בשנים האחרונות החלו לזהות בצה"ל, במוסד ובשב"כ התעוררות אצל חמאס בכל מה שנוגע לתחום איסוף המודיעין. ככל שחלף הזמן כך נדמה היה שארגון הטרור, שמאז ומעולם ביקש להשיג כמה שיותר מידע על ישראל, שואף להעלות הילוך בתחום - ובאופן דרמטי.
פרויקט מיוחד: מאחורי הפלישה בשבעה באוקטובר עמדה שרשרת מפקדים ומנהיגים שנושאים באחריות לאירועי הטבח ההמוני. מי חוסל ומי נשאר בחיים? כוונת על חמאס
בקהילת המודיעין הישראלית עקבו בתקופה האחרונה מקרוב אחרי גורמים בגוף המודיעין המרכזי של חמאס, "מחלקת המודיעין הצבאי" - מוד"צ, כפי שמכנים אותו בישראל - שיצאו לפגישות בחו"ל, ובתוך כך בטורקיה, ושם חברו לאנשי קשר מאיראן ומחיזבאללה.
אלו סיפקו להם ידע, ציוד והכשרה בתחומי התצפיות, ההאזנות והסייבר, במה שהיה אמור לשכלל משמעותית את יכולות איסוף המודיעין המיושנות יחסית של חמאס. לרגע היה נראה שמחלקת המודיעין הקטנה והלא מאוד מתוחכמת של ארגון הטרור מנסה להידמות ליריב העיקרי שלה מהצד השני של הגבול - אגף המודיעין הגדול והמתקדם של צה"ל.
מי שאמון בצבא על חקר יכולות המודיעין של היריב הוא מערך ביטחון המידע, יחידה שפועלת בתוך אמ"ן. אנשי היחידה, בפיקודו של אל"מ ג', הרגישו שהם שולטים יחסית בתהליכי ההתעצמות המודיעינית של חמאס ומכירים אותם היטב. בעגה המודיעינית קוראים לזה "לאחוז" - לזהות את התנועות, התשתיות והכוונות של הצד השני, ולנטר אותן מקרוב.
במהלך השנתיים האחרונות גם ביצעה ישראל כמה פעולות מבצעיות, חלקן בחו"ל, לשיבוש המאמץ המודיעיני של חמאס. רוב הפעולות הללו אסורות עדיין בפרסום, וספק רב אם אי־פעם ייוודעו בציבור. אלא שמהלכי הסיכול האלה, מסמרי שיער ככל שיהיו, לכל היותר עיכבו מעט את אנשי המודיעין של הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, בוודאי לא בלמו אותם לחלוטין. רק אחרי שכוחות צה"ל יפשטו על הרצועה וייכנסו אל משרדי המוד"צ, אל חוות השרתים שהקים חמאס מתחת לקרקע ואל המחשבים שמחוברים אליהם - ייחשף ההיקף האמיתי של יכולות חמאס בתחום איסוף המודיעין. מה שהתגלה שם הותיר את אנשי המודיעין בישראל פעורי פה.
בשבועות האחרונים, אם כן, מתחילים להבין בקהילת המודיעין בישראל שהם "אחזו" את חמאס רק בקצה הקרחון. רק בדיעבד מתברר שבשנתיים האחרונות המוד"צ, ביעילות מצמררת וברוח גבית של איראן, כתבה את הפרק המודיעיני בתוכנית האופרטיבית הגדולה של חמאס: מתקפת 7 באוקטובר.
רק קצה הקרחון
אחת הדוגמאות המבהילות ביותר ל"הערכת החסר" את חמאס נוגעת ליכולת של הארגון לחדור למצלמות רשת בתוך ישראל. במערך ביטחון המידע של אמ"ן ידעו זה זמן שאנשי מוד"צ בעזה מחפשים ברשת האינטרנט בישראל כתובות IP שמוכרות ככאלה המשויכות למצלמות. פצחני חמאס התחברו לכתובות ה־IP האלה, בתקווה שמי שהתקין את המצלמה לא שינה את הסיסמה המקורית של היצרן.
במקרים אחרים הצליחו הפצחנים להערים על מנגנון האבטחה של המצלמות ולהשתלט עליהן. לאחר שפרצו אליהן, יכלו אנשי חמאס לצפות באין מפריע במצלמות, רובן ככולן אזרחיות ופרטיות, ששידרו אליהם ישירות מיישובים, מכבישים, ואפילו מבתים בתוך ישראל. עינו של חמאס היתה פקוחה.
את עיקר המיקוד שלו כיוון חמאס, באופן טבעי, אל עוטף עזה. לאחר "השבת השחורה" התגלה, בצורה הזוועתית ביותר, עד כמה הקיבוצים הסמוכים לגבול עם עזה מרושתים במצלמות, שמתצפתות בין היתר על אזור הש.ג, הגדר ההיקפית, המתקנים הביטחוניים והאזורים הרגישים שבתוך הקיבוצים - בדיוק האזורים שמעניינים יותר מכל את האויב. כעת מתברר כי לחמאס היתה גישה לעשרות מהמצלמות הללו לפני 7 באוקטובר, וחלקן אף שימשו את אנשיו תוך כדי הלחימה ביישובים בימים שלאחר מכן.
