ישי לוי הגיע לשיא דווקא לפני הסוף. אבל הקהל לא טרח להקשיב

בתוכנית "צליל מכוון" בכאן 11, סיפר ישי לוי לקובי אוז על החיבור הראשון שלו למוזיקה. "זה התחיל ממש מילדות. הייתי בורח לשכנים שלי, היה להם שולחן כזה גדול, ענק, והיו אומרים לי: 'תשיר', והייתי נכנס מתחת לשולחן והייתי שר. שירים תימניים מהמורי. היה לי פשוט לשיר, טבעי. לא ראיתי את עצמי עושה שום דבר פרט לשיר. הבית שלנו, של ההורים, הוא בנוי משלוש קומות. הייתי יושב בקומה העליונה, שם על הראש שלי את הפיילה, הדוד של הכביסה שהיו שמים על הפרימוס, שיהיה לי אקו - הד. הייתי שר את 'אמא שלי' של נועם קניאל, והייתי מסלסל, עד שהייתי בלי אוויר, מסוחרר,  מאושר".

בתחילת השבוע, בגיל 63, הלך ישי לוי לעולמו. "מולדת החיים היא הילדות", כתב המשורר אבות ישורון, ובמקרה של לוי, הביוגרפיה המפותלת שהתחילה בקומה השלישית עם הפיילה על הראש, עלתה וירדה כמטוטלת. הילד שרצה רק לשיר, לסלסל עם הד שיהדהד שמחה ואושר, הפך לזמר שחייו היו כשיר מורכב ומפותל, רגע מחול נוסק לשחקים, רגע בלוז התרסקות לתהומות. ומשם עלה שוב, אל הפסגות הבודדות. 

"הייתי אחרי העבודה עם דקלון וחיים משה וחיפשתי מישהו חדש", נזכר משה בן משה (בן מוש), המפיק שגילה את לוי מקצועית. "הלכתי למסיבה באיזו תחנת דלק וראיתי את ישי, הוא היה עדיין בן פחות מ־20. אבל כבר ראיתי שהוא מקצועי, מבין עניין, יודע לקרוא סימנים, לא צריך לדבר הכל. שאלתי: 'אתה רוצה לעבוד איתי?'. אמר לי: 'אני אשמח'".

בתחילה שר לוי עם בן מוש את קנון החאפלות של משה משומר. משומר יצר את קורפוס הזמר המזרחי הראשוני, שהתפרסם דרך הביצועים של צלילי הכרם וצלילי העוד. בן מוש גיבש נגנים - דודו מויאל כקלידן, רוני בוני כמתופף - וכך יצאה הרביעיה לדרך. "היה לנו הרכב עם צליל מעולה", מחייך בן מוש, "ואיזה קול היה לישי אז. הסברתי לו כמה דברים והוא מייד יישם את זה, לא צריך היה צריך להסביר הרבה. ישי היה חכם בשירה ומהר התעלה - הוא היה מוזיקאי טבעי".

בן מוש: "זה היה בלתי אפשרי, שש בערב יש הופעה, ואני עושה באלאנס והראש כל הזמן עסוק בכניסה לאולם, מתי ישי מגיע. אני לא יודע איפה הבן אדם, ואין ישי! עד שנשברתי ואמרתי לעצמי - מה אני צריך את החיים האלה?"

הקשר בין השניים העמיק, ובן מוש החל לחפש חומרים עבור הקול המוזהב. "אמרתי לו שאם אנחנו רוצים להתקדם צריך להקליט - הבאתי לו את השיר 'ילדונת'. ישי הקליט, זו היתה הצלחה מטורפת, תפס כמו אש, בן־לילה. התקשרו וביקשו עוד דברים שלו. אמרתי לישי 'בוא, צריך עוד חומר, נעשה את השירים שעשינו בהופעות' ואספתי לו שירים - 'ליסה ליסה', 'אלוהים נתן לך במתנה' ומחרוזות בערבית, 'וגאלית לי אה אה'", בן מוש שר, נזכר וצוחק.

בא עם סגנון משלו

מי שקיבל את ההקלטות הללו לידיים היה מוני ארנון, הטכנאי ואיש המיקס, שמספר: "התחלתי להקליט ולעשות מיקסים למוזיקת קסטות, כמו שקראו לזה בזמנו. היה לי טייפ ארבעה ערוצים, שאיתו עבדתי עם יהודה קיסר. בן מוש אהב את העבודה שלי כי אני קפדן". ארנון, זמר ויוצר בעצמו, היה חבר בלהקת האחים והאחיות, אך בניגוד למרבית חבריו ממוזיקת הרוק, הפולק וארץ ישראל, הוא הוקסם מהגל העולה של המוזיקה החדשה.

"נוסף על שירים עבריים, רוק ופופ אמריקני ואנגלי, נחשפתי כילד גם לשירים עם הרבה סלסולים כמו של ג'ו עמר, שירים הודיים ושירים תימניים ששמעתי בחתונות כשגרתי במושב חדיד, שרובו תימנים. האוזן שלי היתה פתוחה לקשת רחבה של צלילים שונים". ארנון הקליט ועשה מיקס לאלבום הבכורה של זוהר ארגוב, ולא ידע מה בדיוק הוא עומד לשמוע כשהתחיל לעבוד עם ישי לוי. "בן מוש הביא לי את ההקלטות של ישי. מייד שמעתי גוון קול שונה מכל מה שהכרתי".

איך היתה העבודה איתו?

"אני זוכר את ישי מאוד צעיר, נחמד, בלי קריזות בכלל. בן מוש ואני היינו יושבים על דקויות, וישי היה מקשיב מאחור, חולמני ונלהב".

הבנת בזמן אמת שאתה עובד על קלאסיקות? עם שני הקולות המובילים של הסגנון?

"לא לגמרי. הייתי באולפן, פחות בשטח, אז לא הבנתי מה קורה בדיוק. אבל אחרי שהאלבום של ישי יצא, פתאום התחילו להגיע לאולפן שני סוגים של זמרים - אלו שחיקו את זוהר, ואלו ששרו כמו ישי. לימים הבנתי שהקול של ישי, הצלול והנקי, היווה גם השראה לאייל גולן".

הרגשת שהיו מתח או תחרות בין זוהר לישי? 

מוני מחייך. "לא ממש הרגשתי שהיתה בינו לבין זוהר תחרות. מההתחלה, ישי בא עם סגנון שירה שונה לגמרי משלו".

בפנים הכל בער

ב־1986 בן מוש וישי לוי חולמים רחוק, בן מוש מביא את יגאל חרד ולהקת ברוש המיתולוגית כדי שינגנו ללוי, להסיר את הדימוי של תרבות זולה עם מכונות תופים וסינתיסייזר. "הנה בא היום", היה אחת ההפקות המושקעות ביותר באותה תקופה. וההצלחה גדלה. "אביהו מדינה ואני כתבנו לישי את 'נשים חופשיות', ואז הבאתי לאביהו שיר יווני שקלטתי והיה הבסיס ל'רעיה'. הוא כתב לשיר מילים בעברית, אבל בהתחלה לא רצה לתת את זה לישי - 'מה בחור בן 20 יודע מהחיים שלו על נישואים ומה זו רעיה? השיר לא מתאים לו' אמרתי לאביהו, 'תשאיר את זה לי'". בן מוש מחייך בממזריות. "תקשיב לזה היום - אתה מאמין לו! כשאביהו שמע את 'רעיה' בביצוע של ישי, הוא היה מאוד מופתע ומאוד־מאוד מרוצה".  

"רעיה" היה הרגע שבו קולו של לוי הצעיר התגבש לכלל אישיות שלמה. הקול היה נקי, מהודר ושבור. סמכותי ופגוע, נעלב ומתחנן, בלוזי ומוזהב. בהרבה מובנים ישי לוי היה הליהוק המושלם להוביל את התרבות הישראלית המתחדשת. הלהיטים צפו כמערבולת, אלא שהמערבולת סחפה לתוכה הכל.

הרגע שבו הקול הגדול התגבש לכלל אישיות שלמה. "רעיה"

הילד עם הפיילה מראש העין לא ידע כיצד להתמודד עם ההצלחה העצומה. רגע אחד זרקורים ואהבת מחיאות הכפיים, ורגע לאחר מכן חושך ובדידותו של הזמר למרחקים ארוכים. הלהיטים המשיכו להתערבל, אך בפנים הכל בער. לוי התמכר יותר ויותר לשדים הפנימיים שלו, דבר שהוביל אותו אל תחתית המצולות.

"לימים הבנתי שמאז שהתחלתי לעבוד איתו, ישי כבר היה בעניין של הסמים - קלים יותר, ואז יותר קשים", נזכר בן מוש בקול שמתמלא בצער, "במשך שנים זוהר ארגוב חיזר אחריי שאעבוד ואופיע איתו, ולא יכולתי כי הייתי תפוס כל הזמן. יום אחד זוהר בא אלי ואמר לי - למה אתה לא מופיע איתי? אמרתי לו - אני לא יכול לעבוד איתך בגלל הסמים. וזוהר אמר - 'בן מוש, ישי לוקח איתי סמים ביחד'. וישי היה בוכה לי - בן מוש, אני לא נוגע, אנשים מסכסכים בינינו, מנסים להפריד אותנו". 

מוני ארנון: "הייתי באולפן, פחות בשטח, ופתאום אחרי שהאלבום של ישי יצא, התחילו להגיע לאולפן שני סוגים של זמרים - אלו שחיקו את זוהר, ואלו ששרו כמו ישי. לימים הבנתי שהקול של ישי, הצלול והנקי, היווה גם השראה לאייל גולן"

בשלהי שנות ה־80 שקע לוי יותר ויותר בחיי המכור. בהתחלה בהסתרה, אך המערבולת העמיקה את אחיזתה, עד שלוי איבד כל מצפן אל האופק ואת כל גבולות המצפון. רבים מהקרובים אליו ביותר התרחקו ממנו בצער, לאחר ניסיונות הולכים ונשנים. "זה היה בלתי אפשרי, שש בערב יש לנו הופעה, ואני עושה באלאנס והראש שלי כל הזמן עסוק בכניסה לאולם, מסתכל כל הזמן, מחפש לראות מתי ישי מגיע. אני לא יודע איפה הבן אדם, ואין ישי! היו הופעות שהייתי מזעיק את אהרון ירימי או את דקלון, בשעה שבע, בדקה ה-90, רגע לפני האירוע". בן מוש מניד בראשו, "עד שנשברתי ואמרתי לעצמי - מה אני צריך את החיים האלה? עזבתי את ישי, עזבתי את החיים האלה".

באחד הראיונות, ישי תיאר את הפרידה ממך כרגע כואב מאוד בחייו. היית מעבר למנטור - היית דמות אב. לא כאב לך?

"בטח שכאב, אבל תראה - לא היתה לי ברירה, הוא לא היה מתפקד!  בסוף השכל ניצח את הרגש", קולו של בן מוש נעצר, כמהרהר על המסלול שלא התממש. "שתבין, אחרי הפרידה מישי הפסקתי לגמרי להופיע. הלכתי לאולפן, ועבדתי שם כל היום. שנים רבות לאחר מכן, ישי הזמין אותי להופעה שלו בהאנגר 11, ושם בפני אולם מלא קהל הוא עמד ואמר: 'הנה מורי ורבי בן מוש, ואני מבקש את סליחתו ומתנצל ששיקרתי לו כל הזמן".

מסף השאול - אל הפסגה

ללא הנחייתו האוהבת של בן מוש, שנות ה־90 היו מתעתעות עבור לוי. ב־1993 הבליח בלהיט פוליטי מפתיע - "שלום לך עזה", על רקע יציאת צה"ל מהרצועה. שנתיים לאחר מכן הופיע לוי עם השיר הזה בעצרת שבסופה נרצח יצחק רבין. שלל ההישגים הנקודתיים בקריירה שלו לא הצליחו לצבור תאוצה. את שאר העשור העביר לוי בניסיונות גמילה שבים ונשנים. חלקם צלחו יותר, רובם - פחות.

להיט פוליטי מפתיע, שלוי ביצע בעצרת שבה נרצח רבין. "שלום לך עזה"

לוי המשיך להקליט ולהופיע, אבל יצירתו זגזגה. הקול שלו היה תמיד פרשן תלת־ממדי למילים, אבל האלבומים לא התחברו עד הסוף. פה ושם צצו להיטים גדולים כמו "רקדי", אבל אפילו בהם לוי נשמע מרוחק, מתאמץ. כאילו אל אולפני ההקלטה הגיע רק צילו של האריה. אפילו בחצי הילוך לוי הצליח, אך זו היתה הצלחה הישרדותית ברובה. להישאר קצת מתחת לפני השטח. כל זה קרה בעוד במקביל, השטח התפוצץ ממעריצים שגדלו על המוזיקה והיכולות של לוי, הפכו לזמרים בעצמם, והשתלטו על מרכז מפת המוזיקה הישראלית.

"ישי הוזמן לשיר באירוע פרטי, ופתאום הוא קולט את אייל גולן בקהל, כאורח", נזכר דורון שחר, הגיטריסט שניגן עם ישי לוי בשנים האחרונות. "ואייל - כשהוא רואה את ישי, אתה מייד רואה שהוא מתרגש. אייל הוזמן לשיר והוא עלה, ואמר 'גדלתי על ישי, הערצתי אותו'. עבור אייל, ישי היה מודל לחיקוי".

השנים המעורפלות נמשכו אל תוך המאה ה־21. בעוד כולם סביבו מחשבים מסלול לקיסריה, לוי שקע מטה יותר ויותר. ממדורי התרבות הוא עבר אל הפלילי. פרץ לבית שכניו, נתפס, ישב בכלא, יצא ממנו, והגיע אל שפל המדרגה כאשר הצית את ביתו במחול שדים מוטרף מקריזים וקריזות.

באותן שנים נראה היה שכולם התייאשו מישי לוי. לרגעים זה נראה ככרונולוגיה של מוות ידוע מראש. אלו חוקי הפיזיקה של נפש היוצר - האור שבוער בהיר כפליים, כבה בחצי הזמן. אוכלי הנבלות כבר החלו לחוג מעל. אך כנגד כל הסיכויים, ובאמצעות העזרה מאיריס, אשתו, ומבני משפחתו הקרובה, לוי הצליח לעשות את הבלתי ייאמן - להיגמל ולעשות את הדרך האיטית והמפרכת בחזרה למעלה מסף השאול. 

ב־2004 הוציא ישי לוי את "שר לך, איריס", מופע ואלבום שכולו בקשת סליחה וחרטה לאשתו ולמשפחתו על השנים הקשות והפרועות. לוי תמיד שר בכנות מכאיבה, אך באלבום הזה אפשר לשמוע ניתוח לב דאוב וחשוף לחלוטין בפני המיקרופון.

בקשת סליחה וחרטה על השנים הקשוות והפרועות. "השער לגן עדן" מתוך "שר לך איריס"

עבור רוב הציבור, החזרה לחיים הגיעה באמת ב־2008, כשיצא האלבום "ריקוד רומנטי". כבר בהאזנה אגבית אפשר היה לשמוע את השינוי שעבר. הכל היה בקול - לוי נשמע קרוב ונמרץ, חיוני וחושני, מפוכח ובוער מתשוקה. שיר הנושא פרץ את גבולות המוזיקה הים־תיכונית והתיך יחדיו אלקטרוני, לטיני ומוזיקת עולם לשיר יוצא דופן. השיר חרך את רחבות הריקודים, האירועים, ופסקול לעשיית דור של ילדים. בשילוב הזה הקדים לוי בכמה שנים את חלוצי הפופ הישראלי החדש בהתכת הגבולות שבין הסוגות השונות.

הקהל הגיב באהבה עצומה לשיר ולזמר שנשמע חי, נוכח, ועצמתי מתמיד. "ריקוד רומנטי" היה סטארט־אפ תרבותי ישראלי, וכמו כל סטארט־אפ, השיר ביקש לפרוץ לעולם הגדול. לוי הקליט גם גרסה בערבית לשיר. "לישי היו כמה נשמות, הוא ידע ליפול וידע גם לקום. וכשהוא קם - הוא קם ממש בגדול, זה היה טירוף", נזכר דורון שחר.

