אין פונפון בעולם שיכול על נעמה בנצור. כצ'ירלידרית מצטיינת היא שולטת בארסנל שלם של ריקודים, קפיצות, סיבובים, פירמידות אנושיות ומפגני גמישות אחרים; אלא שאת הגמישות הכי גדולה היא גילתה במלחמה האחרונה עם איראן, כשמצאה את עצמה מתאמנת בצל האזעקות, ורצה למקלט בין תרגיל לתרגיל כדי להתגונן מהטילים. בחלק מהמקרים היא וחברותיה עשו את המקבילה ללימוד שחייה בהתכתבות, ונאלצו להתאמן דרך הזום. קל זה לא היה.
"כשחזרנו מהמקלט היינו צריכות רגע להתאפס, ולחזור לנקודה שעצרנו", מספרת נעמה, בת 14, תלמידת כיתה ח' מהוד השרון, "ודרך המסך לא יכולנו לתרגל את התיאום בינינו ואלמנטים קבוצתיים מורכבים. למרות הקושי, לרגע לא חשבנו לוותר. במיוחד בתקופה הזו האימונים נותנים לנו כוח, שגרה ותחושה של נורמליות".
בשבוע שעבר, בגמר גביע המדינה בצ'ירלידינג שנערך בהרצליה, היה אפשר להבין היטב על מה היא מדברת: מאות נערות צעירות מתנועעות בתרגילים שמסחררים את הראש, הלב ועמוד השדרה. מערבולת של צבעים ניתכת על הצופים, הקצב ממכר, המוזיקה מהפנטת, והיושבים בקהל שואגים ומריעים כאילו חזו בגמר המונדיאל, לא פחות.
בסינכרון מושלם
אבל רגע, מה זה בעצם "צ'ירלידינג"? מי שהמונח מזכיר לו קומדיות היי-סקול מתחילת שנות ה-2000, עם רגעים שקירסטן דאנסט תשמח לשכוח, יכול להפסיק לקרוא כאן. אנחנו מדברים על ענף ספורט תובעני, ותיק (בן 50), שמשלב התעמלות, אקרובטיקה וריקוד ומתקיימות בו תחרויות ב-128 מדינות בעולם, עם 7.5 מיליון ספורטאים, בארבעה סגנונות: צ'ירלידינג, Pom (כן, עם הפונפונים), ג'אז והיפ-הופ.
בשנים האחרונות הענף הזה מכה שורשים גם בישראל. מצבנו בתחום הוא - סליחה על משחק המילים, זה חזק מאיתנו - מעודד למדי. כיום פועלות בישראל 50 קבוצות צ'ירלידינג שונות, בעשרות ערים; חיפה, הרצליה, רמת השרון, ראשון לציון, עכו, נהריה, כפר סבא, אורנית – והרשימה כנראה מתארכת תוך כדי שאתם קוראים.
מדובר בענף ספורט תובעני, שפועל כבר חמישה עשורים, משלב התעמלות, אקרובטיקה וריקוד, ומתקיימות בו תחרויות ב-128 מדינות בעולם, עם 7.5 מיליון ספורטאים
לא זו בלבד, אלא שלישראל יש נבחרת ישראל צעירה בעידוד, שבאפריל קטפה את המקום השלישי בגמר גביע העולם בצ'ירלידינג (International Cheerleading Cup), וזכתה במדליית ארד על ריקוד עם פומפונים בקטגוריית נוער. הקבוצה בקטגוריה זו מורכבת מ-24-16 ספורטאים, שחייבים לשמור על סינכרון מדויק לאורך שתי דקות של ריקוד אינטנסיבי. המשתתפים יוצאים למחול חרבות עם הפומפון, תוך כדי גלגלונים, פירואטים ושאר פעולות שיביאו את רובנו היישר לאורתופד. "חייבת להיות אחידות מושלמת בין כל הספורטאים, זה הדבר העיקרי ששופטים כאן", מסבירה מנהלת הארגון לקידום ספורט העידוד, פרופ' לודמילה יאסינסקה דמרי, את גודל ההישג.