בישראל ידעו כאמור שלחמאס יש יכולות לחדור למצלמות רשת, אבל רק לאחר הכניסה לעזה נחשפו ההיקפים האדירים של הפרויקט המודיעיני הזה. בצבא מודים עכשיו שנושא המצלמות זוהה מראש, אך לא טופל באופן מספיק אינטנסיבי.
תחום נוסף שבו התגלו רק בדיעבד יכולותיו של חמאס הוא הסייבר. בשנים האחרונות זיהו בצה"ל ניסיונות רבים של גורמים במוד"צ לפרוץ לטלפונים סלולריים של חיילים באמצעות "מבצעי שיטוי". שיטת הפעולה מוכרת: "בחורה" נאה יוצרת קשר עם חייל ברשתות החברתיות, וככל שמערכת היחסים ביניהם מתקדמת, כך מתחילות להתגבר הבקשות מצד הבחורה. זו יכולה, למשל, להציע לחייל לצלם את עצמו, לשאוב ממנו פרטים בנוגע לתפקידו בצבא, או לבקש ממנו שיוריד אפליקציית צ'אט מסוימת, שתתגלה מאוחר יותר כרוגלה זדונית. באמ"ן קוראים לזה "שיח הפעלתי" ו"הטלת כלים" לתוך הטלפון.
במערך ביטחון השדה של אמ"ן זיהו, כאמור, פעילות ענפה של חמאס בתחום הפריצות לטלפונים, ואף חשפו אותה לציבור מעת לעת, במסגרת קמפיינים תקשורתיים שנועדו להגביר את המודעות לנושא בקרב חיילים. לאחרונה אף הפיק המערך סרטון מושקע בן שלוש דקות, בהשתתפות השחקן צחי הלוי, שנשלח לכל אנשי המילואים בצה"ל. הסרטון, שמציג "מבצע שיטוי" שכזה באופן הוליוודי וקצבי, מסתיים במילים: "זכור, האויב תמיד עוקב".
בצה"ל זיהו לא רק את ניסיונות הפריצה של חמאס לטלפונים של חייליו, אלא גם חלק מהאמצעים שאפשרו זאת. אחד מהם היה תשתית סייבר ענפה שבנתה קוד זדוני, שהושתל באפליקציות שקריות ואפשר את החדירה לטלפונים. בצבא פעלו כדי להסיר את יכולות התשתית הזו, והצליחו בכך. אך גם במקרה הזה, רק לאחר הכניסה לעזה ותפיסת שרתי חמאס במנהרות התברר שהיה מדובר בקצה הקרחון בלבד.
בצבא מבינים כעת שהיו ניסיונות חדירה של חמאס שלא זוהו בזמן אמת, ושעל אף יכולות הסייבר המוגבלות יחסית של הארגון, המידע המודיעיני שחמאס שלף מהטלפונים שאליהם כן הצליח לפרוץ שימש אותו היטב ב־7 באוקטובר.
תפיסת שרתי חמאס עושה הרבה יותר מזה. היא מספקת לאנשי המודיעין הישראלים הצצה אינטימית אל שיטות הפעולה, תהליכי האימון וההכשרה, בניין הכוח וההתכתבויות בין בכירים לא רק במוד"צ, אלא בחמאס כולו. ההצצה הזו גם ממחישה כיצד צה"ל נחשף במערומיו למודיעין של חמאס, וכיצד פירש באופן שגוי את כוונותיו.
בכיר בחברת אבטחת סייבר אזרחית, שעוקב אחרי חמאס זה כמה שנים, טוען כי בחינה מדוקדקת של הסרטונים שהפיץ צה"ל מחוות השרתים של חמאס בעזה מעלה כי חלק מהציוד בחוות הללו הגיע מישראל, שבה מתנהל כמה שנים שוק גדול של ציוד שרתים "יד שנייה".
לדבריו, "יכולות הסייבר של חמאס מוגבלות. היה להם יחסית קל להשתלט על טלפונים סלולריים של חיילים ולקבל מידע שהוא לא אסטרטגי אלא טקטי, וגם לחדור למצלמות רשת, כמו אלו שנמצאות בקיבוצים סביב העוטף. לא צריך להיות תוקף מיומן בשביל להגיע להישגים האלה. לעומת זאת, חמאס לא הצליח לבצע פריצות סייבר לתשתיות אזרחיות משמעותיות בישראל. בהיבט הזה אין להם נשק שובר שוויון ביד. נראה שיכולות הסייבר של העזתים מוגבלות, בעיקר כשמשווים אותם לאיראן".
"לא רוסיה או סין"
וזה, כך נדמה, בדיוק העניין. רוב שיטות האיסוף של המוד"צ אולי פרימיטיביות יחסית או מתבססות על מידע גלוי, אבל זה לא הופך אותן לפחות יעילות. וכך, בעוד המודיעין הישראלי התמקד באיראן ובחיזבאללה, הצליח החמאס, כמעט באין מפריע, לאסוף כמויות עצומות של מודיעין רב ערך.
