הוא חתום על אינספור קלאסיקות ישראליות. זה היה הסוד שלו

רקח בגאונות את המוזיקליות הישראלית החדשה | ברק איצקוביץ'

יאיר רוזנבלום אמר פעם במהלך ראיון שהוא אולי המלחין הישראלי הראשון. מובן שהיו במדינה הצעירה, ועוד לפניה, מלחינים גדולים לפניו - משה וילנסקי שהגיע מפולין, סשה ארגוב שעלה מרוסיה, מרדכי זעירא שנולד באוקראינה. אבל רוזנבלום, יליד תל אביב של אמצע שנות ה־40, הביא בצבריותו משהו אחר, שונה - ישראלי על מלא.

רוזנבלום, שהתגייס לצה"ל ב־1961, החל את דרכו כאקורדיוניסט של להקת הנח"ל, שם גם נולד הרומן שלו עם הלהקות הצבאיות. רומן שיתפרס על פני כמעט שלושה עשורים ויוליד עשרות נכסי צאן ברזל, בהם "שירו של צנחן", "שוטי ספינתי", "מה אברך", "תמיד עולה המנגינה", "גבעת התחמושת", "היה לי חבר היה לי אח", "ישנן בנות", "קרנבל בנח"ל", "בשמלה אדומה" - והרשימה הזו תימשך עד אינסוף.

את הישראליות המוזיקלית החדשה הצליח רוזנבלום לרקוח בגאונות ובכישרון אמיתיים. הוא לקח את סגנון הלחנים הרוסיים שאפיינו את הזמר העברי של קום המדינה בשירים כמו "בלילה על הדשא" ו"אין כבר דרך חזרה", הוסיף גוון כמעט ים־תיכוני באחד השירים היפים ביותר שלו - "מה אברך" - ואת המערביות של הפופ והרוק ב"שיר לשלום", "הבלדה על חדווה ושלומיק", ואחרים.

הלחנים שלו היו שילוב מושלם של מורכבות מוזיקלית ופשטות מלודית שמאפשרת למאזין לזמזם את השיר אחרי האזנה אחת. כך השירים שהלחין ועיבד ללהקות הצבאיות הפכו ללהיטי ענק אך גם נצרבו כבעלי עומק מוזיקלי, כזה שמשאיר אותם מיוחדים ומקוריים גם כיום, יותר מ־50 שנים לאחר מכן.

רוזנבלום פרץ דרך לא רק כמלחין אלא גם כמעבד וכמנהל מוזיקלי. הוא הבין וזיהה את השינויים במוזיקה בעולם והכניס את הפופ והרוק לתוך מוסד הלהקות הצבאיות. פתאום השירים בלהקות כבר לא היו מבוססי אותו אקורדיון שבו התחיל. התופים נכנסו, ה"פרפיסה" - אותה מקלדת שהיתה מוכרת מהרוק הבריטי של שנות ה־60 - עיטרה את השירים, והגיטרה החשמלית (במיוחד זכורה זו של חייל צעיר בשם דני סנדרסון שרק הגיע מארה"ב) הצטרפה והפכה את "שיר לשלום" להמנון רוקנרול אמיתי.

העשייה של רוזנבלום לא הסתיימה בלהקות. הוא ליווה גם את הגשש החיוור כמפיק מוזיקלי וכמלחין, הלחין כמה משירי פסטיבלי הזמר היפים ביותר כמו "על כפיו יביא" ו"ליל חניה", ושש שנים לפני לכתו, בעודו מתגורר בקיבוץ בית השיטה, הלחין את הפיוט "ונתנה תוקף" שעד היום מפלח את הלב בכל יום זיכרון ובכל יום כיפורים.

קשה עד בלתי אפשרי לדמיין את המוזיקה הישראלית בלי רוזנבלום, גם כיוון שגילה חלק עצום מהכישרונות שמלווים אותנו ב־50 השנים האחרונות, וגם, ובעיקר, כי המנגינות שחיבר פוגשות אותנו ברגעים הכי משמעותיים וישראליים שיש. בין שמחה לעצב, בין אם זה שיר של חג ובין אם שיר של יום חולין.

