ארז טל לא עשה יותר מדי פרסומות בחייו, אבל זו לא הסיבה שבגללה זה יותר ממוזר לחזות בו מתבזה בקמפיין קרינג'י שהוא מוביל בימים אלה עבור שירות הסטרימינג של freeTV. למעשה, משהו בווייב המתאמץ של הפרסומת בכיכובו לא מחזיק את מבחן הזמן - וזה מוזר, כי הזמן הוא עכשיו.
באחת מפרסומות הקמפיין, ארז טל צועד בסלונו על הליכון ומשוחח בטלפון עם אמא שלו. בפעם אחרת הוא עומד בסלון אחר ומארח נגר שמרכיב לו ארון. בפרסומת נוספת הוא מערבב בלילת עוגיות במטבח ומסתבך. במקביל, כל הזמן מתקשרים אליו לסלולרי אנשים אקראיים שהוא לא מכיר, שואלים אותו שאלות על טלוויזיה, על מחיר מינויים, על חבילות ערוצים ועל דרכי התקנת האפליקציה, וגומעים בשקיקה את תשובותיו של האוטוריטה - אדם שנודע בציבור כמבין גדול בתחומו.
"מה באמת קרה שם" עם ארז טל // באדיבות קשת 12
ולמה שלא נקשיב לעצתו של מי שכונה "מר טלוויזיה" או "גאון טלוויזיה"? האיש שיצר טלוויזיה מהפכנית, אהובה ומיוחדת מסביר כעת איך להפעיל אותה. זה כאילו פיקאסו היה מוכר מכחולים בחנות לציוד אמנות. השנה היא 2026, ויש מצב שגלגל המזל הסתובב. הייתכן שארז טל הוא שריד טלוויזיוני נכחד שחי על תהילת העבר, ולא מצליח למצוא את מקומו בין כל הינון־מגלים והמאסטר־שפים של ימינו?
רצף כישלונות
טל הוא חלק בלתי נפרד מהמסך הישראלי עוד מתחילת שנות ה־90. הוא נכח באופן פעיל בכל תהליך אבולוציוני שחוותה הטלוויזיה לאורך התקופה. עשה סאטירה ונונסנס, היה בדור המייסדים של קשת, הכניס את "האח הגדול" לסלון המקומי, מכר פורמטים לחו"ל, הנחה אירוויזיון, קבע סדרי עולם וחולל מהפכות. את ההצלחות שעליהן הוא חתום לא ישכחו לו. "העולם הערב", "גלגל המזל", "רק בישראל", "הכספת", וכאמור "האח הגדול". כולן תוכניות עם נוכחות בלתי מעורערת בפנתיאון הטלוויזיה המקומית.
בשיאו, כל מה שטל נגע בו הפך לזהב. הוא ידע איך לנפח שטות דבילית וחסרת משמעות לאירוע גרנדיוזי ששיגע מדינה שלמה. כשהיה צריך לבחור מישהי שתסובב אותיות בשעשועון בהנחייתו, הוא המציא את "הריאליטי העברי הראשון", ולמעשה נתן לצופים לבחור את נערת הגלגל החדשה.
בזה אחר זה הוא חשף כישרונות חבויים, שיתף איתם פעולה והזניק אותם למעמד של כוכבי־על.
אורנה בנאי (לימור), אסי כהן וגורי אלפי (תקווה ודוד), עינב גלילי (קריינית הרצף ב"העולם הערב"), אסי עזר ("האח הגדול"), ואפילו אליעד נחום שהתגלה ב"העולם המופלא" בהיותו בן 6. בלי ארז טל - הטלוויזיה המסחרית לא היתה מגיעה לאן שהיא הגיעה. הוא הוביל את הדרך.
למה שלא נקשיב לעצתו של "גאון טלוויזיה" בפרסומת? האיש שיצר טלוויזיה מהפכנית מסביר איך להפעיל אותה. זה כאילו פיקאסו היה מוכר מכחולים בחנות לציוד אמנות
אבל כשמטפסים כל כך גבוה, ממש עד לעננים, בסוף צונחים בחזרה לקרקע. בעשור האחרון לארז טל היו בעיקר כישלונות. ויקיפדיה יכולה להזכיר את שעשועון המעליות "מי למעלה?" שעשה עם ישראל קטורזה, את ריאליטי השירה "אביב או אייל", את שעשועון הזייפנים "רואים את הקול", או את הריאליטי העתידני "2025" שהמציא עם יורם זק, וששרף לקשת בערך 80 מיליון שקלים.
כידוע, הטלוויזיה המסחרית בארץ השתנתה מקצה לקצה בעשור האחרון - וארז טל היה מהנפגעים הגדולים של ההשלכות. בימינו, רוב ההשקעות והפוקוס של ערוצי הברודקאסט מוקדשים לתוכניות ניוז ולמיחזור הפקות ריאליטי שהוכיחו את עצמן. התוכניות הגדולות עם הקהל הנרגש, הפאנצ'ים המחודדים, הכוכבים המשתטים, הפרסים והרקדניות התאדו ונמוגו. כל התוכניות הדודו־טופזיות האלו, שטל ידע להגיש בצורה מושלמת, לא קיימות יותר בפריים־טיים העברי.
"בשנים האחרונות אני עושה תוכניות יותר קטנות, לכאורה", הסביר בפודקאסט של שלמור שטרוזמן את ההתמקדות שלו בראיונות אינטימיים ובפרויקטים בשולי הפריים־טיים. "אני מעדיף לעשות תוכנית קטנה שאיהנה ממנה מאשר תוכנית גדולה שלא איהנה ממנה".
בתחילת המלחמה הוא השתלב לרגע ברצף האקטואליה והגיש לייט־נייט לצד אברי גלעד, אבל האפיזודה התפוצצה כעבור חצי שנה, כשביקש לעזוב כי לא הרגיש שייך לאולפן החדשות הרציני והמעונב. מאז ארז טל ממשיך לחפש את עצמו.
משוגע בתחפושת פקיד
ביום ראשון הקרוב הוא ישוב לפריים־טיים של ערוץ 12, ויחזיר למסך את אחת מהצלחות העבר שלו - "מועדון לילה", שעלתה לאוויר ב־2006 ושעונתה האחרונה שודרה לפני כשש שנים. כשחושבים עליה, "מועדון לילה" כיום היא התגלמות המשפט ההוא של גראוצ'ו מרקס, "אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי". רוצה לומר - איך זה שב־2026 מנסים לשכנע אותי לבלות ערב מול מועדון של גריאטרים שקפא בזמן לפני 20 שנה? ואם זה מה שטלוויזיה מסחרית מציעה לנו בתור תוכנית הבידור הגדולה שתחמם את החורף - אז הגיע הזמן להדליק נטפליקס.
"מועדון לילה" לא מתקמבקת משום שהתגעגענו לצפות בחבורת קומיקאים יורים פאנצ'ים מתחת לחגורה, וארז טל אחד שמנהל את הקרקס. היא חוזרת למסך משום שאף אחד לא מעז יותר להמציא בידור חדש ופורץ דרך. גם מארז טל כבר אין ציפיות להמציא מחדש את הגלגל. להפך, האיחוד הצפוי עם קטורזה, אבי נוסבאום, טל פרידמן והאחרים הוא הליכה למקום המוכר, הנוסטלגי והבטוח.
ארז טל הוא עדיין אותו מנחה מבריק שמחזיק שידור בעיניים עצומות. הוא ממשיך לשחק את אותה הדמות - המנחה הנורמטיבי והחנון במשקפיים, שמקיף עצמו בחבר'ה פרועים שמפריעים לו לנהל את השידור. הוא מרים להם, והם מנחיתים פאנצ'ים. הוא המנהל המהוגן של הקרקס הטלוויזיוני.
"ארז הוא משוגע בתחפושת של פקיד בבנק המזרחי", כך תיאר אותו אברי גלעד. אבל בטלוויזיה של תקופתנו, דווקא הליצנים, המשוגעים, הצעקנים והפרועים הם אלה שמנהלים את האירוע. הם כובשים אולפנים באמצעות פופוליזם והעצמת רגשות, ומספקים לציבור בידור מסוג חדש. לכן, זה לא שארז טל נדחק מהפריים־טיים, אלא שהטלוויזיה לא צריכה אותו יותר. הבידור והחדשנות, היצירתיות והמקוריות נזנחו לטובת עוד פאנל אקטואליה וריאליטי פח.
"מתישהו זה ייגמר"
חיצונית ארז טל לא משתנה, אבל זה גורם לנו לשכוח שבעצם הוא בן 64. לאורך 45 שנה בביזנס הוא עבר אבולוציה מתבקשת - מהילד הרע של הרדיו לגאון הטלוויזיה של דורנו, ועד למעמד הדינוזאור שמחפש את מקומו בשבט.
ביקום הטלוויזיוני של ערוץ 12 ארז טל עדיין גדול ורלוונטי, ו"מועדון לילה" היא התוכנית שכולם מצפים לה. לא סתם בחרו בו להיות פרזנטור של טלוויזיה במקבצי הפרסומות. זה לא אישיו שהוא חוזר לפריים־טיים, כי הוא מעולם לא עזב.
מאידך, אי אפשר להתכחש לכך שסגנון ההגשה שלו הולך ומזדקן, ושגם ז'אנר הבידור שהוא שלט בו לאורך עשורים מצטמק ומאבד מחשיבותו. ארז טל הוא עדיין המלך, אף על פי שהוא חובש כתר מנייר.
"מתישהו זה ייגמר", הוא אמר בגילוי לב לרוני קובן. "הלוואי שאגמור כמו לונדון וקירשנבאום - אבל הם עסקו בחדשות, ובבידור זה קצת יותר קשה. בז'אנר הבידור זה קשה ומכמיר לב לראות בן אדם מנסה לעשות שטויות בגיל מאוד מתקדם".
אז ארז טל עדיין כאן, אבל הוא מוכר לנו את הטלוויזיה של האתמול. כמו בובת שעווה שמזכירה למבקרי המוזיאון תקופה קדומה, שבה מנחי בידור מהטלוויזיה היו אלוהים.
מעריץ מס' 1
בסוף שנות ה־80, כשכבר היה כוכב רדיו מצליח, ארז טל עשה אודישן ל"זהו זה!", אך לא התקבל. כעבור זמן קצר נבחר להנחות את תוכנית הקיץ "רואים 6/6" בחינוכית. יום אחד, במלחמת המפרץ, הוא שידר לצופים הצצה מאולפן החזרות של "זהו זה!", וההתרגשות שלו היתה כה עזה שהיא זלגה החוצה מהמרקע.
מסך הכסף
עד לפני כמה שנים שילמנו המון כסף על צריכת הטלוויזיה שלנו - וצרחנו. חברות הכבלים והלוויין גבו מאיתנו 300-200 שקלים על חבילות ערוצים, ספריות VOD וכל מה שהיה צריך כדי לא לפספס דבר. ואז, נשמעה צעקה: "מאות שקלים בחודש על טלוויזיה? יקר מדי!" - ולאט־לאט צצו וצמחו עוד ספקיות תוכן, שרתי סטרימינג, אפליקציות וכדומה, שכולם הציעו מינויים בעשרות שקלים ואת הסדרות הכי לוהטות.
כך הגענו למצב הנוכחי. נטפליקס עולה 33-70 שקלים, HBO MAX עולה 50-65, דיסני פלוס - 50, אמזון פריים - בערך 20, ואפל טיוי - עוד 25 בחודש. תוסיפו את מחיר חבילות הבסיס של yes, פרטנר, HOT, סלקום או freeTV, שנעות בין עשרות שקלים לבין אזורי ה־100 פלוס, והנה - שוב הגענו למציאות שבה צפייה בטלוויזיה עולה לצרכנים הכבדים משהו כמו 300 שקלים בחודש.
ההבדל היחיד: אם בעבר כל התוכן היה מרוכז בפלטפורמה אחת - כעת השוק החופשי, הגלובליזציה והשדרוג הטכנולוגי גרמו לכך שהתוכן מפוצל בין הרבה מאוד ספקי תוכן שונים, ולכן עלינו לשלם לכל אחד מהם בנפרד פחות או יותר אותו סכום. שיעור בכלכלה.
להתמכר/לוותר
הפיט (HBO MAX)
דרמת בית החולים הכי מדוברת כרגע בעולם. זוכת האמי וגלובוס הזהב, חביבת המבקרים, ופייבוריטית בקרב היפוכונדרים. עם כניסתה של HBO MAX לישראל אנחנו סוף־סוף יכולים להתחיל להתמכר ל"הפיט" (The Pitt), שהשיקה השבוע את עונתה השנייה ושגם היא מתרחשת כולה בחדר מיון סואן לרפואה דחופה בפיטסבורג. מאז "ER" לא עשו דבר כזה.
רצח בים המלח (קשת 12)
מפרק לפרק, תעלומת הרצח של "רצח בים המלח" נהיית עיסה של שיעמום. אז אנה זק נפלה מקומה תשיעית במלון סגור של מבודדי קורונה, השוטרת ניב סולטן (שגם ככה מתאכסנת שם) מתחילה לחקור את הפרשה, וככל שזה מתקדם הלאה - כך נדמה יותר כי הדרמה של קשת היא ההמלצה הכי טובה למי שלא מצליח להירדם ואזלו לו כל כדורי השינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