"התפיסה בישראל היתה שארגוני טרור הם לא רוסיה או סין", טוען ד"ר נתנאל (נתי) פלמר, מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן, שספרו על מלחמת המודיעין של חמאס בישראל עתיד להתפרסם בקרוב בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. "שאין להם גופי מודיעין רציניים ושהם לכל היותר יכולים 'להרים משקפת' ולתצפת מרחוק.
"זו טעות גדולה מאוד, שאני מנסה להסביר במחקרים שלי לאורך שנים. יש לחמאס גופי מודיעין איכותיים, אבל משמעות האיום המודיעיני לא היתה מספיק מוטמעת במערכות הביטחון בישראל. 7 באוקטובר שם את הדברים האלה על השולחן".
ההצלחה המודיעינית של חמאס באותו יום קטסטרופלי עומדת בסתירה מוחלטת לעיוורון שסימא את קהילת המודיעין בישראל. "לא נעים להגיד, אבל הם עשו עבודה הרבה יותר טובה מאיתנו", מנסח זאת סא"ל (מיל') ד"ר אייל פינקו, מומחה למודיעין, לסייבר ולביטחון לאומי.
מי שהיתה אחראית לשחמט המודיעיני הזה היא, כאמור, "מחלקת המודיעין הצבאי" של חמאס, גוף שכלל ערב המלחמה 2,100 פעילים (אחוזים בודדים מהיקף כוח האדם באמ"ן), שעסקו בחמישה תחומים עיקריים: תצפיות, סייבר, אותות (סיגינט), מידע גלוי (אוסינט) והפעלת סוכנים (יומינט). המומחיות של המחלקה היא לאסוף הרבה מאוד פריטי מידע שוליים לכאורה, להרכיב אותם שכבה על גבי שכבה, וכך לבנות תמונת מודיעין רחבה ומעמיקה. את תמונת המודיעין הזו אף "הלבישה" המוד"צ על עזרי מודיעין - מפות, תצלומי אוויר, חוברות הדרכה ופקודות מבצעיות - שהגיעו לכוחות חמאס בשטח. עזרי מודיעין כאלה נמצאו בשפע מאז 7 באוקטובר.
בימים אלה פועלים באמ"ן כדי לערוך לכל העזרים הללו הנדוס לאחור, ולהבין מהיכן הגיע כל פריט מידע שאסף חמאס. ההבנה המתגבשת היא שרוב העזרים מבוססים על כעשר שכבות מידע, שרובו הגיע ממקורות גלויים. בצה"ל גם מבינים שהיכולת שלהם לשלוט בתפוצת המידע הגלוי הזה - שחלקו ציבורי ומופיע בחיפוש קצר באינטרנט - כמעט חסרת סיכוי.
"אתה לוקח את התצלום האווירי של בסיס רעים מ־Google Earth, שולח פועל מעזה שעובד בישראל כדי שידווח כמה חיילים יש שם בש.ג, ועל זה אתה מוסיף את איך שצה"ל חושף את עצמו, באמצעי התקשורת או בעזרת סרטונים שחיילים מעלים לטיקטוק", מסביר ד"ר פינקו. "יש פה עבודה שיטתית, מסודרת, שגם מצליחה להתיך את כל המידע לתמונת מודיעין אחת שמועברת ביעילות לשטח. יש לחמאס מערך מודיעין משובח מאוד, לצערנו".
"מודיעין של ארגון טרור עובד אחרת ממודיעין של מדינה", מצטרף ד"ר פלמר. "מה שמבחינתך יכול להיות מידע זניח ולא חשוב, הוא בעל ערך רב לחמאס. קח לדוגמה את ה'רואה־יורה' (מערכת ירי שנשלטת מרחוק והוצבה על קו הגבול עם עזה, א"א), מערכת שישראל מפרסמת אותה בראש חוצות כבר מ־2009, תוך הדגשה כמה היא חשובה במערך שלנו. ואז הדבר הראשון שחמאס עושה ב־7 באוקטובר זה להוריד מטענים מרחפנים על ה'רואה־יורה' ולהשבית אותה.
"הבעיה היא שמידע שמבחינתנו נמצא בשולי הסוד, הוא עבור האויב מידע ערכי. חמאס עושה לרוב מודיעין לא מתקדם, לא מתוחכם, לא 8200 - אבל מספיק טוב לצרכים של חמאס. ככה ארגון טרור פועל. מכל פיסת מידע הכי קטנה הוא עושה מטעמים ומפיק לקחים מיקרו־טקטיים. כשאתה מחבר את כל הפיסות האלה יחד, אתה מקבל את 7 באוקטובר".
איסוף מודיעין "חיובי"
כבר באמנת היסוד של חמאס, שפורסמה באוגוסט 1988, יש התייחסות לחשיבות הרבה שבהכרת האויב הישראלי. ואולם בראשית דרכו השקיע חמאס פחות אנרגיה באיסוף מודיעין על ישראל, והתרכז בעיקר ב"מודיעין מסכל", כלומר כזה שמנסה למנוע מהאויב לחדור לשורותיו. "זו משימת היסוד שמי שהנחיל אותה הוא השייח' יאסין", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר באוניברסיטאות תל אביב ורייכמן ובכיר באמ"ן לשעבר. "יאסין טען שאם יש משהו שיפיל את חמאס, אלה משת"פים וזליגת מידע".
נאמנים לרוחו של מייסדם, כבר בשנות ה־80 הקימו אנשי הזרוע הצבאית של חמאס את מנגנון "אלמג'ד", שיחיא סינוואר היה אחד הגורמים הבולטים בו, ושנועד בראש ובראשונה לסיכול ריגול ישראלי. סינוואר אף יגיע בעקבות תפקידו בארגון הזה לכלא הישראלי, לאחר שהורשע ברצח משת"פים, פרקטיקה שמנגנון "אלמג'ד" נקט באופן נרחב ואכזרי.
ד"ר מיכאל מילשטיין: "המודיעין הצבאי של חמאס הוא גוף רב־ממדי, שאחראי למה שאצלנו מבצעים כמה גופים נפרדים. בחמאס הכל מרוכז במקום אחד - איסוף מודיעין, גיוס סוכנים, אבטחת מידע וענייני הונאה ולוחמה תודעתית"
בעוד המודיעין המסכל של חמאס נותר ריכוזי ונשלט בידי בכירי הארגון, את המודיעין ה"חיובי" - כלומר איסוף מידע על היריב - הותיר חמאס בשלב ראשון בידי דרגי השטח בלבד. "בשנים הראשונות של חמאס איסוף המודיעין לקראת פיגוע נעשה על בסיס החוליה", אומר ד"ר פלמר. "חברי החוליה היו עורכים בעצמם תצפיות, אוספים מודיעין גלוי ועוד, ואז יוצאים לפיגוע. לא היה גוף מרכזי שניהל את המודיעין".
היציאה של ישראל מעזה והשתלטות חמאס על הרצועה ב־2007 אפשרו לחמאס להתעצם במגוון תחומים, ובתוך כך המודיעין. כך, למשל, מעבר להקמה של גדודים וחטיבות אזוריות, הקימה הזרוע הצבאית של חמאס גם גופי מטה, ובהם את "מחלקת המודיעין הצבאי", שהלכה והתפתחה ככל שחלפו השנים.
"המודיעין הצבאי של חמאס הוא גוף רב־ממדי, שאחראי למה שאצלנו מבצעים כמה גופים נפרדים", אומר ד"ר מילשטיין. "בחמאס הכל מרוכז במקום אחד - איסוף מודיעין, גיוס סוכנים, אבטחת מידע וענייני הונאה ולוחמה תודעתית".
אחד ממייסדי מחלקת המודיעין, ומי שעמד בראשה לפחות החל מ־2010, הוא מוחמד חמיס דבאבש. דבאבש, שהיה מעורב בתכנון הפיגוע במכינה הצבאית "עצמונה" ב־2002, נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בזרוע הצבאית של חמאס. ב־2010 הוא נעצר בקהיר בדרכו חזרה מפגישה בדמשק, לאחר שהמצרים חשדו שהוא מנסה להבריח אמצעי תקשורת משוכללים לתוך הרצועה. על פי פרסומים מאותה תקופה, בעקבות מעצרו של דבאבש הועבר גלעד שליט, שהוחזק אז בעזה, למקום מסתור חדש. דבאבש, כך נראה, היה אחד האנשים הבודדים בעולם שידעו היכן בדיוק מוסתר החייל החטוף.
דבאבש עצמו שוחרר מהכלא המצרי בתוך זמן קצר, בעקבות לחץ כבר שהפעיל חמאס על מצרים. הוא המשיך בתפקידו כראש מחלקת המודיעין של חמאס עד 2022, ואז מונה לאחראי על תיק היחסים הבינלאומיים בלשכה המדינית. בכיר נוסף במערך המודיעין של חמאס היה ואא'ל עיסא, אחיו של סגן ראש הזרוע הצבאית מרואן עיסא, שעמד בראש תחום הריגול הנגדי. דבאבש חוסל בתקיפה אווירית במהלך המלחמה הנוכחית, ואא'ל עיסא חוסל במהלך מבצע שומר החומות. גם האח מרואן עיסא חוסל, בסבירות גבוהה, השבוע ברצועה.
העובדה שראשי המודיעין של חמאס - סינוואר, דבאבש, עיסא - נחשבו לבכירים מאוד בארגון ולמקורבים להנהגה, יכולה להעיד על החשיבות הרבה שהעניק חמאס לתחום המודיעין. בישראל לא פרסמו מי החליף את דבאבש בתפקידו כראש מחלקת המודיעין, אך ל"ישראל היום" נודע כי הדמות הדומיננטית במערך המודיעין של חמאס לקראת 7 באוקטובר היתה איימן נופל, שגם הוא זוכה למניות רבות של יוקרה והערכה בחמאס.