ברק איצקוביץ' הוא מנהל תחנות המוזיקה של כאן, תאגיד השידור הישראלי

 הצית בי את החלום | נונו בחרה ב"שיר הלהקה"

השיר הזה, שאני הכי מחוברת אליו מכל השירים שהלחין יאיר רוזנבלום, פגש אותי בשלוש נקודות בחיים. הפעם הראשונה היתה כשהייתי ילדה. תמיד אהבתי לשיר, וההורים שלי תמכו באהבה הזאת. שלחו אותי לחוג פסנתר, למקהלה, ובין היתר הקרינו בפניי את הסרט "הלהקה". צפיתי מהופנטת. בלי להרגיש התגנב אלי החלום שיום יבוא ואולי גם אני אהיה בלהקה צבאית.

החלום מיהר להתגשם, אבל בלהקה מסוג אחר. כשהייתי בכיתה ו' הלכתי לצופי ים. לא ברור למה, אבל תנועת הנוער שכל מהותה היתה להשיט סירות ולחתור בים או בירקון החליטה להקים להקה. מובן שניגשתי להיבחן ולשמחתי התקבלתי. אחד השירים שהמדריכות בחרו שנשיר היה "שיר הלהקה", שאותו כמובן כבר הכרתי. כך, מהר מהצפוי, הפנטזיה של חבורה ששרה ורוקדת על במה התעוררה לחיים. הייתי מאושרת.

להיות חייל רוקד ושר. "שיר הלהקה"

בפעם השלישית זה כבר היה הדבר האמיתי. בצבא שירתי כמוזיקאית מצטיינת ששרה בלהקה צבאית. וממש כמו בסרט, נסענו בוואן ברחבי הארץ עם ציוד הגברה וכלי נגינה. חלק נכבד מהשירות שלי היה להופיע בבתי אבות. הופענו בדיוק עם אותם השירים המוכרים של להקת הנח"ל, שיריו של יאיר רוזנבלום. המוזיקה שימשה כמו גשר מחבר בינינו לבין הקהל בבית האבות, והשיא היה בשיר הלהקה - קריאות ה"כן!" ומחיאות הכפיים. השיר הזה מיוחד עבורי כי לא רק שהצית בי את החלום - הוא כשלעצמו מדבר עליו. "אני זוכר, כן, כשבאתי לבחינות הכל נשכח, כן, מילים ומנגינות... תמיד רציתי להיות חייל רוקד ושר".

לרחף כמו ציפור מעל המילים הפלאיות | יובל דיין בחרה את "בתוך"

שירי ארץ ישראל הישנה והטובה הם השורשים שמהם אנחנו, היוצרים, שואבים השראה. עליהם אנחנו מתבססים, ולמרות שהם "ישנים" הם לא באמת הלכו לשום מקום. רק משתבחים ומעמיקים את טעמם. ובמיוחד השיר הזה בשבילי - "בתוך", שבכל פעם שמתנגן, בין אם באחר צהריים רנדומליים ברדיו ובין אם בשעת לילה מאוחרת בדרך חזרה מהופעה, תמיד מוצא את דרכו הייחודית להעביר אותי מסע, בכל פעם בנתיב אחר. אני עוצמת את העיניים ומדמיינת את עצמי כציפור אומרת שירה, מרחפת מעל שורות הטקסט הפלאי הזה שכתבה יעל טבת, ומנסה לחשוב על המקומות בחיי שבהם אני יכולה לומר למישהו "אני שקעים לכל קמריך, אני גשרים לכל מיליך".

להיות גשר, להיות שקע. "בתוך"

אני חושבת שמה שאנחנו מראים כלפי חוץ, למרות עידן הרשתות החשוף, זה רק קצה הקרחון לעומת מה שבאמת מתחולל בתוכנו בפנים, והשירים נדמים לי כנציגים אמיצים של אותם המעמקים. יאיר רוזנבלום ידע לקחת מילים כתובות ולהפוך אותן לחלונות הראווה היפים ביותר לנפש האדם. הלחנים שלו כל כך יפים, שלפעמים רק בשמיעה חוזרת אני מבחינה מה נאמר במילים. כששיחקתי בהצגה "מיקה שלי" בהבימה, שהתבססה על יצירותיו, הבנתי עד כמה רחבה ההלחנה שלו, כמה מתנות הוא השאיר לנו כאן. אם הייתי פוגשת אותו, הייתי רוצה לשאול על החתימה המוזיקלית שלו בשירים, להבין איך הפך אותם לכאלה שאי אפשר להפסיק לשמוע ולשיר אותם.

שאני אשיר בסרט בורקס? בהחלט כן | חנן יובל בחר ב"גשם אחרון"

כשקיבלתי את הפנייה מאהוד מנור לשיר את השיר הזה כבר הכרתי את יאיר רוזנבלום, שהיה מדריך שלי בלהקת הנח"ל. לאחר מכן הוא הלחין עבור להקת "השלושרים" את "לו הייתי פיראט", ובהמשך העניק לי גם את "ליל חנייה" הנהדר. כשהגיעה הפנייה לשיר "גשם אחרון" אמרו לי שזה לסרט "לופו בניו יורק", ואני, הפיינשמקר, אמרתי: "אוי אוי אוי, אני אשיר בסרט בורקס?" אבל שרתי את השיר, ויום אחד הלכתי לקולנוע אורדע לראות בו את הסרט. ישבתי בשורה האחרונה, למעלה, שלא יזהו ולא יראו אותי, וכשהגיעה הסצנה שבה יהודה ברקן הולך ונכנסת המוזיקה, ראיתי איך זה עובד וממש התחלתי לבכות. בדיעבד, אהוד מנור אמר לי שזה שיר של בקשה למות, שיר חזק ביותר.

כואב - ונפלא. "גשם אחרון"

אני שר אותו לפעמים באירועים של ערבי זיכרון, לא יותר מזה. הוא לא הפך לשיר שאני שר בהופעות, זה לא שיר שמח, ושירים עצובים יש לי מספיק, כאלה שאני חיברתי ומזוהים איתי. לצערי הרב, אנחנו גרים בארץ שיש סביבה המון שירים עצובים, אבל "גשם אחרון", עם כמה שהוא עצוב, הוא שיר נפלא. לפני הרבה שנים הופעתי עם אהוד מנור ועם שירה, בתי. אהוד אמר לי: "אני נורא אוהב את איך ששירה שרה את 'גשם אחרון', אבל יותר מזה אני אוהב להסתכל על אבא שלה מביט בה כשהיא שרה".

הקהל לא מוותר לי עליו | רבקה זהר בחרה ב"מה אברך"

יום אחד, כשיאיר הגיע לקיבוץ שפיים, הוא מצא שם חוברת של הקיבוץ עם המילים של השיר "מה אברך" שכתבה רחל שפירא על חבר כיתה שלה, אלדד (דדי) קרוק, שנפל במלחמה. באותם ימים עבד יאיר עם להקת חיל הים שבה שירתי, ולאחר אחת החזרות קרא לי אליו לביתו והשמיע לי את השיר עם הלחן שחיבר לו. התגובה הראשונה שלי היתה "איך אפשר לשיר שיר כזה? באמת ימחאו לו כפיים? הרי אנחנו מופיעים בפני חיילים". אבל יאיר היה בטוח בשיר ואמר לי "אפשר גם אפשר". ובאמת, זמן קצר לאחר מכן הופענו באיזשהו בסיס, התכוננתי לשיר הזה, ממש חשבתי שזה יהיה קטסטרופה, אבל הקהל קיבל את זה מאוד יפה. והנה השיר, לצערנו, כל כך רלוונטי עד היום. אני זוכרת שיום אחד הלכתי ברחוב דיזנגוף, ניגש אלי אדם וסיפר לי ששכל את בנו במלחמת השחרור. "מה אברך", אמר, זה השיר שהכי מנחם אותו. אני יודעת שזה נכון לגבי הרבה אנשים, ואם לא אשיר אותו, בכל הופעה, הקהל לא יוותר לי.

