כמעט שנתיים וחצי אחרי שאחותה היימנוט נעלמה באורח מסתורי, ירוס קסאו מצליחה, לראשונה, לחייך מכל הלב. השבוע, כפי שנחשף ב"מגזין היום", הצטרפה למשפחתה אחות קטנה - צנאת (Tzenat), שם שפירושו באמהרית "כוח", ונועד לסמל את התקווה המתמשכת לשובה של היימנוט הביתה.
צנאת אינה מודעת לטרגדיה קורעת הלב, והיא נכנסה לבית שבו הגעגוע והדאגה זועקים מכל פינה. כנראה הצחוק התינוקי והמלמולים המתוקים לא ימלאו את החלל העצום שהותירה היימנוט הקטנה, אולם ייתכן שהילדה השישית של בנצ'י וטספאי תגרום להבלחות קלות של אור בחיי הוריה, תיצור רגעים בהם יהיה אפשר לנשום שוב, וגם תפיח תקווה למידע חדש על הבת האבודה.
מלבד האחות החדשה, נראה שהתקופה האחרונה הוסיפה מעט אופטימיות. ירוס, שעושה שירות לאומי אזרחי בעמותת "משכן הראיה" בירושלים, נבחרה לאחרונה כמצטיינת נשיא, והטקס צפוי להתקיים בעוד כשבועיים.
"הופתעתי מהבשורה ולא עיכלתי את מה שנאמר לי", היא אומרת לראשונה. "גלגלתי בראש את השנה האחרונה, שהיתה מאוד קשה ומלאה בהפגנות, בדיונים בכנסת ובשירות למען המדינה. בעיקר התרגשתי מהאפשרות לשמח את ההורים. הם אמרו שאני לא מפתיעה אותם בהצטיינות שלי, ושזו רק ההתחלה כי הם מאמינים שאגיע למקומות גבוהים. לראות אותם מחייכים, כמו שהם חייכו כשידעו שלמשפחה מצטרפת עוד ילדה, היה עבורי הכל".
הופתעת מההיריון?
"ההורים לא שיתפו אותי בהחלטה שלהם, אז כן, הייתי מאוד מופתעת. לקח לי זמן לעכל את זה, ואני מבינה שכל ילד מביא את המזל שלו. זה מאוד מרגש שלהורים יש משהו טוב בידיים אחרי כמעט שנתיים וחצי של כאב - ואני מאמינה שהלידה של צנאת תביא איתה גם בשורה טובה לגבי היימנוט".
"מרגש מאוד שלהורים יש משהו טוב בידיים אחרי כמעט שנתיים וחצי של כאב. אני מאמינה שלידה של ילדה חדשה תביא איתה גם בשורה טובה לגבי היימנוט"
איך את חושבת שהיא היתה מגיבה אל האחות החדשה?
"היא היתה מאוד מאושרת. אני רק מקווה שהיימנוט תחזור בהקדם, ושהיא ואחותה הקטנה יזכו להכיר אחת את השנייה".
האם האחות החדשה דומה לך ולהיימנוט?
"בגיל כזה אי אפשר לראות למי היא דומה", צוחקת ירוס. "היא רק נולדה".
ערפל כבד
לאחרונה דווח כי בידי יחידת להב 433, שאליה הועבר תיק החקירה, קיים מידע חדש וקריטי הנוגע היימנוט, בת 9 במועד היעלמותה. צצו שמועות לא מבוססות שהיא נחטפה בידי כת שמבצעת התעללויות טקסיות. "יש עיתונאים שסתם מחפשים לכתוב משהו", אומרת ירוס. "לנו לא ידוע שיש משהו חדש, ונושא הכתות לא נשמע לי הגיוני. מאז היימנוט נעלמה הגיעו אלינו אנשים ואמרו שהיא נמצאת בכפר כזה או אחר, בבית כלשהו, ציירו לנו מקומות, תיארו אנשים. הכל נבדק, כולל מידע שהגיע ממתקשרים, אבל שום דבר עד היום לא הוביל למשהו אמיתי".
ומה את חושבת שקרה להיימנוט?