נופל, שנחשב מקורב למוחמד דף וששימש גם מפקד חטיבת מרכז הרצועה בזרוע הצבאית של חמאס, נעצר גם הוא במצרים ב־2008, לאחר שהואשם בתכנון פיגועים בתוך שטח מצרים, והפך בתוך כך לפלשתיני הבכיר והמפורסם ביותר ששהה בכלא המצרי. הוא נמלט ממאסר בחסות מהומות "האביב הערבי", מה שהעניק לו הילה של גיבור לאומי, ושב לביתו ברצועה בדרך־לא־דרך, ושם התקבל בידי אלפי עזתים צוהלים.
נופל התקדם לתפקידים בכירים יותר בזרוע הצבאית. בראיון נדיר שהעניק לרשת "אל־ג'זירה" במאי 2023 סיפר על חלקו בהתוויית אסטרטגיית "אחדות החזיתות והזירות" של חמאס, והתפקיד המרכזי שנטל על עצמו ב"חדר המבצעים" המשותף לכל ארגוני הטרור ברצועה. נופל, כך נראה, גם היה גורם מרכזי בתכנון מתקפת 7 באוקטובר: לפי דיווח של העיתון "א־שרק אל־אווסט", הוא היה אחד מחמישה אנשים בלבד בצמרת חמאס שקיבלו את ההחלטה על היציאה למתקפה (לצד דף, סינוואר, אחיו מוחמד סינוואר, וחבר הלשכה המדינית של חמאס רווחי מושתהא).
גם נופל חוסל כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה הנוכחית, בהפצצה מהאוויר על מחנה הפליטים אל־בורייג' במרכז הרצועה. בהודעת דובר צה"ל שתיארה את סיכולו הוא הוגדר כ"מפקד חטיבת המרכז בזרוע הצבאית של חמאס", ללא אזכור של תפקידו בתחום המודיעין. סגן מחלקת המודיעין של חמאס, שאדי בארוד, חוסל כמה ימים אחריו.
בשנים האחרונות גם תקף חיל האוויר פעם אחר פעם מבנים שהוגדרו כ"מטה המרכזי של המודיעין הצבאי של חמאס". כך היה בנובמבר 2018 (ימים בודדים לאחר הפעולה הכושלת של סיירת מטכ"ל בחאן יונס, שבה נהרג סא"ל מחמוד ח'יר א־דין), במבצע שומר החומות ב־2021 וגם בנובמבר השנה, אז פוצץ "המשרד המודיעיני הצבאי" של חמאס בידי כוח מחטיבת הצנחנים.
כפי שניתן לראות, בהינתן האישור וההזדמנות, מערכת הביטחון ידעה לסכל את בכירי המערך המודיעיני של חמאס ולפגוע אנושות בתשתיות שלו. אלא שלמרבה הטרגדיה, המהלכים הללו בוצעו באיחור ניכר. נדמה שהדוגמה הטובה ביותר לכך קשורה למערך התצפיות הענף שהקים חמאס מול גבול הרצועה.
"סביב קו המגע"
חיסול נוסף שהתרחש במהלך המלחמה הנוכחית הוא של עבד אל־עזיז רנתיסי, מי שהיה אחראי למערך התצפיות של מוד"צ. הוא חוסל בתקיפת החמ"ל שבו רוכזה תמונת התצפיות שאסף חמאס מכל רחבי הרצועה.
מערך התצפיות הוא ללא ספק אחד המפותחים במחלקת המודיעין הצבאי של חמאס. "רוב האיסוף החזותי של חמאס נעשה סביב קו המגע", אומר גיא אביעד, חוקר הארגון וכותב הספר "לקסיקון חמאס".
"לאחר צוק איתן הם סללו כביש מקביל לציר הוברס (הציר שסלל צה"ל לאורך גדר הגבול, א"א), שנקרא ציר 'ג'אקר'. הם הקימו לאורכו לא מעט עמדות ומגדלי תצפית, שיכולים לצפות מעבר לגדר. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא במושב נתיב העשרה. שם נבנו מגדלים ממש בסמוך לחומת הגבול". כמו כן, הציב חמאס עמדות תצפית על בניינים גבוהים בשטח הרצועה, שמהם יש קו ראייה ישיר לעומק ישראל.
גורמים בנתיב העשרה אומרים השבוע שבזמן אמת הם פנו לצה"ל והתריעו שמגדלי התצפית הסמוכים למושב נועדו לאיסוף מודיעין, אך דבר לא נעשה. העמדה הושמדה לבסוף בידי צה"ל רק כעבור שבועות ארוכים, ושופצה מייד מחדש. סביר להניח כי תצפיות שנערכו בעזרתה סייעו למחבלי חמאס לחדור לנתיב העשרה ב־7 באוקטובר, בין היתר באמצעות מצנחי רחיפה.
