יובל דיין: לא מתחרטת על זה

ב־10 באוקטובר 2023, שלושה ימים בלבד אחרי השבת השחורה, יובל דיין היתה אמורה להוציא אלבום חדש. המציאות, כידוע, כיוונה אחרת, ובמקום לחגוג את יצירתה החדשה ולהתכונן לראיונות בתקשורת, מצאה עצמה הזמרת מתרוצצת בין בתי החולים, שהתמלאו באותם ימים גורליים בנפגעים מהטבח ומהמלחמה.

"יציאת האלבום נדחתה, כמובן, ונסעתי מייד לבקר פצועים בבילינסון", היא נזכרת. "הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. בשנתיים שעברו יצא לי לבקר המון לוחמים, ניצולים מהנובה, משפחות חטופים וחטופים שחזרו".

קשרים מרגשים יצרת במיוחד עם חטופים שחזרו מעזה.
"אני לא רוצה שייווצר חלילה מצב שבו פצועים, מפונים, חטופים או בני משפחות ירגישו שאני משתמשת בהם כדי לקדם את עצמי, אז אני לא מרגישה הכי נוח לדבר עליהם. אבל אעשה את זה הפעם כדי להאיר אותם ואת הכוח שלהם.

"כשאוהד בן עמי, למשל, היה בעזה, הבנות שלו פנו אלי וסיפרו לי שהוא אוהב את המוזיקה שלי, ושיש לו יום הולדת. נפגשתי עם הבנות, ונוצר בינינו חיבור מהרגע הראשון. אחרי שנה הגעתי לשיר ביום ההולדת שלו, כשהיה עדיין חטוף, וזה היה רגע חזק של אמונה ושל תקווה שהוא יחזור. תחשבי מה זה לייחל כל כך לפגוש מישהו שמעולם לא הכרת ו'לחגוג' לו יום הולדת - כשאת מרגישה כל כך מחוברת אליו".

מאז השחרור שלו, בפברואר, פגשת אותו?
"הייתי בקשר עם הבנות שלו, אבל אני באמת משתדלת לא להעיק, לתת את חלקי ולכבד את השקט ואת הפרטיות שלהם".

"רק הוא, אני והגיטרה"

משפחה נוספת שנקשרה בנפשה של דיין היא משפחת ביבס. "עופרי, אחותו של ירדן ביבס, פנתה אלי ממש בתחילת המלחמה וסיפרה שירדן לא שומע מוזיקה בעברית חוץ מהשירים שלי. אחרי שהוא חזר מהשבי הוא צילם לי את הספוטיפיי שלו, ורואים שם להקות מטאל כבדות - ואותי עם התלתלים. בלי קשר לפרסום שלי, אני מרגישה חובה כאזרחית להדהד כמה שיותר את המסר שהחטופים הם האחים שלנו, ושהם חייבים להיות בבית. אז באמת עשיתי כל מה שיכולתי והופעתי באירועים לשובו של ירדן ביבס, ואחר כך גם לזכרם של שירי והילדים".

עם ירדן נפגשת?
"ביקשתי להיפגש איתו בנחת, רק כשיתאים, עם הגיטרה, אחד על אחד בלי מצלמות, נטו כיובל. לבוא ולהגיד לו שחיכיתי לו שיחזור ושעשיתי מה שיכולתי מבחינת המוזיקה. אחרי כמה חודשים נפגשנו בכפר יונה, בטקס חנוכת אנדרטה לזכר שירי והילדים, ואחרי זה התכתבנו. הוא אדם מדהים והיה לנו חיבור. אני בטוחה שיש בו הכוחות להתגבר על האובדן הקשה ולהצמיח חיים חדשים".

"אחותו של ירדן ביבס סיפרה לי שהוא שומע שירים שלי. אחרי שהוא חזר מהשבי הוא צילם לי את הספוטיפיי שלו, ורואים שם להקות מטאל - ואותי עם התלתלים. כאזרחית אני מרגישה חובה להדהד כמה שיותר את המסר שהחטופים חייבים כבר להיות בבית"

גם עם אלי שרעבי היה לך קשר.
"כשאלי שרעבי חזר מהשבי הבנתי שהוא, וגם אשתו והבנות שלו, שנרצחו, נהגו לשמוע את המוזיקה שלי, ובאירוע השקת הספר המדהים שלו, שסיימתי לקרוא בתוך כמה שעות, הם חיפשו זמרת עם זיקה ליהדות. נפגשנו, והיה מרגש. אלי הוא מנהיג, ואני בטוחה שזה מה ששמר עליו בשבי - המשמעות והשליחות.