"אני מאמינה שהיא עדיין בחיים, ושמישהו חטף אותה. אני מרגישה אותה וחולמת עליה המון. בחלומות היא חוזרת הביתה ונראית כמעט אותו דבר, אבל מבוגרת יותר. אני שואלת אותה 'מי לקח אותך?', אבל היא לא עונה, אז אני מספרת לה על הזמן שעבר מאז נעלמה, כמה היה לנו קשה ואילו מאמצים עשינו כדי למצוא אותה.
"היו גם פעמים שחלמתי שפגעו בה. זה קרה בעיקר אחרי שמתקשרים אמרו לאמא דברים קשים. אחת אמרה שקשרו אותה ועשו לה דברים, וזה הופיע אצלי בחלום, וגרם לי לחרדות. התעוררתי בבהלה והגוף שלי רעד. לא הצלחתי להירגע במשך זמן רב".
היימנוט, למרבה הצער, אינה הילדה היחידה שנעלמה במדינתנו הקטנה, אבל משהו בחיוך המתוק, בעיניים השקדיות ובצמות הקופצניות לא נותן מנוח. דמותה נצרבה עמוק בתודעה הישראלית. היא נראתה בפעם האחרונה ב-25 בפברואר 2024, לצד חבריה, כשחילקה איתם פליירים של אחד המועמדים בבחירות המקומיות בצפת. ב-19:03 היא תועדה במצלמות של מרכז הקליטה, בו מתגוררת משפחתה, ולאחר מכן התברר שהיא ירדה לקומות התחתונות, שנמצאות מתחת לגובה הקרקע, דפקה על דלת בקומה מינוס 4, נתנה פלייר לאישה שעמדה בפתח, ומאותו רגע נעלמה כשהיא מותירה אחריה ערפל כבד של אי ודאות.
התעלומה סביב היימנוט שימשה כר פורה לתיאוריות קונספירציה, שחלקן משתוללות עד היום ברשתות החברתיות. זה התחיל מהתרחיש לפיו בצפת פועלת רשת פדופילים, דרך חטיפה על רקע המלחמה בעזה ולאחרונה עלתה ההשערה שמדובר בכת. מאחר שבשנים האחרונות נעלמו באזור כמה אנשים, ביניהם מוישי קליינרמן בן ה-17, נדמה לפעמים שאזור צפת ומירון הופך להיות משולש ברמודה ישראלי.
ביום ההיעלמות הייתה ירוס בת 17וחצי, תלמידת פנימייה שעלתה לישראל שנתיים וחצי קודם לכן. "לא יצאתי הביתה בסוף השבוע, ודיברתי עם המשפחה בטלפון", היא משחזרת. "הכל היה רגיל, והיימנוט והאחים שאלו מתי אני מגיעה. דיברתי עם המשפחה גם ביום ראשון בבוקר, יום ההיעלמות, אבל לא ידעתי שום דבר עד למחרת כי בפנימייה לוקחים בערב את הטלפונים ולא הייתה דרך ליצור איתי קשר.
"אני חושבת שהעירו אותי בסביבות חמש בבוקר. המדריכה ביקשה שאקח את ה'רב-קו' שלי, כי אני צריכה לנסוע הביתה. הייתי בטוחה שעשיתי משהו רע. כששאלתי מה קרה, היא ענתה שאחותי נעדרת. לא הבנתי איך זה יכול להיות. הרי יש שומר במרכז הקליטה. חשבתי שאולי קרה משהו לאבא שלי, כי הוא היה באתיופיה, ועכשיו כולם משקרים לי כדי שלא אילחץ. ואז דודה שלי באה לפנימייה, שנמצאת בחיפה, ואספה אותי עם מונית. היא סיפרה לי מה קרה להיימנוט, ושאלתי אותה אם זה אמיתי. פתחתי את הטלפון, ובכל מקום באינטרנט וברשתות החברתיות ראו את התמונות של אחותי.
"היו פעמים שחלמתי שפגעו בה. זה קרה בעיקר אחרי שמתקשרים אמרו לאמא דברים קשים. אחת אמרה שקשרו אותה ועשו לה דברים, וזה הופיע אצלי בחלום, וגרם לי לחרדות. התעוררתי בבהלה והגוף שלי רעד. לא הצלחתי להירגע במשך זמן רב"
"מחוץ למרכז הקליטה היו מלא שוטרים. לא הבנתי למה כולם שם אם אחותי כנראה רק הלכה לחברה. ראיתי את אמא שלי בוכה ואנשים תומכים בה. היא אמרה לי שהיימנוט נחטפה".
"תמיד זה מתחת לאף, למשטרה יש קלסתרון של החשוד": דיון בכנסת על הפרשה
ירוס ניסתה לשמור על קור רוח עבור המשפחה, וביקשה מהשוטרים לצפות בסרטוני מצלמות האבטחה. "היה חשוב לי לראות מאיפה הכל התחיל", היא אומרת. "הראו לי חבורה של ילדים שהייתה מאחורי מרכז הקליטה, אבל המצלמה הייתה ישנה ולא הצלחתי לזהות מי שם. מאוחר יותר התברר שהיא לא היתה איתם. לא הבנתי איך לא מוצאים אותה במקום כזה קטן. הייתי בטוחה שהיא עדיין במרכז הקליטה, ועברנו דירה אחר דירה כששוטרים עם כלבים מלווים אותנו".
יש לך השערה איך באמת זה קרה במקום שבו רוב האנשים מכירים אחד את השני?
"בקומה מינוס 7 של מרכז הקליטה המצלמות לא עבדו והיה חושך. מי שרוצה לחטוף ילדים, יכול לרוץ משם במהירות להרים. באותו ערב היתה במרכז מסיבת פרידה מכמה משפחות שעברו להתגורר בדירות משלהם, הגיעו המון אנשים מבחוץ והיה רעש. למרות זאת, אני לא מבינה איך אף אחד לא שמע, כי בטוח היא צרחה בבהלה. אני תוהה עד היום למה דווקא היא, ויש לי הרגשה שהחטיפה הייתה מתוכננת. מישהו סימן אותה. היו שם המון ילדים, אז איך הגיוני שרק היא נעלמה? מישהו רצה את היימנוט".
"אין לנו מושג מי עשה את זה. אנחנו לא מסוכסכים עם אף אחד. היימנוט בטוח לא הכירה את החוטף שלה. בכל פעם שחזרתי הביתה מהפנימייה הסתכלתי מסביב, כי לא הכרתי את כל האנשים במרכז ולא ידעתי במי מהם אני צריכה לחשוד"
את חושבת שזה אדם שאתם מכירים?
"אין לנו מושג. אנחנו לא מסוכסכים עם אף אחד. היימנוט בטוח לא הכירה את החוטף שלה, והיא גם מפחדת מהחושך. אני מאמינה שהחטיפה לא אקראית. בכל פעם שחזרתי הביתה מהפנימייה הסתכלתי מסביב, כי לא הכרתי את כל האנשים במרכז ולא ידעתי במי מהם אני צריכה לחשוד".
את מאמינה שזה מישהו שהכיר את מרכז הקליטה?
"זה ברור. אולי הוא אפילו קיבל עזרה מבפנים".
גם ההורים חושבים ככה?
"כן. היה לנו קשה עם זה שבהתחלה חשדו באבא. זה מעליב. לא מספיק שהבת שלו נעלמה בזמן שהוא נמצא באתיופיה, הוא צריך גם להתמודד עם חשדות כאלה?"
"נושאים תפילה"
מאז אחותה נעלמה, נראה ששנות ילדותה של ירוס התקצרו באחת, והיא נושאת על כתפיה בגרות שאינה אופיינית לגילה. היא עדיין דומה להפליא להיימנוט, ואפילו קולעת לפעמים שני שוונצים בשיערה, הצבועים כעת באדום, ומזכירים במעט את התסרוקת של אחותה.
בשנתיים וחצי האחרונות היא הפכה לדוברת של המשפחה, מאחר שהוריה עדיין מתקשים בעברית. אחיה הצעירים - פורטונה (14), ידידיה (7 וחצי), במלק (6) וליאור (4 וחצי) - עדיין אינם מעכלים את היעדרה של האחות, שהיתה אמורה לחגוג בקרוב בת מצווה.
הם עדיין שואלים מתי היא תחזור הביתה?
"בכל פעם שמביאים להם מתנות, הם שומרים אחת בצד בשביל היימנוט, ואומרים שייתנו לה כשתחזור הביתה".
את מעזה לחשוב על האפשרות שחלילה היא לא תשוב בחיים, ושאולי לא תזכו לתשובות על מה שקרה לה?
