הערוץ הראשון: השנים הראשונות
"זה הסוד שלי": כשאורי זוהר התפרע | אייל לוי
גם מתקפה באיראן לא תשיג היום רייטינג כמו שעשועון הטלוויזיה הישראלי הראשון שכיכב באמצע שנות ה־70 (1979-1975). אנשים דחו חתונות, והרחובות היו ריקים כשאורי זוהר ז"ל, המנחה, היה מספר לצופים שמרגע הישמע הגונג יהיו לצוות המתמודדים ארבע דקות ו־20 שאלות כדי לפצח את סודו של איש המסתורין היושב מולם.
אולי היום לא הייתם קולטים על מה המהומה, אבל אז, בימי קדם, כשהערוץ הראשון שלט ומקסימום הייתם קולטים במסך מושלג את השידורים מירדן, זאת היתה מדורת השבט.
"זה הסוד שלי" היה להיט קודם כל בגלל הגשתו האיקונית של זוהר, אבל גם בזכות האפשרות הראשונית להתחכך בעולם הזוהר. בצוות הסלבס שישב באולפן ושאמור היה לגלות את הסוד הכמוס היו שמות כמו נתן דונביץ', בלה אלמוג ומושיק טימור, שהיום אומרים מעט מאוד למדורי הרכילות אבל אז היו הבן זיני והעדי הימלבלוי של המרקע. מגה־כוכבים.
"האם אתה לוכד נחשים?" שאלו את הברנש האלמוני שישב מולם בפנים חתומות. הקהל בבית החסיר פעימה, תינוקות השתתקו בעריסה. איש המסתורין שיחק בהתחלה קשה להשגה, התמהמה קצת - ואז הנהן בחיוב.
את קריאות השמחה מהבתים השכנים אפשר היה לשמוע בקלות, ולמחרת, במכולת, זאת היתה שיחת היום. איך הלוכד הערמומי לא הצליח לשטות ביחידה המובחרת, שגם הפעם לא אכזבה.
"זה הסוד שלי" היה שעשועון דל אמצעים, עם גרפיקה שנראית כיום כממצא פרהיסטורי, אבל לחשוב כמה הסתפקנו אז במועט ולא שקלנו להתלונן.
"תשע בריבוע": רק לא ליפול | אייל לוי
השעשועון הזה, שידע את שיא תהילתו בארץ בשנים 1982-1977, חזר לא פעם לחיינו, כולל בתחילת שנות ה־90, ולאחרונה גם ב־2025, בהנחיית עידו רוזנבלום. אבל דווקא הגלגול הראשון, באמצע הסבנטיז, כשהטלוויזיה עוד היתה בחיתוליה, הפך לתמרור מהבהב בתולדות השעשועונים הישראליים, כנראה בגלל קסמו של אורי זוהר, שגם פה זרח מעל כולם.
שנות ה־70 היו תור הזהב של זוהר על המסכים. בקולנוע הוא הפגיז עם "שבלול", "מציצים" ו"הצילו את המציל", וגם בטלוויזיה ניצלו את כישרונו האדיר, רק שאז הוא החל בתהליך חזרה בתשובה, ועד שנכנסנו לשנות ה־80 נעלמה גרסתו החילונית לחלוטין.
ב"תשע בריבוע" זה היה זוהר עם ההומור הצברי, המחוספס, שהשכיב את כולנו מצחוק, והשעשועון הוא בגדול גרסה טלוויזיונית למשחק "איקס, מיקס, דריקס" הישן והטוב. שני מתמודדים צריכים לבחור ריבוע בקונסטרוקציה אימתנית שנבנתה במיוחד באולפן. בתוך כל ריבוע ישב סלב שנשאל שאלה ואמור היה לספק תשובה, שאותה המתמודד סיווג כאמת או כשקר. אם צדק, הוא זכה בסימן שלו על הריבוע, ואם טעה - היריב הוא שנהנה.
הרבה הומור נשפך באותם הימים בשעשועון הפופולרי, עם עקיצות, בדיחות וקהל מהופנט שישב בבית ופנטז שיום אחד גם הוא יגיע לאולפן ויפגוש את תשעת הכוכבים, ובטח את זוהר.
זוהר היה קוסם, פורץ דרך, שלצערנו וכנראה לשמחתו כיכב מעט מדי על המסכים, ובכל זאת השאיר אחריו מטמון מרהיב. תוך כדי ההנחיה ניתן היה לראות אותו מתחזק: הוא החל להגיע לאולפן בכיפה ובציציות, תוך שהוא מבקש מחבריו לדבר בנימוס, ואם אפשר - לא להכניס דברי תועבה בשביל הצחוקים. בקיצור, זה היה פחות זוהר של "מציצים" ויותר בכיוון "הרב זוהר" בשבילכם. בסוף היה זה טוביה צפיר שהחליף אותו בהנחיה.
"שחק אותה": דודו טופז בעימותי זוגות | עדי רובינשטיין
בארה"ב קראו לתוכנית הזו "The Pyramid" ("הפירמידה"), אבל בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת איש לא ידע מה באמת קורה בטלוויזיה האמריקנית. דודו טופז החל לבנות את עצמו ככוכב, וכמו תמיד במקרה שלו הוא חיפש חידושים. "שחק אותה", ששודר בשנים 1980-1979 ושוב ב־1984-1983, עימת בין שני זוגות מתמודדים, שבכל אחד מהם ישבו סלב או אישיות מפורסמת. המשימה של כל צמד היתה לתאר זה לזה מילים, בלי להגיד אותן בצורה מפורשת. הוא נחשב לאחד השעשועונים הטלוויזיוניים הראשונים בישראל ששילבו גם טריוויה וידע כללי בשפה העברית.
יהודה בארקן ז"ל השתמש בסט התוכנית כדי למתוח את טופז בסרט המתיחות הידוע שלו מ־1980 "חייך, אכלת אותה", ומאוחר יותר, בסרט "עבודה בעיניים" מ־1989, ביצע יגאל שילון ז"ל מתיחה שוביניסטית על חשבון השעשועון המקורי - במקום "שחק אותה" שיחקו הנמתחים לכאורה ב"משש אותה".
ב־2002 חזר "שחק אותה" בגרסה מחודשת בערוצים המסחריים, הפעם כ"הפירמידה", בהנחיית עודד מנשה.
"מקבילית המוחות": התחלנו, ולכן נסיים | אייל לוי
הנה שעשועון שאין סיכוי שב־2026 היה עולה לאוויר. היום הוא היה נגנז עוד בשלב השרטוטים הראשונים. הרי תבינו: אין בו צעקות, פרובוקציות או חבורת חתיכים וחתיכות בביקיני.
דמיינו שבעולם מקביל, הרחק־הרחק מכאן, יושב באולפן מדכא מנחה אפרפר ומולו מומחה שנראה כמו פקיד הסתדרות, אבל מתגלה כידען עולמי בנושא המרתק "הגנרל דאגלס מקארתור ופועלו". המומחה נדרש לענות על שאלות ידע ספציפיות על אותו גנרל אמריקני שהוביל לניצחון על היפנים במלחמת העולם השנייה.
הפורמט הוא בריטי, מבית היוצר של BBC, וככה הוא גם נראה - מאופק ומעונב כמו חקירת מס הכנסה. לאנגלים זה כנראה התאים, אבל בישראל שובץ כמנחה יצחק שמעוני המנוח, מראשוני אנשי הטלוויזיה בארץ, איש שכריזמה וחוש הומור עממי לא היו מיתרונותיו הבולטים.
שמעוני היה מפגיז את שאלותיו בטון מונוטוני מתכתי, ואם הזמן תם לפני שהספיק להשלים את הקושיה האחרונה, הוא נהג להגיד "התחלתי, ולכן אסיים" - קאצ'פרייז שהפך לאורח חובה בכל בית.
"מקבילית המוחות" שודרה בערוץ הראשון מסוף שנות ה־80 ועד אמצע שנות ה־90, ממש במקביל לשנותיה הראשונות של הטלוויזיה המסחרית, מה שהדגיש את המרחק בין טלוויזיה מיושנת לכזו שמנסה למצוא חידושים ולמשוך אחריה כמה שיותר קהל. היא תיזכר בעיקר כאבן דרך לסירוב של הערוץ הראשון לקרוא נכון את המפה המשתנה, ולעובדה שעד היום הוא משתרך מאחור, לפחות בטבלאות הרייטינג.
הטלוויזיה החינוכית: וגם שעשועונים
"פיצוחים": שוש עטרי עושה שכל | יריב פלג
אי־אז באמצע שנות ה־80, לפני היות הגוגל והסמארטפונים, חזרו התלמידים והתלמידות בחטיבה ובתיכון לביתם והתיישבו לצפות בטלוויזיה החינוכית. ומה נתנו שם? שעשועון חדשני!
זה התחיל כבר בפתיחה העתידנית, שכללה גרפיקה ממוחשבת ומוזיקת סינתיסייזר קצבית (שהפכה עם השנים למיתולוגית), נמשך במנחה, שהופיעה בשלל תסרוקות אבל שמרה מכל משמר על הרי"ש המתגלגלת, והעלה על המוקד בני נוער שניסו לענות על שאלות לא פשוטות כדי "לפצח" את הכוורת ולזכות בפרסים דוגמת מפנקי רגליים בצבעים מרהיבים. כן, היה פרס כזה.
חברים, אנחנו בהחלט זוכרים את "פיצוחים", ששודרה בשנים 1995-1985, ואת שוש עטרי ז"ל, המנחה המיתולוגית שניהלה עם המתמודד הצעיר ליאון רוזנברג את הדיאלוג הבא:
עטרי: "ואתה ליאון רוזנברג הנערץ, המלא תכונות טובות כרימון - אתה מקבל שכל!"
רוזנברג: "שכל?"
עטרי: "כן, אתה מקבל שכל".
רוזנברג (צוחק): "חסר לי..."
עטרי: "ערכת לימוד המכילה שני אוגדנים ובהם קלטות וחוברת תרגילים לשיפור הלמידה, לא שאתה זקוק לזה..."
מעבר לדיאלוגים קרינג'יים ולשאלות קשות מנשוא, כמו השאלה "מהו השם המדעי לחקר מטבעות?" שנזרקה לאוויר כאילו היתה מאיזה כיוון זורחת השמש, וזכתה לתגובה "חבר'ה, אם לא יודעים אז לא יודעים: נומיסמטיקה, אלא מה", מצד עטרי - "פיצוחים" היתה דווקא תוכנית מעשירה באווירה כיפית, ואפילו מותחת לעיתים, בדרך לזעקת המנחה: "יש לנו פיצוח!"
הפרקים, שעסקו גם בתרבות פופולרית, בקולנוע וב"מוזיקת פופ", סיפקו לנו היכרות טלוויזיונית עם המנחים הנוספים ענת דולב ז"ל, אברי גלעד, איטו אבירם, מנחם פרי ואורלי וילנאי, וגם עם מתמודדים דוגמת תלמיד מגמת המוזיקה שלומי שבן, הסטודנט לקולנוע יואב צפיר ועוד כמה פנינים שמחכות לכם ביוטיוב ובארכיון הנפלא של כאן11. רוצים נסיעה קסומה במנהרת הזמן היישר אל ימי התום, ועל הדרך לגלות מי "ברוב נקמתו עשה קציצות מבני האדם"? תגגלו, או תשאלו את ליאון רוזנברג.
"קח סיכון": כששר החינוך נבהל | יריב פלג
הימים הם ימי סוף האייטיז, ובטלוויזיה הישראלית עולה שעשועון שבו ילדים מתחרים אלה באלה, כשבאולפן עומדים דחליל ואבי קושניר. הפורמט, ששודר בשנים 1990-1989, היה תמים במושגים של היום: כשאחד מזוגות הילדים המתמודדים לא ידע לענות על שאלה, הוא היה צועק את המילים "קח סיכון" - ואז מחליף את השאלה במשימה שכללה מאמץ גופני סביר. משום מה, העסק כולו עורר עניין ציבורי לא פרופורציונלי.
שר החינוך דאז, יצחק נבון ז"ל, נבהל משמה של התוכנית וכינס התייעצות מיוחדת(!), שבה טען שיש קשר בין השם לבין "רולטת הכבישים", שהיתה אז אתגר הטיקטוק לבני דור שהיה לו רק טלפון קווי בבית. אריה מקל ז"ל, שנכנס לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (ובמונחי התקופה: "הסגן של אלוהים"), החליט מייד לשנות את השם, כדי לא לדרדר את בני הנוער והילדים התמימים של ישראל.
את "קח סיכוי" הנחתה כבר חני נחמיאס, והשעשועון נשאר בדיוק אותה גברת, רק עם מיתוג אחר. כעבור כמה שנים זכיינית ערוץ 2 טלעד העלתה את התוכנית בשם אחר, "תפוס כיוון", והפרסים השתנו לגמרי גם הם: מ־50 שקלים לזוג המנצח - לכ־200 שקלים. היה פה פרוספריטי, מתברר. אה, והמנחה היה אמנון פישר, אחד הדברים הנחמדים שיצאו מהניינטיז ושטונה לא שר עליהם ב"גם זה יעבור" שלו.
בין גלגל ללינגו: כניסת ערוץ 2
"גלגל המזל": הריאליטי האינטראקטיבי הראשון | עדי רובינשטיין
מירב לוין, רות גונזלס, סיגל שחמון, טל מן, אפרת רותם, אינגריד פלדמן, גלית בורג ז"ל (מהצמד גלי וגלית), ענת אלימלך ז"ל. אמרתם שעשועוני טלוויזיה בערוץ 2 של תחילת שנות ה־90, אמרתם "גלגל המזל" וארז טל.
כולם רצו להשיג כרטיסים לסינרמה בתל אביב, שם צולמה התוכנית, כשבמרכז הבמה מכונית סיטרואן אדומה ששינתה את כל מה שחשבנו עד אז על פרסים בטלוויזיה. "Wheel of Fortune" בגרסה הישראלית היתה הצלחה מסחררת ששברה שיאי רייטינג. עד היום יש מי שמחפש לקנות אות אהו"י.
למעשה, לצד היותה שעשועון, "גלגל המזל" היתה גם הריאליטי האינטראקטיבי הראשון בתולדות הטלוויזיה המסחרית, כשארז טל ערך תחרות מול הקהל בבית כדי לבחור את נערת הגלגל שתחליף את מירב לוין. איך התקיימה התחרות? באמצעות תלושים בעיתון שהיינו צריכים למלא.
לא סתם החזיקה התוכנית הזאת מעמד שבע שנים (2000-1993), במה שכיום נראה דמיוני למדי - שעשועון בפריים טיים של ערוץ 2. "נערות הגלגל" הפכו מכבר לנשים (הן היו נשים גם בעידן המיזוגיני ההוא, שבו טל היה מציע נישואים לנשים שלצידו), ולמעשה, במשך שנים דובר בתעשייה על הנאחס של אותן משתתפות, שחלקן כאמור כבר לא איתנו.
וארז טל? לא רק שהוא נראה אותו הדבר, הוא גם נמצא באותו המקום בדיוק - פריים טיים ערוץ 2.
"פחות או יותר": מוצרי חשמל במקום תלושים | ניר וולף
אוי, שנות ה־90: השילוב של פרסים, פורמטים אמריקניים ואקי אבני אחד. "פחות או יותר" נראית ממרחק הזמן כל כך מוזרה, שקשה להאמין שעברו רק 30 שנה מאז שודרה, ולא 100. כן, גם משום שאבני, ממש כמו ארז טל, נראה היום אותו הדבר. מה היה אז במים של ערוץ 2?
כן כן, שוב פורמט אמריקני ("The Price is Right"), שבו המשתתפים נדרשו לנחש גובה מחיר של מגוון מוצרים, ושוב שתי נערות חן - שרון דוראני, שנגלה אותה בהמשך ב"לגעת באושר" המיתולוגית, וטל פאר, שצריך לחפש בגוגל כדי לראות מה איתה היום. אז מה היה השינוי? ב־1995, כשעוד חילקו פה תלושי קנייה בשעשועוני טלוויזיה, אקי אבני חילק מקררים ומכשירי חשמל כאילו זה צ'יפס. מבחינת פרסים, מדובר היה בשבירת כל השיאים, כולל דירה במתנה שניתנה בתוכנית ה־100. לרגע הרגשנו שאנחנו באמת בארה"ב.
כשצופים בשעשועון הזה כיום ביוטיוב, מעבר לעובדה שמדובר באירוע קרינג'י, מדהים לראות איך פעם (השידור המקורי היה בשנים 1998-1995) הכל היה פה יותר זול ופחות מתלהם, ואפילו שעשועון גרוע במיוחד שכזה התנהל בנועם ובלי צעקות. ולא נשכח גם את הבגדים, שגרמו לכל הנוכחים להיראות כמו מלצרים באולם אירועים.
"לינגו": הזהב האבוד של גיל אלון | ניר וולף
גיל אלון הגיע מהסט של "קשת וענן" בטלוויזיה החינוכית, שם גילם את ענן, השאלות נלקחו מ"פיצוחים", לא היו סיפורים אישיים מרגשים, והתפאורה נראתה כמו סט של ארגון טרור. אבל "לינגו", ששודר בשנים 1999-1994, היה שעשועון לבני נוער שמבוגרים אהבו. התוכנית היתה אינטליגנטית ולא מתחנפת, איש לא התעניין בעלילות חייהם של המשתתפים, ואף על פי שחילקה פרסים צנועים, שלא נאמר מגוחכים, היא זכתה להצלחה מסחררת.
עד היום יש מי שמתעורר בשעות הלילה המאוחרות ושומע את צעקות "הזהב, הזהב", אותו כדור שהיה משנה עולמות ושנחשב למפתח התוכנית. הפורמט ההולנדי נרכש על ידי טלעד, שכזכור תמיד היתה הזכיינית האינטליגנטית יותר בין שלוש הזכייניות (לצד קשת ורשת), ולכן סביר להניח שכמו השעשועון גם היא לא שרדה. בפרספקטיבה לאחור זה היה השעשועון האינטליגנטי האחרון שיצא בטלוויזיה המסחרית בישראל. אז מה הפלא שגיל אלון הפך אחר כך לנזיר שחי ביפן?
הטלוויזיה בכבלים: הפורמט האמריקני
"טוטו משפחתי": מריבה מיובאת מאמריקה | עדי רובינשטיין
אחרי פיאסקו "נאום הצ'חצ'חים" שלו במערכת הבחירות של 1981, ואחרי שהצליח להתקמבק על הבמה, התוודע דודו טופז לעידן החדש שצץ בטלוויזיה הישראלית: הטלוויזיה בכבלים.
תוכן מקורי עוד לא היה זמן ליצור, ובערוץ המשפחה (ערוץ 3 בממיר) לקחו כל פורמט שאפשר היה לקחת מאמריקה. ב־1992 עלתה "טוטו משפחתי", גרסה עברית מרובת תוכן שיווקי ל"Family Feud" המיתולוגית, שבמסגרתה שתי משפחות התחרו זו בזו בניחוש מילים מתוך רשימה שעלתה קודם בסקר שעליו ענו 100 איש.
השעשועון החזיק מעמד שלוש שנים, ובזכותו צמד המילים "סקר אומר" הפך לנפוץ בכל בית. טופז המשיך משם לערוץ 2, במסגרת תהליך ההתעצמות הטלוויזיונית שלו, שיגיע לשיאו כמלך הרייטינג בהמשך העשור - עד לסוף המר. בהנחיית "טוטו משפחתי" החליפה אותו ציפי שביט, עד לירידה הסופית מהאוויר ב־1995.
"מלך הטריוויה": אז מי היה קרל לואיס? | עדי רובינשטיין
סוף שנות ה־90, והטלוויזיה כבר מוצפת בשעשועוני זבל למכביר. בכבלים מחפשים זווית אינטליגנטית ומביאים מארה"ב את "מלך הטריוויה". אלי ישראלי ז"ל נשלף מהרדיו, ובפרומואים מבטיחים לנו שזה "שעשועון הטריוויה המהיר בעולם". שלושה משתתפים היו צריכים לענות תשובה בטון של שאלה, למשל "מי הוא קרל לואיס?", כשעל הלוח הוצגה בפניהם השאלה "מי הוא האצן האמריקני הגדול מכולם?"
הפרסים, בניגוד לערוץ 2 שכבר שפך הרבה כסף, נשארו צנועים כמו פעם, ובכל תוכנית הוענקו סופ"ש באילת פלוס זוג כרטיסי טיסה, "כדי שאתם ובנות זוגכם תוכלו ליהנות מסוף שבוע מפנק". אמנם בין המשתתפים היו גם גייז, אבל עדיין הם נשלחו עם "בנות הזוג" לחופשה מתנת ארקיע. ואם כבר טריוויה: אלי ישראלי ומנחה התוכנית האמריקנית המקורית, "ג'פרדי", אלכס טרבק, הלכו לעולמם ב־2020 בהפרש כמה חודשים זה מזה.
העת החדשה: מפוליגרף ועד הצ'ייסר
"מי רוצה להיות מיליונר": הקיבוצניק לקח את המיליון | עדי רובינשטיין
כמה סיבובים עברה התוכנית הזאת לאורך השנים שבהן שודרה בכמה ערוצים שונים (2007-1999). היא החלה בערוץ 2, המשיכה לערוץ 10 וחזרה ל־2. החוט המקשר היה כמובן יורם ארבל, שהנחה את הגרסה הישראלית גם באכסניית ערוץ 10.
השעשועון החל את דרכו בשם "מיליונר", ובישראל של תחילת המילניום פרס של מיליון שקלים ושאלות טריוויה הספיקו כדי להביא כמעט 30 אחוזי רייטינג. סביר להניח שאין ישראלי בן יותר מ־40 שלא משתמש לפחות פעם בשבוע במשפט "אתה רוצה חבר טלפוני?" וזוכה למבטים מוזרים עד מאוד מהצעירים סביבו, שלא מבינים מה לעזאזל הוא רוצה.
הרבה סלבס השתתפו בתוכנית, ובהם יאיר לפיד ועירית לינור, שאף זכתה ב־250 אלף שקלים - סכום שיא עד לזוכה הראשון במיליון, יזהר נבו, הקיבוצניק מעין חרוד שהצליח להשיב על שאלת המיליון: "איך קראו לספר הראשון בסדרת הספורטאים הצעירים?". התשובה היתה, כמובן, "בעט, אלון, בעט!"
הדלפות דיברו בזמנו על כך שנבו הושפע על ידי ההפקה לבחור תשובה בשיטת "עץ או פלי" ובכך לייצר מתח מלאכותי. נבו לא אישר שחווה לחץ מצד ההפקה, אבל טען שידע את תשובת המיליון - ורק השתמש ב"עץ או פלי" כדי להגביר את המתח.
בימי הקורונה, 2020, חזרה התוכנית בהנחייתו של ארז טל, אך שיני הזמן נגסו בפורמט ובעניין הציבורי. וגם, מה כבר אפשר לעשות במיליון שקלים בישראל של ימינו?
"הפוליגרף": אז מי באמת בגד בבן הזוג? | עדי רובינשטיין
מי יודע איפה היתה נמצאת הקריירה של גדי סוקניק אלמלא אותם שלושה חודשים אומללים ב־2008, שבהם הפורמט הקולומביאני נחת בזכיינית רשת וסיפק קרקע לאינספור ביקורות ארסיות על התוכנית ועל סוקניק עצמו, העיתונאי המוערך שעד לאותו הרגע היה זכור בזכות רגעי שיא דוגמת "ערוץ 2, אתה דיברת חצי שנה, עכשיו זכותי לדבר. לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול להסתלק" - שהטיח בו הנשיא האנס משה קצב.
למי שלא זוכר, בשעשועון המטופש חיברו את המתמודדים לפוליגרף, והם נדרשו לענות על שאלות דוגמת "האם בגדת בבן זוגך או לא?", והכל למען פרס מקסימלי של מיליון שקלים. השעשועון זכה לשילוב נדיר של בוז מהציבור, מהביקורות, ואפילו מהפוליטיקאים. הוא ייזכר כנראה כאחד הרגעים המביכים ביותר של רשת, וברוך השם, אצל הזכיינית הזו התחרות על התואר קשה.
"החוליה החלשה": המנחה התעמרה במשתתפים | עדי רובינשטיין
הפורמט הבריטי, שפרח בתחילת המילניום ב־BBC, הביא איתו עידן חדש לעולם השעשועונים: לא רק שהמנחה היתה אישה, דבר לא ממש פופולרי בז'אנר, אלא גם אחת שמתנשאת על המתמודדים. את הגרסה הישראלית נבחרה להנחות עו"ד פנינה דבורין, משפטנית מוערכת ואמא של דנה, ואחרי שהתוכנית עלתה לשידור בערוץ 10, ב־2002, היא החזיקה מעמד שלוש שנים ברצף - אירוע חד־פעמי בהיסטוריה של הערוץ המבולבל.
על אף המשפט "אתה החוליה החלשה, שלום", שנאמר בציניות ובזלזול מפי המנחה כשאחד המשתתפים הודח, הרייטינג נותר נמוך כמו כל שידורי הערוץ, וגם החלפתה של דבורין בחנה לסלאו לא עזרה לשחזר את הצלחת הפורמט הבריטי, בהנחייתה המופתית של אן רובינסון. ככה זה בערוץ שלם שהיה, למעשה, כולו "החוליה החלשה".
"מונית הכסף": חידות במקום מונה | עדי רובינשטיין
האגדה מספרת שהמפיק אריק הניג ז"ל ישב בחדר מלון בארה"ב וראה את העתיד של עידו רוזנבלום אל מול עיניו: נוהג במונית ברחובות ישראל ושואל נוסעים אקראיים שאלות טריוויה נושאות פרסים. מה שקרה אחר כך, החל מ-2007 ועד היום, כבר נכתב בספרי ההיסטוריה של הטלוויזיה המסחרית בישראל.
"מונית הכסף", גרסה מקומית למקור הבריטי "Cash Cab", הפכה את רוזנבלום לשם נפוץ בכל סלון (ולא רק בשל האישה שאיתו) ולאחד ממנחי השעשועים השנונים והמצליחים בעת המודרנית. קשת 12, מצידה, גרמה לעם ישראל לצפות בשעשועון ידע שחצה מגדרים, מגזרים ומעמדות, ושהזכיר בהצלחתו את הימים היפים של ערוץ 2 בשנות ה-90.
אמנם הפקקים ב-19 השנים האחרונות רק החריפו, אבל למה לא מחזירים את המונית לפריים טיים? נדמה שכל הצדדים זקוקים לאורגן האורות שנדלק מול רוזנבלום במקום מונה: הזכיינית, המנחה – ובעיקר אנחנו, הצופים.
"המרדף": איך לנצח את ידען־העל | עדי רובינשטיין
דווקא כשהרפיון המוחי בצורת תוכניות הריאליטי השתלט על הפריים טיים, ההופעה של הצ'ייסר מצאה קהל אינטליגנטי שהיה צמא לתוכניות "של פעם".
איתי הרמן ידע לספק את הסחורה כשהתוכנית, המבוססת על פורמט בריטי שבו מתמודדים מתחרים בשאלות טריוויה נגד ידען־על שיושב על במה מוגבהת מעליהם, עלתה לאוויר לפני תשע שנים - והוכיח שיש ביקוש לשעשועונים שלא מעליבים את הצופה.
התוכנית מחזיקה מעמד עד היום, אבל שלל השינויים שעברו עליה, כמו כניסתה של צ'ייסרית והחלפת המנחה עידו רוזנבלום בהילה קורח, לא הצליחו לשחזר את ההתלהבות מהשנים הראשונות, שכללה גם משחק מחשב והיסטריה רבתי.
קרוב לוודאי שמדובר בשעשועון הכי אינטליגנטי בטלוויזיה שלנו, גם בשנת 2026, וטוב שהוא עדיין על המסך שלנו.