"כשאתה במשימה כזאת גדולה, וכשאתה יודע מה המטרה שלך, כל כוחות הנפש והגוף מסתנכרנים בהתאם. יש הרבה מה ללמוד ממנו. אני רוצה לצטט אותו ולומר שהחטופים הם לא עניין פוליטי. זה לא שמאל או ימין, זה ישר. מעצם היותי אדם מאמין, ישראלי, יהודי, אני מייחלת שהם יחזרו הביתה".

איך היה לשיר בהשקה של שרעבי?
"זה היה אירוע מורכב, כמו כל הימים שאנחנו חווים במלחמה הזאת, ימים שבהם השמחה מהולה בעצב. זה היה בשישי בצהריים, ושרנו שירי שבת שהזכירו לאלי את הבנות ואת אשתו, וגם שירים שלי. היה בו משהו מאוד אסוף וחזק, גם בכי וגם צחוק, ובעיקר הרבה תקווה".

אני מעריכה שיש הרבה רגעי קושי מול אלה שחוו מקרוב את הטרגדיות.
"כשאני נמצאת מולם ומסתכלת להם בעיניים, אני משדרת את כל החוזק שבעולם. נותנת להם תקווה. אני בכלל מאמינה שביטחון ופחד הם שניהם דמיונות, ואם כבר לדמיין - שווה לדמיין טוב. לקחת תקווה מהעתיד, למשוך אליך אור. תמיד החזקתי באמונה שיהיה יותר טוב. אחר כך, בבית, אני כמובן מרשה לעצמי יותר להתפרק, אבל ברגע האמת אני נטו בשבילם. אני מרגישה שהעשייה שמרה עלי".

"משהו בי נפתח והתהדק"

מעל הפסנתר באולפן החדש של דיין בתל אביב תלוי המשפט "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון משלו, וכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה". ציטוט של רבי נחמן מברסלב, שמוכר מהשיר "שירת העשבים" בלחן האלמותי של נעמי שמר.

בחיבור הזה, בין קלאסיקה ישראלית לבין המקורות, יש הצצה לנבכי הנפש של דיין עצמה, אמנית שכבר שנים משלבת בין קודש לחול. "זאת כאילו הדרך שלי", היא מסבירה, "הציטוט הזה הוא שילוב בין העולמות. נעמי שמר האדירה לקחה את המילים של רבי נחמן, וזה התמזג לי מושלם. שמתי את זה מעל הפסנתר כתזכורת בשבילי".

אנחנו נפגשות לרגל מופע חגיגי, שבו תסכם דיין יותר מעשור של עשייה. המופע, שיתקיים ב־15 באוקטובר באמפי שוני, עם דיקלה וניר כנען כאורחים, היה אמור לעלות בסמוך לתחילת המלחמה, אך נדחה בשנתיים האחרונות - וכעת הוא מקבל משמעות חדשה ומיוחדת. על הבמה תשלב דיין שירים משני האלבומים החדשים שהוציאה בשנה שעברה ("ניגונים" ו"תישארי את"), לצד להיטים משאר אלבומיה, ובהם השיר החדש "הנה באו הימים", שאותו כתבה עם דיקלה.

"גם המופע נדחה בגלל המלחמה. בדיוק היה אז האיום הקודם על ישראל מאיראן, ולא הרגשתי שנכון לחגוג. עברנו כל מיני גלים במלחמה הזו. בהתחלה היתה רוח גדולה של ביחד, התנדבויות בכל מקום, אחר כך בהלה ופחדים קיומיים. באותו הרגע החגיגות והמופע נראו לי קצת מנותקים מהסיטואציה.

"לי מאוד חשוב להקשיב למה שקורה ולהגיב בסבלנות, אז עם כל הבאסה דחיתי את המופע כדי להיות מחוברת למה שהלב שלי אומר, ולמדינה שלנו. עכשיו, מתוך כל השכול והעצב, הבנתי שמתחשק לי להפוך את המופע למשהו יותר שמח ומלא חיים. עבדנו על עיבודים חדשים".

אחרי יותר מעשור בשטח, מה בעצם השתנה בך?
"קודם כל, משהו בי בפנים התחדש. לקח לי הרבה זמן להתמודד עם הפרסום הפתאומי בגיל צעיר, עם כל מה שזה הביא איתו. אף פעם לא היה באופי שלי לעמוד במרכז העניינים, אבל התפרסמתי בגיל 17 והתבגרתי לעיני המצלמות. זה היה תהליך חשוב ואישי, עם עליות ומורדות. משהו בזה שהייתי חשופה, למרות כל האהבה העצומה שקיבלתי, גרם לי לרצות עוד יותר להסתגר ולשמור דברים לעצמי.

"המון זמן, למרות כל העשייה וההופעות והאלבומים, עמדתי קצת 'ליד' הקריירה, התנדנדתי. ודווקא בשנתיים האחרונות מצאתי כמה כוח השירים נותנים. כמה הקהל ואני זקוקים לביחד הזה. הבנתי באמת לעומק את השליחות של השירים - ושלי כמוזיקאית. ואז משהו התייצב, נפתח והתהדק".

בשנתיים האחרונות למעשה הכל השתנה סביבנו.
"לפעמים אני תוהה כמה מקום יש למילה הכתובה, לטקסטים ולעומק בתוך עולם שמשתנה כל הזמן. במלחמה הבנתי שזה עמוק־עמוק בלב של כולנו, ואני מרגישה שכולם התגעגעו לזה. היום יותר מתמיד אני מרגישה במקומי, שייכת. ב'דה וויס' היתה לי חוויה טובה בסך הכל, אבל לא היה שם מי שיכין אותי ליום שאחרי. אולי היה ולא הייתי במודעות או בפתיחות להכיל. באיזשהו מקום אני מרגישה שהשנתיים האלה אספו אותי בחזרה והזכירו לי למה אני עושה מוזיקה.

"כמוזיקאית, התפילה שלי היא להוציא שירים בלי תאריך תפוגה, כאלה שאוכל לשיר גם בעוד עשורים קדימה. בשנתיים האחרונות הצלחתי לדייק את המקום שלי מול עצמי ומול הקהל".

בזה כל העולם מקנא

הקהל של דיין (30) הוא מהמגוונים שיש: חילונים, חובשי כיפות ומעריצי "דה וויס" שהתבגרו איתה מאז כיכבה בעונת הבכורה ב־2012. לפני כעשור חזרה בתשובה, שילבה אמונה עם מוזיקה כגשר מחבר, והקפידה לשמור, כדבריה, על האמת שלה, בלי לצמצם את עצמה להגדרה אחת.

"תקופת 7 באוקטובר הבהילה אותי בהתחלה. במקום האמוני שלי לא הבנתי מה קורה. היה לי קשה לחשוב שיש עלינו השגחה עליונה - וזה מה שקרה לנו. אבל זה בדיוק אותו אלוהים ששומר עלי והולך איתי יד ביד בדרך. למזלי, יש בינינו ברית, אנחנו יחד באש ובמים"

"הקהל הוא בעצם שיקוף של האמן. אני תמיד מרגישה שהייתי נהנית לשבת עם הקהל שלי, לבלות איתו, להרגיש שייכת אליו. אם פעם הייתי מרגישה ה'דוסית' שבעולם המוזיקה או ה'מוזיקאית' שבעולם הרוחני, כיום אני מבינה שיש לי פריבילגיה להיות שייכת בכל מקום - גם בעולם הרוחני וגם בעולם התעשייה. בתכלס זה קצת הסיפור של כל עם ישראל, הבין־לבין הזה, וזה היופי שלנו כחברה הישראלית".

נדמה שזה פחות ניכר כשנכנסים לרשתות החברתיות.
"אני מרגישה שאנחנו בתקופה נורא נפיצה, וברשת, כל כמה שהיא נראית סובלנית ומכילה, ולכאורה יש מקום לכל אחד לשפוך את שעל ליבו - בסוף לוקחים מילה אחת שאמרת ורצים עם זה קדימה. קראתי את הספר 'מהפכת הקשב' של ד"ר מיכה גודמן, והוא מאוד השפיע עלי. הוא מסביר שם עד כמה הרשתות, עם כמה שאני פעילה בהן, מעודדות את הפילוג. הפיד שלך יראה לך רק תכנים שאת אוהבת, בדעות שלך.

האלגוריתם אוהב פוסטים של כעס, הוא רוצה את השיח הזה ברשת, אז הוא יראה לנו את זה כמה שיותר, וככה אנחנו נכנסים למערבולת של מי שצועק נשמע יותר חזק. אבל יש לנו אחריות לעצמנו, ואי אפשר להיכנס למערבולת הזו.

