המאסטרפיס: "זגורי אימפריה 3"
ישראלים לא טובים עם המתנה. לעמוד בתור זה באג בדנ"א הישראלי. התור אף פעם לא ישר, לא מתקדם ולא משתלם. התור מתפצל. עוקפים אותו מימין, סוגרים עליו משמאל. לחכות בסבלנות ובסוף לקבל את מה שרצית זה מאוד לא ישראלי.
עשר שנים חיכינו לעונה השלישית של "זגורי אימפריה" (HOT), מהסדרות הכי מצליחות של העשור הקודם. בתקופה שחלפה מאז, משה איבגי ישב בכלא, הקיפוח המזרחי התערבב עם האליטה וביבי לא זז מלשכת ראש הממשלה. הרבה טילים נחתו בבאר שבע בזמן ההמתנה למוצר, וכשסדרת הדרמה של מאור זגורי סוף־סוף חזרה - התברר שלא המתנו לשווא.
זאת היתה עונת מאסטרפיס. יצירת אמנות עמוקה ורגישה, תצוגות משחקיות נדירות והתבגרות מקצועית. "זגורי" לכדה את רוח התקופה באריזה קולנועית (כל פרק נמשך יותר משעה). הפרקים זיקקו מבט עצוב על המזרחיות, על הביביזם, על כנופיות הנהוראים והצ'חלות, על האשכנזיוּת התל־אביבית המתנשאת, על חובשי הכיפות, נועלי הסנדלים ואוחזי הנשקים, על משתטחות על צדיקים וקבריהם, על צעירים בארון, על הנוער האבוד ועל העם השבור. "זגורי" התיישרה - זו המדינה שנשברה.
המין המנצח: שנת הנשים
כמו מבצעים בסוף עונה, הטלוויזיה הישראלית הוצפה השנה בגל גדול של דרמות נשיות שצמצמו את כמויות הטסטוסטרון על המרקע - ורובן היו הצלחה מסחררת. לדוגמה, הדרמה המופתית "בודקת" (yes) של גיתית פישר, ששפכה את הכישרון שלה על "פליבג" כחול־לבן, על בודקת ביטחונית בנתב"ג שבגיל 30 פלוס בוקעת מתוך גולם. היתה "מקום שמח" (כאן) של נועה קולר, עטורת הפרסים והמחמאות, שהביאה למרכז אישה במשבר גיל 40 שמתאמצת לשכנע את אמה החולה כי יש סיבות לחיות.
ב"כל האימהות משקרות" (כאן) קיבלנו קבוצת אימהות שזלגו החוצה ממשבצות ומהגדרות, ב"בלאדי מורי" (yes) רותם סלע ונעמי לבוב הציפו רווקות מאוחרת וכמיהה להתעברות ולהתמסדות, "סאדה" (מכאן 33 וכאן BOX) הרימה גיבורה ערבייה חזקה שמנהלת מפעל קפה משפחתי ונאבקת בשמרנות ובפטריארכיה, ובת חן סבג העמידה בלב של "הורסת" (HOT) גיבורה מתוסבכת עם אם שרוטה וסבתא פסיכית.
שינוי המגמה מבורך, וכבר מבחינים איך מתן יותר הזדמנויות לנשים גיוון את המבחר. עכשיו גם כדאי לגוון את הנושאים ה"נשיים" הבנאליים־יחסית שחוזרים על עצמם בכל הסדרות.
הגבר־גבר: אביהו פנחסוב
הגיוני לבחור את אביהו פנחסוב לגבר השנה. דווקא השנה. הוא הכי רחוק מהחספוס של דורון קביליו (ליאור רז, "פאודה"), מהסקסיות של צחי הלוי ("כל האימהות משקרות") או מהדיסניות של עומר דרור ("הפשוטע"), והוא לא פלייר שרמנטי כמו תום אבני ("בלאדי מורי"). פנחסוב הוא משהו אחר.
הוא היה צריך להעלות 7 קילו כדי לגלם את בעלה של נועה קולר ב"מקום שמח", וזה רק עושה אותו ליותר סקסי ויותר מבוקש. פנחסוב גילם בן זוג שעיר וחם, מכיל ומאפשר, רגוע ויציב, שעמד בגבורה לצד זוגתו, שנבלעה בתוך מערבולת משבר אמצע החיים.
בהמשך, הוא שיחק דמות חביבה ב"רצח בים המלח" (קשת), ובשטח התפוצץ על במות והפך לרוקסטאר פופולרי. סמל מין מזן אחר. זו היתה השנה של אביהו פנחסוב. גבר־גבר ממש.