"אני חושבת על זה לא מעט, אבל מה שמחזיק אותי הוא האמונה שהכל נעשה מסיבה כלשהי. אני מאמינה שהשם ייקח אותי בדרך שלו, ואם הוא בחר לקחת את היימנוט בדרך הזו, אז זו החלטה שלו. אני לא יכולה להתערב, להבין או לשאול אותו למה זה קורה. היימנוט היא אחותי לתמיד, ואני אוהבת אותה, אבל השם הוא שברא אותה. אין לי דרך להתנגד להחלטות שלו. זה לא יהיה לי קל, אבל אני מכינה את עצמי לכל אפשרות.
"לפעמים אני אומרת להורים שכמו ב-7 באוקטובר, גם היא נחטפה והיו משפחות שנרצחו או שנשאר רק אדם אחד. אם השם היה רוצה, ייתכן שהיה קורה משהו גרוע יותר. כל מה שהשם נותן זו מתנה. אולי הוא נתן לנו את היימנוט לתשע שנים"
"להורים שלי קשה לחשוב כמוני. לפעמים אני אומרת להם שכמו ב-7 באוקטובר, גם היא נחטפה והיו משפחות שנרצחו או שנשאר רק אדם אחד. אם השם היה רוצה, ייתכן שהיה קורה משהו גרוע יותר. אני נאחזת באמונה שלי ואסור לי להתלונן. אם נתלונן יותר מדי, ייקרו עוד דברים לא טובים. כל מה שהשם נותן זו מתנה. אולי הוא נתן לנו את היימנוט לתשע שנים".
איך את מתמודדת עם חוסר הוודאות?
"זה החלק הכי קשה. מה קרה לה? איך קרה לה? אין לנו תשובות לכלום. כל צלצול טלפון וכל דפיקה בדלת מקפיצים אותנו, כי אנחנו חושבים שזה קשור אליה. אפילו משפחות החטופים ידעו שבני המשפחה שלהם בעזה וידעו את מי להאשים. לי אין את מי להאשים, אין לי מי שייתן לי תשובות, שייקח אחריות, שגיד איפה היימנוט, ואם היא בחיים או לא. אולי, אם נדע מה באמת קרה לה, נוכל להתחיל לחזור לחיים. עד אז אנחנו תקועים".
מדוע ההורים עדיין מתגוררים באותו מרכז קליטה, שהתרוקן כמעט לגמרי מהעולים החדשים?
"כי מה יקרה אם היימנוט תחזור, תדפוק על הדלת ולא תמצא אותנו? זה המקום היחיד שהיא מכירה. עכשיו המקום הזה די שומם ומתגוררות בו רק שלוש משפחות, כולל ההורים והאחים שלי. אני מגיעה אליהם בסופי שבוע, ולא קל לי לקום בבוקר כאילו כלום לא קרה. בכל פעם שאני נכנסת למרכז הקליטה, אני מרגישה שהיימנוט קוראת לי. לפעמים אני גם מסתובבת לאחור. בכניסה, איפה שהיא צולמה, אני חוטפת מחנק. אין לי אוויר ואני לא יכולה לנשום".
בקרוב היא היתה אמורה לחגוג בת מצווה.
"כן, בימים האלה היינו אמורים להתחיל בהתארגנות. זה אירוע שכל משפחה רוצה לציין. אני מאמינה שנזכה לחגוג איתה ביחד עם כל עם ישראל. כל כך הרבה אנשים היו לצידנו, תמכו בנו, ליוו אותנו, אז כשנחגוג עם היימנוט, זה יהיה בגדול".
ירוס מתגוררת כיום בדירה של השירות הלאומי עם שתי שותפות. על הקיר, מול המיטה, תלויה תמונתה של היימנוט, ומתחתיה טקסט שכתבה הסופרת סיגל מגן: "כולנו ביחד, אוחזים ידיים ונושאים תפילה אל השמיים, לשובה של ילדה קטנה שנכנסה ללב ולנשמה".
מהדירה היא יוצאת לשירות בעמותת "משכן הראייה – אופטיקל סנטר", שמפעילה חנות למכשירי שמיעה וראייה בהנחות מיוחדות, המיועדות לניצולי שואה, לנכים, למעוטי יכולת ולחיילים. את השירות החלה בספטמבר 2025, והיא אמורה להשתחרר בעוד כשלושה חודשים. פעמיים בשבוע ירוס יושבת בקבלה ובודקת זכאויות של לקוחות, ובשאר הימים נמצאת במחלקת המשקפיים, מתאימה מסגרות לרוכשים ומטפלת בהזמנות. "אני פוגשת מגוון גדול של אוכלוסיות, ואני שמחה להתאים לכל אחד מהם את מה שהוא צריך", היא מחייכת לרגע. "אני מאוד נהנית מהשירות ומהנתינה לקהילה".