"בסוף, בדנ"א שלנו כעם היהודי, העם הנבחר, יש משהו שורד, נאבק. את רואה פוסט על הלוויה של חייל בודד - וכולם מתייצבים בתוך שנייה. או להבדיל, בחתונות שאין מי שיגיע, ובתוך רגע כולם באים. אנחנו בשותפות גורל, וזה הסוד שלנו. בזה כל העולם מקנא. זאת הברכה שלנו, ואסור לנו לשכוח את זה.

"דווקא ככל שהמחיר שאנחנו משלמים יותר כבד - ככה תחושת השליחות שלנו צריכה להתחזק. אנחנו צריכים להיות ראויים, להיות יותר אוהבים ומקשיבים. תכף יחזרו לפה חטופים, בעזרת השם. תכף יגדל דור חדש. מה הם יראו? זה בידיים שלנו".

הסולידריות נסדקה גם בפרסום עצומת האמנים שיצרה סערה.

"העצומה הכילה כמה נושאים: גם הפסקת הלחימה, גם לדבר על הלוחמים שלנו, וגם החטופים. זה מורכב מדי לנהל שיח כזה ברשתות - שישר מקטלגות אותך כבעד או נגד, אויב או בוגד. אני רוצה את החטופים בבית, אבל לא מוכנה להכיל טיפה של אגרסיביות מול הלוחמים שלנו. זאת פשוט כפיות טובה, וזה פוצע מחדש גם את המשפחות השכולות. לדבר כל כך לא יפה על לוחמים, מבלי בכלל להיות שם.

"בעודנו יושבות ומדברות כאן, מול המזגן, הם נלחמים על החיים שלנו ושלהם. אני מאחוריהם בכל ליבי, מתפללת שהשם ישמור עליהם ושיחזרו הביתה בריאים בגוף, ובעיקר בנפש. נוסף על כך, אני חושבת שעם כל מקרי ההתאבדות (של חיילים, מ"כ) מישהו חייב להרים את הכפפה ולדאוג להם. ללוות אותם ולשמור עליהם. גם להם מגיע לצאת לדרך חדשה בתום המלחמה. הם צעירים והחיים עוד לפניהם".

"נשארתי לבדי בממ"ד"

דיין גדלה באשדוד, בתם של דוד, עובד נמל, ורחל, עובדת עירייה, אחות אמצעית לאייל, שף ובעל מסעדה, ולעדי, משוחררת מהצבא. "אנחנו משפחה מאוד מלוכדת, והם באמת העוגן שלי בחיים", היא מדגישה.

כמי שהכירה היטב את המילים "צבע אדום" ואת המטחים מרצועת עזה, מתקפת 7 באוקטובר תפסה אותה בהפתעה גמורה בבית הוריה, ששהו באותה שבת בחו"ל. "אחותי ואני היינו לבדנו בערב שמחת תורה, וכבר בתפילה בבית הכנסת הרגשתי שמשהו לא רגיל. בלילה חלמתי שיש אזעקות ושמקפיצים את אחותי לצבא.

"כשהתחילו האזעקות האמיתיות, והיא באה להעיר אותי, סיפרתי לה על החלום, אבל הוספתי שאין לה סיבה לפחד. היא אמרה לי 'בואי לממ"ד', ואחרי כמה רגעים כבר הוקפצה - ואני נשארתי לבדי שם, עד שאחי הגיע וסיפר על נעדרים שאנחנו מכירים ממסיבת הנובה".

"שילמתי מחיר על המקרה עם ביידן, כי מאוד כעסו על זה בחוץ - אבל בפנים הרגשתי שקט. בעקבות זה כתבתי את המשפט 'עדיף להיכשל עם האמת מאשר להצליח עם השקר'. אולי זה נשמע אגואיסטי, אבל אני רוצה לישון טוב בלילה, ומי שהולך עם האמת שלו - לא מפסיד"

החיבור בין המוזיקה למציאות המדממת בשנתיים האחרונות בא לידי ביטוי גם בשיר שדיין הוציאה לבקשתה של אם שכולה. "רס"ר איתי מורנו ז"ל נפל בקרב בזיקים ב־11 באוקטובר 2023. פנו אלי בפייסבוק, שלחו לי גם תמונה שלי איתו מפעם. הבנתי שהוא שר לאשתו גל בחופה שלהם את 'שרק תחייך', ושאחותו הקטנה נועה אוהבת את המוזיקה שלי.

"בשבעה שלו, במושב אדרת, שרנו ביחד, התחבקנו ונשארנו בקשר עד היום. ההורים תמי ומשה והאחים איתן, עדי ונועה - כולם תמיד אורחים שלי בהופעות, ואני מגיעה אליהם לאן שצריך. אוהבת אותם.

"בשבעה תמי אמרה לי, 'יובל, אנחנו צריכים שיר שינחם אותנו'. השיר 'תשמרי על הלב' היה כבר מוכן, אבל חזרתי לאולפן והקלטתי אותו מחדש, עם הרוח של תמי ושל איתי ז"ל בתוכו".

לצד השיר הזה הוצאת למעשה שני אלבומים במלחמה.
"הוצאתי את 'ניגונים', ואחר כך את 'תישארי את', שהיה מוכן עוד לפני המלחמה, אבל לא קרה איתו מה שציפיתי. גם עם המוזיקה אני באש ובמים, לפעמים נופלים ולפעמים מצליחים. אני משתדלת לא להתרגש מזה ולקחת בפרופורציה.

"'ניגונים' הוא אלבום שפורט על מיתרי היהדות, וזאת היתה התשובה שלי לאנטישמיות שהולכת וגוברת בעולם. הרגשתי שחייבים לחזק את האור שלנו בעולם. פטריק סבג ואני נכנסנו לאולפן, ומיכל, המנהלת שלי, הציבה לנו שבועיים לסיים את האלבום - וזה קרה".
למה את מתכוונת ב"לא קרה עם 'תישארי את' מה שציפיתי"?

"זה אלבום שהוא קריטי בהתפתחות שלי כאמן וכאדם. הדבר הכי טוב שהיה אמור לקרות איתו זה שהוא ייכתב. הטקסטים בו הם על חיפוש ועל דרך, לחזור להאמין בעצמי ולהישאר מי שאני. אז דבר ראשון, מזל שהוא יצא ממני.

"לגבי מה שקרה איתו בחוץ - יצאו שני סינגלים לפני המלחמה, בתקופת המחאות על הרפורמה והמהפכה המשפטית, והרגשתי שלתקשורת ולציבור אין פניות להקשיב. האלבום יצא לבסוף שנה וחצי אחרי שהתחילה המלחמה, וממש חשבתי שיהיו עוד שירים מוכרים ממנו - אבל זה לא קרה. וזה בסדר. יכול להיות שהטיימינג לא היה מדויק, ויכול להיות שזה לא היה קורה, לא משנה מתי הייתי מוציאה את האלבום.

"אני עדיין אוהבת את השירים האלה, מאמינה בקהל שלי וממשיכה הלאה. זה לא משהו שמפיל אותי. עכשיו אנחנו כבר אוספים חומרים חדשים באולפן. יש טקסטים מולחנים שנוגעים גם במצב, בצורה ישירה או עקיפה. כל שיר קשור פחות או יותר למה שאנחנו עוברים".

קשר נקי מרעשים

לפני כעשור החלה דיין בתהליך החזרה בתשובה, אבל בשונה מזמרות רבות שעשו זאת לפניה ואחריה, היא ממשיכה להופיע בפני קהל מעורב, מקפידה להישאר נגישה לקהל הדתי וגם החילוני - ובאופן כללי פורצת דרך רעננה בגישתה לשירת נשים ולעיסוק בה בעולם הדתי.

כשאני שואלת אם האמונה נסדקה אצלה בעקבות 7 באוקטובר, היא משיבה בכנות: "החזרה בתשובה היא כותרת גדולה לתהליך שהיה מאוד הדרגתי ועדין, והוא הרגיש לי טבעי ולא קיצוני. מה גם שבחיי החילוניים לא הייתי איזו קרחניסטית", היא צוחקת. "אני מגיעה מבית מסורתי, תמיד קידוש וחגים, והוריי גדלו בבתים דתיים, כך שהדרך היתה די פתוחה לשם.

"יש מצד התקשורת פחד שאפסיק להופיע מול קהל מעורב, ושאולי איעלם. אני מרגישה ממש שלמה עם המקום שלי. כל עוד אני שרה טקסטים שמכבדים אותי ואת הקהל, וכל עוד אני מתלבשת בצורה צנועה שמשאירה את הגוף שלי לעצמי, אני לא רואה את הבעיה"

"לאורך כל השנים הרגשתי שיש מצד התקשורת פחד שאפסיק להופיע מול קהל מעורב, ושאולי איעלם. מבחינתי, אני רוצה להישאר כאן ומרגישה ממש שלמה עם המקום שלי. כל עוד אני שרה טקסטים שמכבדים אותי ואת הקהל, וכל עוד אני מתלבשת בצורה צנועה שמשאירה את הגוף שלי לעצמי, אני לא רואה את הבעיה.

"אני אולי הזמרת הראשונה שחזרה בתשובה ולא עשתה את המהלך של הפסקת הופעות מול קהל מעורב. היו לפניי יוצרות אדירות ומדהימות, כמו אתי אנקרי ודין דין אביב, שבחרו בדרך שונה. אני מכבדת אותן מאוד, אבל זאת לא הדרך שלי. ובכלל, כל המקום הזה של חיים דתיים ואילו מצוות אתה מקיים - זה עניין כל כך אישי. אני משתדלת להשאיר את הקשר שלי עם בורא עולם נקי ופנוי מרעשים או מהתערבויות חיצוניות.

"התקופה של 7 באוקטובר מאוד הבהילה אותי בהתחלה. במקום האמוני שלי לא הבנתי מה קורה. היה לי מאוד קשה לחשוב שאנחנו העם הנבחר, שיש עלינו השגחה עליונה - ושזה מה שקורה. אבל קשר אמיתי הוא לא רק ברגעים הטובים. זה בדיוק אותו אלוהים שנותן לי כל כך הרבה ושומר עלי, שהולך איתי יד ביד בדרך. למזלי, יש בינינו ברית, אנחנו יחד באש ובמים".

כידוע, היהדות לא ממש בעד שירת נשים.
"באתי מבית שזה לא נחשב בו לדבר בעייתי. חשוב לי לציין שיש המון קהל דתי שמגיע לשמוע אותי. שירת הנשים היא נושא שיש לגביו מחלוקת, וכאדם מאמין אתה צריך להחליט איפה אתה מתמקם. אני מבינה ומכבדת ומקבלת את כולם, והבחירה שלי היא להופיע מול קהל מעורב - בצורה מכבדת. בהופעות שלי אני משתדלת לאחד ולהוסיף כמה שיותר טוב עם המתנה שקיבלתי".

המון מלכות ועצב

קשה לראות בדיין הצנועה והעדינה דמות שתחולל סערות ציבוריות, אבל לפני שלוש שנים היא מצאה את עצמה במוקד של רעש תקשורתי, כשנמנעה ללחוץ את ידו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כשביקר בישראל. התקרית נרשמה באירוע חגיגי שנערך לכבוד ביידן בבית הנשיא בירושלים.

"במבט לאחור אני זוכרת את הימים ההם כמכאיבים, אבל עם המון אמונה פנימה. בכל ההופעות שלי תמיד אמרתי לקהל שאני שומרת נגיעה, אז רציתי להיות נאמנה לאמת שלי. לא יכולתי לאכזב אותם. ושילמתי על זה מחיר, כי מאוד כעסו על זה בחוץ - אבל בפנים הרגשתי שקט. אני יודעת שגם אם הייתי לוחצת לו את היד, היה לאנשים מה להגיד. אחרי הסיפור הזה כתבתי את המשפט 'עדיף להיכשל עם האמת מאשר להצליח עם השקר'. אולי זה נשמע קצת אגואיסטי, אבל אני רוצה לישון טוב בלילה, ומי שהולך עם האמת שלו - בטווח הרחוק הוא לא מפסיד".

כבוגרת "דה וויס" היא עוקבת מדי פעם אחרי כישרונות בתוכניות שירה. "אמנים חדשים, בעיקר יוצרים, מאוד מסקרנים אותי. יובל רפאל מהממת. אני מרגישה שבקול שלה יש המון מלכות ועצב בו בזמן. הצד השורד שלה צובע את השירה בכל מה שאנחנו אוהבים לשמוע עכשיו".

בעבר דיברת על חלום להקליט דואט עם יהודית רביץ. זה עדיין בתוקף?
"כשהתחלתי את הקריירה, החלום שלי היה להקליט שיר איתה ועם אתי אנקרי. שלושתנו. אני מרגישה כיום מוכנה ליותר שיתופי פעולה. בכל הקריירה שלי עשיתי רק שני דואטים, עם בר צברי ועם אמיר דדון, והגיע הזמן ליותר".

כמי שמרבה לכתוב על אהבה, איך את בגזרה הזו? את מאוהבת?
"כיום אני לא בזוגיות. זה החלום שלי, ואני מאמינה שאמצא בקרוב ושאזכה להקים משפחה". 

Maya19.10@gmail.com