השקר הגדול: "המירוץ למיליון"
קל להצביע על ליהוק של חבורת ישראלים יפים, ערכיים וייצוגיים בתור האקס פקטור שהקפיץ את העונה האחרונה של "המירוץ למיליון" והעמיד אותה בקדמת תוכניות הריאליטי של השנה. הצופים שחיפשו תוכן חיובי מצאו אותו בדמויות מלאכיות שהשוויצו בערכים, נתנו כבוד זה לזה, הראו מהי חברות, ואפילו עזרו ליריביהם להשלים משימות או לעקוף במסלול. הם היו כל מה שהיינו רוצים לראות ב"הישראלי היפה".
אבל ברגע שנכבו המצלמות, הפרקים נערכו והעונה שודרה - תוהו ובוהו. ארס ורעל. מדורי רכילות חגגו עליהם, זוגות לכלכו בפומבי בראיונות, ניתקו קשרים, ניהלו ויכוחים פומביים ברשתות, חברויות של שנים נמחקו, אחרים התגרשו וניתקו קשר. מעולם לא היה קיטוב גדול יותר בין מה ששודר על המסך לבין המציאות שמאחוריו.
פרח בשממה: "ערב עם שי שטרן"
בימי טרום "סברי מרנן", ערב שישי היה מרכז לוח השידורים השבועי. בתקופה ההיא ישראל היתה דתית פחות ופתוחה יותר, ותוכניות האירוח הכי מדוברות במדינה היו אלו ששודרו בשישי בערב. רבקה מיכאלי, דודו טופז ויאיר לפיד אירחו את אנשי השבוע, נתנו במה לבדרנים הכי מצחיקים ושימשו בתור מדורת השבט הכי שווה במזרח התיכון.
היום לא צריך מדליקי מדורות בשישי, ומשבצת השידור ההיסטורית הפכה לפח הזבל של הטלוויזיה הישראלית. הטראש החדשותי של "אולפן שישי", קבינט הביביזם של נוה דרומי, שידורים חוזרים, ארז טל מקשקש עם טאלנטים ושעשועונים בשקל וחצי. בתוך כל הכלום הזה מתחבאת תוכנית האירוח הכי טובה בטלוויזיה - "ערב עם שי שטרן" (כאן 11), שמחזירה סיבה למסיבה. בסוף, מתברר, לא צריך יותר מכמה קומיקאים מוכשרים (אורנה בנאי, אורי גוטליב, יונה קפח, דניאל כהן), פאנצ'ים מחודדים ומבט מפוכח על החיים כדי לייצר טלוויזיה כיפית לצפייה.
מיצינו: אדיר מילר ושלום אסייג
אדיר מילר נכנס לנעלי איש צבא שמשקר לסביבתו שהוא הולך למות, יוצא לדייטים עם עומר נודלמן, עושה סמים וקולונוסקופיה ומתבגר רע. שלום אסייג החזיר את עצמו לימי המעברות כדי לגחך על עדות, על מגזרים ועל היסטוריה. הקומדיות המסחריות שלהם, "ריסט" ו"המעברה", היו חגיגה של הומור נמוך, פאנצ'ים צפויים ואמירות משומשות על גבריות ומורשת.
את הקומדיות האמיתיות, שחרגו מהנורמה, קיבלנו בערוצים אחרים. למשל, "יקומות" הגאונית (רועי כפרי, גון בן ארי), שפרצה גבולות באמצעות מערכונים ביזאריים; "הפשוטע" הצבעונית (בר אלמליח, אושרית סרוסי, חן רוטמן), שבחנה גבולות של טרלול; ערן זרחוביץ' שהצחיק בעזרת עליבות ב"מטכליסטים"; "תוצרת בית", ששילבה הומור ציני ומלנכוליה אפורה במדבר; ו"ילדחרא", שבחרה בהומור אינפנטילי כדי לדמות חתרנות. כל אחת הצחיקה בדרכה המיוחדת.
לכן, מתסכל מאוד (ואולי אפילו מצחיק) שגם בשנה החולפת, מילר ואסייג עוד מתויגים במיינסטרים בתור הקומיקאים של המדינה. ונסיים בבדיחה על אשתי.
מתחת לרדאר: שאדי מרעי
טריפל שאדי מרעי, שרק מסביר עד כמה השחקן הזה הוא אנדרייטד. ב"תוצרת בית" (yes) הוא היה בדואי מחמולה של עבריינים, פושע לא יוצלח עם סטייל ולב זהב. במקביל, הוא הוביל את סדרת הפשע היפואית "יאפא" בכאן 11, וגם היה בן הומו בסדרה הערבית "סאדה".
האיחודים: צביקה וגלית, לימור ושמעון
צביקה הדר וגלית גיאת התאחדו לראשונה מאז ימי "שמש" המיתולוגית כדי לגלם את הוריה של בצי ב"הפשוטע". לימור ושמעון התאחדו לערב אחד בספיישל יום העצמאות של "רק בישראל" (קשת).
