שי צברי: "נפרדתי ממנה בצורה לא מכבדת. מצטער על זה מאוד"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך? 
"אני יושב במטבח בבית הוריי, שעת צהריים, אני מאזין לרדיו ואוכל ספגטי ברוטב אדום".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?
"אמא שלי לימדה אותי להבין שאנשים יכולים להיות רעבים, לא רק במובן הפיזי. היא לימדה אותי להקשיב למה שהם באמת מבקשים. לפעמים זה מצליח לי. אבא שלי לימד אותי שלעברית יש הרבה רבדים וצורות".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?
"לטוב ולרע, ההורים שלי נתנו לי חופש ומרחב לגדול. אני הורה דרוך מהם ומשתדל ללוות ולהדריך את הבנים שלי הרבה־הרבה יותר. ברור לי שחלק מזה קשור לזמנים שבהם אנחנו חיים, ולכך שההורים שלי היו צריכים ללמד את עצמם הורות אחרת מזו שחוו בעצמם".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"הבנים שלי, אביתר ויותם. הרגע שבו הפכתי לאבא טלטל את החיים שלי וכמו העיר אותי. בעיניי, לא מקרי שבמקביל לזה שאביתר נולד חזרתי לעסוק במוזיקה אחרי תקופה ארוכה של הפסקה, ושזה הפך להיות העיסוק העיקרי שלי. זה עזר לי להבין מי אני ומה חשוב לי, ומה חשוב לי לתת להם ולעולם".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"חלמתי לשיר על במה מגיל מאוד צעיר. שרתי במקהלה של בית הספר ובבית הכנסת, ובערך מגיל 11 הייתי שר עם חבר בהפסקות בלימודים את 'האישה שאיתי' של דויד ברוזה ועוד שירים שאהבנו. אבל ניהלתי עם זה יחסים מורכבים לאורך השנים. רק בגיל 39 אזרתי אומץ והוצאתי שירים משלי לרדיו. אין יום שבו אני לא מודה על זה. לעצמי, ולכל מי שהלך איתי בדרך הזו".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
דווקא בקורונה, כשלא היה ברור מה הולך להיות והיה נראה שסוף העולם הגיע, כשהרחובות היו סגורים ואף אחד לא חלם על הופעות, היה לי איזה רגע של התבהרות. הסתכלתי אחורה ואמרתי לעצמי: וואלה, אני לא יודע מה הולך להיות ואם אי פעם אוכל לחזור לשיר, אבל אני את החלום שלי הגשמתי. נגעתי בלבבות של אנשים כמו הזמרים שהערצתי, שנגעו בלב שלי ושעזרו לי, ואף אחד לא יוכל לקחת לי את זה לעולם.

"אני אומר את זה לעצמי גם בכל פעם שאני מרגיש ששרתי ברגע משמעותי במיוחד - והשנים האחרונות זימנו הרבה רגעים כאלה, בביקורים אצל משפחות שכולות, אצל פצועים או משפחות חטופים".

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?
ב־2011 הוצאתי לרדיו דואט עם דיקלה, שיר שנקרא 'איפה בעולם'. כל כך התרגשתי לפני שהוא יצא, והאמנתי בו כל כך, אבל הוא זכה לארבע השמעות בלבד בחודש הראשון שלו באוויר - שתיים מהן ב־4 לפנות בוקר ברדיו ירושלים, אחת אצל קוטנר בגל"צ ועוד אחת ברדיו עלום בדרום. כל כך נדהמתי, שהייתי בטוח שעובדים עלי. אחרי שגמרתי להיעלב הבנתי שהשיר הוא חלק מסיפור יותר רחב שאני כאמן חייב לספר כדי שיתחברו אליו".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"לפני שהוצאתי את האלבום הראשון שלי שרתי כזמר ליווי בלהקה של ברי סחרוף, ועבדתי באתר אינטרנט בחצי משרה. לא הייתי טוב במיוחד בעבודה הזאת ולא נהניתי ממנה. באיזשהו שלב גם הבוסים שלי הבינו את זה ופיטרו אותי.

"אף שהייתי מבוהל מהעתיד הכלכלי והמקצועי שלי, החלטתי שאני לא מחפש עבודה חדשה אלא מתמקד במוזיקה. זה היה הימור מסוכן לאבא טרי עם משכנתא ושני ילדים קטנים, אבל לקחתי אותו למרות הכל. זאת היתה קפיצת אמונה עצומה".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
הלב שלי נשבר בכל פעם שאני פותח חדשות ורואה את ההתקוטטויות הפוליטיות, החרמות, הגידופים. אחרי 7 באוקטובר הייתי בטוח שאנחנו כחברה נלמד את הלקח ונצליח להתגבר על המחלוקות שלנו, שנצליח לראות את היופי שלנו, את העזרה ההדדית, את הסולידריות, את התמיכה. שנבין שאנחנו דומים הרבה יותר משנדמה לנו.

"גדלתי בבית שבו בערך פעם בשבוע הזכירו לי שהעובדה שיש ליהודים מדינה עצמאית היא נס ופלא, שסיפרו לי על מה זה אומר לחיות כאזרח סוג ב' בגלות ומה המשמעויות הקשות של זה. הפלגנות והשנאה נראות לי אידיוטיות".

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?
"שירים ואהבה אינסופית לבנים שלי, שתלך איתם כל חייהם".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?
"להתפלל. לדבר על תפילה. ללמוד בעצמי, והלוואי שגם ללמד אחרים לומר באמת מה הם רוצים, לדייק את הכוונות שלהם ולהצליח להביע אותן. ממש כמו שאני אומר בציטוט שרביד פלוטניק סימפל לשיר הנפלא שלו 'שלווה בארמונותייך'".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"זה אינסופי, אבל אחת לכמה זמן אני שם את התקליט של 'האחים בלוז' או רואה את הסרט, ואני חוזר להיות נער צעיר שמגלה שמוזיקה יכולה להעביר אותך מעל לזמן ולמקום ולגורל - שמוזיקה היא חופש".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"זאת שאלה אינטימית מאוד בעיניי, אבל אני אענה בכל זאת. בעולם שלי יש. לפני כמה שנים הבנתי את זה תוך כדי שנ"צ. הבנתי שאם אני מדבר איתו כל כך הרבה, כנראה אני מאמין שיש שם מישהו שמאזין. יש רגעים, כשאני שר, שאני מרגיש שהזמן נמתח בהם, שהקול עובר דרכי ואני רק מאפשר לו לעבור, שהקהל והלהקה ואני אחד. אלה הרגעים שבהם אני מרגיש בקיומו".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?
"התמונה של סבתא שלי, שרה־זהרה צברי לבית טובי. היא היתה המקלט שלי בשנים הקשות של ההתבגרות ולימדה אותי כל כך הרבה על החיים ועל מוזיקה. אני מתגעגע אליה גם כיום, יותר מ־15 שנים אחרי שהיא נפטרה".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"לפני כמה שנים נפרדתי מאישה שעבדה איתי מתחילת הדרך. מתוך הקושי שלי לעשות את זה, עשיתי את זה בצורה שלא כיבדה אותה. אני מצטער על כך מאוד".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - איפה?
  "אני בטוח שאני יכול לחיות בהרבה ארצות, אבל רוצה לחיות רק כאן".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "לא מכיר שפה יותר יפה ועמוקה".
• אם לא שי - איזה שם?
  "כשהייתי צעיר אהבתי את השם אליאב".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "שרשרת לצוואר שקיבלתי מרותם, בת הזוג שלי".
• מדד האושר האישי?
  "הממוצע 8-7, היום 9".

שי צברי (51) יופיע ב־28.1 ברדינג 3 בתל אביב, ויארח את אבנר גדסי ויהודה קיסר