"נפלאות" הבינה: עבדים היינו - ונהיה

בכל שנה, לקראת ליל הסדר, אנחנו בוחנים אם אנחנו בני חורין או עבדים חלילה, ותמיד זה מתחיל ונגמר בעבדות להרגלים שלנו. לדעות ולעמדות שלא ריעננו כבר יובל, שממשיכות להכתיב את מחשבותינו. לכל העבדויות המקובלות.

אבל השנה יש התפתחות. אולי כבר שמתם לב ואולי לא, אבל בתוך שנים ספורות החיים שלנו ישתנו לגמרי, וחלקנו הגדול נמצאים על המסלול של להפוך לעבדים על מלא. מדובר בבינה המלאכותית, שמכפילה את כוחה בכל כמה ימים, שבולעת תחומי עיסוק כמו מפלצת מורעבת, שיצאה לגמרי משליטה ושהפכה משמועה רחוקה למציאות נוכחת.

שמעתי הרצאה מאלפת ומפחידה של דניאל שרייבר, ישראלי שהקים באמריקה חברת ביטוח מבוססת AI. מצליח בטירוף, והוא גם עומד בראש מכון מוזאיק למדיניות הבינה המלאכותית. מה שהוא מספר - והוא מבין בזה - מאוד בעייתי. בתוך מקסימום חמש שנים, כחצי מכל המשרות בשוק עומדות להיעלם ולהיות מוחלפות בבינה מלאכותית. כלל האצבע שהוא נותן הוא שכל עבודה שניתן לעשות בזום - דינה כיליון בטווח הכמעט מיידי. ולא רק: רואי חשבון, עורכי דין, סוכני ביטוח, מעצבים, מאיירים, פרסומאים, כותבים, עורכים - כולם ילכו הביתה, לצד הנהגים המקצועיים, שבעוד שנייה מוחלפים ברכבים אוטונומיים.

כלומר, בתוך חמש שנים מהיום - ואולי עוד קודם, כי הבינה דוהרת אין עצור - אתם, ואולי אני, נהיה מחוסרי עבודה ונהפוך לעבדים. במקרה הטוב נקבל קצבאות מהמדינה על אי־עבודה, אבל נהפוך לעבדים של המערכת. לא נהיה עוד עצמאיים לחיות את חיינו. תמורת השכר שנקבל, אם בכלל, נצטרך לציית לאפליקציות שיכפו עלינו האדונים החדשים, אלה שירוויחו מהבינה המלאכותית, שיצברו עוד הון אדיר בעוד הם משאירים אותנו על קצבאות המספיקות למחיה צנועה.

יש להניח שמערכות דירוג אזרחים, בדומה למה שיש בסין, יונהגו בכל העולם, ועל פי הדירוג הזה נקבל או לא נקבל משאבים. האישיות שלנו תהונדס, כולנו נהפוך לתוצרים של בינה שבקרוב תהיה יותר חכמה מאיתנו, וזאת תהיה הפעם הראשונה מאז המפץ הגדול שבה האדם לא יהיה החכם ביותר ביקום. כולנו נעבוד אצל בינה שאנחנו יצרנו, שלמדה מהר איך להיות טובה מאיתנו, ושעומדת להשתמש בנו לצרכיה בלי שלנו תהיה אפשרות להילחם בה או לשנות את מהלכה. מזל שכותבי טורים יישארו.

אז תבלו, תחגגו את ימי החירות האחרונים של כולנו. עוד מעט זה יהיה זיכרון רחוק. אולי זה נשמע לכם הזוי כרגע, אבל זאת המציאות. שתכירו. הקטע הזה בטור נכתב על ידי צ'אט GPT.

קניידלך

עצרו הכל - אל תכינו את הקניידלך שלכם לחג באופן שעשיתם עד היום. אותו האופן שלמדתם בבית אמא, בדיוק האופן שמפיק עבורכם כדורים במרקם קשה, כאלה שהכף נאבקת להגיע עד למרכזם, שם היא מגלה תערובת של קמח מצה, שמן ומים. לא. אלה לא קניידלך, אלה כדורים שניתן לשחק בהם מול הקיר או עם חבר מפעם.

אני לא בשלן גדול, אבל בינוני בהחלט כן, ואת כתר בשלנותי מקשט קניידלע שלמדתי להכין בבית סבתא ושכללתי למאכל תאווה, שסודו בפשטותו, בדרך הכנתו המיוחדת. אז אם אתם אוכלים את המאכל הזה, כלומר אם אתם מהעדה שלי - מוזמנים לנסות, וגם יהיה לכם נושא שיחה לא רע על השולחן שתמיד משווע לנושאי שיחה ניטרליים, רק לא להגיע ל"כן ביבי, לא ביבי".

מה צריך? קמח מצה, ביצים, מלח, פלפל, בלנדר. מובן שסיר מרק מבעבע חייב להמתין לקלוט את הכופתאות. אני מכין מרק נפרד מהמרק שיוגש לשולחן, מאבקת מרק ירקות אורגנית כשרה לפסח שאני רוכש בבית הטבע, שיש בה ירקות מיובשים לרוב ואף חומר שכותבים עם הרבה אותיות ושלא ברור מיהו ומהו.

אז אחרי שהכנתי סיר מרק כזה, או למעשה מי־קניידלך, אני שובר ביצים לקערה. כמה? כמה שצריך. אני עושה חישוב של ביצה לסועד. בעזרת הבלנדר אני מקציף את הביצים עד שהן אווריריות, אך לא הופכות חלילה לקצף מוצק, ואז לאט־לאט מוסיף את קמח המצה. זה קורה תוך כדי ערבול מתמיד ובקרת קשיות ונוזליות קפדנית. אני עוצר כשהתערובת עדיין נוזלית אבל סמיכה, כך שאם אני לוקח חופן ממנה ביד, הבלילה רוצה לחמוק ממנה אבל עושה את זה לאט. לא ממהרת כמים, ולא נשארת כפלסטלינה.

כאן אני מוסיף מלח ופלפל, ועובר לשלב הקריטי: לוקח כף, מרטיב אותה במי מעיינות זכים שאני מייבא מאיטליה, אוסף קצת בלילה, מעביר אותה ליד השנייה הרטובה גם היא, יוצר כדור ומייד מניח אותו במרק. הכדור הזה מחזיק שנייה אחת לפני שהוא מתפרק לי, לכן יש פה מלאכת מחשבת של זריזות וזהירות. בשנייה שהכופתה נוגעת במים היא מתייצבת, וכך נקבעת צורתה, שמזכירה צורת ענן צמר גפן בשמי הקיץ. גם במרקם.

אחרי בישול של כמה דקות הקניידלך מוכנים לצאת, והם אווריריים ככרית נוצות ורק מייחלים להיות מונחים במרק החגיגי בעדינות, שלא יתפוררו, ולקצור את המחמאות הכי טובות ששמעתם אי־פעם על מאכל כה בעייתי כמו קמח מצה וביצה.

חג שמח ממחלקת הבישול של המדור.

המלצות

לחם. אם גם אתם, כמוני, לא רואים במצה מזון אלא משהו ששייך יותר לתחום חומרי היצירה, ומסתפקים בטעימה כזית בליל הסדר וזהו, אך מעוניינים לצרוך לחם טוב ולא תחליפים גרועים מקמח תפוחי אדמה - זה זמן טוב להתוודע אל הטֶף. הטף הוא דגן שבני אתיופיה משתמשים בו להכנת אינג'רה, הוא כשר לפסח לגמרי, וניתן להכין ממנו לחמים מהממים. אם אתם עוברים בגוש דן - כדאי להיכנס לגלוטריה, מאפייה ומסעדה כשרה לצליאקים, שם מכינים לחם טף כה טעים, שמשעה שנחשפתי אליו הפסקתי לחלוטין לקנות לחמי חיטה. יש בטף המון חלבון, ואם שמים אותו בטוסטר הוא טעים כמו המפגש בין מלכת שבא לשלמה המלך. יש בגלוטריה גם פיצות כשרות לפסח, לחמניות, וכל מה שמתגעגעים אליו בשבוע הזה. אין מצה עם שוקולד - שימו בווייז וסעו לשם. תברכו אותי אחר כך.

קריאטין. יש דיבור רב ברשתות על תוסף התזונה קריאטין. זה תוסף בעל תכונות מיטיבות רבות, שעוזר לספורטאים להגיע לביצועים טובים יותר, לבנות יותר שריר ולרדת במשקל. אבל גם ללא־ספורטאים הוא מעולה, במיוחד לאנשים מעל גיל 60, כי הוא עוזר בשימור מסת שריר, ולצמחונים, כי מי שלא אוכל בשר לא מקבל אותו כלל. אז אחרי שלמדתי עליו התחלתי לקחת אותו, 5 מ"ג ביום באבקה ללא טעם שנמסה בכל משקה. אחרי חודש ראיתי בבירור שירדתי 2 קילו עקשנים שמזמן רציתי שילכו, ושבמכון הכושר הביצועים שלי השתפרו פלאים. במקום שמונה עליות מתח אני יכול עכשיו לעשות 14. המשקלים שאני מרים עלו, והעייפות אחרי האימון התקצרה. כידוע, איני רופא וגם לא בן רופא, אבל שווה להתייעץ, ואם מתאים - להתחיל לקחת. גם זול וגם משפיע נהדר.

כוורת. אם אתם בגילי, בטח תרצו לראות את הסדרה של קוטנר על להקת כוורת בכאן 11. בעוד קרעי מקרקר על סגירת התאגיד - עוד ועוד תוצרים נהדרים ממשיכים לצאת משם. תוכניות וסדרות שאף אחד אחר לא היה מרים לעולם. בעזרת הארכיון המדהים של רשות השידור ז"ל, קוטנר חוזר אל ההיסטוריה של כוורת ואל ההיסטוריה של כולנו בשנות ה־70. לבכות. הוא גם מראיין את המופלאים, שהתבגרו מאוד מאז, ומזכיר להם ולנו אילו כוכבי ענק הם היו וכמה השפיעו על התרבות שאנחנו צורכים עד היום. קוטנר, כרגיל, מצוין, מעמיק, ידען ומשעשע. מתנה נהדרת לצפייה בחג. שלושה פרקים ישר ללב.

חג שמח לכם. שנזכה לשמוח בחגינו שוב כבעבר.

avrigilad@gmail.com