קשה לא לחוש גל של נוסטלגיה חמה, מהולה בקורטוב של קנאה, כשנזכרים בימים שבהם כותרת ראשית של אמצע אוגוסט עסקה בשאלה הגורלית אם בתולת ים אכן שוחה לה להנאתה מול חופי הצפון.
זה קרה ממש כאן, בקיץ 2009, כאשר דיווחים מקומיים על נימפה מצודדת שנצפתה עולה על הסלעים בחוף קריית ים הציתו בערה תקשורתית רבתי. עיריית קריית ים הזדרזה להציע פרס כספי, למי שיביא תיעוד מצולם של התופעה, ראש העיר הכריז על תוכניות להקמת פסל בדמותה, ואפילו רשת "סקיי" הבריטית דיווחה על הפרשה בשיא הרצינות העיתונאית.
התיעוד שהפך לסנסציה - "בתולת ים בישראל"
הפרשה המשעשעת הזו לא היתה אלא מופע של "עונת המלפפונים" בשיא תפארתה. זו אותה תקופה שנתית מוכרת שבה מוסדות השלטון יוצאים לפגרה, בתי המשפט שובתים, החיים הציבוריים מאיטים את הקצב לכדי זחילה, והתקשורת, הנואשת למלא עמודים מודפסים ודקות שידור יקרות, נאחזת בכל בדל קוריוז.
החל מלידתו של עגל בעל שני ראשים בחווה נידחת, דרך כלב שהפליא בכישורים מתמטיים, ועד לספקולציות אינסופיות במדורי הספורט על מעברי שחקנים שמעולם לא התכוונו לעזוב את קבוצתם.
אלא שבישראל של השנים האחרונות, הריקנות המבורכת הזו נראית כמו זיכרון מעולם מקביל. המושג "עונת המלפפונים" נשחק עד דק דווקא משום שהמציאות המקומית מסרבת לאפשר לו להתקיים.
מה לא היינו עושים עבור קצת שעמום | מלחמה באיראן נכונה בישראל? צפו בפודקאסט "על זה"
במקום פגרה מנומנמת של חום, לחות ורפיון חושים, הקיצים שלנו הפכו לזירה צפופה של דרמות בלתי נגמרות. מבצעים צבאיים שמתלקחים בזה אחר זה, משברים קואליציוניים תכופים, מחאות המוניות ששוטפות את הרחובות, וסדר יום חדשותי קדחתני שאינו מעניק אפילו דקה אחת של נשימה או הפוגה. וכך נמחק כמעט כליל אותו ואקום עונתי שאיפשר לנו בעבר לשקוע בשעמום נטול דאגות.
למה דווקא מלפפון?
השורשים ההיסטוריים של המושג הזה מצויים בעיתונות האירופית של המאה ה-19, ובימים שבהם השפה העברית המתחדשת ביקשה להתאים את עצמה לעידן המודרני.
ב-29 באוגוסט 1897 פורסמה כתבה בעיתון העברי "הצפירה", שיצא לאור בוורשה, תחת הכותרת "עת האבטיחים":
הגיעה 'עת האבטיחים' (גורקענצייט), רוב תושבי הערים הגדולות עזבו משכנותיהם ויפנו אלה לכרמים ואלה לזיתים... פנה זיוה של עיר, פנה הודה, פנה הדרה, קול המונה של עיר ייהפך לקול ענות חלושה, קול דממה דקה, והמעשים המתחדשים לבקרים מתמעטים, הולכים, ודלים.
השימוש במילה "אבטיחים" נבע מבלבול לשוני של אותה תקופה, שבה טרם התקבעו שמותיהם של בני משפחת הדלועים בעברית. הכותב התכוון למעשה ל"גורקן", הוא המלפפון של ימינו.
הבחירה בירק זה לא היתה מקרית כלל ועיקר. במקורו, ולפני שהאדם התערב בסדרי הטבע באמצעות פיתוחים טכנולוגיים, המלפפון היה צמח הרגיש מאוד לקור, שגדל בעיקר בחודשים החמים.
בשיא העונה, כלומר בחודשי הקיץ, הוצפו השווקים העירוניים בהמוני מלפפונים. ירק מימי למדי, נטול טעמים עזים או נוכחות דרמטית. הפשטות הזו הפכה את המלפפון למטאפורה מושלמת לאותה דלות חדשותית חסרת ברק ששלטה בעיתונים באותם חודשים עצמם.
מה הקשר בין חייט רעב לחדשות משעממות?
בבריטניה התפתחה גרסה אחרת בעלת גוון מעמדי וחברתי מובהק. שורשיו של הביטוי האנגלי נטועים עמוק בעולמם המקצועי של חייטי לונדון. באיור סאטירי משנת 1823, שפורסם תחת הכותרת "אווז חם, כרוב ומלפפון", מתוארת סדנת חייטות אנגלית טיפוסית בעונת הקיץ הדלה בעבודה.
בתוך עולם הדימויים המקצועי של החייטים באותה עת, 'אווז' היה כינויו של מגהץ הברזל הכבד והלוהט, 'כרוב' היה הכינוי המקובל לשאריות הבד שנגזרו ונשמרו בצד, ואילו המלפפונים סימלו את תקופת השפל התעסוקתי בזמן שבעלי אמצעים נטשו את לונדון לטובת אחוזות כפריות ואתרי הנופש.
החייטים נותרו ללא מקור הכנסה, וכל שנותר להם כדי לשרוד היה להתקיים מתזונה דלה של מלפפונים. היו שטענו כי מדובר בעונה כה דוממת עד שכל מה שנותר לעשות הוא להביט במלפפונים הגדלים בשדה.
בשיא העונה, כלומר בחודשי הקיץ, הוצפו השווקים העירוניים בהמוני מלפפונים. ירק מימי למדי, נטול טעמים עזים או נוכחות דרמטית. הפשטות הזו הפכה את המלפפון למטאפורה מושלמת לאותה דלות חדשותית חסרת ברק ששלטה באותם חודשים בעיתונים
המלפפון אינו לבדו, ומזונות רבים הופכים לדימויים שאנו עושים בהם שימוש יומיומי. כך למשל, "הדובדבן שבקצפת" הוא התוספת האחרונה, המיוחדת והמשובחת שמשלימה דבר שכבר היה מוצלח למדי כשלעצמו. האמריקנים נוהגים "להביא את הבייקון הביתה" כסמל לפרנסה ולדאגה לכלכלת המשפחה. ואצלנו "השאור שבעיסה", שהחל כסמל לגורם המחמיץ והמקלקל, הפך עם השנים לכינוי לאותו רכיב חיוני המניע ומשפר את המכלול כולו.
המדינה שביטלה את עונת המלפפונים
במקרה הייחודי של המלפפון, הדימוי התרבותי עבר תהליך כפול של התנתקות מהמציאות הממשית שממנה הוא נולד.
הניתוק הראשון הוא חקלאי-טכנולוגי. המלפפון המודרני כבר מזמן אינו כפוף לגחמותיו של מזג האוויר או לחודשי הקיץ בלבד. המעבר לחממות מתקדמות, לבתי צמיחה מבוקרי אקלים ולשיטות דישון והשקיה חדשניות מאפשר לחקלאות הישראלית לגדל, לקטוף ולשווק מלפפונים רעננים לאורך כל ימות השנה, ללא תלות בעונה או בטמפרטורה שבחוץ.
הניתוק השני, והכואב יותר, הפגרה חדשותית מנומנמת שהביטוי נועד לתאר, כבר כמעט ואינה קיימת במקומותינו.
המציאות הישראלית האינטנסיבית והסוערת הופכת את הקללה המפורסמת המיוחסת למסורת הסינית, "מי ייתן ותחיה בזמנים מעניינים" (שזו המקבילה לביטוי הכה ישראלי: "שיהיה לו לתרופות"), למדויקת ולמוחשית להכאיב.
חיים שקטים, נטולי תהפוכות, דרמות ומהדורות מיוחדות אינם חיסרון או סימן לשעמום עקר, אלא ברכה ומתנה גדולה לבריאות הנפש של החברה. הזמנים הכה מעניינים שבהם אנו שקועים עד צוואר גובים, אל נכון, מחיר נפשי וחברתי כבד, ומתאפיינים במתח, בדאגה ובאי-ודאות.
המחיר של חיים מעניינים
ובכל זאת, בתוך המערבולת הבלתי פוסקת הזו, נותרה נחמה שקטה ופשוטה דווקא במלפפון עצמו.
הטכנולוגיה החקלאית אמנם ניתקה אותו מלוח השנה ורוקנה את המטאפורה ממשמעותה המקורית, ובכל זאת, גם כשהאירועים בחוץ דרמטיים והמציאות נדמית כמי שיצאה ממסלולה, תמיד אפשר למצוא מלפפון טרי, לקצוץ אותו דק־דק, לתבל בשמן זית ובלימון, ולברוא לעצמנו, ולו לרגע קט, אי קטן של שפיות ושלווה ביתית.
המלפפון הפשוט אינו מתיימר לפתור את המחלוקות הפוליטיות, להרגיע את המתיחויות הביטחוניות או לתקן את תחלואי העולם, אך הוא מעניק לנו רגע נדיר של יציבות צנועה הממשיכה להתקיים כסדרה בעוד המציאות סביבנו סוערת וגועשת.
6 יתרונות בריאותיים של מלפפון שכדאי לכם להכיר
ועד שיחזור אלינו השקט המיוחל, כל שנותר לנו לעשות הוא להתנחם בסלט הצנוע, ולהמשיך ולייחל בלב שלם לשובה של עונת המלפפונים, במלוא שממונה, ריקנותה ודלותה החדשותית המבורכת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו