כששאלתי את האוקראינים בזמנו על מקלטים הם גיחכו, אז רק הצעתי להם שאם תהיה תקיפה שילכו לחדר מדרגות, וטסתי רגע לפני שהרוסים הגיעו לבקר. רמז דקיק, ראש הממשלה הגאורגי חצי צחק.
טולסטוי כתב בפתיחה של אנה קרנינה ש"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". הקרנינה שלנו היא מלחמת עולם בה אין קואליציות. כל מדינה בודדת לעצמה, כל אחת חוטפת בדרכה שלה. מי שנותר מחוץ למערכה מסתכל עליה באדישות של גיימר, ועד שהוא מבין שזה לא משקפי VR - גם הוא בתוך המשחק.
גדלתי על התרגיל המחשבתי לפיו אם כל אחד ישים את הצרות שלו במרכז המעגל ויצטרך לבחור אחת, בסוף הוא יבחר את החבילה שלו בחזרה. אז בסוף השבוע חזרתי לצרצורי ההתראות בלילות ולבומים שהם רק שלי. הכי טוב בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו