"מקום שמח"? יש לי מספיק אשכנזים עצובים משלי, תודה רבה

לא, לא ראיתי"מקום שמח", תפסיקו לשאול אותי אם ראיתי "מקום שמח". כן, אני יודעת שאני צריכה לראות את זה. כן, אני יודעת שזה עליי. כן, אני יודעת שזה על המשפחה שלי.

אני כל הזמן מקבלת קטעים מתוך הסדרה בפיד שלי: קטעים שלתיקי דיין(המעולה) שותלת ליטאי צעיר שטוען שהליטאים דווקא עזרו ליהודים בשואה, או אוכלת גלידה ומדרגת את הופעתן של נשים ברחוב על סולם שבין מכוער למזעזע, קטעים שלנועה קולר(המעולה) באה בטענות לבעלה הטלוויזיוניבשלל מצבים שונים, ואני רוצה להגיד לכם - תפסיקו ללחוץ עלי. יש לי מספיקאשכנזיםעצובים משלי.

אני כן שמחה מאוד שעדיין עושים יצירות כאלה, שאף אחד עוד לא הצליח לסגור אתהתאגיד, ושלא כל התוכן הטלוויזיוני בישראל מורכב מאנשים שממתינים שאנשים אחרים יעבירו עליהם ביקורת בשידור, אבל כרגע אין לי זמן פנוי או קשב לצרות של זרים, במיוחד אם הם מומצאים.

אז אם יש לי פנאי לשבת על הספה ולקפל כביסה, הנה התכנים שאני בדרך כלל צורכת (בשאר הזמן אנחנו פשוט לוקחים בגדים נקיים מהערימה):

1."הדיפלומטית": לקארי ראסל דווקא יש הרבה מאוד צרות כי היא שגרירת ארה"ב בבריטניה, ואיכשהו המינוי הזה, שאמור להיות מורכב מערבי גאלה וקונצרטים, הופך - כמו בכל סדרה של קארי ראסל - לעלילה שכל הזמן אנשים נהרגים בה. בעונה השנייה של הסדרה, בעלה של הדמות של ראסל מתמנה לסגן נשיאת ארה"ב כי למה לא בעצם, ולצד כל הרציחות, השקרים והדיפלומטיה, יש עיסוק ממושך באיך מערכת יחסים כזו אמורה לעבוד בהינתן שהם גם במרחק 5,000 ק"מ זה מזו, וגם בסיטואציה שיש לה אפס היתכנות.

אלמנטים דמיוניים נוספים בסדרה הם שרשרת של דיפלומטים חתיכים מאוד, שבבירור מוצאים זמן גם לנהל מדינה וגם להשקיע בחדר כושר. אני מאוד אוהבת את קארי ראסל, גם כי היא שחקנית ממש טובה וגם כי היא אף פעם לא מסורקת. סוף סוף שחקנית הוליוודית שאפשר להזדהות איתה. כמו בסדרות מופרכות אחרות כמו "סקנדל" או ״המעון״, גם כאן, בכל פעם שהבנזוג עובר בסלון הוא מגלגל עיניים ומוציא קולות נשיפה כדי שאני אדע שהוא מזלזל.

2."רק לא זה":אדם ברודיחתיך מאוד ומאוד לא אמין בתפקיד רב רפורמי צעיר, קריסטן בל המקסימה בתפקיד הרווקה המגניבה שמתפרנסת מפודקאסט לרלורים על בנים אבל איכשהו גרה בדירה עצומה בקומפלקס מפואר בלוס אנג'לס.

הם מתאהבים, הוא מנסהלשכנע אותה להתגייר, היא מחכה "להרגיש יהודייה", הוא לוקח אותה לבת מצווה, היא מגיעה לבית הכנסת להאזין לדרשות שלו. הדמות האמינה היחידה בסדרה היא האמא היהודייה, שמבחינתה כל הסיפור הזה לא בא בחשבון ושאין שום סיכוי בעולם שהבן שלה מתחתן עם השיקסע הזאת.

אני כן שמחה שעדיין עושים יצירות כאלה, שאף אחד עוד לא הצליח לסגור את התאגיד, ושלא כל התוכן הטלוויזיוני בישראל מורכב מאנשים שממתינים שיעבירו עליהם ביקורת בשידור

בטוויטר היה פעם יוזר שספר תוך כמה פרקים מוזכרת ישראל בכל סדרה אמריקנית שיש על המסך, הממוצע (לפני שבעה באוקטובר) היה חמישה פרקים. דווקא כאן ישראל לא מוזכרת בכלל, בהחלטה מודעת ככל הנראה. יש משהו מנחם ביקום המקביל הזה, שבו אף אחד לא צועק על אדם ברודי לחזור לפולין או שהוא שותף לג'נוסייד. זה באמת היה הורס את הסקס אפיל, או את מה שנשאר ממנו אחרי הפרסומות המאוד לא סמויות שמחכות לכם בעונה השנייה של "רק לא זה". הלכתי לגגל אם אסתי לאודר יהודייה.

3. סרטים שטום קרוזרץ בהם: בין היתר כל סרטי"משימה בלתי אפשרית", "ג׳ק ריצ׳ר" 1 ו־2, "כמו יום ולילה", "קצה המחר", ו"הסמוראי האחרון" - שם הוא רץ עם פאה.

ברובם יש מכות, יש פצצות שצריך לנטרל, יש אנשים רעים, יש נשים יפהפיות בשמלות יקרות. הייתי מתפייטת כאן על איכות הצילום, הפעלולים המורכבים, העלילה המהודקת, אבל בתכלס אני פשוט אוהבת לצפות בטום קרוז רץ.האיש בן 63, למען השם. אי אפשרלארגן לו אוסקרעל ריצה?

לטום קרוז יש ברזומה גם סרטים שנחשבים איכותיים מאוד כמו "נולד בארבעה ביולי", "מגנוליה" ו"כאריות לכבשים", ואני בהחלט מתכננת לצפות בהם בטיסה כלשהי, אם לא יהיה לי שום דבר אחר לראות.

4. כל העונות של"לבד בבית": אני קצת מרחמת על מי שאין לו ילדים בגילאים המתאימים, כי זה אומר שהוא מפספס אתשחר חסוןבתפקיד האידיוט הכי מתוק בטלוויזיה.

אז נכון, "לבד בבית" היא סדרה המיועדת לילדים ואמנם מעולם לא צפיתי בה מיוזמתי, אבל מעולם גם לא כיביתי את הטלוויזיה באמצע פרק. זה לא מפתיע כשהכותב הראשי הוא מתן בלומנבלט, האיש הכי מצחיק בטוויטר. איזה כיף לילדים שלי שאלה התכנים שהם צורכים, זה הרבה יותר טוב מלראות סרטונים מהפנטים של משאיות בצבעים שונים מעמיסות כדורים בצבעים שונים, או את שני ההודים ביו-טיוב שבונים כל מיני בתים מחול רטוב ואז תופסים בידיים דגים לארוחת צהריים, והאמת שגם יותר טוב ממה שאני הייתי צריכה לראות בתור ילדה, כשהייתי נשארת חולה בבית, שזה "שניים אוחזין".