הפעם, המערבולת כבר לא יכלה לגבר שעשה דרך ארוכה. "ישי היה מגיע לפני כולם להופעה, דואג שהכל כשורה, הוא היה נקי לגמרי בתקופתי, אפילו לעשן לידו היה אסור, אבל תמיד ראית אותו עם ההתמכרות החדשה שלו - כוס תה ביד", צוחק שחר.

לא להתייאש. לעשות

בשלב הזה לוי היה אנומליה היסטורית משונה. אבולוציה חיה של המוזיקה המזרחית בישראל: הצעיר שהתחיל עם הגווארדיה הפורצת של בן מוש ודקלון, צלילי העוד והכרם, זוהר ארגוב וחיים משה - הפך בן־קאמבק לישי לוי 2.0 ועמד ביחד עם כוכבי הפופ של המיינסטרים הישראלי המסלסל - אייל גולן, שרית חדד, עומר אדם, ליאור נרקיס ומשה פרץ, ואף הקדים לסמן את הכיוון של פאר טסי אל לב המוזיקה הישראלית החדשה, זו שנוצרה מכלל השפעותיה השונות.

בשלב הזה לוי יכול היה לנוח על זרי הזאפה לנצח. להופיע עם רצף להיטים, לבצע את המחרוזות שכל כך אהב להרים איתן את המופע. לרצות את הקהל שצמח איתו בגלגול הראשון ולתת כמה "להיטי מקפיצי" לקהל שגילה אותו בגלגול השני. "זה היה ברור בהופעות - יש שירים לבמות הגדולות, ויש שירים לזאפה. בזאפה ישי הרשה לעצמו להתחדש, להתנסות, לעשות דברים אחרים", מבהיר שחר. 

חיוניות מחודשת שמרתכת את הלטיני והאלקטרוני. "ריקוד רומנטי"

אבל דווקא כשיכול היה ליהנות מפירות הדרך הארוכה שעשה ולהישאר במצב טיסה, לוי אתגר את עצמו להגיע לשיאים יצירתיים חדשים. לאורך השנים הקליט כמה וכמה אלבומים של גרסאות כיסוי לשירים שאהב - מ"הרעות" ועד החברים של נטשה. כעת ביקש לוי לממש חזון מוזיקלי כולל וחדשני, וכדי להשיג אותו הוא פרש את ידיו אל כל קצוות המוזיקה הישראלית, בחיפוש אחר שיר. אמנותית זה השתלם מאוד - "את", "עוד היום", "עכשיו הוא חול" ו"שועל קרבות", ארבעת אלבומיו האחרונים של לוי, הם פסגת יצירתו.

שחר: "ישי דיבר הרבה על האלבומים האלו, במיוחד על 'את' שעשה עם עמיר בניון. באחת הנסיעות הוא אמר לי שזה התקליט הכי טוב שהוציא. מבחינה קולית, יש באלבום הזה ביצועים פנומנליים, בתור זמר הוא מגיע לגבהים מטורפים. למרות כל מה שעבר, הוא רצה להגיע לקצוות של הקול שלו, וזה לא ייאמן מה הוא עושה שם. אלו שירים עם מנעד מטורף, הוא סיפר לי שבהקלטות הוא אימץ את הקול שלו עד הקצה, זה דרש ממנו המון כוחות. והוא אפילו לא ידע מה זה אוטו־טיון. הכל טבעי, הכל מבפנים, איך אמר בן מוש? הוא היה מוזיקאי טבעי".

באלבומים אלו התגייסו שלל מעריציו, מעריכיו ומוקיריו - עמיר בניון, ארקדי דוכין, מוש בן ארי, דודו טסה, גלעד כהנא, איה כורם, שאנן סטריט, עידן רפאל חביב, לירון בן שמעון, יוני יעיש, דודו מתנה, והרשימה נמשכת. כולם כתבו ללוי שירים נפלאים. במקביל הצטרפו גם כותבים ותיקים כאפי נצר ונחום היימן, אך בצורה מקוממת - הרדיו לא שם לב, התקשורת השאירה את לוי חנוט על המדף כאמן מכובד, אך כמעט ולא התייחסה ברצינות ליצירתו החדשה. גם הקהל הרחב כמעט ולא נחשף אל יצירות המופת המאוחרות של לוי.

