כשיוכרז המנצח ב"האח הגדול" לא נופתע. הסימנים היו שם

הטרנד עכשיו זה לומר בקול חזק: "גל רובין היא ביבי נתניהו". מיותר לומר שההבחנה הזאת, שלא הוסכם מי הגה אותה ראשון, היא גאונית ונכונה, אבל האם חשבנו לעומק מה זה אומר בעצם? כי לגמר "האח הגדול" (או אם תרצו, אפשר לומר "גמר הגל הגדול") תתייצב במוצ"ש גל רובין מעמדת השולטת הבלעדית והפייבוריטית לניצחון, אלא אם כן הדיפ־סטייט יחתור תחתיה ויעוות את רצון העם. היא לא גל - היא צונאמי.

אז מה, זה עומד להיות עוד טור של כן־לא ביבי, כן־לא גל? לא נמאס? אתם שם בתקשורת אובססיביים, והרי הובהר כבר מזמן שכל השיח סביבם בעצם רק מחזק אותם. האמת, זה נכון. העובדה שהעתקנו את הסערות הפוליטיות המגעילות שלנו אל תוך האסקפיזם הטראשי היא לבטח לא סימן לבריאות חברתית.

זו היתה עונה שעוצבה בצל של רובין - בת 36 מראשון לציון, מאפרת ומסרקת כלות, וטרבל־מייקרית לא קטנה. לאורך החודשים שלה בבית "האח הגדול" היא הוכיחה שהיא מאסטרית של מניפולציה רגשית, מגזלטת ברמה מקצועית. אחת שמדברת יפה ורגוע, מתפוצצת מאפס למאה, תמיד שולטת באווירה ומעצבת נרטיב. בכל פרק ובכל ויכוח - תמיד, אבל תמיד, הכל סובב סביבה.

היא מדליקה שריפות ועימותים בכוונה תחילה. הדמות הכי חזקה והכי כוחנית בסביבה - וגם הכי נרדפת. בראייתה, האחרים מקנאים בה, מתנכלים לה, משחירים אותה, ורק מחכים לנפילתה - בעוד היא מתגוננת, מתמסכנת ושואפת שיהיה טוב לכולם. זה תהליך מעגלי שמזין את עצמו: יריביה מחרימים אותה ותוקפים בחזרה, מה שמאפשר לה להתקרבן על מר גורלה, וכתוצאה מכך לגרוף את אהדת הציבור.

גל הוכיחה בבית "האח" שהיא מאסטרית של מניפולציה רגשית, מגזלטת ברמה מקצועית. אחת שמדברת יפה ורגוע, מתפוצצת מאפס למאה, תמיד שולטת באווירה ומעצבת נרטיב

והציבור? מאוהב בה ברמה על־אנושית כמעט, או ממש־ממש שונא אותה. כמות התומכים האקטיביים בגל רובין ברשתות החברתיות יוצאת דופן. "יש לה כת", הגדירה השבוע הדיירת המודחת שלי סרבריאניקוב, את שבט המעריצים הנאמן של גל, כשסיפרה איך חטפה מהם מטחים של קללות ונאצות בעקבות העימות שניהלו שתי הדמויות מוקדם יותר בבית "האח". עכשיו, תסתכלו על גל ותבינו למה ביבי מנצח כל הזמן.

ליגה אחרת

הבעיה היא שפופוליזם ופולחן אישיות לא מובילים אותנו לשום מקום. הוויכוח על כן גל או לא גל פשוט הרס את העונה. הוא פילג את האנשים בתוך בית "האח" ופיצל את הצופים. זאת אומרת, צופים שלא מאסו בסיפור ונטשו בזעם באמצע העונה.

בעוד רובין השתמשה באותן המניפולציות מדי פרק כדי להרוויח עוד זמן מסך ועוד חמלה בקרב הצופים, הדיירים האחרים בבית המשיכו להישאב בעקביות למערבולת הריבים שהיא בנתה. במקום לפרוח, לייצר עלילות משלהם ולהראות את עצמם, הם היו כלי במשחק שלה ושירתו שוב ושוב את הצרכים שלה. היי, זה בדיוק כמו שקורה לגוש ה"רק לא ביבי", שיום אחרי יום נשאב אל סדר היום שביבי מכתיב. לא משנה, הרי אנחנו מדברים על גל - אז נמשיך.

כל העונה דיברנו על גל. במבט לאחור, קשה להיזכר במשהו מיוחד שעשו נועם, דני, נדב, דניאל, שני, אדיר או קורן. זה לא במקרה - זה התוצר. הסיפורים האחרים הפכו לא רלוונטיים. דיירים שהם לא גל הפכו לדמויות משנה בעימותים שלה.

זה לא שגל ניצחה את דיירי העונה, כמו שהיא מחקה אותם. בדרך אל כיבוש הכס, היא החריבה את העונה וגמרה על הפורמט, חרפנה צופים והורידה נקודות רייטינג. היא עשתה כאוס, היא עשתה דרמה, היא לא נתנה לאף אחד אחר להתעלות עליה. היא היתה ליגה אחרת.

חברת ניטור הרשת SCOOPER דיווחה כי בצל אותם עימותים, חרמות והדחות, הסנטימנט החיובי בקרב הישראלים כלפי גל רובין טיפס ל־62% (עלייה דרמטית מ־31% בתחילת העונה). המעורבות ברשת בהקשר אליה התנפחה פי 12. הרי אתם מכירים את הקלישאה הידועה: ככל שתתקפו יותר את ביבי, כך זה רק יוסיף לו מנדטים. ומה שעובד בקלפי בבחירות לכנסת, פועל בצורה זהה גם כשמצביעים בריאליטי.

אנדרדוג מזויף

האם זה אומר שגל רובין פיצחה את סוד ההצלחה בריאליטי? האם, כמו בפוליטיקה, כל מי שרוצה לבלוט בטלוויזיה צריך מעכשיו להצטייד באסטרטגיה התנהגותית ולמשוך תשומת לב בכוח ובאגרסיביות כדי לצבור קולות ואהדה ציבורית?

לרובין סיפור אישי מעצים ומיוחד: אמא לשישה שנטשה את הדת, התגרשה, התעצמה, וניצחה לבדה את הקשיים. יש לה ניסיון מוקדם בתוכניות ריאליטי ("עוד ניפגש" ו"הישרדות") ונוכחות בתודעה הציבורית בזכות רומן מתוקשר עם פליט ריאליטי ממוצא ערבי (מודי ספורי). היא נכנסה לעונה כשדעת הקהל כלפיה שלילית מלכתחילה - מה שמראש מיקם אותה במשבצת הקורבן ואפשר לה לפרוח כאנדרדוג מזויף.

הבעיה היא שפופוליזם ופולחן אישיות לא מובילים אותנו לשום מקום. הוויכוח על כן גל או לא גל פשוט הרס את העונה. הוא פילג את האנשים בתוך בית "האח" ופיצל את הצופים

בשבוע האחרון שלהם בבית התחרו הדיירים על תשומת לב והתבקשו להוכיח מי מהם ראוי לקחת את המקום הראשון. הפוקוס, שוב, התרכז במישהי אחת. כשהיא ישבה בפינת העישון, התנדב עומר ציפורי, הדייר הרל"גיסט (זאת אומרת, ממחנה רק לא גל), לנתח את גל בפניה ואמר לה: "זה לא כולם נגד גל, כמו שאת מנסה לצייר. זה גל נגד כולם. הגעת לכאן עם אסטרטגיה של כל הזמן להיות 'נגד' כדי לבלוט מעל כולם.

"הכשת בכל הזדמנות שהיתה לך. כמו ילד בכיתה שנותן לכולם כאפות, בורח ואז בוכה 'כולם רוצים להרביץ לי'. ברגע שזה שירת את המטרה שלך להיות הקורבן שנפגע, שתקת ובכית. אבל מי שחושב שכולם משוגעים - צריך לחשוב שאולי הוא המשוגע".

והנה, גם אני כתבתי עכשיו עוד טור ארוך וטרחני על גל רובין, כמו מיליון הטורים שנכתבו על ביבי. זאת המכונה: ככל שמדברים עליה יותר, כך היא מרוויחה. אם היא תנצח, ובעיקר אם לא, יהיה מי שימלמל משהו על עיוות רצון העם. אומרים שגל היא ביבי - וכבר מזמן הפסקנו להתנהג בהתאם.

רוח סתיו

גל רובין לא המציאה את הגלגל. היתה מתמודדת נוספת שמרגע כניסתה לריאליטי עשתה הכל כדי למרר את החיים לדיירים כדי שלא יוכלו לסבול אותה - ואז, כשקיבלה בתגובה יחס מחפיר, הציגה את עצמה כקורבן. קראו לה סתיו קצין, שפעלה בדרך דומה בבית "האח הגדול" לפני שלוש שנים. "די להשוות אותי לגל. סתיו קצין זו סתיו קצין. גל רובין זו גל רובין. חלאס", הגיבה על כך סתיו, וכלו כל הקיצין.

בין ערוצים: זווית לא מחמיאה

בחדשות 12 מטפטפים לצופים שלהם כבר תקופה ממושכת על "החוק להחלשת התקשורת", שעשוי לעלות להצבעה בכנסת בשבוע הבא. רק לפני כמה ימים הסבירה דפנה ליאל שהחוק מעניק "הטבות רגולטוריות במאות שקלים לערוצים ולגופי תקשורת שהשלטון מרוצה מהם", והצביעה בעיקר על ערוצים 14 ו־15 ועל בעליהם.

פטריק דרהי, שמחזיק במניות של HOT ושל i24NEWS, אמור להרוויח הרבה אם החוק יעבור, וזו כנראה הסיבה שבגללה אנשי הערוץ שלו יצאו בקמפיין תמיכה פומבי ברפורמה של קרעי. בשידורים הם כינו את המאבק של קשת בחוק "שיטה לחיסול התחרות ולפגיעה בצרכן", ושידרו מדי שעה טור דעה שתקף את הערוץ ואת בעליו.

במקביל, פצח ערוץ 14 בקמפיין חיזוק משלו נגד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שסומן כמי שבולם חקיקה מהירה של הרפורמה. וככה, עם סיסמאות פופוליסטיות וחוקים שיכבלו את עצמאות התקשורת, קיבלנו הצצה לאיך תיראה התקשורת ביום שאחרי הרפורמה. מגויסת כל כולה לטובת הפוליטיקאים והזרמת התקציבים. על זה כבר לא ידווחו בחדשות.

להתמכר/לוותר

על קצות האצבעות (yes ו־HOT)

מיני־סדרה בת חמישה פרקים בכיכובם של אלן קאמינג ודיוויד מוריסי. את ״על קצות האצבעות״ (Tip Toe) יצר ראסל טי דיוויס - אדם שהרזומה המפואר שלו בנוי ממקבץ של סדרות מופת כמו ״השנים״, ״החטא״, ״קוויר בעיר״ ואפילו ״דוקטור הו״ המחודשת. ״על קצות״ אמנם אינה היצירה הכי גדולה של דיוויס, וכנראה גם לא בטופ 5, אבל מדובר בדרמה מטלטלת וסוחפת, שמתארת סכסוך שכנים במנצ׳סטר בין הומו גאה ולבבי לבין גבר שמרן וכוחני, שדעותיו החשוכות מזינות את העלילה - עד סופה הנוראי.

לוותר: אואזיס (נטפליקס)

דרמה נטפליקסית חדשה במבטא ספרדי. במבט ראשון ״אואזיס״ מזכירה סדרות כמו ״אליטה״ או ״הלוטוס הלבן״ - סיפור על חבורת צעירים בבית מלון לנופשים טחונים - אבל אל תצפו לאיכות או לעניין. העלילה סתמית ומציגה תעלומה מסתורית ונדושה על צעירה שנעלמה במסתוריות מאתר נופש יוקרתי, וכעת כל העובדים והאורחים הופכים לחשודים בהיעלמותה - אבל תעלומת היעלמותה היא בסך הכל טריגר כדי לרכוב על צרות מתוך דרמות נעורים. אם עברתם את גיל 18, ואתם כבר לא מתרגשים ממבטא ספרדי ומצעירים חתיכים ועשירים - זאת לא סדרה בשבילכם.