מרסקת הלב: תיקי דיין
"התחתנתי עם גבר שלא רציתי, עבדתי בעבודה שלא רציתי, לא נסעתי לטיול קוסט־טו־קוסט עם מאהב באמריקה, לא נעשיתי עשירה. כשהייתי יפה לא ידעתי שהייתי יפה, וכשנעשיתי חכמה לא היה לי אומץ לעשות עם זה כלום... אני חושבת שמגיע לי לפחות למות כמו שאני רוצה". אמא של ורד (תיקי דיין, "מקום שמח"). אפילו חנוך לוין לא היה כותב מונולוג יפה יותר כמו שעשתה כאן נועה קולר.
אפקט 7 באוקטובר: נחטפו לטלוויזיה
בשנה החולפת קיבלנו פחות ראיונות עם חטופים, כי הזמן עבר וכבר אין ביקוש. חלק מגיבורי המלחמה בחרו בשקט, אבל חלק אחר ממשוחררי השבי ניצלו כל דקה כדי לרכוב על הפרסום. אמילי דמארי התראיינה ב"אולפן שישי", אצל גיא פינס וב"ראיון מיוחד", וגם צילמה עונה של "מחוברים". מייה שם עשתה סדרות, גלי וזיוי ברמן עברו ב"דה וויס", אחרים עשו קמפיינים ופרסומות, הנחו תוכניות רשת ופודקאסטים, ובעיקר התחרו ביניהם על תשומת לב.
בתוכן המתוסרט, "פאודה" הרימה עונת נקמה, פוסט 7 באוקטובר, שהכניסה את אירועי הטבח לעלילה השוטפת והתרכזה בפרק כפול ששחזר סצנות מהשבת השחורה והדליק טריגרים. לצידה היתה גם "אור ראשון" (קשת), שהרכיבה מהטרגדיה ומהגבורה דרמה עלילתית עם רותם סלע.
בשיא הווליום: סדרות הדוקו המוזיקליות
סדרות הדוקו המוזיקליות בלטו השנה בז'אנר. "זהב שחור" (כאן) סחררה את ביצת ההיפ הופ הישראלי, דורון צברי חדר למעמקי נפשו של אביתר בנאי ב"סיכוי להינצל" (yes), "סיבוב פרידה" (yes) תיעדה את הפרידה של קורין אלאל מהפלנטה, ו"מלכי הקסטות" נתנה כבוד לחלוצי המזרחית. כולן היו מעולות. ובל נשכח את "מלכת השכונה" (כאן), שמצאה אוצרות בחדרי מועדון הכדורגל של בני יהודה. דוקו הספורט הכי וואו מאז "בית שאן: סרט מלחמה".
הפאדיחות: ערוץ 14 וניר דבורי
ערוץ 14 מתבלבל בין הפצ"רית לשעבר לבין שכנה אשכנזייה עם כלב שמתהלכת מתחת לבית שלה. ניר דבורי מציג בגאווה סרטונים היסטוריים של מפציצים אמריקניים בשמי טהרן, שכעבור דקות מתבררים כסרטוני סימולציה ממשחקי מחשב. בדיקת עובדות זה פאסה - פייק ניוז זה הטרנד.
המזויפת: "אני נועה קירל"
אמרו על נועה קירל שהיא תעשה הכל בשביל חשיפה, שהיא מפלצת יח"צ חסרת גבולות. אז היא הלכה ועשתה את "אני נועה קירל", סדרת דוקו־ריאליטי שהיתה אמורה להראות לנו את נועה שמאחורי כוכבת הפופ. את נועה האמיתית. מהצעת הנישואים, דרך הבכי המתוזמן ועד לבדידות המבוימת - כל מה שהסדרה עשתה זה להראות לנו כמה זיוף יש בנועה קירל, וכמה מעט כוח יש לה מול רוברטו וההורים.
גם "מחוברים" הבטיחה אמת והביאה את התבוריז ואת הבובלילים, אבל היא היתה כל כך מעוצבת ומזויפת שזה ביאס. אותנטית כמו אוהד בוזגלו שחושב שהוא המשיח בעונת הסיום של "הבוזגלוס".
התחתית: אודיה פינטו
זרקנו מטבע לתוך בור שחור, והוא צנח וצנח וצנח, ואפילו לא שמענו צליל שפגע בקרקעית. זה עד כמה עמוק המקום האפל שאליו הידרדרנו בשנה האחרונה. אודיה פינטו משקפת כהלכה את מצולות הסירחון - משפיענית רשת שהאפילה על כל היתר בעונה של "פאוור קאפל" (רשת).
בשיאו של מופע האימים, פינטו לא זיהתה בתמונה שהוצגה לה את רה"מ לשעבר יצחק רבין. במקום לסתום ולהתבייש, היא פצחה בוויכוחי סרק על חינוך, ידע ומסורת, ורק התגאתה בבורות שלה. אם זו גיבורת התקופה שלנו - אנחנו בבעיה גדולה.
הנפילה: "דה וויס"
התרסקות כל כך מפוארת כמו העונה השישית של "The Voice ישראל" לא נראתה כאן כבר הרבה זמן. ריאליטי השירה של רשת 13 התקמבק אחרי שבע שנות הקפאה, ומתברר שהיה עדיף להשאירו בפריזר.
"דה וויס" התחדשה במנטורים נוצצים (נועה קירל, עדן בן זקן, סטטיק וטרחן רייכל), אבל הליהוק לא התחבר והאווירה לא התרוממה. הזמרים הטובים באמת נפלטו בדרך, האודישנים נמשכו בערך 80 אחוז מהעונה, והגמר היה מוזר, מצועצע ונטול רגשות. עוד דוגמה לרשימה הארוכה של "פורמטים שרשת הצליחה להחריב".
ההורים: צחי גראד ושרה וינו־אלעד
לא היינו צריכים יותר מפרק וחצי כדי להבין שמקור הבעיות של הדמות שגילמה גיתית פישר בסדרה שלה, "בודקת", טמון בהוריה הטלוויזיוניים. הם תלויים בה, היא תלויה בהם, ואף אחד לא מתקדם. על אף העומק והזעם שפישר הכניסה לדמויות הוריה הטלוויזיוניים, זה לא היה יכול להיות טוב כל כך אלמלא תצוגות המשחק המרשימות שנתנו צחי גראד ושרה וינו־אלעד. אמא'לה ואבא'לה.
המעצימה: "סושרד הצעיר"
החתול המדבר של "כראמל" אמר שלום, אחרי חמש עונות ששברו שיאי טירוף בקרב ילדים. אגדה שהיתה, נגמרה ונעלמה, ממש כמו קסם. ואפרופו קסמים, סדרת הנוער "סושרד הצעיר" פרצה את מכשול הגיל, והביאה קומדיה שראויה לצפייה משפחתית, מסרים מעצימים, אמירות בוגרות (נגיד, סאטירה סמויה על ערוץ 14), הופעות אורח מפתיעות (למשל, וילוז'ני החולה) והומור שמצחיק גם את ההורים.
המכובדת והמכבדת: "נוטוק"
זה לא סוד שדמויות ערביות נדחקו לשולי הטלוויזיה הישראלית. בודדים הם הערבים באולפנים, ובסדרות היהודיות מקסימום מלהקים אותם לגלם מחבל או ערבי מחמד. "נוטוק" (שיצרו רועי עידן ונהד בשיר עבור קשת 12) היתה אחרת. היא דחפה את השפה הערבית לפריים טיים של קשת, התמקדה בדמויות דרוזיות והתייחסה בכבוד לעולמם ולמנהגיהם.
ואם כבר מדברים ערבית, אז "אל מייק אילכ" (المايك إلك, "המיקרופון שלך") עמדה בכבוד בתיוג "כוכב נולד של המגזר". היא זכתה להצלחה יוצאת דופן, בין השאר כי לא בכל יום עושים ריאליטי בערבית.
הקתרזיס: "חתונה ממבט ראשון"
סופי ודור שברו את כל שיאי הריאליטי המקומי בעונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון" (קשת). לפרק סיום העונה הגיע הזוג עם עולל שרק עתה נולד. אפילו ל"איך פגשתי את אמא" יש איזה תשע עונות לפחות - אבל סופי ודור עבדו מהר מאוד. בעוד שנה יפתחו לרך חשבון סושיאל, ובתוך כמה שנים ילהקו אותו לריאליטי. התינוק של כולנו. זה מעגל החיים.
החזרה לשפיות: מגל רובין ועד הבנאים
אמרו על גל רובין שהיא כמו ביבי. זה יכול להסביר איך למרות הרעל, המניפולציות, הריבים והלכלוך, היא לקחה השנה את "האח הגדול" בענק. זה מה שהקהל רוצה. לכאורה.
עבר קצת זמן, ממש לא הרבה, ובשבועיים האחרונים שתי תוכנית ריאליטי הוכרעו בהצבעות קהל, והזוכים דווקא ייצגו משהו אחר - שפוי, מפייס וחיובי. הזוג אורי ואנה בנאי ב"פאוור קאפל", והשחקן אמיר בנאי (הבן של אורנה) ב"רוקדים עם כוכבים". התחלנו עם גל ביבי רובין, סיימנו עם משפחת בנאי. רמז מטרים לשנה החדשה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו