בקרוב האנושות לא תצטרך לעבוד. נשמע חלום? זה עלול להיות סיוט

יום אחד זה פשוט קרה. העבודה נגמרה, והעולם למד לעבוד בלעדינו. זו לא באמת היתה תחרות, ואם לומר את האמת - זה גם לא באמת קרה ביום אחד, אלא בתהליך אבולוציה איטי, הדרגתי, אבל כל כך מתבקש.

את עורכי הדין החליפו אלגוריתמים שקוראים וכותבים חוזים טוב יותר מכל אדם, את מקומם של הפסיכולוגים תפסו רובוטים אנושיים המסוגלים להקשיב אינספור שעות ולגלות אמפתיה ללא גבול, ואת הרופאים ירשו מערכות שצברו ניסיון קליני על מיליוני תיקים רפואיים. הכלכלה החלה לפעול בעצמה, העבודה הפסיקה להיות מרכז החיים, וזו אפילו היתה הצלחה אדירה.

רוח הטקסט הזה, שכמו נלקח מהעתיד, מנשבת יותר ויותר במסדרונותיהם של מקבלי החלטות, מעצבי מדיניות, חוקרים, אנשי טכנולוגיה; ולמעשה, בין שנודה בכך ובין שלא, מנשבת על מפתן דלתו של כל אחד ואחת מאיתנו.

השיח בנושא שוק התעסוקה והבינה המלאכותית הפך לאחרונה רועש למדי, כזה שקשה להתעלם ממנו. באוקטובר אשתקד הודיעה אמזון כי תפטר לא פחות מ־14 אלף עובדים בשל "אוטומציה של תפקידים תפעוליים", והיא כמובן לא היחידה. מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, הצהיר כי עד סוף 2026 חצי מהפיתוח, אם לא רובו, יבוצע על ידי בינה מלאכותית.

בחודש פברואר השנה העריך מוסטפה סולימאן, מנכ"ל חטיבת ה־AI של מיקרוסופט, שבתוך שנתיים רוב משרות הצווארון הלבן יעברו אוטומציה מלאה; סם אלטמן, האיש שעומד מאחורי צ'אט GPT, אמר בשנה שעברה כי תחומים שלמים של משרות ייעלמו ולא יחזרו; ואילו ביל גייטס סבור ש"בתוך עשור לא נצטרך את רוב בני האדם לרוב הדברים", ובאחד הראיונות עימו תהה - "איך ייראו המשרות? האם נעבוד רק יומיים בשבוע?"

בקרב כלכלנים למיניהם, הדעות עוד חלוקות. כך, למשל, זוכה פרס נובל לכלכלה דארון אסמוגלו טוען שבינה מלאכותית תשפיע בכאחוז אחד על התוצר, והשפעתה על שוק העבודה תהיה מוגבלת יחסית. זוכה פרס נובל אחר, ההיסטוריון הכלכלי הישראלי־אמריקני פרופ' יואל מוקיר, מדגיש כי לאורך ההיסטוריה טכנולוגיות חדשות לא החליפו בני אדם, אלא שינו את אופי עבודתם. לשיטתו, החשש אינו מאבטלה, אלא ממחסור עתידי בידיים עובדות. עוד הוא סבור כי הידע האנושי - אינטואיציה, אינסטינקט ודמיון - יישארו יתרון אנושי מובהק. מנגד, נביא הזעם של עמק הסיליקון, חוקר הבינה המלאכותית האמריקני־יהודי אליעזר יודקובסקי, סבור ש"חייבים לעצור הכל, משום שאנחנו לא מוכנים ל־AI".

איזה מהתרחישים קרוב יותר לאמת? קשה לדעת, ובעיקר - תלוי את מי שואלים. "נראה שבטווח הקצר צפויה להיות אי־התאמה בשוק העבודה. אנשים יאבדו מקומות עבודה, ייווצרו עבודות חדשות, וייתכן שנראה אבטלה גדולה בטווח הקצר", מסביר פרופ' גיל אפשטיין מאוניברסיטת בר־אילן, המשמש גם יו"ר משותף לוועדה המייעצת לממשלה בתחום שוק התעסוקה ו־AI. "מה יקרה בטווח הארוך? בשלב הזה קשה לדעת, כי השינויים תדירים, ותזכור שלצ'אט GPT עדיין לא מלאו ארבע שנים".

"החייזרים נחתו"

דניאל שרייבר, יו"ר מכון מוזאיק למדיניות בינה מלאכותית, מביט במצב ובעיקר נערך מראש. הרצאתו "החייזרים נחתו - והם מוכנים לעבוד בחינם" זכתה למאות אלפי צפיות והגבירה את השיח בנושא.

"כשמסתכלים בהתקדמות הטכנולוגיה בשנים האחרונות, ובפרט מאז שצ'אט GPT הגיח לעולם, הדבר הכי שמרני יהיה לנתח מה קצב התקדמות הבינה המלאכותית כיום, ואז למתוח קו ולהבין מה צפוי להיות קצב ההתקדמות שלה בשלוש השנים הבאות", הוא אומר. "ונראה שהמסקנה היא שבשלוש השנים הבאות הקִדמה תהיה מהירה יותר. מחקרים שונים כבר הראו ש־AI כבר יודעת לעשות חלק מהתפקידים פי 100 יותר מהר ובמאית המחיר".

שרייבר אף מגדיל ואומר כי "עד שנת 2030, בינה מלאכותית תוכל לעשות כ־50% מהמשרות שאנחנו מכירים היום בצורה טובה יותר, בדגש על משרות צווארון לבן - עורכי דין, רואי חשבון, כותבי תוכנה, אפילו חלק מעבודתם של פסיכולוגים. אבל זה לא אומר שהמשרות הללו ייעלמו, או שהבינה מייד תחליף אותנו, כי יהיו כוחות נגד.

"אם יהיה רופא AI משוכלל וסופר־חכם, זה לא אומר שהסתדרות הרופאים תאשר דבר כזה בבתי חולים. לחברות לוקח המון זמן לבצע שינויים גדולים, בדיוק כפי שכאשר הומצא החשמל או האינטרנט, נדרשו לחברות ענק כמה שנים להטמיע את המערכות. אני חושב שיאמצו את הכוחות האלה, אבל זה לא יקרה בִן־לילה".

דניאל שרייבר: "עד 2030, AI תבצע כ־50% מהמשרות שאנחנו מכירים בצורה טובה יותר, בדגש על צווארון לבן: עורכי דין, רואי חשבון, כותבי תוכנה, אפילו חלק מעבודתם של פסיכולוגים. אבל המשרות לא ייעלמו, כי יהיו כוחות נגד"

התחזית של פרופ' דוד פסיג, חוקר עתידים מאוניברסיטת בר־אילן, רחוקה מעט יותר: "אנחנו בתקופה שבה המין האנושי לא עושה מספיק ילדים, כלומר אין לו כוח עבודה עתידי, ובמקביל מנסים לפתור מחסורים גלובליים באמצעות AI ורובוטיקה, שגם מייתרות חלק מכוח האדם העובד.

"הדברים מביאים לכך שבשנים 2060-2050, מחצית מהאוכלוסייה הכללית תעבוד ומחצית לא. זה אומר שיותר אנשים יוכלו להמשיך לרכוש השכלה, ומעבר לכך - תיווצר לנו יותר רווחה. אופציה אחרת היא שב־2050 אנשים יעבדו פחות, למשל מגיל 30 עד 70 בלבד, וחשוב לזכור שיותר אנשים יוכלו לחיות אחרי גיל 100. ייתכן שגם נראה יותר אנשים שמבקשים מראש משרה חלקית".

ומה יהיה, למשל, ב־2100?

פסיג: "ככל שהשנים יחלפו, כוח האדם האנושי בשוק התעסוקה ילך ויפחת, ויחליפו אותו כוחות טכנולוגיים - AI, רובוטים. זו תהיה מגמה הדרגתית, והיא מתרחשת בצורה איטית כבר עתה. אם להרחיק רואי, אני חושב שב־2100 יהיו לנו חירות ושפע אדירים, וכן - עדיין נעבוד, אבל פחות".

"הבינה המלאכותית תיגע בכולם, בכל משלחי היד, בכל רמות ההשכלה, בכל השדות המקצועיים ובכל הענפים", מסבירה מנכ"לית שירות התעסוקה, עו"ד עינבל משש. "בטווח הקצר, אנחנו סבורים שעלולה להיות פגיעה בהיקף התעסוקה, ושיעור האבטלה עלול לעלות באופן זמני. כבר עכשיו אנחנו רואים שינוי בשוק העבודה. בהייטק, דיווחנו על כ־16 אלף דורשי עבודה בשירות התעסוקה, עם השפעה גדולה על מפתחי התוכנה".

מי שעוד סבור שאנחנו צפויים לראות בעתיד הלא רחוק אבטלה שטרם הכרנו, הוא דניאל שרייבר, המשמש בכובעו השני גם מייסד ומנכ"ל חברת הביטוח הטכנולוגי "למונייד". אלא שלא כולם מסכימים איתו: נתוני הפורום הכלכלי העולמי מצאו שאמנם הבינה המלאכותית תעלים המון משרות, אבל גם תייצר מיליוני משרות חדשות.

"נדרשת פה צניעות, ויש דעות שונות", הוא מסביר. "היסטורית, בוודאי כשהיו מהפכות כאלה, בסוף נוצרו יותר משרות ממה שנעלמו, כמו במהפכה התעשייתית. אז זה שטכנולוגיה מחליפה אנשים זה לא חידוש. החשש שלי הוא שנגמר המשחק שבו אנחנו עוברים לדברים אחרים.

"במהפכה התעשייתית הסוף היה טוב, כי היה לנו מונופול על המוח, וכך השכלנו לקיים כלכלות שלמות. אז גם אני סבור שייווצרו משרות חדשות, אבל מי אמר שיאיישו אותן בני אדם ולא בינה מלאכותית? איפה יהיה היתרון היחסי שלנו ביחס לבינה מלאכותית או לרובוטיקה? אנחנו בשעת דמדומים. כשאנחנו משתמשים היום בקלוד ובדומיו, הבוסים שלנו חושבים שאנחנו חכמים ויעילים יותר. אבל זה שלב ביניים - עד שהתלמיד יעלה על רבו".

אפרת בכר־נתנאל, מנכ"לית מכון מוזאיק, מוסיפה כי "אף אחד לא אמר איפה בעולם יהיו המשרות האלה, אולי באזורים שכלל לא רלוונטיים לישראל. וממילא, כמחצית מהמשרות הקיימות כיום יעברו שינוי - וזו דרמה בפני עצמה".

מי שממהר לסייג את הדברים הוא פסיג, שגורס: "גם אם חלק מהפעילות נעשית בצורה אוטומטית, עדיין נצטרך אנשים שינהלו את הפעילות, שיבדקו את איכותה. הניסיון ההיסטורי אומר שככל שהתפתחה הטכנולוגיה, כך היינו זקוקים ליותר כוח אדם".

אז אנשים כמו מנכ"ל חטיבת ה־AI של מיקרוסופט, שאומרים שבתוך שנתיים רוב משרות הצווארון הלבן יעברו אוטומציה מלאה – ממהרים להספיד אותנו?

"כן. לאנשי טכנולוגיה יש הערכת יתר של המוצרים שלהם. בפועל, יש גם עיכובים, לוחות זמנים נזילים, הפיצ'רים לא תמיד עובדים כמו שצריך, אנשים לא תמיד מוכנים לשלם על המוצרים".

בדרך להשתלטות AI?

אני שואל את פסיג, אילו מקצועות ייעלמו ראשונים ואילו יישארו אחרונים. "ככלל אצבע, ככל שעבודה כוללת יותר אינטראקציה אנושית, יצירתיות, אמפתיה ועבודה פיזית מורכבת - כך היא צפויה להיות עמידה יותר לטכנולוגיה מתקדמת. מנגד, מקצועות חזרתיים, הכוללים עיבוד מידע, טקסט - פגיעים יותר. עורכי דין, אנליסטים, רואי חשבון ומתכנתים עשויים להתחלף מהר יותר ביחס לאינסטלטורים, מורים, במאים, פסיכולוגים וגם חוקרים".

אפשטיין, שגם משמש חוקר בכיר במרכז טאוב, מוסיף: "לפי הנתונים שלנו, הפרודוקטיביות של אנשים עם השכלה גבוהה תגדל, בעלי השכלה נמוכה ישמרו על עבודתם, ואילו דרג הביניים עשוי להתחלף. כל עוד אין רובוטיקה, מקצועות צווארון כחול ייהנו מזה. אחד התרחישים הוא שהשכר בהייטק יירד, והמשכורות יגיעו ל'לואו־טק', כי שם יהיה גידול בתעסוקה - חשמלאים, אינסטלטורים. ואנחנו רואים יותר אנשים שפונים למקצועות האלה, כבר היום".

אתה רואה מצב שבו בני האדם הופכים למין נחות בכדור הארץ?

שרייבר: "אינטלקטואלית זה כבר קורה בוודאות. אני לא מכיר מישהו חכם או ידען יותר מצ'אט GPT".

אני מדבר על מין נחות במובן שבו בני אדם לא יובילו יותר את התהליכים בעולם, לא ישלטו יותר בעולם.

"במידה מסוימת, אלמנטים של זה יכולים לקרות מהר. החששות שהמכונות ישלטו עלינו הם במקומם, זה נשמע כל כך אפוקליפטי, אבל זה רציונלי כשחושבים צעד אחר צעד. כנראה נעביר אליהן כוח בלתי מוגבל כמעט, מידע ונתונים שייעלו תהליכים, וכל העברה כזאת תהיה רציונלית, כי היא תשרת אותנו".

"אני לא נמנה עם אלה שחושבים שהמין האנושי עושה שינויים בדרך להכחדה או יאבד את שליטתו כמין המוביל", אומר פסיג. "האדם הרבה יותר מורכב ומסובך, יש לו צרכים מורכבים, וגם כשיש כלים - לא כולם משתמשים בהם. הרבה אנשים, למשל, לא רוצים פסיכולוג ממוחשב, ואנשים מעדיפים בנקים שיש בהם מגע אנושי".

מה כדאי לעשות בימים שכאלה?

שרייבר: "כשאני מדבר עם צעירים, אני אומר להם שקיימות שתי חלופות: הראשונה היא למצוא ורסיה של הפרופסיה שהם רוצים, שדורשת נוכחות. מי שרוצה להיות רדיולוג, שיהיה רדיולוג פולשני. אם אתה רוצה להיות עורך דין - תהיה תובע או פרקליט שמופיע בבית משפט, כי כנראה רחוק היום שרובוט ייצג אותנו בבית משפט; ומן הסתם, אל תעבור על חוזים במגדל בתל אביב. מי שרוצה להיות כתב - שיהיה כתב שטח".

ד"ר עידית גוטמן: "אם הון או הצלחה מקצועית לא יובילו את חיינו, תהיה משמעות יתרה לתכונות רכות יותר - אמפתיה, ניהול קונפליקטים, עבודת צוות; אותן תכונות שהופכות אותנו לאנושיים כל כך"

"חשוב לעודד את ילדינו ליזמות, סקרנות, למידה, ביקורתיות, טכנולוגיה. בדיוק כפי שסביב שולחן האוכל מדברים על פוליטיקה, כך יש לדבר על AI ולהבין את הדקויות הקיימות בנושא. כשאני מראיין מישהו לעבודה - תארים זה יפה, אבל מי שבנה בחודש האחרון שבע אפליקציות ב־AI וחי את העולם הזה - הרבה יותר מעניין אותי".

את משנתו מיישם שרייבר בחברה שלו, למונייד, המנסה "לעודד את העובדים לרכוב על הגל שמגיע, ולא להישטף על ידיו. אני חושב שזה האתגר עבור כל אדם עובד, להבין איך רוכבים על הגל, איך גורמים לו להרים אותך ולא להחליף אותך".

אפשטיין: "הבעיה היא שלאנשים אין זמן ללמוד AI, אבל זה הפך להיות כישור בסיסי, לצד חשיבה ביקורתית. חשוב שלא ניתן לבינה לשלוט בנו, אלא שנשלוט בה. להשתמש בבינה מלאכותית זה כמו לדעת לקרוא ולכתוב".

חזרו "לנשום טוב"

כדי להתמודד עם אוטומציה ובינה מלאכותית שעלולות להביא למצב של אבטלה מוגברת, ניסו מדינות שונות לבדוק פתרונות אפשריים, כאשר אחד מהם הוא הכנסה בסיסית אוניברסלית. במילים אחרות, מצב שבו המדינה מעניקה לאזרחיה סכום כסף קבוע, ללא תנאים מקדימים וללא תלות במצבם הכלכלי או התעסוקתי. כך, ניתן ליצור קיום בסיסי בכבוד לכל אדם, תוך מניעת עוני ואי־שוויון בחברה.

רעיון ההכנסה הבסיסית אינו ממש חדש, כאמור. מדינות שונות כבר התנסו בו בצורה כזו או אחרת, כאשר ניסוי מפורסם נערך בפינלנד בשנים 2018-2017, ובו 2,000 מובטלים שנבחרו אקראית קיבלו קצבה חודשית של 560 יורו, ללא תנאים. מטרת הניסוי היתה לבחון אם הכנסה קבועה תעודד מובטלים להשתלב בשוק העבודה, בלי לחשוש מאיבוד קצבאות הרווחה. בין היתר, העלו תוצאות הניסוי שיפור משמעותי ברווחה הנפשית ובבריאות המשתתפים. עם זאת, לא נמצאה השפעה משמעותית על שיעורי התעסוקה.

בניסוי אחר, שנערך בסטוקטון, קליפורניה, בשנים 2019-2021, קיבלו 125 תושבים עם הכנסה נמוכה 500 דולר בחודש למשך שנתיים. שם דווקא הראו התוצאות ששיעור המועסקים עלה מ־28% ל־40% בתוך שנה אחת בלבד. נוסף על כך, ניצלו המשתתפים את הזמן שנוצר להם להכשרה מקצועית, וכן דיווחו על ירידה משמעותית ברמות חרדה ודיכאון ועל שיפור ברווחה הכללית.

רבים תיארו את התחושה כ"יכולת לנשום שוב", ובאופן מעניין בחרו להוציא את כספם על צרכים בסיסיים. רק פחות מאחוז אחד מהכסף הוצא על אלכוהול ועל טבק, למשל. עם זאת, הניסויים שנערכו עד כה מוגבלים בזמן, ולא ברור לגמרי כיצד יושפעו מכך אוכלוסיות שלמות לאורך חיים שלמים.

"רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית מצריך משאבים, דוגמת העלאת מקורות ההכנסה של המדינה, כלומר העלאת מיסים, ואז חלוקה מחדש", מסביר ג'וני גל מהאוניברסיטה העברית, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב.

אבל האם מדינת ישראל, למשל, יכולה לעמוד בעלויות של מיליארדים הכרוכות בהכנסה בסיסית אוניברסלית? "כיום, ההוצאות החברתיות שלנו נמוכות משמעותית ממדינות רווחה אחרות", ממשיך גל. "השאלה היא על מה מוציאים כסף וכמה משאבים מקצים, וזו שאלה פוליטית יותר מסוגיית קיום משאבים, כי משאבים יש.

פרופ' דוד פסיג: "ככל שהשנים יחלפו, כך כוח האדם בשוק התעסוקה ילך ויפחת. זו תהיה מגמה הדרגתית, והיא מתרחשת בצורה איטית כבר עכשיו. ב־2100 יהיו לנו חירות ושפע אדירים, ועדיין נעבוד, אבל פחות"

"בכל הקשור ליכולת לתת הכנסה בסיסית אוניברסלית, אני לא סבור שיש משהו ייחודי בישראל ששונה מהולנד, ארה"ב, ספרד ומדינות אחרות. אני מאמין שבסופו של דבר נאמץ את הרעיון הזה, אבל זה יתרחש בצורה הדרגתית".

גל מסביר שההכנסה הבסיסית לא קשורה להכנסה אחרת של אדם, "ומי שרוצה לחיות מעוד הכנסה - שיעבוד, שישקיע. כל הרעיון הוא שזה לא ימנע ממישהו להגדיל את הכנסותיו. סביר להניח שבכל מקרה, ההכנסה הבסיסית לא תספיק כדי להתקיים בלי שום הכנסה אחרת. יש הסבורים שהכנסה בסיסית תבוא במקום שירותים וקצבאות, אבל בעיניי זה יגדיל את אי־השוויון ולא יפתור בעיות חברתיות. אני סבור שכן יהיה צורך במערכת ביטחון סוציאלי".

האם הכנסה בסיסית אוניברסלית היא פתרון כלכלי יציב שיחזיק לאורך זמן?

"ראשית, מבחינה פוליטית, בשמאל סבורים שזה רעיון חשוב, שיאפשר יותר שוויון והתמודדות עם עוני. בימין יש לכך תמיכה, משום שהם רואים בזה דרך לצמצום המעורבות של המדינה. לעומת זאת, האיגודים המקצועיים לא תמיד תומכים, כי הם רוצים שתהיה עבודה לאנשים.

"אבל מעבר לפן הפוליטי - בעידן שבו תהיה פחות עבודה למין האנושי, אני חושב שנגיע למצב שבו הכנסה כזו היא פתרון חברתי וכלכלי אפשרי, ואפילו אופטימלי. יש נושאים שנראים היום מובנים מאליהם בתחום החברתי, כמו מערכת ביטחון סוציאלי, קצבאות, ולא נעשה שום ניסוי לפני אימוצם, פשוט משום שחשבו שזה סביר ונכון. לא תמיד אפשר לעשות ניסוי לפני אימוץ מדיניות, וזה המצב גם בעניין ההכנסה האוניברסלית. אני סבור שבצורה הדרגתית אפשר להתחיל לפנות לכיוון הזה, בזהירות הנדרשת. ויכול להיות שפשוט לא תהיה לנו ברירה".

אפשטיין מדגיש כי "לא פשוט להגיע לאיזון במצב של הכנסה בסיסית אוניברסלית. איך נממן את העלויות? אם נטיל מיסים על ספקי בינה מלאכותית למיניהם, הם עשויים להטיל את העלות בחזרה על האזרחים, או שהם יבחרו לייצר במקום אחר".

"כולם ישתתפו בחגיגה"

כאפשרות להתמודד עם הסכנות שיביאו אנשים לבטלה בעקבות הכנסה בסיסית שיקבלו, העלו כלכלנים את האפשרות להכנסה בסיסית מותנית. במילים אחרות, ההכנסה אינה ניתנת "בחינם", אלא מותנית בתרומה חברתית - התנדבות או פעילות קהילתית. כך, לצד ביטחון כלכלי, ניתן להבטיח גם תחושת ערך עצמי, שייכות ומשמעות, שלעיתים אובדות במצבי אבטלה.

במכון מוזאיק מציעים אפשרות נוספת: העלאת רצפת ההכנסה ומס הכנסה שלילי, תוך מימוש חובות למדינה - למשל, מילואים חברתיים. לפי הרעיון שמאחורי מס הכנסה שלילי, מי שמרוויח הרבה - משלם מס, ומי שמרוויח מעט - מקבל כסף מהמדינה. המס מתהפך, ומתחת לרמת הכנסה מסוימת המדינה משלימה הכנסה. במצב שכזה אמנם פחות אנשים יעבדו, אבל הכלכלה תייצר יותר כסף בזכות הטכנולוגיה. את הרווחים המגיעים לבעלי חברות וטכנולוגיה - המדינה תוכל לחלק מחדש לציבור.

"בדיוק כפי שבמהפכה התעשייתית נכנסו חוקים שהגנו על אזרחים, ועל עבודת ילדים, והסדירו את עולם העבודה המשתנה, היום נדרש שינוי מסדר גודל כזה - לבנות תפיסה של מדינת הרווחה והאחריות הסוציאלית כלפי האזרחים", מסבירה אפרת בכר־נתנאל.

"בעידן שכזה", מוסיף שרייבר, "כולנו צריכים להשתתף בחגיגה הזאת, ואסור להשאיר אף אחד מאחור".

יהיו בעלי הון שיתנגדו למהלך כזה.

"זה טוב גם לבעלי ההון, כי אף אחד לא רוצה לחיות בהודו של שנות ה־80, שבה מיליארדרים שוכנים בבניין אחד, ובסמוך לו - אנשים זרוקים ברחוב. ובסוף, גם בעלי ההון רוצים שלאנשים יהיה מספיק כסף כדי לצרוך את מוצריהם".

המודל שלכם יחסל את העוני?

"תלוי בהתפתחויות. ככל שהאבטלה גדלה, כך יש צורך גדול יותר במנגנון כזה, אבל גם יש הרבה יותר כסף כדי לממן אותו. בקיצון התיאורטי, שלב הביניים הוא הבעייתי, אבל בעוד 100 או 200 שנים, במצב של 100 אחוזי אבטלה, לא תהיה שום בעיה כלכלית לאף אחד, יהיה שפע לכולם. אז כן, אני חושב שאפשר לגמרי לחסל את העוני עם מספיק זמן ומדיניות נכונה, ולהגיע למצב שבו העשירים יתעשרו, העניים יהפכו למעמד ביניים גבוה ואי־השוויון יירד".

יהיה פה פוליטיקאי אמיץ מספיק שיאמץ מודל כזה?

"אני אופתע אם הנושא לא יהפוך למשמעותי מאוד בסדר היום, בוודאי אם גלי פיטורים יתחילו. זה מעסיק אנשים, ומה שמעסיק אנשים מעסיק גם פוליטיקאים".

פנו אליך מקבלי החלטות?

"פגשתי את ראש הממשלה, את מנהיגי האופוזיציה, ישבתי עם בנט, ופנו אלי גם מממשלת בריטניה. הם מתעניינים ומקשיבים".

פרופ' גיל אפשטיין: "אחד התרחישים הוא שהשכר בהייטק יירד והמשכורות יגיעו ל'לואו־טק', שם יהיה גידול בתעסוקה: חשמלאים, אינסטלטורים. יותר אנשים פונים למקצועות האלה"

"יצירת תוכנית סדורה היא קריטית, כי אתגר התעסוקה והבינה המלאכותית לא מגיע מראש לפתח הממשלה, משום שתחום התעסוקה מבוזר על פני כמה משרדים. כך קשה להתקדם", מוסיפה בכר־נתנאל. "האתגר המרכזי כיום הוא לייצר מוקד אחד שיכול לקבל החלטות ולבצע פעולות.

"בתרחיש קיצון שבו מאות אלפי או מיליוני אנשים מפסיקים לקבל שכר ויש להבטיח את הישרדותם - הביטוח הלאומי קורס. ולמען האמת, לא חייבים להגיע ל־90% אבטלה כדי שיהיה משבר. 20% זה משבר בפני עצמו, גם 10% זה משבר (שיעור האבטלה במדינה עומד כיום על כ־3%; ר"פ).

גם במשרד התעסוקה מבינים שנדרשת תוכנית לאומית לעידן הבינה המלאכותית, ואף שאין מדובר בעניינו של משרד כזה או אחר, החליטו לכתוב במשרד מסמך עם המלצות אופרטיביות. "בין היתר, התייחסנו להרחבה של הכשרות והסבה מקצועית, תוך הכנת תוכנית חירום להכשרות בהיקף רחב - ומיפוי ארצי של פערי מיומנויות לאור הכנסת AI", מסבירה עינבל משש.

"התייחסנו גם להתאמת מדיניות דמי אבטלה והגנה סוציאלית; לבחינת פיילוט של הכנסה בסיסית או מענק הסתגלות; ואף לתמריצים למעסיקים לשימור מפיטורים. כל אלה הם מענים לתרחישים קיצוניים. מה שמתנוסס על דגלנו זה לא להשאיר אף אחד מאחור ולדאוג לצמצם פערים".

מוח נודד, מוח אומלל

היה זה זיגמונד פרויד שטבע את המושג "אהבה ועבודה", כתנאים הבסיסיים לקיום האנושי, המאפשרים איזון בין דחפים אישיים לבין דרישות המציאות והחברה. היכולת לאהוב היא כמובן היכולת ליצור קשרים אינטימיים, להעניק אהבה ולקבלה; ואילו היכולת לעבוד מתייחסת ליכולת האדם להיות יצרני, לתרום לחברה ולמצוא משמעות וסיפוק בעשייתו.

אבל מה יהיה על המין האנושי במקרה שבו אחד מהעוגנים החשובים בחייו יפחת ואף ייעלם? הפסיכולוגית הקלינית עידית גוטמן מאוניברסיטת תל אביב סבורה שעולם ללא עבודה הוא בגדר חדשות פחות טובות למין האנושי. "מחקרים כבר הראו שבהיעדר עבודה, המצב הנפשי נוטה להידרדר.

"עבודה היא אחת המסגרות החשובות בחיינו. עבודה שומרת עלינו ברוטינה. יש פחות התאבדויות במהלך שבוע עבודה, ביחס לסופי שבוע וחגים".

עבודה היא גם זהות.

"כשאתה מכיר אנשים, השאלה הראשונה היא 'מה אתה עושה?' התחושה היא שמערכת הכישורים וההישגים שלנו הופכים לחלק מההגדרה העצמית שלנו. עבודה נותנת לנו תחושת מטרה ומשמעות, ויש לה חלק עצום ביצירת תחושת מסוגלות וערך עצמי, ובטעם שיש לנו לקום בבוקר".

לשם כך, בחלק מהמודלים מציינים את האפשרות להכנסה שתתקבל תמורת פעילות מסוימת למען החברה.

"כשכופים עלינו להתנדב, שביעות הרצון יורדת. יש חשיבות לכך שאדם מחליט וקובע את המהלכים בחייו".

יצירת המהלכים האלה, בחירת הנתיב המקצועי למשל, עשויה להיות מפרכת. אבל ברטרוספקטיבה, יש משהו בונה בתהליך הזה.

"נכון. בניית הקריירה היא חלק מרכזי בהתפתחות הפסיכולוגית שלנו. התקדמות תעסוקתית קשורה לבנייה של תכונות אישיות. אנשים שלא מצליחים לבנות מסלול קריירה לא מתפתחים, למשל, בתכונות של מצפוניות - יכולת לאחריות, אמינות ושקדנות; ונעימות - קרי סימפתיה, שיתוף פעולה והתחשבות באחרים.

"וזה לא רק הדרך אל, אלא גם העשייה עצמה: יש מחקר בשם "A Wandering Mind Is an Unhappy Mind" (בתרגום חופשי: מוח נודד הוא מוח אומלל), שמצא שאנשים מאושרים יותר כשהם מרוכזים בהווה, ולא חולמים בהקיץ, גם אם הם מבצעים מטלה משעממת. מובן שלא כל נדידת מחשבות היא שלילית, אבל ככלל - לא טוב לנו להיות לא עסוקים".

איך בכל זאת מתכוננים לתרחיש, אולי בלתי נמנע, שבו חלק גדול מאיתנו לא יעבדו כלל, או לפחות רוב הזמן?

"אני אומרת לסטודנטים שלי - תצברו כמה שיותר חברים, תפגשו אותם פיזית, כי קשרים חברתיים קשורים לבריאות נפשית ופיזית. ובעידן הבינה המלאכותית, תתי התמחות מאוד ספציפיים במשלח ידנו עלולים להיות בעוכרינו, כי דווקא אנשים בעלי אופקים רחבים יותר עשויים להגיע מוכנים יותר לעידן הזה. אני גם אומרת - היה אתה רס"ר המשמעת של עצמך. התחייבו לעוגנים, מטרות ותוצרים".

אפרת בכר־נתנאל מוסיפה: "עבודה היא הגורם המארגן של חיינו. מגיל 5 אנחנו מוכוונים לעולם התעסוקה, וכשזה נעלם - צריך לבנות הכל מחדש. אבל אנחנו מאמינים שלפני שנבין מה נעשה בכל הזמן שלנו, קודם יש לדאוג לביטחון כלכלי. כך, למשל, פנסיונרים שמצבם הכלכלי טוב מנהלים חיים משמעותיים יותר - עם התנדבות, טיולים, חיי חברה ופעילות משפחתית ענפה, וזאת לעומת פנסיונרים שאין להם יכולת כלכלית דומה. גם בני נוער הם קבוצה שלא עובדת ומייצרת משמעות רבה בחייהם - תנועות נוער, שנות שירות, התנדבות".

בעולם בלי עבודה, איך תוגדר הצלחה?

גוטמן: "בחברות שאינן קפיטליסטיות ומודרניסטיות יש פחות לחץ על הצלחה, פחות אשמה וביקורת עצמית. ואם הון או הצלחה מקצועית לא יובילו את חיינו, תהיה משמעות יתרה לתכונות רכות יותר - אמפתיה, ניהול קונפליקטים, עבודת צוות, אותן תכונות שהופכות אותנו לאנושיים".

תלוי רק בנו

יום אחד זה פשוט יקרה, כנראה. העולם ילמד לעבוד בלעדינו. אבל האם אלה חדשות טובות המייצגות עתיד ורוד, או שמא סיוט דיסטופי? שרייבר סבור כי "בידינו הדבר. הרמב"ם התייחס לימות המשיח כזמן שבו, בין היתר, הפרנסה תהיה קלה להשגה, בעמל מועט, לצד שפע רב, מה שיאפשר התפתחות שכלית ורוחנית. מציאות כזאת, אם לא בימיי, אז בימי ילדיי, היא מציאות פרקטית שאפשר להפוך לתוכנית עבודה, גם אם הדרך לשם עשויה להיות מורכבת.

"ביהדות מדברים על 'חבלי משיח'. גם אם בסוף זה טוב, הדרך לשם קשה, אבל המטרה ברורה: על כולנו לחשוב איך מייצרים עתיד ורוד ולא דיסטופי".