"מה קרה לה? איך קרה לה? אין לנו תשובות לכלום. כל צלצול טלפון וכל דפיקה בדלת מקפיצים אותנו, כי אולי זה קשור אליה. אין לי מי שייתן לי תשובות, שייקח אחריות. אולי, אם נדע מה באמת קרה לה, נוכל להתחיל לחזור לחיים. עד אז אנחנו תקועים"
כשהיימנוט נעלמה, פורסם שרצית מאוד להתגייס למג"ב.
"מאוד רציתי להיות לוחמת, כי היה חשוב לי לעשות תפקיד משמעותי, וזה מה שאני עושה היום. לא שיניתי את דעתי לגבי עזרה לאנשים, ובסופו של דבר בחרתי בשירות לאומי כי ההורים מאוד נלחצו ממג"ב. אני מרגישה שייכת למקום שבו אני נמצאת היום".
[
הלקוחות מזהים אותך?
"לפעמים כן. יש כאלה שאומרים שאני מוכרת להם, ואז אני מספרת מאיפה והם מחבקים אותי עם דמעות בעיניים. אני חושבת שהם מעריכים אותי על השירות שלי, למרות המצב המורכב של המשפחה. הייתי שמחה לעשות שנתיים של שירות לאומי, אבל ההורים צריכים אותי, כי המצב הכלכלי קשה".
מידע חסוי
שלא כמו משרתי הסדיר, שמקבלים מצטיין נשיא ביום העצמאות, הטקס של בני ובנות השירות הלאומי יתקיים ב-15 ביוני. ירוס נבחרה עם עוד 28 משרתים מתוך 20 אלף בסך הכל. "ירוס קסאו היא דוגמה מרגשת במיוחד", אומר מנכ"ל הרשות לשירות לאומי-אזרחי, ראובן פינסקי. "למרות ההתמודדות האישית והמשפחתית המורכבת, היא בוחרת להתייצב בכל יום ולהעניק לחברה הישראלית ברגישות, בצניעות ובמסירות יוצאת דופן. הסיפור שלה מזכיר לכולנו שהנתינה והתרומה למדינה הן נדבך משמעותי ברוח הישראלית, ושגם מתוך מורכבות ואתגר אפשר לבחור בדרך של עשייה, אחריות ושליחות למען האחר והחברה.
"שבוע ההצדעה הוא רגע חשוב שבו המדינה אומרת תודה לצעירים ולצעירות המקדישים שנים משמעויות מחייהם למען החברה, הקהילה והמדינה. מאחורי כל מצטיינת ומצטיין יש סיפור אישי מעורר השראה של התמדה, אחריות, רגישות אנושית ורצון אמיתי להשפיע".
ירוס, את מדמיינת את הרגע שבו תעמדי מול קהל ותקבלי מהנשיא את התעודה?
"בטח מאוד אתרגש. גם ההורים. אני מעריכה את הבחירה בי. קיבלתי בשירות הלאומי כלים חשובים, ולאחר שאשתחרר אני מתכוונת לעבוד במקום שיאפשר לי לשרת לקוחות, לצד המשך הפעילות שלי למציאתה של היימנוט".
בינתיים המשטרה מעדכנת אתכם בהתקדמות החקירה?
"בלהב 433 הבטיחו לשוחח איתנו כל שבועיים, וזה נותן לי תקווה. אלה חוקרים שנבחרו במיוחד לתיק הזה, והם מתעסקים רק בלחפש מידע על היימנוט. אנחנו מקבלים את זה שאי אפשר לשתף אותנו בכל דבר, ושהם נוקטים פעולות חסויות שלא ידועות לנו, ומבינים שהמידע לא אמור להגיע למי שחטף את אחותי. לא קל לדעת שיש דברים שמסתירים מאיתנו, אבל הכל מתקבל אצלנו בהבנה, כי השורה התחתונה היא שצריך למצוא את אחותי".
