טוב שחוק הפטור מגיוס הוקפא – אבל הסכנה עדיין כאן

טוב שחוק הפטור מגיוס הוקפא, אך מוטב היה שההחלטה הזאת הייתה מתקבלת מהסיבות הנכונות. מוטב היה שבממשלה היו אומרים בפשטות את מה שברור לכל מי שבחן את החוק ברצינות: הוא לא היה פותר את מצוקת כוח האדם האקוטית של צה״ל, לא היה מצמצם את הנזק הכלכלי למשק ולא היה מתמודד עם הבעיה הערכית החריפה שנוצרה סביב חוסר השוויון בנטל השירות.

אלא שהחוק לא נעצר בגלל ההכרה בכך שהוא מחבל בביטחון המדינה, מעמיק את השבר בחברה או עלול לגרום לנזק כלכלי כבד. הוא נעצר פשוט משום שבמציאות של מלחמה רב־זירתית מתמשכת, זעם ציבורי חסר תקדים ובחירות מתקרבות, הקואליציה הבינה שמדובר במטען נפץ פוליטי שאי אפשר להעביר – ושמסוכן להמשיך לקדם.

בניגוד להבטחות על "חוק היסטורי", המתווה שקודם לא נועד לגייס חרדים לצה"ל, אלא להנדס פטור. בפועל הוא היה בעיקר מגייס עוד עשרות אלפי אברכים לישיבות ולכוללים ומנציח את המצב הקיים. טוב שהוא ירד מהפרק, לפחות בינתיים – אבל מתברר שגם לכך יש מחיר.

מבחינת הממשלה פשוט יותר לשים את החוק בצד ובמקום זאת להעביר תקציב נדיב במיוחד שיפייס את השותפות החרדיות בקואליציה. אלא שהכספים הקואליציוניים שעתידים לעבור כעת למגזר החרדי אינם רק ביטוי להתעלמות בוטה ומכעיסה ממצב החירום ומהצרכים הדוחקים של ישראל ואזרחיה. הם עלולים גם לפגוע, לפחות במידה מסוימת, באפקטיביות של הסנקציות המוטלות כיום על מוסדות חינוך תורניים שבהם לומדים גם חייבי גיוס. במילים אחרות: ביד אחת שמים בצד את חוק הפטור, וביד השנייה מנסים לפגוע ביכולת ליישם את חוק שירות הביטחון.

טוב שהחוק הוקפא, אך כעת צריך לעמוד על המשמר בשתי חזיתות קריטיות. ראשית, אסור שהקפאת חוק הפטור תהפוך להקפאה דה־פקטו של חוק שירות הביטחון. מערכת הביטחון חייבת להמשיך לשלוח צווים, המדינה חייבת להפסיק לממן את מי שמעודדים השתמטות ולהפעיל סנקציות כלכליות – שהניסיון של החודשים האחרונים כבר הוכיח כי הן כלי יעיל שמוביל לעלייה במספר המתגייסים החרדים.

שנית, חייבים לוודא שחוק הפטור לא "יוצא מהקפאה" בהזדמנות הראשונה, כאשר התנאים הפוליטיים יהיו נוחים יותר.

במשך חודשים ארוכים נאבקו רבים נגד החוק הזה ולמען חקיקה שתגדיל באמת את מספר המתגייסים. מילואימניקים, ארגוני חברה אזרחית, חברי כנסת וגם אנחנו במכון הישראלי לדמוקרטיה התרענו שוב ושוב מפני חוק שאינו משנה את העיוות הקיים – אלא מקבע אותו.

המאבק הזה הצליח, לפחות בשלב הזה, לעצור את החקיקה. אך לא קשה לדמיין כיצד ביום שבו חרב הבחירות כבר לא תרחף מעל המערכת הפוליטית ותשומת הלב הציבורית תנדוד לנושאים אחרים, החוק יחזור לשולחן.

אסור שהאנרגיה הציבורית שנוצרה סביב הסוגיה הזאת – המחאה של המשרתים, הפעילות של ארגוני החברה האזרחית והעיסוק הציבורי הרחב – תרד לטמיון.

הקפאת החוק היא צעד חשוב, אך היא רחוקה מלהיות סוף הסיפור. עכשיו צריך לוודא שמטפלים בבעיה האמיתית: גיוס רחב יותר, הוגן יותר – כזה שמחזק את צה״ל, את הכלכלה ואת החברה הישראלית.

--

יוחנן פלסנר מכהן כנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה