החלטה נכונה היא זו שהיה צריך לנקוט בזמן אמת, לפי המידע שהיה בידי המחליט... החלטה טובה נבחנת בדיעבד - על סמך התוצאה"
(מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים")
הרצי הלוי בכלל לא היה אמור להיות ער באותו לילה.
באחד הימים שקדמו ל־7 באוקטובר, בשעות הערב המאוחרות, התקבלה באגף המודיעין של צה"ל פיסת מודיעין מוזרה מאוד: חיזבאללה עומד להתנקש בבוגי יעלון. המידע היה חסר קונטקסט, קלוש, אבל באמ"ן לא לקחו סיכונים. הם התקשרו לשב"כ, ששלח במהרה לביתו של יעלון מאבטחים שפקדו עליו לא לצאת החוצה.
כפי שאנו חושפים לראשונה, המידע המעורפל התגלגל גם ללשכת הרמטכ"ל, אבל הצוות של רא"ל הרצי הלוי לא התרגש. המודיעין, כאמור, היה כל כך מטושטש, שהם לא ראו טעם להעיר את המפקד. כעבור זמן מה, בשעת בוקר מוקדמת, התפוצץ מטען חבלה בפארק הירקון בתל אביב, ממש על מסלול הרכיבה הקבוע של יעלון.
כשהלוי התעורר משנתו ושמע מה קרה במהלך הלילה, הוא כעס. "הייתם צריכים להעיר אותי", אמר לאנשים שלו. כמה שבועות אחר כך, כשבשעת לילה החלו לזמזם הטלפונים בלשכת הרמטכ"ל, התורנים לא רצו שהלוי יכעס עליהם שוב. אז הם התקשרו אליו.
הצהרת הרמטכ"ל הרצי הלוי על התפטרותו // צילום: דובר צה"ל
ב־3:20 לפנות בוקר, 7 באוקטובר, צלצל הטלפון בביתו הפרטי של הלוי. על הקו היה הרל"ש שלו, סא"ל מתן פלדמן, שעדכן אותו לראשונה על הפעלת כרטיסי הסים של מחבלי הנוחבה בחמאס. "בשעות האחרונות התקבלו סימנים מחשידים בחמאס־עזה", עדכן פלדמן, שלא נשמע טרוד במיוחד. "נערכו בדיקות מקיפות. כל גורמי המודיעין תמימי דעים שחמאס בשגרה, לא צפוי משהו חריג בטווח הזמן הקרוב". לכאורה הלוי היה יכול לחזור לישון, אבל הוא ביקש שייתנו לו עשר דקות לשטוף פנים. "בינתיים, תעלה על הקו את אלוף פיקוד הדרום", אמר.
הלוי, שעד לא מזמן היה אלוף פיקוד הדרום בעצמו, הכיר מצוין את גזרת עזה ואת הערמומיות של חמאס. בעודו ממתין לשיחה, הוא התיישב בחדר העבודה שלו והחל לשרבט כמה שורות על דף נייר. בראש הדף כתב הלוי לעצמו: "לא לחשוב שזה שום דבר". בשלב הבא ניסה לדמיין מה חמאס זומם.
את מה שקרה בדקות הבאות אנו מפרסמים לראשונה על בסיס שיחות עם גורמים בלשכתו של הלוי ובפיקוד הדרום, וקצינים שמכירים היטב את חומרי הגלם של תחקירי 7 באוקטובר שטרם פורסמו.
האזור שהטריד את הרמטכ"ל יותר מכל באותו לילה היה חוף זיקים, או כך לפחות שרבט על הדף.
למרות ההנחיות לתגבר כוחות ולהיערך להפתעה בבוקר, המסר העיקרי שעלה משיחת הרמטכ"ל, ושקיבל ביטוי גם בשיחה שתתקיים בהמשך הלילה בין פינקלמן למפקד אוגדת עזה תא"ל אבי רוזנפלד, הוא שצה"ל צריך להתנהל בזהירות, מבלי שחמאס ישים לב
בתקופה שקדמה ל־7 באוקטובר, התברר כי המערכת הצה"לית לזיהוי צוללנים במים אינה פועלת היטב, והלוי חשש מאוד שחמאס ינצל זאת וישלח כוח של מחבלים דרך הים. החשש השני של הלוי, שגם הוא קיבל ביטוי בדף הנייר, נגע למנהרה התקפית של חמאס בדרום הרצועה שחדרה לתוך שטח ישראל. לאחר שהתגלתה בידי צה"ל, הוצבו בתוכה מצלמות ומטעני חבלה ממולכדים, מתוך כוונה לפוצץ אותה בהפתעה אם מחלקת נוחבה תנסה לעבור דרכה. כמה פעמים אף נצפו סיירים של חמאס פוסעים בתוך המנהרה, מגיעים כמעט עד הקצה שלה ואז מסתובבים לאחור. הלוי היה מוטרד מכך שחמאס עלה על המלכודים במנהרה, נטרל אותם, ומתכוון להשתמש בה כדי לבצע פיגוע חדירה.
תרחיש אחד הלוי לא כתב על אותו דף נייר, וגם לא הצליח לדמיין - פלישה המונית של כל כוחות הנוחבה לאוגדת עזה. כמה חודשים מאוחר יותר, כשהלוי יחזור הביתה לראשונה מאז פרוץ המלחמה, הדף ימתין לו על השולחן בחדר העבודה.
ארבע לפנות בוקר
מחומרי התחקיר הצה"לי עולה שהלוי - כמו כל שאר קציני צה"ל ואנשי שב"כ שהיו ערים באותו לילה - לא נרעש מהמודיעין שזרם מעזה. למעשה, הוא ביקש לדבר עם אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, מסיבה אחרת לגמרי.
פינקלמן - צעיר, חד, מבריק - היה מוערך מאוד על ידי הלוי, וגם המינוי המשמעותי הראשון שלו בתור רמטכ"ל. במידה רבה, זה היה הימור: פיקוד הדרום היה תפקידו הראשון של פינקלמן כאלוף. ב־7 באוקטובר הוא כיהן בו פחות ממאה ימים. עבור הלוי, היתה זו הזדמנות מצוינת לתרגל את בן חסותו.
ב־3:30 צלצל שוב הטלפון בביתו של הלוי, מה שיבשר את תחילתו של "חיתוך מצב הרמטכ"ל", אולי הרגע הגורלי ביותר של 7 באוקטובר. על הקו המאובטח, פרט להלוי ולפינקלמן, היו גם ראש אגף המבצעים האלוף עודד בסיוק, הרל"ש פלדמן ועוזר הרמטכ"ל לענייני מודיעין. את רוב הדיבורים עשה פינקלמן. במשך כחצי שעה פירט אלוף פיקוד הדרום את הסימנים המחשידים - וגם את הסימנים המרגיעים - שזרמו מעזה, וסיפר כיצד שוחח עם אנשי אמ"ן ומרחב דרום בשב"כ, וכי כולם מסכימים שהצפי לפיגוע בשעות הקרובות נמוך מאוד, כמעט אפסי.
לימים ייכתב באחד מתחקירי אמ"ן: "ההתנהלות החריגה (בחמאס־עזה) פוענחה כהעלאת כוננות בשל תרגיל, או בשל ההיערכות למהלך צבאי ישראלי יזום... בעקבות האינדיקציות החריגות, התקיים מאמץ מודיעיני לבירור ההקשר של הסימנים החריגים, אך הוא לא הביא להתגבשות תמונה ברורה".
"אני לא חושב שבאותו לילה השיקול המוביל היה ביטחון המקורות, אלא יותר הרצון שלו להחזיק את כולם. אולי זה מעשה נכון כשאתה מ"פ, אבל כשאתה רמטכ"ל החוכמה היא שהחבר'ה מתחתיך חזקים. בדיעבד, הרצי עשה בביטחון המקורות קרדום לחפור בו"
אלוף פיקוד הדרום נשמע בשליטה. במהלך השיחה הוסיף פינקלמן שעד כה הוחלט לפעול מול חמאס בזהירות, כדי לא לחשוף בפני האויב את קיומם של המקורות המודיעיניים (כרטיסי הסים), ובשל חשש ממיסקלקולציה. אזהרת המיסקלקולציה הוצפה בעיקר מכיוונו של שב"כ.
לקראת השעה ארבע לפנות בוקר סיים פינקלמן את העדכון. הלוי הציץ בדף שלו וסיכם את השיחה. הרמטכ"ל אישר לתגבר את אוגדת עזה בכטב"ם נוסף. הוא ביקש מפינקלמן לתגבר עד אור הבוקר את חוף זיקים בכוח רגלי, ולשלוח כוח נוסף לפתח המנהרה ההתקפית שבדרום הרצועה - שני המקומות שמהם חשש. הלוי גם דרש מפינקלמן להוסיף בעצמו עוד כמה תגבורים לגזרה, כמיטב הבנתו וכראות עיניו. "ועוד דבר", אמר הלוי, "אם משהו יקרה, הוא יקרה בבוקר. תקבלו את הבוקר חזק".
ידע וכוח
למרות ההנחיות לתגבר כוחות ולהיערך להפתעה בבוקר, המסר העיקרי שעלה משיחת הרמטכ"ל הלילית, ושקיבל ביטוי גם בשיחה שתתקיים בהמשך הלילה בין פינקלמן למפקד אוגדת עזה תא"ל אבי רוזנפלד, הוא שצה"ל צריך להתנהל בזהירות, בלי שחמאס ישים לב.
"ההנחיה של הרצי היא לא ללכת לישון, אבל גם לא לעשות 'חגיגה', כי אז חמאס יבין שעלינו עליו", מתאר זאת גורם שבקיא בפרטים. בסיוק, ראש אגף המבצעים, מסכם היטב את רוח הדברים בפקודה שהוציא לאחר השיחה עם הלוי ופינקלמן: "נדרש להישמר משריטות ביטחוניות ולהקפיד על היערכות זהירה ככל שניתן לצורך שמירה על המקורות הרגישים", כלומר כרטיסי הסים.
הלוי, פינקלמן ובסיוק לא היו הקצינים היחידים שהנחו את אנשיהם "לא לעשות חגיגה". כפי שאנו חושפים לראשונה, בשעה 3:30, עוד בטרם שיחת הרמטכ"ל, ראש אמ"ן הנוכחי האלוף שלומי בינדר, אז תא"ל שעמד בראש חטיבת המבצעים, התקשר לגורם בכיר בחיל האוויר. "יש סימנים מעידים מעזה", אמר לו. "אל תעשו שום פעולות עם חתימה גבוהה, כדי לא לגרום למיסקלקולציה ולדרוך מקורות". הבכיר מחיל האוויר חזר לישון. הוא התעורר ב־6:30, עם האזעקות.
"קשה להאמין עד כמה הרצי היה קרוב למות כדי לייצר נגישות מודיעינית. כשאתה מבין את גודל הסכנה שבמבצע מודיעיני כזה, את כמות ההשקעה שנדרשת, את המאמץ שבבניית האופרציה - אתה מקבל החלטה 'לשרוף' מקור עם הרבה מאוד כאבי בטן"
למעשה, אם היו פקודות בצה"ל באותו לילה, הן נגעו בעיקר למה שאסור לעשות. במקום להזיז כוחות, להקפיץ את הגזרה, להעיר את כולם - ההוראות שזרמו כל הדרך מלשכת הרמטכ"ל ומאגף המבצעים היו, בעיקר, להוריד פרופיל. כפי שנראה בהמשך, גם מעט הפעולות ההגנתיות שביקש הרמטכ"ל לעשות לא בוצעו במלואן.
מדוע פעל הלוי כפי שפעל באותו הלילה? "אצל הרצי, הרבה פעמים ידע זה כוח", אומר קצין בכיר לשעבר שחווה לא מעט שעות עם הלוי. "אני אומר לך מהרבה שיחות קרובות איתו, מתי הוא מוכן לסכן מקורות מודיעיניים כי הוא מאמין שזה הדבר הנכון, ומתי הוא עושה זאת כדי לשמור את הקלפים קרוב לחזה. הרצי באותו הלילה זה הרצי הקלאסי כשיש העלאת כוננות, הרצי של 'ידע זה כוח'. כשהוא אומר לא לעשות דבר שעלול לסכן את המקורות, אני מתרגם את זה ל'אל תעשו שום דבר שלא אישרתי'. אני לא חושב שבאותו לילה השיקול המוביל היה ביטחון המקורות, אלא יותר הרצון שלו להחזיק את כולם. אולי זה מעשה נכון כשאתה מ"פ, אבל כשאתה רמטכ"ל, החוכמה היא שהחבר'ה מתחתיך חזקים. בדיעבד, הרצי עשה בביטחון המקורות קרדום לחפור בו".
האומנם? בשבועות האחרונים שוחחנו עם גורמים שמכירים את הלוי היטב, ובתוך כך אנשים ששירתו בלשכת הרמטכ"ל, לצד שורה של ראשי אמ"ן ואנשי מודיעין לשעבר בצה"ל ובשב"כ. התוצאה היא לא רק ניתוח של הכרונולוגיה הטרגית, האיומה, שהובילה לקבלת ההחלטות בצה"ל באותו לילה אומלל. זוהי גם מיני־ביוגרפיה מקצועית של הלוי - מפקד סיירת מטכ"ל, ראש חטיבת ההפעלה, ראש אמ"ן - אולי הקצין עם הרקע המודיעיני הכי עמוק בצה"ל ערב 7 באוקטובר, מי שנודע בצה"ל כולו כאדם שביטחון המקורות המודיעיניים הוא הדבר שהכי קרוב לליבו.
"במהלך הקריירה שלו הרצי השתתף ופיקד על עשרות מבצעי מודיעין סופר־רגישים", אומר אדם שמכיר אותו היטב. "אתה לא תאמין באילו מקומות הוא היה, עד כמה הוא היה קרוב למות כדי לייצר נגישות מודיעינית. כשאתה מבין את גודל הסכנה שבמבצע מודיעיני כזה, את כמות ההשקעה שנדרשת, את המאמץ שבבניית האופרציה - אתה מקבל החלטה 'לשרוף' מקור מודיעיני עם הרבה מאוד כאבי בטן".
דילמת המקורות
ניהול הסיכונים בתחום מקורות המודיעין הוא סוגיה עתיקת יומין. "זו אחת התופעות הידועות והנחקרות", אומר אל"ם (מיל') ד"ר עופר גוטרמן, חוקר מודיעין שעשה קריירה ארוכה באמ"ן. "מתקבל מידע מודיעיני מטריד, מסיבות שונות וטובות כשלעצמן נוקטים זהירות בשימוש במידע, והדבר יכול להוביל לאיחור במתן התרעה או לפגיעה בכוחותינו. התופעה הזו נחקרה רבות, כי היא חלק מהטרגדיה של הקורבן".
האירוע הדרמטי ביותר בהקשר הזה, ששב ועלה כמעט בכל שיחה שערכנו, הוא פרשת "אניגמה": במהלך מלחמת העולם השנייה, הבריטים הצליחו לפענח את הצופן המתוחכם של הגרמנים, שהופעל באמצעות מערכת ההצפנה "אניגמה". למרות זאת, הבריטים לא תמיד עשו שימוש במידע, ואף אפשרו לגרמנים לתקוף ספינות שלהם, כדי שהם לא יחשדו שהצופן פוענח. בעלות הברית היו מוכנות להקריב קורבנות רק כדי לשמר בידיהן את היתרון המודיעיני.
"הרעיון של 'המנגנון' שפיתח הלוי הוא לעשות שימוש במודיעין, אבל באופן זהיר, כדי לשמר יתרון לאורך זמן. אם, למשל, אני יודע שמחר יירו מטח רקטות על שלומי, ובאותו רגע אני מקפיץ את כל הגזרה - חיזבאללה מבין שעליתי עליו"
דילמת המקורות לא פסחה על ישראל, כמובן. במלחמת יום כיפור, ראש אמ"ן דאז האלוף אלי זעירא נמנע משימוש ב"אמצעים המיוחדים" שהיו לאמ"ן במצרים, בגלל החשש שהפעלתם תוביל לגילויים בידי המצרים. אל"ם יואל פורת, מפקד יחידה 848 (היום 8200), טען בוועדת אגרנט כי התעקש מול זעירא כדי שיאשר לו להפעיל את "המקורות המיוחדים" - אך ללא הועיל.
"אצל הגויים במלחמת העולם השנייה היו שיקולים של סיכון חיי אדם ומניעת שריפת מקורות", אמר שורד השואה פורת בוועדה, כשהוא מכוון לפרשת "אניגמה". "במדינת ישראל, ובצדק, כאשר אפשרי להציל בני אדם והמחיר הוא שריפת מקורות - אנחנו מצילים אנשים".
בדוח הסופי שלה, הוועדה מתחה ביקורת על זעירא וקבעה: "קיום המקורות איננו מטרה בפני עצמה. אם החשש לקיומם גובר על הנכונות להשתמש בהם בשעת הצורך, הם מאבדים כל ערך, וטעות המביאה לאי־ניצולו של מקור מודיעיני חיוני בשעת צורך מרבי בו, היא בבחינת כישלון מקצועי חמור".
למרות פסיקת הוועדה, ככל שהצלחנו לברר, בצה"ל לא פותחה מאז ועד היום תורת לחימה שמסדירה את ניהול הסיכונים בכל הנוגע למקורות מודיעיניים. "אין פה תורת הפעלה סדורה, נוסחה שבה הכללים ברורים", אומר קצין בכיר לשעבר. לדברי אחד מראשי אמ"ן לשעבר, "זו בדיוק הסיבה ששיקולי ביטחון מקורות מוכרעים בדרגים הגבוהים ביותר. בגלל הרגישות והמורכבות, בדרך כלל זה עולה לרמה של ראש אמ"ן, ראש מוסד או ראש שב"כ, ששיקול הדעת שלהם קובע". לדברי ראש אמ"ן אחר לשעבר, "כל מי שלא היה בתוך התהליך עצמו - לא יכול להבין עד כמה הדילמה הזו מסובכת".
"אין תו"ל כתוב בנושא שמירה על מקורות", מצטרף אל"ם (מיל') רם דור, לשעבר ראש מחלקת ביטחון מידע באמ"ן, שבתוקף תפקידו עסק בנושא רבות. "ההגדרה היותר רלוונטית היא 'מדיניות'. איך מחליטים מה המדיניות? הרמה הבסיסית ביותר היא סיווג המקור. ככל שהסיווג של המקור גבוה יותר - כלומר המאמץ המבצעי והטכנולוגי בהשגתו משמעותי יותר וערכיות המידע שלו גבוהה יותר - כך הסיווג שלו יותר גבוה. וככל שהסיווג שלו יותר גבוה, הוא יותר ממודר ונחשף לפחות אנשים".
דור מביא כדוגמה אירוע שהתרחש במהלך שהותו של צה"ל בדרום לבנון, בעת שכיהן כקצין המודיעין של אוגדה 91. "יום אחד התקבל מידע מודיעיני על מטען חבלה שהונח בידי חיזבאללה על הציר שמוביל למוצב הבופור", הוא מספר. "השיטה באותם ימים קבעה שתוקף ההתרעה על מטען הוא כתוקף חיי הסוללות שמחזיקות את המטען בחיים, כי ידענו שאחרי איקס ימים הסוללות מתרוקנות".
"הרצי הקפיד למדר את הפיקודים ואת האוגדות מהמודיעין באופן קיצוני. הוא טען שהם לא אחראיים ושהם יסכנו את המקורות. היו מי שטענו בפניו שזה טוב שהאלופים מכירים את המודיעין - אבל תפיסת העולם שלו היתה שונה לגמרי"
בעקבות המידע על המטען הופסקו לחלוטין הכניסות והיציאות הקרקעיות לבופור. התספוקת למוצב הובלה במסוקים, והלוחמים לא יצאו הביתה. "כעבור כמה שבועות יצא לפועל מבצע של יחידת שלדג, שהצריך הכנסת כוח חילוץ של היחידה למוצב הבופור", מספר דור.
"לצורך כך הוחלט לפתוח את הציר, מתוך הנחה שהסוללות של המטען התרוקנו. כאשר פתיחת הציר יוצאת לדרך, אני נמצא יחד עם מפקד האוגדה, אפי איתם, בהכנות למבצע ביחידת שלדג. תוך כדי מגיע אלי מישהו ממטה חיל האוויר, ואומר לי: 'ראית את הידיעות מאתמול?'. הידיעות לא הגיעו אלי לאוגדה, כי המידע הגיע ממקור טכנולוגי מאוד רגיש שלא הייתי חשוף אליו. תוך כדי שאני רץ עם הידיעה ביד להראות למפקד האוגדה, הביפר שלי מצפצף. אני מגלה שפתיחת הציר יצאה לדרך, ושלוחם עוקץ והכלב שלו עלו על מטען. שניהם נהרגו. זו דוגמה למידור מיותר שעלה בחיי אדם והוביל להתאמה במדיניות השימוש במקורות".
מלחמת המוחות סביב מקורות המודיעין הגיעה לשיא במאבק של צה"ל בחיזבאללה, כנראה האויב הכי מתוחכם שלו. כפי שאנו חושפים לראשונה, במהלך מלחמת לבנון השנייה ב־2006, המוסד סיפק מידע בנוגע למיקומם של הטילים ארוכי הטווח של הארגון, שיכולים להגיע עד תל אביב. "באותם ימים היו לחיזבאללה רק עשרות בודדות של טילים כאלה", אומר בכיר באמ"ן באותה תקופה.
"אם היינו תוקפים אותם, היינו מגינים על תל אביב, אבל בסבירות גבוהה חיזבאללה היה מבין כיצד המידע על מיקומי הטילים דלף - ואת זה במוסד לא היו מוכנים לשמוע". בשלב מסוים הלך הרמטכ"ל דן חלוץ, ביחד עם ראש אמ"ן עמוס ידלין, לרה"מ אהוד אולמרט, בדרישה כי יותיר להם לתקוף את טילי חיזבאללה. אולמרט אישר, למורת רוחם של אנשי המוסד.
נושא המקורות המודיעיניים בלבנון המשיך להטריד את קציני המודיעין של צה"ל בשנים הבאות. לדברי קצין ששירת עד לא מזמן בתפקיד בכיר באמ"ן, "אני הסתכלתי בחרדת קודש על מקורות שהושקעו בהם שנים רבות, וחששתי מאוד שהם יישרפו לפני שנספיק להתריע על מלחמת לבנון השלישית. הסברתי למקבלי ההחלטות כמיטב יכולתי מהי החשיבות של השמירה עליהם. כי נגיד שמקור אסטרטגי שתפקידו למנוע מלחמה פתאום מספק לך התרעה על פיגוע, אפילו לא נגד יעד ישראלי - האם אתה מסכן אותו כדי להציל חיים? זו החלטה טרגית, ולא משנה איזו החלטה תקבל".
הפתרון
מי שעסק במשך כל הקריירה שלו בקבלת ההחלטות הטרגיות הללו, הוא הרצי הלוי. גורמים שמכירים אותו היטב מספרים שהאירוע המעצב בחייו בהיבט הזה התרחש בלבנון, בעת שהיה מפקד "עורב" צנחנים.
במאי 1993 יצא כוח קטן בפיקודו של הלוי למארב בשטח סבוך ותלול ליד מוצב סוג'וד בדרום לבנון. לאחר שהכוח התמקם בעמדות ועלה הבוקר, הלוי ואנשיו הותקלו בירי מאסיבי של מחבלים, שהגיע מכמה כיוונים. אחד מאנשי הכוח, סגן זהר חלמיש ז"ל, נפגע מכדור מחבלים בעת ששכב ממש בצמוד להלוי, ונהרג. בהמשך נהרג גם מפקד כוח החילוץ, סגן צור־צבי ישראל ז"ל. הלוי עצמו נפגע בפניו מרסיסים.
רק לאחר שחולצו מהשטח, התברר כי הכוח של הלוי הניח מארב בתוך מתחם שנשלט היטב בידי חיזבאללה, מה שלימים יקבל בצה"ל את השם "שמורת טבע". "הלוי נכנס לשטח השמדה, בלי מודיעין", אומר אחד ממכריו. "זה נצרב בבשרו. הוא הבין את החשיבות של המודיעין".
בראשית שנות האלפיים מונה הלוי למפקד סיירת מטכ"ל, והוביל מבצעים נוספים שכל תכליתם הוא איסוף מודיעין. היעד המרכזי שמולו התמודד היה חיזבאללה, שהלוי ואנשיו פעלו רבות כדי להביא מתוכו מודיעין ערכי שיעניק לצה"ל יתרון במאבקו מול ארגון הטרור, שהלך והתעצם במימון איראני.
הלוי המשיך לעסוק בעיקר בחיזבאללה גם כשמונה לראש חטיבת ההפעלה באמ"ן ב־2009. כראש חטיבת הפעלה, הוא תלש שערות בכל פעם שהתברר שחיזבאללה הבין שלצה"ל יש נגישות מודיעינית כזו או אחרת. "הרצי ידע שחיזבאללה קורא אותנו", אומר גורם לשעבר בחטיבת ההפעלה, ומספק דוגמה: "פעם אחת אנחנו מגלים דרך מקור מודיעיני שחיזבאללה רוצה לירות טילי נ"ט מאזור נאקורה על הדבורה של חיל הים, שמפטרלת לאורך הגבול. המידע מגיע לחיל הים, והדבורה מייד נסוגה. חיזבאללה רואה את זה ומגיב בהתאם".
בפעם אחרת התקבל מודיעין על מטח רקטות שחיזבאללה מתכנן לבצע לגליל. המידע הועבר מאמ"ן לאוגדה 91, וקצין המודיעין של האוגדה החליט לשלוח הודעות סמס לכל הרבש"צים באזור, כדי להזהיר אותם מפני הצפוי. "הבעיה היא שחיזבאללה יודע ליירט סמסים, והוא מבין שאנחנו יושבים על צינור מבצעי שלו", אומר אותו גורם. "שוב, הצינור נסגר. הרצי חשב שהוא עומד להשתגע".
"חמאס היה הגוף שהכי התקשינו להביא ממנו מודיעין, גם ביומינט וגם בסיגינט. עזה היא סגורה, קטנה, צפופה. היכולת לבצע מבצעים מיוחדים בפנים מאוד מוגבלת, וקשה להיות יצירתי. כמו כן, הביטחון המסכל נמצא בכל מקום. מוחמד דף היה מודע לזה"
הלוי הוא אדם מעשי. כראש חטיבת ההפעלה, הגורם המרכזי באמ"ן שאחראי לניהול מלאי המקורות המודיעיניים, הוא החל לפתח שיטה חדשה שנועדה לשמור על הנכסים החשובים ביותר של אגף המודיעין. עד היום הלוי הוא הקצין הכי מזוהה בצה"ל עם השיטה הזו, שלצורך העניין נקרא לה כאן "המנגנון".
"'המנגנון' נולד כפתרון לבעיית שריפת המקורות", מסביר איש מודיעין לשעבר. "הרעיון הוא לעשות שימוש במודיעין, אבל באופן זהיר, חכם, כדי לשמר יתרון לאורך זמן. אם, למשל, אני יודע שמחר יירו מטח רקטות על שלומי, ובאותו רגע אני מקפיץ את כל הגזרה - חיזבאללה מבין שעליתי עליו. בפעם הבאה לא יהיה לי את היום הזה לתת לשלומי התרעה מוקדמת. 'המנגנון' זה לעשות שימוש במודיעין גם היום, אבל גם מחר".
כחלק מ"המנגנון", שפותח ונוהל בחטיבת ההפעלה תחת הלוי, הוצב בכל זירה אחראי שתפקידו לתווך את המודיעין שזרם מאמ"ן אל דרגי השדה, לפעמים באופן חלקי, כדי שלא ייחשף בפני האויב קיומם של המקורות המודיעיניים. לא כולם אהבו את הגישה הזו של הלוי. מרגע שאנשי חטיבת ההפעלה מנעו ממידע רגיש להגיע לדרגי השדה, ובתוך כך אפילו למפקדי אוגדות ובעלי תפקידים בכירים, הם נתפסו כמי שסוחרים במידע. קצינים בכירים בצה"ל אפילו סימנו אז את הלוי כמי שמשתמש בתפקידו ובידע שצבר במסגרתו כדי להתקדם בהיררכיה הצבאית.
"הרצי הקפיד למדר את הפיקודים ואת האוגדות באופן קיצוני", אומר קצין בכיר בצה"ל באותם ימים. "הוא טען ש'הפיקודים לא אחראיים והם יסכנו לנו את המקורות'. כראש אמ"ן, כשאחד האלופים היה מגיע לישיבת מטכ"ל ומתחיל לדבר על חומרים מודיעיניים, הרצי היה מתחרפן. הוא היה יוצא מהישיבה וצורח 'איך זה יכול להיות?'. היו מי שטענו בפניו שזה טוב שהאלופים מכירים את המודיעין, אבל תפיסת העולם של הרצי היתה שונה לגמרי". גורם אחר שעבד מול הרצי מאשר: "הרצי נתפס כחרד מאוד למקורות המודיעיניים, אפילו פרנואידי".
גורמים אחרים ששוחחו איתנו טוענים שדווקא בעת כהונתו כראש אמ"ן, בשנים 2014-2018, הלוי היה מתירני יותר כלפי השימוש במודיעין, או "פלורליסט", כהגדרתם. באותה תקופה ניהל צה"ל את המערכה שבין המלחמות (מב"מ), ואמ"ן עשה שימוש הולך וגובר במידע מודיעיני רגיש כדי לפגוע בציוד מתוחכם שהוזרם לחיזבאללה מאיראן. מבחינתו של הלוי, ניהול הסיכונים הצדיק זאת.
"כראש אמ"ן, הרצי ראה איך המקורות של אמ"ן נשרפים בזה אחר זה", אומר גורם שכיהן אז בתפקיד בכיר מאוד במערכת. "עם התחושה החמוצה הזו הוא הגיע ל־7 באוקטובר".
נקודת אור אחת
אם לאמ"ן היו מקורות מודיעיניים מצוינים בחיזבאללה בתקופה שהובילה ל־7 באוקטובר - "הכרנו היטב את תוכנית הפלישה שלהם, ישבנו עליהם חזק", כדברי בכיר באמ"ן באותם ימים - המצב מול חמאס היה שונה בתכלית. "חמאס היה הגוף שהכי התקשינו להביא ממנו מודיעין, גם ביומינט (מודיעין אנושי) וגם בסיגינט (מודיעין אותות)", מודה הבכיר.
"עזה היא סגורה, קטנה, צפופה. היכולת לבצע מבצעים מיוחדים בפנים מאוד מוגבלת, וקשה להיות יצירתי. כמו כן, הביטחון המסכל נמצא בכל מקום. מוחמד דף היה מאוד מודע לנושא הזה, סופר־זהיר". הלוי, שנכנס לתפקיד ראש אמ"ן אחרי מבצע צוק איתן, הבין היטב את נקודת העיוורון בעזה. "הוא לקח סיכונים אדירים כראש אמ"ן, כדי להוציא לפועל מבצעים מיוחדים בשטח הרצועה".
תמונת המודיעין בעזה לא השתנתה הרבה כשהלוי מונה לרמטכ"ל, בינואר 2023. כעת אנו חושפים לראשונה כי לאחר כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל, הונח בפני הלוי מבצע מודיעיני מיוחד בעזה. המבצע, שהיה מורכב ולכן הצריך פעולה ממושכת, היה חייב לצאת לפועל במהלך הלילות הארוכים של החורף. למרות הסיכונים הגדולים, וחרף העובדה שזה עתה נכנס לתפקיד, הלוי אישר את המבצע, שהתמהמה בימי הרמטכ"ל הקודם, אביב כוכבי. "האפשרות האחרת היתה להמתין עוד שנה נוספת כדי להוציא את המבצע", אומר אדם שמכיר את פרטי המבצע.
גם לאחר המבצע הזה, תמונת המודיעין לא השתפרה בהרבה. היכולת של שב"כ ואמ"ן לחדור מודיעינית לתוך חמאס ברצועת עזה כמעט לא היתה קיימת. "הסיבה היא שצה"ל עשה כמה שטויות, חמאס הבין שיש לנו נגישות, והמקור המודיעיני נפל", אומר קצין בכיר לשעבר.
"בזמן שומר החומות, שתי מחלקות נוחבה ירדו למנהרות התקרבות. הבעיה שלא חשבו על שמירת המקור: אם יש עשרות מנהרות שמתאימות למחלקת נוחבה - אתה אמור לתקוף 15 מהן, ולא רק את השתיים עם המחבלים. חמאס לא אידיוט"
"הדוגמה המובהקת ביותר היתה במהלך מבצע שומר החומות, כשהלוי היה בין תפקידים. בשלב מסוים, שתי מחלקות נוחבה יורדות למנהרות התקרבות, שתי המנהרות מותקפות וכולם נהרגים. הבעיה היא שלא חשבו על שמירת המקור המודיעיני: אם יש עשרות מנהרות התקרבות שמתאימות למחלקת נוחבה - אתה אמור לתקוף 15 מהן, ולא רק את השתיים שבהן יש מחבלים. חמאס לא אידיוט". לדברי בכיר אחר לשעבר, בתקופה שקדמה ל־7 באוקטובר "חמאס מאוד נזהרים, קשה לנו".
אבל בתוך החושך המודיעיני הגדול שאפף את רצועת עזה, היתה נקודת אור אחת - כרטיסי הסים של הנוחבה. לא ניתן לספר את כל הפרטים, אך כן ניתן לומר שהמבצע להשתלת כרטיסי הסים הישראליים בתוך עזה נוהל בידי שב"כ, הזכיר במאפייניו את מבצע הביפרים של חיזבאללה, והעניק לישראל תעודת ביטוח בפני כוחות הנוחבה ("הכוחות המיוחדים") של חמאס.
"המקור הזה לא היה היחיד שהיה לשב"כ בעזה, אבל ערכו בהחלט היה גבוה. מאוד", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון. "מבצע הסימים הצריך אופרציה מאוד מורכבת, ארוכה ויקרה", מצטרף גורם אחר שבקיא בפרטים. "זו היתה השקעה רבת־שנים. לא שורפים דבר כזה בקלות".
נכון, ההחלטה לא להקפיץ את הגזרה בליל 7 באוקטובר לא נבעה רק מהרצון לשמור על מקורות המודיעין. הנחיות הדרג המדיני לשמר שקט מול הרצועה, הקונספציה כי חמאס מרוסן, תרגיל ההונאה המבריק של סינוואר - כל אלה השפיעו עמוקות על תהליך קבלת ההחלטות. ובכל זאת, כשמבינים את הרקע, מבינים גם מדוע צה"ל כולו הלך על בהונות באותו לילה.
"תחשוב על זה", אומר קצין בכיר לשעבר. "הרצי ובינדר (סיירת מטכ"ל), פינקלמן (מגלן), מפקד אוגדת עזה רוזנפלד (שלדג) - כולם צמחו ביחידות מיוחדות. הם יודעים מה זה להיכנס לגוב האריות, ומבינים את המשמעות של מבצע מודיעיני והצורך לשמר את ההישגים שלו".
והיה אירוע נוסף שקדם ל־7 באוקטובר, שיכול לספק הסבר נוסף לכישלון של צה"ל ושל הלוי באותו לילה. במארס 2023 התקבל באמ"ן מודיעין ממקור רגיש על ניסיון חדירה של שני מחבלי חיזבאללה משטח לבנון לתוך ישראל. הרמטכ"ל הלוי התייחס למודיעין ברצינות רבה. הוא עלה לפיקוד הצפון ופיקח באופן אישי על ההכנות לסיכול החדירה (בדיונים עלתה האפשרות רק לשבש את החדירה, מתוך הבנה שחיסול המחבלים עלול להוביל לסבב הסלמה מול חיזבאללה. הלוי החליט לסכל לחלוטין את החדירה, כלומר להרוג את המחבלים, מתוך הבנה כי חדירה לשטח ישראל באופן כזה היא חציית קו אדום).
כפי שאנו מפרסמים לראשונה, הלוי, שכהרגלו רצה להגיב מבלי לחשוף את מקורות המודיעין, הורה להציב כמה מארבים לאורך גדר הגבול, ולעשות זאת רק עם רדת החשיכה, כדי שלא ייחשפו. במקביל, דרש כי יוצבו מחסומים על הכבישים המובילים מגדר הגבול דרומה, כמה שיותר מהר. החסימות הללו נועדו להיפרס בשטח ישראל, באזור שאינו נגיש לתצפיות חיזבאללה, ועל כן הלוי אישר להציב אותן באור יום.
רצה הגורל, והמחבל ששלח חיזבאללה חצה את גדר הגבול באור אחרון, רגע לפני הצבת המארבים, כשהוא נושא עימו קורקינט חשמלי מתקפל ומטען חבלה. המחבל השני, אגב, קיבל רגליים קרות וחזר לביתו. למרות הפקודות של הלוי, בפיקוד צפון התמהמהו עם הצבת המחסומים על הכבישים המובילים מהגבול דרומה. המחבל, שלא זוהה בעת חציית הגדר, בילה את הלילה ביער בשטח ישראל, ולמחרת מוקדם בבוקר, עוד לפני הצבת המחסומים על הכבישים, רכב על הקורקינט כל הדרך לצומת מגידו והפעיל שם את המטען. האירוע החמור הסתיים בפצוע קשה, והמחבל חוסל לאחר מרדף בעת שניסה לחזור ללבנון.
כאמור, גם ב־7 באוקטובר חלק מהפקודות שחילק הלוי לא יצאו לפועל. למשל, כוח רגלי לא נשלח לפתח המנהרה בגזרה הדרומית, כפי שדרש. גם לחוף זיקים לא נשלחה תגבורת, לאחר שבירור שערך פינקלמן העלה כי בגזרה נמצאת כיתה של חטיבת גולני, שמתגברת את החוף בשגרה מדי בוקר. הכיתה הזו, על פי תחקירי צה"ל, "לא חתרה למגע" עם תחילת המתקפה של חמאס, ובחוף נמנו עד סוף היום 19 הרוגים. ההנחיה של הלוי "לקבל את הבוקר חזק" גם היא לא תורגמה למהלכים בשטח.
גורם שמכיר את תחקירי צה"ל טוען כי הדגשים של הלוי הועברו בידי פינקלמן למפקד האוגדה רוזנפלד בשיחת טלפון, אך רוזנפלד נשמע שאנן במהלך השיחה. "רוזנפלד והקמ"ן שלו מתעקשים שלא יקרה כלום. במהלך כל הלילה רוזנפלד אפילו לא נכנס פעם אחת לחמ"ל המודיעין", אומר גורם שמכיר את תחקירי 7 באוקטובר.
ובכל זאת, בזמן הקצר שבין סיום שיחת הרמטכ"ל לבין תחילת המתקפה, כשעתיים וחצי בסך הכל, רוזנפלד כן התקשר למפקד בסיס אשדוד וביקש ממנו תגבורת לחוף זיקים, וזה שלח לאזור סירת צרעה קטנה. מפקד האוגדה קיבל עוד החלטה בעצמו: הוא יצא מנקודת הנחה שאם משהו בכל זאת יקרה במהלך הבוקר - יהיה זה מטען חבלה שיונח על הגדר, או טיל נ"ט שישוגר לעבר כוחות האוגדה במהלך פתיחת הציר. לכן הנחה רוזנפלד את מפקדי החטיבות שתחתיו, בשיחת טלפון שנערכה בשעות הקטנות של הלילה, לא לבצע פתיחת ציר במהלך הבוקר ולא להתקרב לגדר. פרט לכך, אף מפקד באוגדה לא קיבל הנחיות מיוחדות.
השאר היסטוריה.