"זמר צריך לעבור דרך. צריך לסלול לעצמו דרך. אתה לא יכול להביא מישהו, 'הופ, בוא, כנס, בוא נעשה לך שירים, נצלם אותך, נעשה לך שיער יפה וזה, ולעשות שיר'. אי אפשר. זה לא יתפוס להרבה זמן. צריך דרך… זה לא להתייאש ולא להתייאש ולא להתייאש ולצבור ולעשות", אמר לוי לקובי אוז ב"צליל מכוון". אמר ויישם.

אם לא אשיר - אמות

באלבומיו האחרונים השכיל לוי לבחור שירים נהדרים וחד־פעמיים כמו "את", "עכשיו הוא חול", "ליפול", ומעל כולם "הרוח הגדולה" - פלא של כתיבה, ביצוע והגשה, שכתב דודו מתנה. קשה להבין כיצד נותר "הרוח הגדולה" סמוי מהעין ולא הפך להמנון ישראלי לטקסים ולפרידות. "זה לא חלום, יבוא היום, אני יודע, שאצטרך לומר שלום ונשתמע, זה לא הסוף - אני אחזור אל עלומיה, אין פלא שאני מתגעגע, לחיבוקים לליטופים שאת הותרת בי, לאהבות, לריגושים, לך התמכרתי. אנא סלחי, יפה שלי, אם קצת אכזבתי, לרגעים את עצמי איבדתי. ובלילות הייתי רץ חופשי בתוך שדות, בבכות השועלים רציתי רק אותך לראות, מעל צמרות הברושים הרוח הגדולה, מאירה את דרכי אלייך, אהובה", שר לוי בעוצמה כובשת. מלא חרטה, השלמה ונוסטלגיה מפוכחת.  

איך זה לא הפך להמנון ישראלי? "הרוח הגדולה"

באלבומו האחרון, "שועל קרבות", לוי הלך רחוק יותר. השירים העלו תמונה של השלמה ופרידה גדולה. כמי שמביט על חייו לאחור בלי כעס, אלא עם חמלה כדי לאחות את הביוגרפיה המסוכסכת שלו, גם אם זה היה בקושי רב. "היתה לו מחלת ריאות כבר 20 שנה, והרופא שטיפל בו טיפל גם באשתי שסובלת מאסתמה, והוא אמר לי פעם שהוא לא מבין איך ישי שר כשרק 30 אחוזים מהריאות שלו מתפקדים", מתפעם שחר, "והכי מדהים זה שישי החזיק מעמד כמה שנים טובות ככה. רק לאחרונה הוא כבר ממש לא יכול היה לשיר. והוא תמיד אמר: 'אם אני לא אשיר - אני אמות'". קולו של שחר דועך, "והנה…".

צוואה רוחנית של אריה בחורף חייו. "בבוא יומי"

השיר האחרון שהוציא לוי היה "תהיי מה שתרצי", אך מי שמחפש את צוואתו הרוחנית ואת רגע הפרידה של ישי לוי ימצא אותו, כאמור, באלבום "שועל קרבות". את "בבוא יומי" כתבו נחום היימן ושאול דור, והלחין אפי נצר. נוסטלגי ומפוכח, לוי שר כאריה בחורף חייו. ברקע התנגן ואלס אקורדיון ענוג ומעליו הקול המוזהב של לוי כמו מביט על מכלול חייו בפעם האחרונה. עם היכולת הפלאית שלו להחיות מילים ואותיות, הוא שר בהשלמה ובעיקר באהבה שלמה לכל הרע והטוב שהיו מנת חלקו: "בבוא יומי תגיע השלכת, והעלים יפלו על הגגות, גם אם נשוב ונחזור, צריך ללכת, כשהחידות נותרו בלתי פתורות".