למרות הכל - שיר נחמה. "מה אברך"

העבודה עם יאיר היתה חוויה. מבחינתי הוא היה איש מאוד נוח. היו לו דרישות גבוהות מאוד, אבל הוא ידע מה הוא רוצה ותמיד קיבל את זה בסוף. יש שיגידו שהוא היה נוקשה, אבל אני לא חושבת ככה, אני חושבת שהוא פשוט רצה את מה שהוא רצה לשמוע. אחרי הלהקה המשכתי איתו את שיתוף הפעולה, ויום אחד במרתף של המפיק אברהם (דשא) פשנל ברחוב דיזנגוף הוא השמיע לי את "על כפיו יביא". כשפשנל שמע את השיר הוא התחיל לבכות. היה לי ברור שאני לוקחת את השיר הזה, זה כאילו את שרה שם את התנ"ך. יאיר היה אדם מאוד מוכשר, המוזיקה שלו היא המוזיקה של ארץ ישראל, השירים שלו הם השירים של המדינה, הם קאנוניים ולנצח יישארו פה. אלה שירים שמדברים על העם ואליו, ולא נס לֵחם.

פנינה נסתרת של זיכרונות | רוני קובן בחר ב"לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים"

השיר שבחרתי הוא שיר יחסית לא מוכר של יאיר רוזנבלום, לעומת השירים הקאנוניים שלו, והוא נכתב במקור לפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1974, קצת אחרי סיום מלחמת יום כיפור. כששומעים את המילים של יורם טהרלב מרגישים ממש שזה שיר של פוסט־מלחמה. שר אותו במקור בעז שרעבי הצעיר והחולמני, ובמופע המחווה ליאיר רוזנבלום שישודר בכאן 11 מבצע אותו שי צברי, שאני מאוד אוהב.

מילות השיר הן "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים, לא בשביל לעוף, רק בשביל לחסות בצילן, לפעמים אני מרגיש שאני צריך עיניים, רק בשביל לעצום אותן. אני אנסה לעבור, לעבור את היום ואת המחר, כמו שעבר אברהם את הנהר, כמו שעבר משה את המדבר והים אני אנסה לעבור איתם". ואז מגיע הבית אולי הכי חזק, שאומר "לפעמים אני מרגיש שאני צריך מרגוע לא בשביל לישון, רק להאמין שאני נושם, לפעמים אני מרגיש שאני צריך לנגוע, בידו של אדם אחר". זה ממש שיר פוסט־מלחמתי.

שיר של אחרי מלחמה. "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים"

יש ליאיר רוזנבלום הרבה שירים שאנחנו זוכרים מהסרט "הלהקה", שירים שמחים שמתקשרים לחגיגה ולעצמאות, אבל הוא היה די הראשון שכתב פזמונים שמהדהדים הלם קרב ופוסט־טראומה. זה שיר על אדם שיוצא ממלחמה קשה ומנסה לחשוב איך הוא ממשיך קדימה, וזה מאוד מתחבר אלי. כשצילמנו את המופע, מסורת של התאגיד שהתחילה בשנה שעברה, תכננו לעשות את זה מול קהל של מילואימניקים באמפי וואהל, אבל בגלל המלחמה העבירו את זה לאולפני הרצליה, מול החבר'ה של "ארץ נהדרת" שעבדו על תוכנית לפסח. ממש לפני שצילמנו את השיר הזה היתה אזעקה ומצאנו את עצמו עם כל הנגנים, מעט הקהל שהגיע ורבקה מיכאלי אחת בתוך המיגונית. ואם כבר להיות במיגונית אז עם רבקה'לה, שכל כך מצחיקה אותי. עבדנו על המופע בין הטילים והיא ממש נתנה לכל מי שהיה מסביב כוח.

