רק אחרי שנים, הסוד הגדול של אורי זוהר נחשף

"תגידו - אני יפה?"

אלו היו רק שלוש מילים, ושאלה שעדיין לא ביקשה תשובה.

אמצע שנות ה־70, מדורת השבט בשיא כוחה הלבן - אבל עם חור בלבנה. מתוך החור הציצה עין חוקרת שבחנה את הקהל כמראה של עצמה. ישראל היתה בת פחות מ־30, והעתיד היה עדיין סוד שצריך לגלות מרגע הישמע הגונג באררררבע דקות ועשררררים שאלות.

• השעשועונים שעשו מהפכה: לפרויקט המלא

היו שעשועונים בישראל לפני אורי זוהר של "זה הסוד שלי" - חידון התנ"ך, "שלושה בסירה אחת" - גם כשזה היה בטלוויזיה, זה נראה כמו רדיו. הצחוק הותר בידי הוועדה העליונה כל עוד הוא נותר מעונב ומכובד. המנדט הבריטי הסתלק מהארץ, אבל ה־BBC שלט בקול ישראל ובערוץ הראשון.

"זה הסוד שלי" היה שעשועון הטלוויזיה הראשון שלא דיבר רק עברית, אלא ישראלית. הפורמט היה אמריקה, היישום היה ישראל - בעיקר זו העתידה לבוא. טלוויזיה עם קומבינה, סטארט־אפ של אנטי־מחיקון, טלוויזיה משפחתית וולגרית, פרועה אך מרתקת, טלוויזיה שבתוכה העמיד זוהר את השולחן הלא ערוך של הישראליות: מלמד איך ללכת עם - ולהגיש בלי.

במעמקי הסבנטיז אורי זוהר היה הדבר הכי קרוב לאדמו"ר חילוני. כישרונו הגדול, גם להשחית, הפך אותו לאב הבית ולאם הדרך של האגו טריפ הישראלי - ממזר חסר כבוד שדורש את כבודו מכולם. איש חסר גבולות שמאס בחופש, אוהב ושונא את עצמו אפילו יותר מגדול יורשיו וממשיכי דרכו - דודו טופז. לא במקרה תפאורת הרקע המצוירת היתה מחשוף של זוג דדיים עצומים (פרי מכחולו של הקריקטוריסט זאב). זוהר היה החמור שעליו אהבנו לצחוק, והאנטי־חומר שצחק עלינו - בו בזמן. הוא הנחה שעשועונים כדי לממן את המערכונים שבהם לגלג על השעשועונים. לא זוהר ולא הצופים הבינו שמה שהם רואים זה את שקיעת האנחנו וגאולת היחיד דרך הביבים. ואילו ביבים נהדרים הם היו.

זוהר ידע שבניגוד לתרבות, בידור הוא עסקה עם השטן של השוק האפור. לכן שאל תמיד "אני יפה?", מקווה שהשאלה עצמה תגן עליו מפני ביצות השאול. שהמודעות - תהיה מגן. הרי מי שצוחק על עצמו כל כך לא יכול להיות מגוחך באמת.

זה עבד, כי זה לא היה רק שעשועון מצחיק וכיפי, אלא גם סרט סנאף לטלוויזיה נופלת ומרתקת. כזו שרצה מעבר לקצה הצוק, מביטה מטה, רואה את התהום, ורק אז נופלת. ב"מציצים" מ־1972 יצר זוהר את הדיוקן המושלם של ישראלי שמתנהל בחיים כמו בשעשועון: הכל תחרות, הכל התבהמות. זה היה פורטרט מדויק של ימי האימפריה הישראלית רגע לפני קריסת הקונספציה הפנימית. שנתיים אחר כך זוהר כבר ראה את העתיד בעיניים גדולות - קמילת הישראלי שניזון מאשליות המציאות שהוא עצמו יצר.

זוהר ראה, ידע, וכדי לממן את הנבואה המשיך לשחק בסוד המזלות.

הקריעה הזו בנפשו - עד דלא ידע בין ארור האורי לברוך הזוהר - היתה יותר ממה שאפשר היה להכיל. בסוף זוהר חזר בתשובה כמו שקופצים מגג גורד שחקים בוער: רחוק ולגובה, כדי ליהנות כמה שיותר מהמעוף האחרון.

המורשת הטלוויזיונית של זוהר היתה גדולה מצילו של האדמו"ר שהפך להיות. כל שנות הווידוי לא שינו את העובדה: ברמה החברתית, זוהר היה נביא ישראל החדשה והמכוערת. הוא לימד איך לזלזל בכל מסורת, לבעוט בכל דבר למען תענוגות הפרט. בזכותו לא נותרו פרות קדושות או אדומות. ככה זה כשכל ערך הופך ל"סוג של" או "כזה כאילו", מלווה בתנועת היד המבטלת את הכל. מלמדת שגם אם תבעט ותשבור אותו, זה בסדר, לא יתחילו בלעדיך.

אורי זוהר של תקופת השעשועונים היה התרסקות מפוארת, לווייתן מתאבד על חוף שרתון. הסוד הגדול שלו היה ללמד את הישראלי המכוער לשאול בביטחון: תגידו - אני יפה?