מי אמר שאי אפשר לנצח רעיון?

עוול מסוים נגרם השבוע לדובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, במה שהצטייר כחילופי מהלומות רטוריות בינו לבין ראש הממשלה. "להשמיד את חמאס - זריית חול בעיני הציבור", אמר הגרי בראיון לחדשות 13. "הקבינט המדיני-ביטחוני בראשות ראש הממשלה נתניהו הגדיר כאחת ממטרות המלחמה את השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס", הבהיר נתניהו.

קריאה מעבר לכותרות מראה שהגרי דווקא הדגיש את המחויבות של צה"ל להשמיד את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, אבל לצד זאת העלה את הטענה שהתנועה עלולה לשקם את יכולותיה, אם ייווצר ואקום שלטוני בעזה. הגרי אף צודק כשהוא מצביע על חמאס כענף של תנועת האחים המוסלמים, שברמות כאלה ואחרות נוכחת בכל המרחב - בשטחי הרשות הפלשתינית, בעזה, במדינות השכנות - וגם בישראל. זה לא נכון להאשים את הגרי בשיח תבוסתני, וזה לא הגון לייחס לו חתירה תחת יעדי המלחמה כפי שהוגדרו על ידי הדרג המדיני.

מלחמת הרעיונות

הגרי גם לא היחיד שמעלה את הטענה שחמאס הוא קודם כל תנועה, כלומר השקפת עולם, אידיאולוגיה, רעיון. ורבים לפניו טענו שאת קיומו של חמאס כרעיון, בניגוד לארגון צבאי, אי אפשר לחסל. השאלה שצריך לשאול היא: למה? מי קבע שאי אפשר לנצח רעיון, שאי אפשר להשמיד תנועה, שאי אפשר לחסל את חמאס כאידיאה? מתי זה הפך לנקודת מוצא לדיון על אופק האפשרויות שלנו במלחמה הנוכחית?

אם יש רובד "תבוסתני" בהנחת המוצא הזו, הוא קשור להפיכתו של האויב לכוח מיתי; לדבר-מה על-אנושי, שאין יכולת להביסו. זו בת-דודה של הקביעה שחמאס הם "מפלצות" או "חיות אדם", רק במופע הרבה יותר הרסני: היא מקבעת את התפיסה שאין לנו עסק עם בני אדם שניתן להכריע, אלא עם רוח אופל שמחלחלת ממעבה האדמה ודרך הקירות ואין כל אפשרות להגביל את התפשטותה.

לא רק שהתפיסה הזו מאדירה באופן מופרז את חמאס ומייחסת לו עוצמה מאגית, היא גם לא נכונה. ההיסטוריה מלמדת שבהחלט אפשר לנצח רעיון. פרויקט הדה-נאציפיקציה לאחר חיסול המשטר הנאצי בגרמניה הוכיח שניתן לחסל רעיון, להחזיר אותו לביבים, להוריד אותו למחתרת, להפוך אותו למוקצה מחמת מיאוס, למנודה - במדינה שבה הוא צמח, ובקהילה הבינלאומית.

ברור שתמצאו תאים ניאו-נאציים, וברור שאנטישמיות בוטה תופיע בגלגולים מחודשים, מתוחכמים, מופרעים גם בהמשך. אבל הרעיון של משטר אימפריאלי משגשג שעילת קיומו היא השמדת עם והשלכת יהודים לכבשנים - נוצח. הושמד. חוסל. ויש לקוות שאם הוא יופיע שוב בדרך זו או אחרת, ימצאו כוחות הקדמה והנאורות את התעוזה להתייצב מולו פעם נוספת - ולהשמידו.

תראו כמה רעיונות, הרסניים ואלימים לא פחות מהאידיאה המכוננת של חמאס, נוצחו בדורות האחרונים: הרעיון שלפיו מותר לשעבד עמים ולסחור בבנותיהם ובבניהם כעבדים. הרעיון שאפשר להכפיף אומות לגחמותיהם של דיקטטורים. הרעיון שרצוי לכפות שינויים רדיקליים במבנה החברתי באמצעות אלימות. הרעיון שמותר להתייחס לנשים כחפץ ולשלול מהן את זכויותיהן. ובשנים האחרונות יש מלחמה על הרעיון שמותר להתעלל, לענות ולחסל בעלי חיים לצורכי ביגוד, ריפוד, תעשייה, ואפילו מזון.

אלה כולם רעיונות, אידיאות דומיננטיות, שהעולם המערבי החליט למוטט - והצליח בכך. הוא הצליח בך כשרצה לבער רעיונות מושרשים מתוכו, והוא הצליח כשהוא התעקש להשמיד את דפוסי החשיבה של אויביו הרחוקים.

וכשמדינת ישראל משכנעת את עצמה ש"אי אפשר לנצח את חמאס כי חמאס זה רעיון", היא כופרת ברעיון המערבי הבסיסי ביותר, שאין תוחלת - ואולי גם אין לגיטימציה - להיאבק ברעיונות שהכשירו את תאוות הג'נוסייד של אויביה.

ככה בדיוק מפסידים מלחמה - על אחת כמה וכמה כשחלק גדול מהאויבים של ישראל עושים בדיוק את זה: נלחמים בכל דרך אפשרית, בכל זירה אפשרית, בכל מדיום אפשרי, ברעיון המכונן של מדינת ישראל. ההצלחה הגדולה ביותר של העולם הערבי, של התנועה הפלשתינית, של ארגוני הטרור - לא קרתה להם במישור הצבאי, אלא במישור התודעתי.

אנחנו מרגישים בימים אלה את תוצאותיו של הכרסום השיטתי, הבלתי פוסק, המתוחכם, הרב־זירתי, ברעיון ושמו ישראל כמדינת העם היהודי. בציונות כתנועה רעיונית. בלגיטימציה של הלאומיות היהודית ובזיקה ההיסטורית והתרבותית שלה לפיסת הארץ הזו, שמעבר לים כבר מכנים אותה "פלסטיין" - מהנהר ועד הים. 

לעבור למתקפה

חמאס, האחים המוסלמים, העולם הערבי, הכוחות האנטי־ציוניים - כל אלה לרגע אחד לא שאלו את עצמם אם בכלל ניתן להשמיד את ישראל כרעיון. בדיוק להפך: הם הציבו את חיסול ישראל כאידיאה, כתנועה, כתודעה, בתור תכלית הקיום שלהם, כיעד מדיני ואסטרטגי. הם התגייסו למלחמה כוללת וארוכת שנים בעצם הרעיון ששמו מדינת ישראל, וכעת ברור שהם קוצרים ניצחונות בכל כך הרבה חזיתות.

התשובה הישראלית המוחצת לא צריכה להיות מלחמת הסברה מתנצלת על זכות קיומה, אלא יציאה למערכה טוטאלית על הרעיון המכונן של אויביה. לעבור מהגנה - למתקפה. להציב כמשימה לאומית לא רק את חיסול היכולת הצבאית והשלטונית של חמאס, אלא את מיטוט מערכת הרעיונות שמאפשרת אותו. לייצר את האקלים המקומי והבינלאומי שיחזיר לתעלות הביוב, לחורי התולעת, למחתרת, את כל מי שיהיה טיפש דיו להביע בדל הזדהות עם התועבה הזו - כאן, ובכל מקום שבו חיים יהודים.