לודמילה נחשבת הסנדקית והאמא המייסדת של הענף בארץ. היא עלתה לישראל לפני 14 שנים מאוקראינה, שם הכירו אותה כזמרת פופולרית וכמי שאיכשהו הצליחה, במקביל לקריירה המוזיקלית, לעשות חמישה תארים אקדמיים ולהפוך למומחית טכנולוגיות דפוס. אבל היא הלכה בעקבות הלב, תרתי משמע – ועלתה לישראל בעקבות בן זוגה, מפיק הקולנוע והטלוויזיה רמי דמרי, שהכירה בזכות פרויקט משותף. היום הם נשואים והורים לשלושה. אביה ואחותה מתגוררים עדיין בלביב שבמערב אוקראינה, והמחשבות שלה נודדות לשם אחריהם לא פעם לנוכח המלחמה האינסופית עם רוסיה, שגם אליה נגיע.
יחי ההבדל
אבל לפני כן צריך לספר איך הכל התחיל. "באוקראינה עסקתי גם בספורט אירובי. בארץ פתחתי חוג קטן בבית הספר של הבנות, קראתי לו צ'ירלידינג, והאמת היא שלא ידעתי מה זה בדיוק", היא מספרת, "אחרי מופע סוף שנה, הבנתי שזה הרבה יותר גדול מסתם ריקוד. התחלנו לקבל המון פניות, והרגשתי שיש כאן משהו טוב ומנצח".
במה זה שונה, בעצם, מלהקת מעודדות במגרשי ספורט?
"יש הבדל גדול. מעודדות הן בנות שמעודדות קבוצות ספורט. כאן זה ממש ענף ספורט, עם תחרויות, עם סגנונות שונים והרבה אימונים. יש דרך חיים שלמה סביב זה".
מנהלת הארגון לקידום ספורט העידוד, לודמילה יאסינקה דמרי: "בארץ פתחתי חוג קטן בבית הספר של הבנות. קראתי לו צ'ירלידינג, והאמת היא שלא ידעתי מה זה בדיוק. הבנתי שזה הרבה יותר גדול מסתם ריקוד. הרגשתי שיש כאן משהו מנצח"
לצד ילנה מליח, מאמנת התעמלות קרקע שעלתה לישראל מרוסיה, יצאה לודמילה לאליפות אירופה בצ'ירלידינג, שנערכה ביוון, והשאר היסטוריה. "הקמנו עמותה, פתחנו חוג בהרצליה, התחילו לשמוע עלינו וקיבלנו פניות מכל הארץ וגם מהעולם להשתתף בספורט הזה ולהדריך אותו בישראל. פנו אלינו מרוסיה, מאוקראינה, מארה"ב וממולדובה, וזה הלך ותפס תאוצה".
לא היה בינך לבין ילנה מתח על רקע מלחמת רוסיה-אוקראינה?
"לא, מה פתאום. לא היה שום מתח סביב זה. חלק בלתי נפרד מהחזון של הספורט שלנו הוא אהבת האדם, ההרמוניה, ההכלה. לכן היה לי חשוב מאוד להקים את הספורט הזה בישראל".
נעמה בנצור, בת 14, מתאמנת כבר שלוש שנים: "זה ספורט מגוון מאוד, וזה מה שמשך אותי אליו. אני מתה על האקרובטיקה, הריקוד, הכושר. בעוד חודש תיערך בצ'כיה אליפות אירופה בצ'ירלידינג, ואני מקווה מאוד שנחזור גם משם עם תוצאות יפות"
השאיפה הזו, כך מתברר, מתפשטת גם למחוזות בלתי צפויים: באפריל, זמן קצר לאחר ההפוגה במבצע שאגת הארי, הצביעה לודמילה בעד צירופה של איראן לאיגוד הצ'ירלידינג הבינלאומי, לצד חמש מדינות נוספות. "אנחנו מצביעים לא בעד השלטון האיראני, אלא בעד אנשים שרוצים לעסוק בספורט, ובעד הילדים שרוצים להתחרות לאור ערכי החברות והכבוד", היא מבהירה.
את רואה בזה ספורט רציני? חשוב?
"כן, מאוד. זה ספורט קבוצתי, חיובי מאוד, שמחבר בין אנשים. הספורטאים והספורטאיות שעוסקים בו תומכים אחד בשני. יש בו חינוך לערכים והוא מאוד מפותח בעולם".
נעמה בנצור, שנכנסה בשערי הצ'ירלידינג לפני שלוש שנים, מסכימה איתה. "זה ספורט מגוון מאוד, וזה מה שמשך אותי אליו", היא מספרת, "אני מתה על האקרובטיקה, הריקוד, הכושר. אנחנו עושות ארבעה אימונים בשבוע, שלוש שעות כל אימון. אני גם בנבחרת ישראל. בעוד חודש תיערך בצ'כיה אליפות אירופה בצ'ירלידינג, ואני מקווה מאוד שנחזור גם משם עם תוצאות יפות".
איזה ריקוד את הכי אוהבת לבצע?
"בעיקר את ריקוד הפונפונים. זה כיף גדול. אני רוצה שעוד אנשים בישראל יכירו את הספורט הזה, שהוא יתפתח ויכבוש כאן את כולם".
גם גברים רוצים
לפי לודמילה, כיום בעיקר ילדות ונערות בנות 15-10 עוסקות בספורט הזה, אם כי הפרופיל הטיפוסי משתנה בהדרגה. עד כה, רק נער אחד בישראל הצטרף לשורות הצ'ירלידרז. לצידו, אפשר לציין גבר אחד שנסחף בקסמי העידוד: הכירו את אמיתי קפון (40), אב הבית של מרכז הספורט "נינא" בהרצליה, שבהתחלה נחשף לענף כמביט מן הצד והפך מצופה – למשתתף.
"טיפלתי שם בתקלות. עשיתי קצת מתיחות לרגליים, ולודמילה קלטה אותי והציעה לי לבוא להתאמן עם הקבוצה", הוא מספר, "זה נשמע לי מוזר. עשיתי פליק-פלאקים ועמידות ידיים, והזמינו אותי לאימון ניסיון".
איך מסתדר גבר בן 40 שצריך ללמוד לבצע שפגטים וגשרים לצד שורת ילדות שצעירות ממנו בעשורים שלמים? מתברר שלא רע. "בהתחלה הן די גיחכו כשראו אותי, אבל הפגנתי רצינות ומשמעת, והיום אני כבר ממש טוב בזה. השבוע אני מתחיל קורס מדריכי צ'ירלידינג רשמי".
אמיתי קפון (40), מתאמן בצ'ירלידינג: "בהתחלה הבנות הן די גיחכו כשראו אותי, אבל הפגנתי רצינות ומשמעת, והיום אני כבר ממש טוב בזה. השבוע אני מתחיל קורס מדריכי צ'ירלידינג רשמי"
לודמילה מחפשת כל דרך אפשרית לשפר את ההכרה בספורט הזה ולדאוג שהמדינה תפרוש עליו חסות גדולה יותר. "אנחנו עובדים מול משרד הספורט, ובעיקר מול יניב נוימן, מנהל האגף התחרותי במשרד, שמסייע לנו מאוד. אנחנו חייבים להפוך מארגון לקידום ספורט העידוד לאיגוד הצ'ירלידינג הישראלי באופן רשמי. כך נוכל לייצג את המדינה בתחרויות בינלאומיות ולפתח את הענף".
וכאילו כל זה לא הספיק, בימים אלה מתקיימים דיונים על הגדרת צ'ירלידינג כענף אולימפי. "הוועד האולימפי מכיר בספורט הזה, והוא נמצא ברשימה מצומצמת של סוגי ספורט שאמורים להיכנס לאולימפיאדה", מוסיפה לודמילה, "אנחנו מקווים שבאולימפיאדת בריסביין באוסטרליה, שתתקיים ב-2032, הוא כבר ישתתף רשמית".
אבל כל התוכניות לא ימחישו מה שהצליח רגע אחד בתחרות גביע המדינה בצ'ירלידינג. זמן קצר לפני סיום התחרות, לודמילה, אמיתי והבנות ניסו להפיג את ה"היי" ההיסטרי. "זה כל כך סוחף. אני מאושרת", קרנה לודמילה, "החלום שלי מתגשם. יש לנו עתיד גדול עם הספורט הנפלא הזה, כאן בישראל". ולנו נשאר רק לעודד אותה להמשיך.