כשחזרתי מזירת הפיגוע ליד הבית שלי התנגן לי שיר אחר בראש, "אל תקרא לי עם" של שלום חנוך, שכל כך רלוונטי היום עם המילים "אם אתה עובר אצלנו בשכונה, תראה שם על הקיר כתובת ישנה - גם המציאות זקוקה להגנה, ישמור אותי האל מפני האמונה, אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם". גם יאיר, אף על פי שהוא כותב את האנחנו בשיאנו, בניצחונות, במלחמות, בפחדים ובחרדות - תמיד יש שם אני. האהובה שמחכה לאהוב, הבחור שחוזר מהמלחמה, ולכן אני כל כך מתחבר לשירים שלו. זה תמיד מזכיר לי את עצמי, את אמא שלי, את הילדים שלי, את החיים פה.

כך זכיתי באחד השירים היפים ביותר | אילנית בחרה ב"שיר של יום חולין"

ב־1976 החליטו בקול ישראל שלא יהיה יותר פסטיבל זמר אלא חגיגת זמר, ופנו לכל מיני כותבים שיכתבו שירים יפים לאירוע. למזלי, גם יאיר רוזנבלום וגם רחל שפירא, שכתבה את המילים ל"שיר של יום חולין", פנו אלי וביקשו שאשיר אותו. כך זכיתי באחד השירים היפים שיש ברפרטואר הזמר העברי.

אני זוכרת שבאתי אל יאיר הביתה ועבדנו על השיר. הוא היה אדם מאוד קפדן, שהתעקש על כל הברה ועל כל פסיק, ואז מישהו אחר עשה את העיבוד הראשוני.שלמה צח, בעלי הראשון, אמר לו: "יאיר, אתה כתבת את השיר, למה שלא תהיה זה שיכתוב את העיבוד?". ובאמת העיבוד בשיר המקורי, שעד היום הוא כל כך רלוונטי, הוא של יאיר עצמו. הוא עשה את זה הכי יפה בעולם, וכל מי ששר את זה משתמש במבנה ובאקורדים שיש בעיבוד היפה שלו.

הקפדנות השתלמה. "שיר של יום חולין"

בסוף 2019 פורסם שזה השיר הכי מושמע ב־20 השנים האחרונות, יש לו מגוון ביצועים של אמנים אחרים ומעניין לראות מה קרה איתו מהרגע שהשיר הפך לנחלת הכלל. קיבלתי בפייסבוק פנייה ממישהו שתרגם את השיר לאנגלית ושיתף אותי בביצוע, וזה כל כך יפה. העבודה על השיר הזה היתה המפגש הראשון שלי עם יאיר. עד אז כמובן הכרתי את שמו, שמעתי עליו וידעתי שהוא כותב ללהקות הצבאיות ומאוד אהבתי את מה שכתב, היה משהו חדשני בשירים שלו. בהמשך עשינו עוד שני שירים יפהפיים - אחד שלי עם הדודאים בשם "הנחמה היחידה", ו"גן הסתיו" שכתב ביחד עם דודו ברק, שיר שאיתו הופעתי בפרס ישראל. יאיר היה אדם מאוד עקשן שרצה שהכל יהיה כפי שהוא מבין את הדברים. כמו שהוא הבין את השיר - ככה הוא רצה שנבצע. הכל היה אצלו סביב הניואנסים המוזיקליים, הוא הקפיד על זה מאוד. הוא היה גאון, והלב שלי נקרע כששמעתי שהוא נפטר. הוא השאיר אחריו פה אוצרות, שירים נפלאים. כבר כשעבדנו על השיר ידעתי והרגשתי שהוא יפהפה, ומאוד התחברתי אליו, אבל מי יכול היה לדעת שעשרות שנים אחר כך עוד ישירו אותו? קשה לנבא דבר כזה, יש לי הרבה שירים ברפרטואר שלי שהם נכסי צאן ברזל, שיישארו פה לנצח, ואין ספק שמכולם זה השיר, בה"א הידיעה, שיישאר. 

לשקר יש רגליים - ולחן | גברי בנאי בחר ב"עובדים עלינו"

השיר נכתב על ידי יוסי בנאי תוך כדי עבודה על התוכנית של הגשש החיוור. ישבנו, דיברנו והבנו שבסך הכל עובדים עלינו, מבטיחים לנו כל מיני דברים, וככה בעצם נולד השיר - "בחורף, בקיץ, בצהריים, עובדים עלינו ישר בעיניים". המנהל המוזיקלי שלנו היה יאיר רוזנבלום, וכשהגענו לנושא ההלחנה של השיר מישהו מאיתנו דיבר על להקת הגוספל "גולדן גייט" עם הקצב המוכר שלהם. רצינו שזה יהיה כמו המוזיקה שלהם, באותו מקצב של מוזיקה שחורה. בעיניי זה יופי של שיר שקיבל יופי של מנגינה ואני אוהב אותו מאוד.

כמו גוספל עם ניחוח מריר. "עובדים עלינו"

ההיכרות שלי עם יאיר התחילה עוד לפני שכתב ללהקת הנח"ל את כל השלאגרים הגדולים. אני הייתי בלהקה, ועבורי הוא היה קודם כל יאיר האקורדיוניסט. אני יותר מבוגר ממנו, אבל כשהיינו בלהקת הנח"ל, בלי שאף אחד ידע, היינו עושים חלטורות. אסור היה להופיע כי היינו חיילים, אבל היינו מופיעים ושרים שירים של הלהקה וכל מיני מערכונים מצחיקים, והוא היה האקורדיוניסט שלנו בחלטורות.

אחר כך, כשעבדנו על הגשש והוא כבר היה משוחרר מהצבא, הוא היה המנהל המוזיקלי שלנו בכמה תוכניות. אני יודע שאומרים שהוא היה מחמיר וקפדן, אבל איתנו הוא ממש לא היה כזה. הוא היה איש עבודה, ואנחנו באנו לעבוד. הוא היה בחור טוב, נחמד, לא מניפולטור, לא סכסכן, וניחן בכישרון כזה גדול, ממש מכונה של מוזיקה. הוא היה כותב בלי הכרה, אני לא יודע איך הוא עשה את זה, אבל היה כיף לעבוד איתו כי הוא גם ידע לקבל הערות וביקורת.

אני זוכר שיוסי (בנאי) כתב מילים לשיר שנקרא "בין הזמנים", והן היו בערך ככה: "בין עבודה למנוחה, בין החלום למציאות..." התלבטנו בין שלושה מלחינים. נתנו את המילים לזיקו גרציאני, שהיה המנהל המוזיקלי שלנו אז, ליגאל בשן וליאיר. שלושתם הלחינו, אבל בסוף בחרנו בלחן של גרציאני, אולי כי לא היה לנו נעים, בכל זאת הוא היה המנהל המוזיקלי שלנו. אבל השיר עם הלחן שלו הפך לשיר פשוט, והלחנים שלהם - שקיבלו מילים חדשות - הפכו לשלאגרים אדירים. יגאל יצר עם יוסי את "יש לי ציפור קטנה בלב", וללחן של יאיר נכתב השיר "תמיד עולה המנגינה" של יורם טהרלב, אז הבחירה שלנו היתה קצת פחות מוצלחת, מזל שאנחנו היינו טובים במערכונים... בתוכנית הפרידה של הגשש מעם ישראל סיפרנו את הסיפור הזה וסיימנו ב"גם אנחנו טועים. טעות. טעינו".

עצוב מהאזנה להאזנה | רבקה מיכאלי בחרה ב"הייתי נער"

בחרתי בשיר הזה, שכתב דוד עתיד, כי הוא נעשה בכל פעם יותר ויותר עצוב. זה שיר שנוגע בנו, שיר שמתאר את מצבנו. יאיר היה איש מיוחד, היה לו כישרון גדול למנגינות. יש המון מלחינים שיודעים הרבה בתיאוריה, יודעים לתזמר ולנצח, אבל ההלחנה - זו מתנת אלוהים, והיה לו את זה. הוא היה איש של מנגינות. לראשונה שמעתי עליו כשהאזנתי לתוכנית של להקת הנח"ל, ובסוף התוכנית נאמר כי הלחין אותה האקורדיוניסט יאיר רוזנבלום. באותה התקופה הגשתי תוכנית ברדיו. ביקשתי לפגוש אותו, ואני זוכרת שהגעתי אליו הביתה, הוא גר בדירת רווקים ברמת אביב, שם נפגשנו לראשונה. מאוד התרשמתי מזה שלאמא שלו קראו פנינה רוזנבלום...

שיר על "המצב". "הייתי נער"

אחרי הראיונות התחלנו לעבוד ביחד בתוכנית היחיד שלי, "שעות נוספות", שלה הוא כתב את כל השירים, להוציא שני שירים של נעמי שמר, וגם בתוכנית נוספת שנקראה "בת 26 בפעם השנייה". הוא כתב לי הרבה שירים, יש לי הרבה שעות יאיר רוזנבלום. אומרים עליו שהיה קפדן ופדנט, אבל אני זוכרת ממנו מסירות וסבלנות. הוא עבד איתי על השיר "עברית קשה שפה" והעלה לי את השיר באוקטבה, ורק בזכותו הצלחתי לשיר כל כך גבוה. הוא עבד איתי בכזאת סבלנות, עברתי ממש פיתוח קול אצלו. לא הייתי זמרת, לא באתי מלהקה צבאית, והיו קצבים שלא ידעתי להיכנס אליהם, והוא בסבלנות אין קץ עבד איתי מבלי לוותר. הוא כתב לי וליוסי בנאי ל"נישואין נוסח גירושין", וכל העבודה איתו, בכל צומת שבו נפגשנו, היתה תענוג. הקסם בשירים שלו, שהפך אותם לאלמותיים ולנצחיים, הוא באמת המנגינות המופלאות שמגיעות משכינה, מהשראה, לא כאלה שמחשב ממציא אותן. היה לו צליל מיוחד, יכולת לצרף כלים ביחד ולשמור על צלילים שיצרו את הייחוד שלו. אם יש משהו אחד שאני לוקחת ממנו זה השירים שלו, שאני שרה אותם וחיה איתם.

חד כתער, גם בלחן | טל ארגמן בחרה ב"ישנן בנות"

השיר "ישנן בנות", בלחנו הקלאסי של יאיר רוזנבלום למילותיו החדות של יורם טהרלב, הוא יצירה על־זמנית שכל מי שמזדהה עם תחושת שונות וחוסר שייכות יכול להתחבר אליו בקלות. אני רואה בו לא רק שיר קליט, הומוריסטי ומידבק, אלא אמירה עוצמתית ופורצת דרך, עם היבטים פמיניסטיים וביקורת חברתית מובהקת. הגרסה המקורית של להקת הנח"ל, בקולה המעודן של שולה חן, חשפה כבר ב־1967 תמונה נוקבת. טהרלב תיאר בחוכמה עולם שבו נדמה כי כל הבנות רודפות אחר אותו היעד - כיבוש המין הגברי. הוא ביטא תחושת עדריות ותחרותיות בין נשים, והביא את קולן של מי שמרגישות אחרות, מופנמות יותר, ולא יכולות או רוצות בהכרח להשתלב. מתוך תסכול מחוסר ההצלחה בגישתן הייחודית הן נכנעות ללחצים חברתיים ומאמצות התנהגויות שאינן מאמינות בהן. התוצאה הטרגית היא שהבדלים מהותיים מיטשטשים, והגברים, בשטחיותם שמוצגת בשיר, מגיעים למסקנה ש"כל הבנות זה היינו הך".

הכוח שבשונות. "ישנן בנות"

זוהי לא המלצה, אלא ביקורת על הלחץ החברתי שמדכא אינדיבידואליות ואיכויות פנימיות, ומצמצם נשים לקטגוריה אחת, גם במחיר של אובדן עצמי על מזבח ההתאמה לתבניות ולעיתים קרובות דרך פריזמה גברית.

ואז, לקראת אמצע שנות ה־90, הגיעה הגרסה הגאונית של דנה אינטרנשיונל ועופר ניסים, והפיחה בשיר חיים חדשים. דנה, כסמל לשבירת מוסכמות, העניקה למסר על השונות ממד נוסף של העצמה וביטחון עצמי. קולה הייחודי והפרשנות הנועזת שלה הפכו את השיר להמנון שקורא דווקא לחגוג את האינדיבידואליות ולהדגיש את החשיבות של להיות נאמנה לעצמך. "ישנן בנות" הוא מבחינתי שיקוף של מציאות חברתית שמעוררת השראה להתבוננות פנימה ולאמת אישית, ומזכיר לנו שדווקא בשונות טמון כוחנו הגדול ביותר.

זיכרון מסבא שנרצח | אהרון פררה, רשת ג', בחר ב"גבעת התחמושת"

יאיר רוזנבלום היה אחד המלחינים והמעבדים החשובים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, במיוחד בזמר העברי ובשירי הלהקות הצבאיות. לאורך השנים הוא גילה זמרים, כותבים ומוזיקאים שהפכו לימים לכוכבים גדולים בזמר העברי. השיר "גבעת התחמושת", שכתב יורם טהרלב, מנציח את הקרב המפורסם על גבעת התחמושת בירושלים במלחמת ששת הימים. הוא התפרסם בתום המלחמה והפך, כמו שירים עבריים נוספים הקשורים למלחמות ישראל, לנכס צאן ברזל. בעיניי זהו שיר עוצמתי, שמנציח את סיפור הלוחמים אבל גם מדגיש את המחיר האנושי של המלחמה ולא רק את הניצחון. "גבעת התחמושת" הוא עדות היסטורית, מרגשת וכואבת לקרב הקשה שהתרחש על הגבעה.

עדות אמיתית שלא מנסה לייפות. "גבעת התחמושת"

כילד ירושלמי שחווה את ההפגזות במלחמת ששת הימים השיר הותיר בי חותם, אולי גם משום שבמרחק אווירי קצר מגבעת התחמושת נרצחו סבי, אשר נקראתי על שמו, ועוד 77 מנוסעי המשוריין בשיירת הדסה בדרכה לבית החולים הר הצופים, באחד האירועים הטרגיים והסמליים ביותר בתולדות מלחמת העצמאות בישראל.

ב־21 באפריל, ערב יום העצמאות ה־78 למדינה, מייד לאחר טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, ישודר בכאן 11 ובכאן BOX - כחלק ממסורת של התאגיד, המציין 90 שנה לשידור הציבורי - ערב מחווה ליאיר רוזנבלום בהנחיית רבקה מיכאלי ורוני קובן, ובהשתתפות שלומי שבת, בן צור, נונו, ג'ימבו ג'יי, גברי, אורי ובעז בנאי, החצר האחורית, יובל דיין, ואלרי חמאתי, שי צברי ונועם בתן. למחרת יגישו ב"כאן גימל" אהרון פררה, עמלי חביב־פרגון, מאיה בצלאל־עסיס וקותי סבג מצעד שירים ענק - ובהם גם רבים מפרי עטו של רוזנבלום - שבו ייבחר שיר הלהקות הצבאיות האהוב בכל הזמנים.