החוקר גיא אביעד: "כשאתה כל הזמן צופה על הגדר עם משקפות משוכללות, מגדלי תצפית ועמדות מוסוות, אתה יודע מתי גדוד מתחלף ומה שגרת הבט"ש. בתרגילים שביצע חמאס אפשר לראות את ניתוח השטח, כולל השערים הצהובים בקיבוצים"
"כשאתה נמצא בכוננות מתמדת 24/7, עם מערך תצפיות מספיק טוב, עם משקפות משוכללות, מגדלי תצפית ועמדות מוסוות, ואתה כל הזמן צופה על הגדר - אתה יודע היטב מתי גדוד מתחלף ומהי שגרת הבט"ש", אומר אביעד. "בתרגילים שביצע חמאס לקראת המתקפה אפשר לראות את ניתוח השטח שהם עשו לצד הישראלי, כולל השערים הצהובים בקיבוצים וכדומה". מערך התצפיות של חמאס גם הצליח ללכוד בעדשותיו לא מעט בכירים ישראלים. אחד מהם הוא הרמטכ"ל דאז בני גנץ, שצולם בסיור על גדר הגבול ב־2014.
בצה"ל הכירו היטב את יכולות התצפית של חמאס. למעשה, הצבא הכיר את המערך הזה היטב כל כך, שהוא חשש ממנו מאוד. כפי שחשפנו כאן לפני שבועיים, כשהמידע על הפעלת כרטיסי הסים בידי מחבלי חמאס בשטח רצועת עזה הגיע לידי הרמטכ"ל הרצי הלוי בליל 7 באוקטובר, הוא הורה לפעול מבלי שחמאס יזהה את פעילות צה"ל, וזאת כדי לא לשרוף מקורות מודיעיניים. "התפיסה בצבא אומרת שרמת החדירות של צה"ל כה גבוהה, שבחמאס יודעים לזהות כל תזוזה חריגה במרחב", הסביר אז גורם צבאי. "אפילו טנק שעומד לא במקום שלו, מעורר חשד".
בידי צה"ל היה כאמור מידע על מיקומן של חלק ניכר ממצלמות חמאס שצפו על הגבול, אותן מצלמות שידעו לזהות כל תזוזה של כוחות צה"ל בקו המגע. בצה"ל אף היו תוכניות להשמדת המצלמות הללו, שישבו במגירה והמתינו לעיתוי המתאים. לדברי גורם צבאי, הפקודות הללו היו נשלפות ברגע שהיתה מתקבלת בישראל החלטה על כניסה של צה"ל לעזה, או כל מהלך יזום משמעותי אחר. החלטה כזו כמובן לא התקבלה, והמצלמות הושמדו רק לאחר 7 באוקטובר.
מערך התצפיות של חמאס לא הסתפק רק במשקפות או במצלמות. בשנים האחרונות פיתח הארגון תעשיית כטב"מים, שמסוגלים לרחף מעל שטח הרצועה ולספק משם צילום אלכסוני של עומק שטח ישראל. משם, הדרך לפתח את תצלומי האוויר הללו ולהדפיס אותם על גיליונות, ממש כפי שעושים בצה"ל, קצרה מאוד.
הגוף שסייע לפיתוח הכטב"מים הללו הוא "לשכת הבינוי", פרויקט שבראשו עמד סאלח אל־עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, שחוסל גם הוא במהלך המלחמה, בביירות. ממקום מושבו בלבנון, ולפני כן באיסטנבול ובקטאר, ניהל אל־עארורי את המנגנון שהיה אחראי לפיתוח היכולות הטכנולוגיות של חמאס, תוך שהוא מסתייע במשטר האיראני. "לשכת הבינוי קיבלה סיוע לאורך השנים מאיראן", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון, "השגת ציוד, מידע, שטחי אימונים, אמל"ח, ועוד".
אחד היעדים של ה"לשכה" היה לגייס מדענים מוסלמים מרחבי העולם, כדי שאלו יעבדו על שיפור הטכנולוגיות של חמאס. אחד מהם היה מוחמד א־זווארי שפעל מתוניס. שם עמד במרכז המאמץ של חמאס לייצר "חיל כטב"מים", שנועדו בראש ובראשונה לאיסוף מודיעין. א־זווארי, אגב, פיתח גם צוללות בלתי מאוישות, שנועדו לתקוף את תשתיות הגז בישראל. הוא חוסל בשל כך ב־2016, על פי פרסומים זרים בידי המוסד.
יכולת נוספת שהיתה בידי חמאס ערב 7 באוקטובר קשורה למודיעין אותות, "סיגינט". בצה"ל ובשב"כ ידעו היטב כי המוד"צ מאזינה באופן קבוע לרשתות הקשר הצה"ליות הגלויות, בעיקר בשטחי האימונים וההכשרות של הנגב המערבי, המרוחקים קילומטרים בודדים מהרצועה.
סביר שאחד המקומות שלהם האזינו בחמאס בקשב רב הוא בסיס צאלים, בשל היותו מרכז האימונים הגדול ביותר של צבא היבשה, שבו תורגל בין היתר התמרון היבשתי שמתקיים כעת בעזה. גם הפעם הטכנולוגיה שבידי חמאס לא היתה מתוחכמת מדי - בסך הכל סורקי תדרים שיעילים לכמה עשרות קילומטרים ויודעים לעלות על ערוצי הקשר של צה"ל - שבהכשרות ובאימונים משתמש לרוב בקשר לא מוצפן, לצד הרבה מאוד אוזניים שהקשיבו לתדרים הללו. באוגדת עזה, לעומת זאת, השתמשו הכוחות באמצעי קשר מוצפנים ובטלפונים קוויים, מה שככל הנראה מנע מחמאס להאזין להם.
יכולות סיגינטיות נוספות ניסה חמאס לרכוש במטרה לנטר את התמונה האווירית שמעל עזה ולזהות את מיקומם של מטוסי חיל האוויר הישראלי בסביבה.
"הבנה טכנולוגית עמוקה"
בחזרה לתחום הסייבר. ב־2021, לאחר שומר החומות, פרסם חמאס סרטון שהוגדר כאות הוקרה לג'ומעה טחלה, מי שעמד בראש מערך הסייבר של חמאס וחוסל במבצע שבו סוכלו כל בכירי המערך הטכנולוגי של חמאס. בסרטון ניתן לראות חוליה של מחבלי חמאס, מצוידים במחשבים, המתמקמת בשטח הרצועה, מול קיבוץ מפלסים. המחבלים חודרים לכאורה לרשת החשמל של הקיבוץ מרחוק ומנטרלים אותה.
בסרטון ניתן לראות כיצד האור במפלסים כביכול כבה בעקבות כך. לדברי רבש"צ מפלסים משה קפלן, החשמל במפלסים מעולם לא נפל, ומדובר בסך הכל בלוחמה פסיכולוגית של חמאס. עוד תחום, אגב, שמשתייך לעולמות המודיעין.
ייתכן שחמאס אכן לא הצליח לחדור לרשת החשמל של מפלסים, אבל בסרטון הוא כן מציג שקופית שבה מצוינים שמות מרכזיות החשמל הראשיות של הקיבוץ. שני גורמים שבקיאים ברשת החשמל של הקיבוץ מספרים שהמידע על גבי השקופית נכון, וכי הוא לא היה יכול להגיע לידי חמאס ממקורות גלויים. ובמילים אחרות - חמאס אולי לא הצליח לפרוץ לרשת החשמל של מפלסים, אבל הוא כן הצליח להשיג חומרים מסווגים שקשורים אליה. לדברי מקור בחברת החשמל, את השקופית ניתן היה להשיג באמצעות פריצת סייבר או "אינסייד ג'וב", כלומר גורמים מתוך החברה או אחד מקבלני המשנה שלה, שהדליפו לחמאס חומרים.
ואכן, גם בכל הנוגע לתחום הפעלת הסוכנים יש לחמאס יכולות. בשנים האחרונות התפרסמו כמה מקרים שבהם עצר שב"כ אזרחים ישראלים שהופעלו בידי חמאס, חלקם תוך שהם מנצלים את האפשרות להיכנס ולצאת מרצועת עזה, שבה יש להם בני משפחה. גורמים אלו צוידו לעיתים במכשירי סים ובאמצעי צילום, והתבקשו להעביר לחמאס מידע מודיעני על מתקנים צה"ליים מתוך שטח ישראל. הסברה הרווחת היא שגם חלק מאלפי הפועלים העזתים שנכנסו מדי יום לישראל בתקופה שקדמה ל־7 באוקטובר, עסקו באיסוף מודיעין מהיישובים הישראליים שבהם הועסקו.
איסוף המודיעין של חמאס משרת אותו גם כעת, במלחמתו בכוחות צה"ל המתמרנים בעזה: אחד התחומים שבהם מצטיין חמאס הוא איסוף מודיעין טכנולוגי, שחוקר את אמצעי הלחימה הישראליים ומנסה לאתר את נקודות התורפה שלהם. כך, למשל, נמצאו בעבר בעזה חוברות הדרכה שמסבירות כיצד לירות טיל אר.פי.ג'י נגד מערכת ההגנה "מעיל רוח", וב־2017 הודפסה בעזה חוברת הדרכה שמפרטת את יכולותיו הטכניות של הנמ"ר, כלי הרכב המשוריין המרכזי שמשמש את כוחות צה"ל בתמרון. "יש פה הבנה טכנולוגית מאוד עמוקה של איך מערכות ההגנה שלנו עובדות, ואיך הצד השני גורם להן להיות לא אפקטיביות", אומר ד"ר אייל פינקו. "אנחנו רואים מאמצי איסוף לאורך זמן מאמל"ח של צה"ל שנשכח, נגנב ועוד. חלק מהדברים האלה עוברים לאיראן, ושם עושים להם שחזור הנדסי".
ד"ר אייל פינקו: "אתה לוקח את התצלום האווירי של בסיס רעים מ־Google Earth, שולח פועל מעזה שידווח כמה חיילים יש בש.ג, ועל זה אתה מוסיף את איך שצה"ל חושף את עצמו, באמצעי התקשורת או בעזרת סרטונים שחיילים מעלים לטיקטוק"
"תרבות שמירת הסוד"
תחום נוסף שבו מראה המוד"צ יכולות מרשימות הוא ה"אוסינט", מודיעין ממקורות גלויים. ד"ר פלמר מציג לדוגמה חוברת שנתפסה בעזה כבר ב־2007, שעל כריכתה מוטבע הסמל של "מחלקת המודיעין הצבאי" של חמאס.
החוברת, שנחשפת כאן לראשונה, מכילה דוח מודיעיני שבועי שבו מתורגמות ומסוכמות מאות כתבות שפורסמו באותו שבוע בתקשורת הישראלית. הדוח מתייחס למידע צבאי, כמו קצב הצטיידות במערכות הגנה בקרב חטיבות צה"ל ועיכוב בבניית הגדר בגבול מצרים, לצד מידע רב על המערכת הפוליטית בישראל, נתוני גיוס בתיכונים, מידע על הלכי רוח סביב המאבק להשבת גלעד שליט (שהיה אז בשבי), ואפילו פרשת הטרדה מינית של רב ידוע.
"חמאס משקיע המון משאבים בלקרוא כתבות", מסכם זאת פלמר. "מבוקר עד לילה הם יושבים על כל פיפס שזז בתקשורת הגלויה, מערוצי המיינסטרים ועד אתרי אינטרנט אזוטריים. הם כל היום מתרגמים את מה שאנחנו מפרסמים, מבצעים הערכות מצב ומנפיקים דוחות מסודרים".
ד"ר נתנאל פלמר: "מה שמבחינתך יכול להיות מידע זניח, הוא בעל ערך רב לחמאס. קח לדוגמה את ה'רואה־יורה', שישראל מפרסמת בראש חוצות כבר מ־2009. ואז הדבר הראשון שחמאס עושה ב־7 באוקטובר זה להוריד עליה מטענים מרחפנים"
אבל האמת היא שכדי להגיע למידע גלוי על צה"ל לא צריכים ללכת רחוק מדי. מספיק לגשת לטיקטוק. דוגמה מובהקת לכך התקבלה כאשר כוחות צה"ל פשטו על ביה"ח שיפא שבמרכז העיר עזה, ושם מצאו על אחד המחשבים סרטון של החיילת אורי מגידיש, שנחטפה לעזה ממוצב נחל עוז ובינתיים חולצה.
הסרטון, כך נראה, הגיע לידי חמאס מהרשתות החברתיות, והוא לא היחיד. העלאת סרטונים לטיקטוק מתוך בסיסי הצבא, ואפילו מתוך החמ"לים של הבסיסים בגזרת הרצועה, הפכה כנראה לטרנד שצה"ל הפסיק לנסות להיאבק בו. למעשה, עד 7 באוקטובר חמ"ל נחל עוז החזיק בחשבון טיקטוק רשמי, והוא לא היה החמ"ל היחיד בגזרה שעשה זאת.
בצה"ל יש מי שמודה שהיכולת של הצבא לשמור על סודותיו הופכת מורכבת הרבה יותר בשנים האחרונות. "נושא שמירת הסוד ותרבות הסוד בצה"ל ידע ימים טובים מאלה", אומר גורם שבקיא בנושא. נושא תרבות הסוד והשמירה עליו גם נכלל בסדרת התחקירים שהחל צה"ל לבצע בשבוע שעבר, בהוראת הרמטכ"ל הלוי.
"האפשרות להולכת שולל"
החקר השיטתי של החברה והפוליטיקה בישראל, כמו גם ההצצה המעמיקה של חמאס לתוככי הצבא, הקלו מן הסתם על חמאס לבצע את תרגיל ההונאה המבריק ש"הרדים" את צה"ל והדרג המדיני לקראת 7 באוקטובר, תרגיל שאנשי המוד"צ היו ללא ספק חלק ממנו.
"לשחקן החלש במערכה א־סימטרית ההונאה היא כלי חשוב מאוד", מסביר ד"ר פלמר. "חמאס, ככוח החלש מבחינה צבאית במערכה מול ישראל, הבין זאת משלבים די מוקדמים של פעילותו".
לדברי פלמר, על אף חולשתו מול העליונות המודיעינית של ישראל, ב־7 באוקטובר הצליח חמאס לגשר על הפער באמצעות תוכנית מחושבת ומתוכננת בקפידה. "המתקפה ממחישה היטב את החשיבות שיש למודעות בקרב גורמי המודיעין ומקבלי ההחלטות ולעובדה שבצד השני יש אנשים חושבים שפועלים בתחכום, וכי האפשרות שהם מוליכים אותנו שולל היא אפשרות סבירה שחייבת להיות מובאת בחשבון בהערכת המודיעין ובהחלטות המתקבלות בעקבותיה", הוא אומר. "קל וחומר כאשר ההיסטוריה מלמדת שהשחקן השני משתמש בה היטב לצרכיו".
itayilnai@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו