מי באמת מחזיק בהיימנוט? בני המשפחה רומזים – ושולחים מסר

שאלה אחת שהפכה בשנתיים האחרונות רגילה עד כאב - בימים שבהם היו לנו חטופות וחטופים חיים במנהרות חמאס - חנקה את גרונו של טספאי. הדמעות טיפסו בלי שליטה אל העיניים ונשרו בטפטופים אל האספלט. "מה אתה רוצה לומר לילדה שלך - אם היא יכולה לשמוע?". יש לו כל כך הרבה מה להגיד להיימנוט שלו, אבל הוא זקוק לדקות ארוכות ולהרבה נשימות עמוקות עד שהמילים יוצאות ברעד: "היימי, אנחנו מתגעגעים אלייך. אנחנו חושבים עלייך כל דקה. כל יום, כל היום", הוא אומר, ומלטף את החולצה הצהובה שעליה תמונתה של בתו. "לא שכחנו אותך, היימי. אנחנו נעשה הכל כדי להחזיר אותך. אנחנו מתפללים, מחכים, מתגעגעים. אני אעשה הכל כדי שנחזיר אותך הביתה כמה שיותר מהר. תהיי חזקה. תחזיקי מעמד. בקרוב, בעזרת השם, תחזרי הביתה בריאה ושלמה".

באנצ'י רוכנת עם פניה לתוך כפות הידיים ובוכה חרישית. ידידיה מתיישבת לידה ומחזיקה לה את היד, מלטפת את התמונה של אחותה. דקות ארוכות אנחנו יושבים בשקט. השמש כמעט שוקעת מעבר לבניין הגדול. מאחוריהם הכניסה המחבקת של מרכז הקליטה השומם בצפת, וטספאי מחזק את קולו ואומר: "שהדמעות שאני בוכה, שהדמעות שאנחנו בוכים כל יום, יתאספו בעזרת השם ויהפכו לתקווה. שכל הדמעות של אמא, של אבא, של האחים והאחיות - שהבכי יהפוך לתקווה ויחזיר אותך הביתה".

אין מצב להיות בדאון

הצמות השחורות של ידידיה קופצות כשהיא מדלגת לאורך החניה. עד שפונה מרכז הקליטה ברחוב צה"ל 9 בצפת, החנייה תמיד היתה מלאה, ועכשיו היא כמעט שוממת. רק שלוש משפחות נשארו במבנה הענק - ובהן המשפחה של היימנוט קסאו. מתעקשת להמתין לילדה שנעלמה ברגע אחד, בפברואר כמעט לפני שנתיים. ידידיה היום בת 8, והיא דומה באופן מדהים לאחותה הגדולה שנחטפה מחייה. ידידיה זוכרת בעיקר כמה היימנוט שמרה עליה כאחות גדולה. איך שיחקו כל ערב לפני השינה. איך אחותה תמיד צירפה אותה לכל מפגש עם חברות, לכל פעילות. "אני זוכרת בעיקר שהיימנוט סחבה בשבילי את התיק לבית הספר ובחזרה. כל יום".

היימנוט קסאו היום כבר בת 11, אבל בזיכרון של כולם היא נשארה קטנטונת כמו אחותה. עכשיו ידידיה משמיעה לנו את אחד השירים שאחותה הגדולה ממש אהבה. "קמתי על הבוקר עם חיוך של הביוקר, אין מצב להיות בדאון. השמש מחייכת, אף אחד לא יושב בשקט, והיום יהיה פה קרנבל", הכתפיים של ידידיה מתחילות לרקוד לפי הקצב לקראת הפזמון: "אז בואו ונשיר ת'מנגינה. כי זה גוד וייבס, כל היום זה גוד וייבס, תנצל ת'רגע, זה הקטע", ובלי לשים לב, היא נעמדת ומדגימה עם כל הגוף: "ככה היא אוהבת לרקוד, כל היום".

באנצ'י מהנהנת: "היא יכולה פתאום לקחת טלפון, להשמיע מוזיקה ולרקוד, כשכולם מתאספים סביבה והיא במרכז", מספרת האם בדמעות. עכשיו, כשידידיה מתקרבת לגיל שבו נעלמה היימנוט - הריק שנשאר מתחדד ודוקר. באנצ'י מחזיקה את השלט הגדול עם תמונת בתה, שמעוטרת בסמל החטופים הצהוב. ידידיה מתיישבת לצד אמה, ומלטפת את הסמל באצבעותיה הקטנות בתנועת שרטוט עדינה. מלטפת את הפנים של אחותה. לפעמים זה מפחיד אותה שאחותה נעלמה כך, אבל היא בעיקר מתגעגעת. "היא לימדה אותי לעשות שפגט", נזכרת ידידיה, וחיוך עולה על פניה של באנצ'י: "כן! היא אמרה לך 'תעשי ככה, לא אחורה, תראי מאמי'", משחזרת האם. "כמה אני מתגעגעת אליה".

תמונה על שולחן רה"מ

אנחנו נפגשים יום אחרי שבאנצ'י וטספאי, הוריה של היימנוט קסאו, ישבו מול ראש הממשלה בלשכתו. "הרבה פעמים ביקשנו להיפגש. השבוע, בהפתעה, אמרו לנו 'תגיעו מחר'", מספרת האם. את הפגישה דחפה וארגנה חברת הכנסת צגה מלקו (הליכוד). זאת היתה פגישה קצרה, "בקושי עשר דקות", אומרת באנצ'י, "והיו בה הרבה אנשים". ובכל זאת - היא נתנה להורים בוסט של תקווה. "נתנו לנתניהו תמונה של היימנוט, והוא אמר 'תשימו לי על השולחן, שהיא תהיה לי כל הזמן מול העיניים'. כשנכנסנו ללשכה, ראש הממשלה אמר: 'אני מכיר את הסיפור. אני יודע למה אתם באים - אתם רוצים ששב"כ ייכנס לתמונה', והוא אמר שיבדוק אם אפשר מבחינת החוק", אומר טספאי. "זה כל כך כואב. למדינה שלנו יש הרבה טכנולוגיה, יודעים איפה כל מחבל נמצא - איך עם כזאת טכנולוגיה לא רואים את היימנוט?".

בחודש האחרון, לפחות בעין ציבורית, לרגעים היה נדמה שסוף־סוף הגיעה התפתחות בפרשת היעלמותה של היימנוט, כשנעצר גבר בן 67 בבאר שבע, לאחר שתקף וניסה לחטוף ילדה שלמדה עם היימנוט בבית הספר. החוקרים ניסו לבדוק אם יש קשר בין המקרים. "מייד אמרתי למשטרה שזה לא קשור", אומר טספאי. "כל מי שמכיר אותו מבין שזה לא קשור".

באנצ'י: "כשהסיפור פורסם בתקשורת, כולם התקשרו אלינו ובירכו 'מזל טוב'. איך מזל טוב? זה לא קשור להיימנוט, אנחנו יודעים את זה".

"אנחנו מכירים גם את הילדים שלו ואת אשתו", אומר האב. "הם משפחה טובה. כשהיימנוט נעלמה הם באו לעזור בחיפושים, וגם להפגנה בירושלים הוא בא. גם בלי המשטרה ידענו שהוא לא קשור". את התקווה הם שואבים מהעובדה שמפכ"ל המשטרה הורה להעביר את ניהול תיק החקירה ללהב 433. "אמרו שיש להם יותר טכנולוגיה ומודיעין, ושבעזרת השם עוד מעט היא תחזור", אומרת באנצ'י.

השבוע התייצבו במשרדי להב ד"ר מאיר כרמון ואל"מ במיל' יהודית חליפה, החוקרים הפרטיים שמלווים את המשפחה בשנתיים האחרונות, ומסרו לדבריהם מידע חדש שאספו בתקווה שיקדם את החקירה.

מקום לחזור אליו

אותו יום, 25 בפברואר 2024, התחיל באופן הכי שגרתי - ככל שהיתה בצפון שגרת מלחמה. היימנוט יצאה לטיול עם בית הספר וחזרה שמחה. "אכלה אינג'רה ויצאה לפעילות חברתית במרכז הקליטה", מספרת באנצ'י. "היא נכנסה הביתה ואמרה 'מאמי, מאמי, אני צריכה כיסא לשבת מקדימה'. ככה היא תמיד אהבה, לשבת ראשונה". השעה היתה כבר 15:30. באנצ'י נפרדה מילדתה, מבלי לדמיין לרגע שזאת הפעם האחרונה שבה תראה את החיוך ואת העיניים הצוחקות שלה לפני היעלמותה. כשהסתיימה הפעילות, היימנוט וחברותיה החלו לחלק פלאיירים של אחד המועמדים לרשות המקומית. "ב־19:15 ראו אותה בפעם האחרונה".

מתי הבנתם שהיימנוט לא חוזרת הביתה?

"בשעה 20:30. כולם חזרו, ורק היימי לא הגיעה. לקחתי רמקול וצעקתי 'היימנוט! אמא שלך רוצה שתחזרי הביתה, תצאי מהמקום שאת נמצאת בו ותבואי!'". ככה שלוש פעמים היא צעקה ברחבי מרכז הקליטה. "כולם התחילו לחפש אותה. עד 21:50 חיפשנו. הגענו אל השומר וביקשנו שיתקשר למשטרה, כי ילדה נעלמה. אמרתי לו 'הבת שלי נעלמה' - הוא לא עזר. בת שירות לאומי התקשרה למשטרה והתחילו בחיפושים".

העיניים של באנצ'י כמו נעצמות כשהיא מורידה את מבטה אל התמונה שבשלט. אני שואלת למה היא מתגעגעת - כאילו יש דבר מסוים שמתגעגעים אליו כשילד נעלם. "איך אני אגיד לך? אני כל היום מחכה, אולי מישהו ידפוק בדלת. כשמישהו דופק בדלת - כולם קופצים. זה כל הזמן ככה. פשוט מחכה שהיא תיכנס הביתה. לכן נשארנו כאן, במרכז הקליטה. שהיימי תדע לאן לחזור".

"מלאה שמחת חיים", כך כולם מתארים אותה. היתה לה חבורה של חמש חברות במרכז הקליטה. יחד הן אהבו לצייר, לצבוע בגואש, לרקוד. כמה שבועות לפני שנעלמה היא התחילה ללכת לחוג ריקוד ונהנתה מאוד. "זאת ילדה שכל הזמן נמצאת בתנועה", מספרת חברת המשפחה, "והיא ממש חכמה, לא רק בלימודים. היא חכמה מול אנשים. היא תמיד יודעת מול מי היא עומדת. קולטת דברים, מבינה. מלאה חיות. כולם יודעים שאם היימי באה לפעילות - הולך להיות שמח. היא גם ילדה מאוד זהירה, לא ילדה שמסתובבת סתם לבד, לכן כל כך קשה להבין".

שימצאו את אחותי

ידידיה רוקדת לאורך החניה ומתקרבת אל השלט הגדול שמבקש למצוא את אחותה. היא חוזרת בצעדי ריקוד, ולרגע נדמה שזאת היימנוט. "אני רק רוצה שימצאו את אחותי", היא אומרת. המשפחה של היימנוט משוכנעת שהיא נחטפה. "אני כל הזמן מתפללת שאלוהים ייתן לו לב טוב, למי שחטף את היימנוט. שיחזיר אותה. אני לא יודעת איך. שהשם ייתן לו לב טוב", אומרת באנצ'י. "עכשיו החקירה עברה ללהב 433. יש לנו תקווה. אמרו לנו 'זה גוף גדול, יש להם הרבה טכנולוגיה. היימנוט תחזור בקרוב'".

יש משהו שתרצו לומר למי שחטף את היימנוט?

טספאו: "כן. אני אומר להם שכולנו בני אדם, ונבראנו בצלם אנוש תחת הקדוש ברוך הוא. אני פונה אליכם בשם אלוהים: יום אחד כולנו נעלה למעלה, וכל אחד יישאל מה הוא עשה. בשם הדבר הזה, הייתי רוצה לבקש: תשחררו את הילדה שלי. כי המעשה הטוב הזה - זה מה שיילך איתכם לשמיים. אני פונה דרך האמונה. יום אחד כולנו ניתן דין וחשבון. בשם האמונה, אני מבקש מכם, תתחשבו בנו ותשחררו את היימנוט כבר היום.

"דבר שני: אם מדובר בכופר, או משהו שאתם דורשים מאיתנו, המשפחה, אנחנו נעשה הכל כדי לגייס את הכסף שאתם דורשים. תגידו לנו כמה, ואנחנו נוציא כל שקל שיש לנו בכיס. נגייס כסף, נבקש מהקהילה ומעם ישראל ונביא לכם. אנחנו מבקשים שתעשו הכל כדי להחזיר את היימנוט בריאה ושלמה.

"ודבר אחרון: תפנו אלינו אישית. למשפחה. אלי, אבא של היימנוט. נקבע יום, שעה ומקום. אנחנו יכולים לפעול בצורה שקטה שלא תחשוף אתכם, אם זה החשש שלכם".